פרשת "לך - לך".

 
נושאי הפרשה:

 
א -- היציאה מחרן של אברהם.
ב -- הגעת אברהם מצרימה וההשגחה בענין שרה, אשת אברהם.
ג -- הריב בין רועי לוט לרועי אברהם.
ד -- מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה.
ה -- הבטחת ה' לאברהם על הזרע שיצא ממנו.
ו -- יחסי הגר ושרה. והולדת ישמעאל.
ז -- ברית המילה שעשה אברהם לכל אנשי ביתו.

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (י"ב, א'). בפסוק הקודם מפרשת נח נאמר: "ויקח תרח את  אברם וגו', "ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם"(י"א, ל"א), נמצא שתרח אבי אברהם התכוון להגיע לארץ ישראל  עם משפחתו, ולבסוף נשאר בחרן. נמצא שארץ ישראל היתה ידועה עוד
מאדם הראשון ומדור לדור הועברה המסורת על קדושתה, סגולתה, וחיבתה  של ארץ ישראל כך שאכן תרח התכוון להגיע עם משפחתו לארץ, אבל בסופו  של דבר נשאר בחרן.

"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והייה ברכה" (י"ב, ב'). רש"י אומר: לפי  שהדרך גורמת לשלושה דברים, ממעטת פרייה ורבייה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלוש ברכות הללו.

דבר אחר: ואעשך לגוי גדול -- זה שאומרים אלוקי אברהם. ואברכך -- זה שאומרים אלוקי יצחק. ואגדלה שמך -- זה שאומרים אלוקי יעקב.  

יכול היו חותמין בכולן, תלמוד לומר, והייה ברכה -- כך חותמין ולא בהן. אברם מתגלה באמונתו בבורא עולם, הוא מקבל ציווי "לך לך", והוא הולך.

אנחנו למדים מציווי זה, שעלינו להיות כל הזמן במצב של הליכה, להתקדם, להתעלות,
לעשות מהלכים ושינויים.

לך לך -- צא מסביבתך המוכרת, מהשפעתה עליך, מהחינוך שספגת בבית הוריך. הרי תרח היה עובד אלילים.

יש המפרשים שהציווי "לך לך" נאמר לכל באי עולם באשר הם, אך כדי לקלוט זאת,  צריך האדם להכין אוזן רוחנית רגישה, ורק אברהם אבינו הכין את עצמו לכך, ובעקבות  כך שמע את אותו קול ופעל על פיו. 

"לך־לך מארצך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך." 
כך פונה ה' לאַבְרָם, ואברם קם, עוזב הכול והולך. לאן? לכנען, אל ארץ לא נודעת.

שבת מבורכת