כותרות TheMarker >
    ';

    הנוסע המתמיד

    סיפורים, הגיגים, וסתם. בלי שירים, פואמות, תצלומים אמנותיים וקואצ'ינג לחיים.

    0

    בוקר של אבא

    3 תגובות   יום ראשון, 18/10/15, 07:50

    6:10 – הקטנה כבר זזה ונאנחת איזה 10 דקות, קימה וודאית בדקות הקרובות. זה הזמן להתחפר לתוך השמיכה ולהתפלל לאלוהי כל ההורים שהיא תחזור לישון.


    6:12 – יש קימה. הילדה על הרגליים. אוחזת בעמודי העץ כאילו היא בכלא אלקטרז ואני הסוהר הרע. אני מתהפך הצידה וממלמל בשקט לעצמי אבל מספיק כדי שמי שצריכה לשמוע תשמע "וואו אני מת...קמתי אתמול בשבילה...יהיה לי יום ארוך... יש לי קונצרט עוד איזה חודש...". האישה מזכה אותי בהתעלמות מוחלטת כמו שרק אישה שמטפלת, מאכילה, מנקה, מסדרת, קונה, מנחמת, מתקנת, סובלת את השטויות ושגם מטפלת בפעוטה יכולה להתעלם.


    6:13 – קול עמוק וניאנדרטלי, זה שקשור להישרדות, מזכיר לי בעדינות שאני עוד בבית בגלל שמדי פעם מישהו צריך להוריד את הזבל ולרצוח ג'וק סורר. אם אקום עכשיו אקבל הרבה נקודות זכות אותם אוכל לפדות בהתנהגות הרגילה שלי.


    6:14 – הקטנה מועמסת על הידיים ונשפכת לי על הכתף. אם יהיה מזל היא עוד תישן קצת אחרי ההחלפה. בדרך החוצה מהחדר, רק כדי לסובב את הסכין, אשתי מרימה ראש ושואלת "לקום מאמי?". "לא זה בסדר, תישני תישני, אני כבר על הרגליים" אני לוחש לה בחזרה בקול מעיר.


    6:17 – ההחלפה עוברת בשלום. אני שם אותה על הטרמפולינה ומשתרע לידה. "לישון, לישון" אני ממלמל לה ולעולם. הקטנה מתהפכת באי נוחות עד שאני פותח לה את הרצועות, אולי ככה...


    6:18 – השקרנית הקטנה קמה מהכיסא ומתחילה להתרוצץ בכל הבית. אני קם ומחזיר אותה לספה, לידי. אנחנו מתחילים להשתעשע ביחד. זה הזמן הקסום בין אב לבתו, רגעים של חיבור מיוחד שבו מתפתחת שפה משותפת והבנה אינסטיקטיבית שתשפיע באופן דרמטי על ההתפתחות השיכלית והריגשית שלי. המשחק האהוב עליה כרגע הוא לקום מעלי, לפרוש ידיים לצדדים ואז ליפול כך שהראש שלה יפגע לי בדיוק בלסת. התפקיד שלי זה להתפתל בצורה מצחיקה ולנסות לא לצעוק מכאבים.


    6:23 – נשבר, מפעיל ערוץ בייבי המבורך. הפעוטה מתיישבת מיד על הספה ופותחת עיניים גדולות על ארנב מצויר שעומד בלי לעשות יותר מדי כשלידו כמה זבובים מצוירים חמודים, מה שמסביר מדוע בטיול היא הרימה בסקרנות וכמעט טעמה זבוב מת. אחרי הזבובים יש סרט שנקרא "איזה כיף, בחווה" על ילדים... בחווה... בגליל. הלו? באיזו שנה אתם? מאיפה הבאתם לי חומה ומגדל? למה אין סרטים על חבורת ילדים שבאה לבקר בחברת הייטק בהרצליה? איך ננצח את האירניים, עם עז?

    כשהיא רגועה אני קם כדי להכין אוכל בשבילה ונקטר ההתעוררות בשבילי. בדרך למטבח הגוף שלי מזכיר לי שהתעוררתי ושיש דברים שצריך לעשות, קופץ שנייה לשירותים.


    6:23:15 – הפעוטה שלי ממררת בבכי היסטרי מאחורי דלת השירותים.


    6:24 (אל תשאלו) – היא בחזרה על הספה ואני מכין לה בקבוק עם מים מתמי4, האבקה הנכונה, במינון הנכון, סגירה וניעור (מעל הכיור), כל אחד מהשלבים האלו הם תוצאה של ניסוי, טעייה וגעירה.


    6:28 – הקטנה אוכלת בשקיקה מהבקבוק (הנכון) ואני לוחש לה בשקט "כשאבא יהיה זקן תיזהרי עם הקטטר".

    עוד יום התחיל...

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/17 14:18:
      גדול !
        19/10/15 09:01:
      muy kef תהנה מזה, עוד מתגעגעים גם לזה :)
        19/10/15 00:12:
      אחחחח איזה כייף שזה מאחורי..(:

      ארכיון

      פרופיל

      zongi
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין