כותרות TheMarker >
    ';

    משוררות עבריות נוגעות בארוס

    ארכיון

    הרהורים שלי כמרצה לסטודנטים בדואים במכללת "אחווה"

    8 תגובות   יום רביעי, 21/10/15, 09:30

    ''

    הרהורים שלי כמרצה לסטודנטים בדואים במכללת "אחווה"

    הרהורים בעקבות המצב

    תמונת מצב:

    שנת הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות החלה.
    אני אמורה להכנס ללמד בכתות בהן 50 סטודנטים בדואים לפחות.
    מרבית הלומדים הנן לומדות, סטודנטיות בהכשרת מורים וגננות.
    לבושות במיטב המחלצות, בהן כמובן שמלה ארוכה עד כפות הרגליים, נעליים תואמות, תכשיטים, איפור נפלא על הפנים וכמובן כסות הראש הצבעונית התואמת להפליא את הביגוד.
    בכל שיעור המלבושים מתחלפים ואני נהנית לראות את הצבעוניות הזאת מול עיניי.
    הסטודנטיות מקסימות. באות עם מוטיבציה רבה ללימודים, כשחלקן מותירות אחריהן ילדים קטנים ותינוקות בבית.
    רבות מהן יושבות וכריסן בין שיניהן.
    כבר קרה לי שאחת הסטודנטיות קיבלה צירים בשיעור ולמחרת התבשרתי על תינוק או תינוקת חדשים.
    באחד הצדדים של החדר יושבת חבורת סטודנטים - הבנים. גם הם באים ללמוד ובעיקר מדעים.
    לחלק מהם מצפים בבית אשה וילדים, אבל המוטיבציה ללמוד ולהשכיל חזקה.
    במכללת "אחווה" כמו במוסדות אחרים להשכלה גבוהה, רבים הם הסטודנטים מהמגזר הבדואי.
    לצבא רובם ובעיקר הבנות אינם הולכים, וכך רבים מהם יוצאים ללימודים, והופכים אח"כ לגננות, מורות, מורים ומנהלים של מוסדות חינוך בדואים, ואפילו שאינם בדואים.
    הדוגמה הבולטת ביותר היא נשיא "אחווה" , פרופ' עליאן אלקרינאווי, בדואי במוצאו, שנבחר להיות נשיא המכללה לראשונה מהפזורה, לאחר פרופ'ים לגמרי יהודים.
    שילוב, אחווה, חינוך, תרבות, חברות, מיזוג - אלה מהמאפיינים את הלימודים במכללה.
    לפני מס' שנים הייתה לי כיתה שרובה ככולה הייתה מורכבת מתושבות חורה.
    ניתן להן הכינוי "בנות חורה" ורובן כיום, מן הסתם, עוסקות בחינוך בחורה ובדרום בכלל.
    נשאלתי לא פעם ולא פעמיים ע"י חברים, איך זה ללמד בכיתות הבדואים.
    כמו בכל קבוצה אחרת, השבתי, מלבד העובדה שלעיתים הם מדברים בינם לבין עצמם בערבית.
    אני מלמדת אותם כל שקשור בעברית, שיעורי חובה שכל סטודנט להוראה חייב בהם.
    יסודות הלשון, הבעה והבנה, הבעה בע"פ, תחביר ועוד.
    המוטיבציה מובילה לציונים טובים מאד ברוב המקרים. לעיתים אף טובים יותר משל סטודנטים ישראלים/יהודים.
    והנה, בהתנקשות בבאר שבע, מסתבר שהרוצח תושב חורה.
    מיד עולה בלבי המחשבה, שמא היה מהסטודנטים שלי או ממשפחות הסטודנטיות שלי לשעבר.
    וההרגשה קשה...
    השנה אינני עובדת עוד, והמחשבות על כניסה לכיתות בהן הלומדים בדואים אינה מרפה ממני.
    איזו תחושה הייתי מרגישה במפגשי איתם?
    הרי הרוצח הוא רק אחד, כנראה אחד שסרח, אחד שהייתי רוצה לדעת שלא למד אצלי או אצל אחד מחבריי המרצים ב"אחווה".
    כך גם חשים בירושלים, בגליל ובכל מקום אחר.
    התמונה שהעליתי כאן, של עלי השלכת הנפלאים, צולמה בסכנין, בעת ביקור במכללה שם, בה קיבלו את פני המבקרים (לומדי מכון "מופ"ת, מרצים ומרצות ממכללות שונות בארץ), בסבר פנים כל כך יפות.
    ושוב, התחושה קשה.
    הרי כולנו חיים בערבוב וביחד.
    במי לחשוד? ממי לפחד? ממה לחשוש?
    ביום חמישי הקרוב ייערך במכללה, בין השאר, טקס פרידה מהפורשים, ביניהם אני.
    נשיא המכללה בוודאי ידבר על הצורך בגישור, בכל הקשור ביחד שלנו,סובלנות, קבלת האחר, שילוב תרבויות, בחשיבות החינוך וההשכלה ועוד.
    כמה הייתי רוצה שהמצב יהיה שונה...
    כמה הייתי רוצה שלא יתעורר חשש אצל מרצים ומחנכים שמא אחד הסטודנטים עלול להיות חשוד או מחבל....
    כמה הייתי רוצה לחיות בשלווה ולבקר בישובים הבדואים, שם מלמדים ומחנכים סטודנטים שלי לשעבר...
    מי יתן שהתקופה האיומה הזאת תחלוף..
    אבל גם אם תחלוף, תשאיר אותנו שוב מצולקים וכאובים, אנחנו מבכים את מתינו והם את מתיהם...

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/10/15 09:35:
      נעם, מקווה שלא תכסינה גם את כפות הידיים...
        25/10/15 08:23:
      לפני כמה שנים כהכנה לפרישה מהי-טק עשיתי תעודת הוראה במכון וויצמן, באחד הסמינרים פגשתי סטודנטית בידואית לאורך הקורס המשותף לא זכיתי לראות את פניה. היה מה להגיד, היו לה גם כפות ידיים יפות.
        22/10/15 19:23:
      מתים פה לשוא
        22/10/15 11:57:
      שילוב, אחווה, חינוך, תרבות, חברות, מיזוג - אלה הדברים שאולי יביאו לחיים שקטים ושפויים יותר. תודה על השיתוף בהרהורים. החששות והפחד מקננים בכולנו.
        22/10/15 05:49:

      אין ספק שהמציאות בא אנו חיים בארץ מורכבת, לענ"ד כבר מזמן ברור לעין שאין שום קשר בין השכלה לבין היות אדם המסתופף תחת דגלי הדת או הקיפוח ובשם דגלים אלו הוא יוצא לפגוע, לחבל, ולרצוח.

      איך פותרים מורכבות שכזו באופן מעשי, קטונתי מלדעת, אישית אין לי את הכלים לכך,

      אני רק נוטה להאמין כמו רבים אחרים שיתכן ופתרון פוליטי מוסכם על כל הצדדים תפתור את המורכבות הזאת, 

      מאד מזדהה עם המחשבות שלך, 

      סוקראטס

      העלית כאן הרהורים של רבים, ולא חשוב תחום עיסוקם. לך יש הרגשה אישית, עקב היותך קשורה לבני "חורה". אבל המצב שנוצר, יוצר פחדים, הפחדים את החששות והחששות מובילים לשנאה והרג.
      תשובה למצב קשה לתת, נשארת התקוה שהמצב יחזור לשפיותו

        21/10/15 13:35:
      תודה רבה רבה. פורשת מרצון ובוודאי אמלא זמני בדברים חיוביים ומעשירים.
        21/10/15 11:29:
      מצרף תפילתי לתפילתך . מקווה שבקרוב יבינו כולם שמאחווה והפרייה הדדית תצמח יותר תועלת לכל הצדדים . מאחל לך פרישה כייפית ושתמשיכי בעשייה ברוכה לנפשך ולרווחתך !

      פרופיל

      אניגמה 313
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין