כותרות TheMarker >
    ';

    דוקו-בלוג

    © כל הזכויות שמורות לי

    ________

    מיני-פוסט

    9.6.13

    למען הסר ספק.
    כל מה שנכתב פה שזה שם מקביל פחות או יותר לכאן או לכל תגובה שלי כמובן!

    ויכול בהחלט לכלול מילים שאני המצאתי בכוונה תחילה
    ו/או לא. בטעות סופרת ולא סתם. שגיאות מקלדת גם.

    רצינות תהומית. קשרים פשוטים, שברים מסובכים, כאבי פאנטום // זיופים של פאנטום האופרה /// שירת ראפ לא סבירה לחלוטין.

    הכל שלי! אלא אם ציינתי אחרת.

    ותודה לעצמי שאני מבקרת אצל אנשים ובבלוגים אחרים שהעלו לי את הרעיון להוסיף היום את המיני פוסט הרעיוני הזה.
    למען יוסר כל צל של חשד שכן המצאתי מילים מימי ו/או הגיגים ו//אולי חרוז ///חמשיר בלי כוונה גם.

    כל תמונה באיכות מעולה יכולה להיות שלי!
    כל תמונה באיכות ירודה היא תמונת מצב.
    כל קטע מהיוטיוב הוא קטע יוטיוב והזכויות שמורות למי שהעלה ליוטיוב.

    וזהו לעכשיו.



    © כל הזכויות שמורות לי

    פוסטים אחרונים

    0

    אחרי 20 שנה.

    30 תגובות   יום שבת, 24/10/15, 01:17

     

     

    בהפגנה ההיא לא הייתי.

    כן נסעתי בשדרות חן עם מי שנסעתי ועם שתי הבנות שלו בדרך חזרה מיפו שהיא כידוע חלק מתל אביב. אפילו פנינו ימינה מתחת לחנייה של העיריה. ואז. אז היינו צריכים להתפצל כי הוא היה צריך ללכת לעבודה. ואחרי זה. אחרי זה היה באלאגן נוראי. בכל המדינה.

     

     

    ''

     

     

    בעצרת שהייתה אחרי הייתי עם בן של חברים.

    במקרה הילד ההוא הוא הבן של אח של זה שאז הייתי אתו באוטו.

    ככה זה מעגלים. החיים של חלק מהאנשים בארץ הזאת. שיש אומרים שהיא נורא קטנה.

    לעצרת הגענו נורא מוקדם. כדי לעמוד קרוב – הילד ואני.

    האוטו שלי מצד שני חנה קצת רחוק אבל כן קרוב לבית של אח של אבא שלו גם כי אבן גבירול היה אז סגור למכוניות.


    ההורים של הילד היו בארצות הברית של אמריקה שהיא כידוע מדינה גדולה.

    כשהם היו שם הייתה בדיוק רעידת אדמה. לוס אנג'לס שיש שקוראים לה עיר המלאכים או אולי סן פרנסיסקו שבכלל יושבת על המים והיא בכלל מקום יפה נורא.

     

     

    ''

     

     

     

    הוא לא היה ממש ילד. נער יותר מדויק.

    באמצע קיבלתי טלפון הייתי חייבת לעזוב.

    לקחת את הסבתא הפרטית שלי לבית חולים

    במקרה זה היה איכילוב.

    אולי כי הוא הכי קרוב

    אולי כי הוא זה של תל-אביב.

     

    זה לקח כמה ימים.

    20 שנה בדיוק.

    שגם היא כבר לא ממש כאן.

     

     

    ''

     

     

     

    סבתא שלי לא אהבה רופאים.

    היא תמיד אמרה שאם היא תלך לרופא הוא ימצא אצלה משהו והיא גם צדקה.

    היא תמיד פתחה את עיתון הארץ מהסוף להתחלה. ויום אחד ראתה מודעת אבל על חברת ילדות שלה שהייתה תאומה. ובעצם כבר לא הייתה. באותו יום קצת נגמר לה. וזה לקח כמה ימים. בסוף לא הייתה ברירה. לקחנו אותה לאותו איכילוב. שיא השיאים היה שרופא בכיר מאד שאפילו ניהל שם מחלקה (את השם שלו אני אפילו זוכרת עד עכשיו לא שזה משנה לי כעת) אותו אחד אמר לי שאני הרגתי אותה כי הבאתי אותה מדי מאוחר. הוא גם אמר את זה לפני שהסבתא שלי מתה בכלל. אבל כבר היה ברור שהיא בדרך ללא מוצא,

     

     

    למזלי היה שם סטג'ר מהמם שאת השם שלו אני זוכרת כמובן שישב איתי בלילה על הרצפה ודבר איתי על סבא שלו.

    לא שזה קשור נורא.

     

    מה שכן קשור אולי. זה שסבא שלי שמת הרבה שנים לפני סבתא שלי דווקא עשה את זה לפני שהספיקו להביא אותו להדסה של תל-אביב. גם אצלו זה קרה בנובמבר. אני נשארתי אצל השכנים מקומה 8. שכחתי את הדובי שלי הענק בבית וידעתי שהולך לקרות משהו נורא רע.

     

     

    ו-רבין.

    כשהייתי ילדה נורא קטנה. פעם בחתונה ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא רבין שמחכה לנאצר.

    הוא הסמיק ולקח אותי על הידיים.

    לבשתי שמלה לבנה ויפה נורא.

    יש לי אפילו תמונה שלי עם אותה שמלה.

    בלי רבין אמנם אבל כן מאותה חתונה.

     

     

     

    ''

     

     

    כשהייתי בלונדון עם האיש מהאוטו כי הייתי חייבת לברוח מארץ הקודש איזה פסח אחד – יצא שחזרתי עם משקפי קרטייה ממש כמו שהיו ללאה רבין. רק בשחור כמובן. כי הכי טוב זה משקפיים גדולים. הם מסתירות נהדר את השמש של הארץ הזאת. בעיקר בקיץ. למרות שהשמש היא נותנת ויטמין D שהוא כידוע מאד חשוב לא ש-B-12 חשוב פחות לפחות לחלק מהאנשים..

     

     

    יכול  להיות שהייתי צריכה לכתוב משהו הרבה יותר ממלכתי על היום ההוא.

    אבל לא ממש בא לי. למרות שאני זוכרת את הימים ההם בעבודה.

    את הפיגוע בדיזנגוף סנטר. ובפורים בבית הקפה בשדרה אחרת של תל-אביב שכל הארץ כמובן זכרה. את הויכוחים המרים במשרד. את הבחור הימני שהיה לי נורא קשה לעבוד אתו כי הוא היה כאריזמטי ברמות ומוכשר לא פחות  ויום אחרי הרצח כאילו עבר להיות בצד שלנו ויבב בדמעות תנין על כמה זה נורא מה שקרה. ולא עברו מספר ימים והוא חזר לדברר את נוער הזוועות ולא רק. אבל לכל אחד הרי מותר להתפרנס בכבוד או להגיד מה שמתאים לו להגיד בארץ הזאת. יש עדיין אנשים שלא קולטים שמילים הורגות.

     

     

    אולי לא מילים אלא מעשים של אנשים אחרים שלא מבינים שיש הבדל עצום בין הסתה ובין לקחת את החוק לידיים. כי מותר לא להסכים. אבל יש דברים שלא עושים. ומי שצריך תזכורת קטנטנה. למי כן עשה פה סוג של שלום שיפתח איזה ספר הסטוריה של הילדים שיש לו בבית ויקרא קצת. או אולי עדיף שלא,

     

     

     

    לי אין מושג כי אין לי ילדים ואולי זה יותר עדיף בימים המטורפים ששוב עוברים פה על הארץ הזאת. פריווילגיה עצומה שאין למי שלא נדרשים לדאוג לדור הבא.

     

     

     

    בלי נדר בפרק הבא אני אספר לכם על סדנה מהממת שהייתי בה בשישי מטעם מקום העבודה שלי ואולי אפילו יהיה לי חשק לשתף איזה טיפוס יצא שאני מבין 9 סוגי טיפוסים. וברור שבתכלס יש 3 טיפוסים עקריים. לא שהיה לי קודם שמץ של בדל מושג. אבל מאז ומעולם אהבתי את המספר 3. לא רק בגלל התאריך שבו נולדתי אבל גם.

     

     

     

     

    * * * * * * *

     

     


    והיום אצלנו חברה צילמה את מי מאיתנו שחגג יומולדת 55 ובא עם גיטרה ושר שיר נהדר. אז את השיר בביצוע של ריטה אני כן אדביק לכאן ואולי גם למדור שירים. וממש בקרוב משהו שהבטחתי מזמן. ואני כל הזמן לא מגיעה אליו.

     

    ''

     

     

     

    ש י ר י ם ב ע ב ר י ת.

    למה בעצם יש פה רק שירים בעברית

    וזה הרי קשור קשר הדוק לתוכן הראשון שכתבתי פה בבלוג הזה.

     

    ולגבי אותם טיפוסים. אם אני חושבת על זה עוד שנייה. להגיד טיפוסים זה לא ממש מדויק. מדובר באסטרטגיה אם אני מנסה לדייק אותי. אסטרטגיה להבדיל מטקטיקה (המילה טקטיקה לא עלתה היום באותה סדנה ולו פעם אחת ויחידה) מילים שכן עלו: דמעות, הכלה, אחיות, פשטידה, עגבניות שרי, פלפל אדום, עוגת שוקולד, עוגת תות, פרח יפה, פטריה בעציץ, מכונת כביסה, תשליך, כאבים, צחוק גדול, הכיפה של נאג' חמאדי, הופעה בפסאג', תקשור, וזו רק רשימה מאד-מאד חלקית ומצומצמת (אלא מה)

     

     

     

     

    נ.ב. 1

    עוד פעם תכננתי ללכת לים ולא יצא. יש אנשים שבטוחים שפירסינג מפריע למרידיאנים. אני אחת שיש דברים שאני לא מתווכחת אתם. מקשיבה ורק אז מחליטה. ליתר בטחון משתמשת בפלייר בשביל לסובב ולא לחתוך. כי כשחותכים זה עושה לפעמים בעיה קלילה.

     

     

    שבת של שקט ושבוע של רגוע.

     

     

     

    וטיפ.

    כי אני ברגע של נחמדות גדולה.

    לפעמים אם מישהו שואל אותכם בני כמה אתם – זה לא כי אותו אחד לא יודע את התשובה באופן מדוייק.

    במקרה כזה לא חייבים לענות למי ששאל ב י ד י ו ק. גם אם השאלה נפלה במקרה על יום שישי ה-23 בחודש אוקטובר שנת 2015 ורק רגע אחרי לפרוץ בצחוק. ע נ ק !...

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/16 04:39:

      צטט: באבא יאגה 2015-11-14 17:21:57

      יכול להיות שהייתי צריכה לכתוב משהו הרבה יותר ממלכתי על היום ההוא - דווקא האישי הוא הכי ממלכתי במקרים כאלו

       

      לגבי כתיבה - תמיד אפשר לכתוב בשנה הבאה.

      רבין הרי לא יחזור. ילדי הנרות של הככר על שם הרצוח הם כבר לא ממש ילדים.

      לפני ימים כמעט הספידו את פרס בכמה כותרות ובכל מקרה החיים בארץ בזאת ממשיכים, 

       

        9/12/15 14:54:

      צטט: bosmat.ma 2015-10-25 07:31:53

      צטט: נערת ליווי 2015-10-24 13:32:49

      צטט: bosmat.ma 2015-10-24 08:54:51

      וואו .. סוף סוף אני מצליחה להגיע אליך . נתת לרגש להציף אותך וזו השפה שאני מבינה .

      את כותבת על אנרגיית מעגלים .

      איך מתחבר רצח/מותו של יצחק רבין ז"ל עם אישפוזה של סבתך . איך כל הימניים הואשמו ברצח רבין ואת .. הואשמת בהרג סבתך ז"ל כי לא הבאת אותה בזמן לאיכילוב .

      וסבך ז"ל שמת בהדסה תל אביב וגם אבא של ילדיי נולד בהדסה תל אביב וכך אני מתחברת אליך במעגלים

      כי גם אני כשהייתי ילדה בת 15 פגשתי את יצחק רבין בסיטואציה קצת מביכה אבל ממש כייפית . ישבנו כל המשפחה ואחיותיי היפות שיחיו במסעדה הסינית ביורדיי הסירה של רפי שאולי ואכלנו וחגגנו את ליידתו של אחייני שיחיה ואז הגיעו למסעדה שמעון פרס ויצחק רבין . הם הגיעו שיכורים למסעדה . כוסית ויסקי ביד לכל אחד מהם ולרבין היתה גם סיגריה קנט ארוך בין אצבעותיו והוא היה שיכור מקסים ובירך אותנו לשלום ומעד על השולחן שלנו מתנדנד וצחקנו והוא הסמיק והאדים והיה כל כך מתוק וכריזמטי . אהבתי איך שמשך את המילים . דיבר לאאאאאאאאאאאאאאט .

      את יצחק רבין ז"ל כולם אהבו . הוא היה בהיר וביישן והיה מסמיק והיה לו קול סקסי מהסיגריות והאלכוהול והיתה לו אהבה ללאה . לילדים ולנכדים שלו . ולשיריי ארץ ישראל . הגם שהסכם אוסלו לא הצליח כיבדו ואהבו אותו גם הימניים וגם השמאלניים הוא חיבר ביינייהם באחדות אהבת ארץ ישראל .

      יהי זכרו ברוך .

       

      ''

       

      והשיר שאהב .. לזכרו !

      "הרעות" .

       

      ''

       

      שיר הרעות נפלא ואכן היה אהוב על רבין וכל מי שחי פה בארץ הזו ידע ותודה גדולה.

      וירדנה ששרה אותו בכלל מדהימה.

      עכשיו למשל חסרה לי עוד תמונה לצרף לך לפה לתגובה כי היא קשורה למשהו שפעם הייתי עושה

      ואפילו לתגובה שאני עוד חייבת לך בקשר ל-99.99% מפוסט מוקדם יותר ואכשהו מתקשרת לירדנה ששרה יפה נורא :)

      (אז בלי נדר אני אמצא אותה ואשלח לך לפרטי)

      ותל אביב של אז. תיקנתי עכשיו למעלה - כי סבא שלי לא הספיק להגיע להדסה.

      בשנים ההן הייתה רק מזוודה אחת למי שהיו לו בעיות בלב. אבל זה לא קשור.

      והסינית ההיא על הפינה. גם תל אביב של אז. מצחיק איך כתבת מעגלים.

      רפי שאולי וטדי שאולי ואבא של חברה טובה שלי ובעצם עוד מקום שאפילו נקרא תל אביב הקטנה.

      עכשיו את בכלל מזכירה לי עוד מסעדה שווה על הפינה של דזנגוף - הקסבה כמובן.

      אמיל - לא ההוא של הבלשים. וישר יש לי טעם של קרפ סוזט אחד היותר טעימים שהיו פה בארץ הזאת ובכלל :-)

      ורבין. אכן. חבר באהבה שלו לארץ הזאת. 

       

      ולגבי אותו מנהל מחלקה באיכילוב - כמה מילים בכל זאת, 

      יש אנשים בכל מקצוע שלא תמיד יודעים להתבטא. זה שלהם ושלהם בלבד

      הבעיה היא כשהם אומרים את זה מתחת חלוק או תג שם ואז זה מכאיב.

      כי את היקרים לנו אנחנו או חלקנו מכירים הכי טוב בעולם.

      מבחינתי רופא לא מספיק שהוא יהיה מקצועי בעבודה, חשוב שהוא לא ישכח שהוא אמור לטפל ועצוב כשרופא לא זוכר את זה. ושוב תודה..

       

      -----------------------------------------

      היתה אחת נהדרת

      אולי את זוכרת ..

      קראו לה

      "דרגסטור"

      היתה ממוקמת יפה ורחבה

      בפינת דיזינגוף

      פינת ארלוזורוב

      מול אולפניי פרג' .

      היו מגישים בה סטייק T-בון ענק

      ובקערת עץ , סלט חסה חתוך ביד , עם מיונז . אמממ יאמי .

      רבין ופרס מאוד אהבו מסעדות

      למרות כל המריבות ביניהם הם היו "צמד חמד" .

       

      את פרג' אני זוכרת מצוין.

      אפילו סיון היה באיזה שלב צלם וגם אותו אני זוכרת  :-))

      את המסעדה שציינת ממש לא

      אבל כן את קפה בתיה בצד השני של הכביש וגם את הסניף התל-אביבי של 206 שהיה ממול

      לא יודעת לגבי צמד-חמד כתבתי קודם או במקום אחר את שניהם יצא לי לפגוש ומעולם לא במסעדה.

      רבין אפילו פעם לקח אותי על הידיים כי שאלתי אותו כשהייתי נורא קטנה אם הוא אותו רבים שמחכה לנאצר וזה הצחיק אותו והוא הסמיק.

       

      תודה על שיר וגם על התמונה של רבין שתמיד שמורה לו אצלי בלב פינה חמה,

        14/11/15 17:21:
      יכול להיות שהייתי צריכה לכתוב משהו הרבה יותר ממלכתי על היום ההוא - דווקא האישי הוא הכי ממלכתי במקרים כאלו
        7/11/15 00:17:

      צטט: 77777777 2015-10-25 00:21:41

      אני זוכר את נובמבר, וגם את קרוקודיל דנדי באמצע עם המבזקים, את החיוכים של הבן של הגננת מהרציליה ואת איתמר בן גביר הנפוח עד היום, קלינטון, חבר לספסל הלימודים שכמעט שופד כי אמר שהוא ימני והסתה והכחשה שנמשכת עד היום מעגל נוכחי שהחל מכמה הזויים שרוצים לשרוף מסגדים וכנסיות וממלכת יהודה וחושך על פני תהום, ואברה מנגיסטו ועוד אחד שלא זכור שמו כי הוא מהפזורה שיושבים בחושך בשבי ואת מתווה הגז והמעון הרשמי שתכף יאושרו והבן דוד שנפל בג'נין וגם שם שמר על צלם אנוש. הכל אני זוכר ותכף חנוכה ובאנו חושך לגרש ואין לנו ארץ אחרת, אבל ממש לא איכפת לי ששרה תלך או תנוח או תשחק עם הנכדים וגם היומולדת של האחים יום אחרי הרצח, כאילו לא דפקו להם אותו פעם אחרת לפני שנים רבות כשסבא נפטר. אבל הכי חשוב לבחור בחיים.

       

       

      כן.

      החיוך הזחוח של הבן של הגננת.

      (וגם של האח שלו) והמרגלית עם הצמה ולא רק היא.. צמרמורת מהסוג הרע. 

      ואני יושבת פה וקוראת כל מילה ומהנהנת ובדיוק התחיל לרדת גשם כשהגעתי לשורה על ג'נין 

      (לא יודעת להסביר למה - אבל זה מה שקרה)

       

      והכי חשוב זה לבחור בחיים.

        2/11/15 18:57:

      צטט: flora2001 2015-10-24 21:49:36

      איך הכל מתקשר בסיפורים שלך ,מדהים ! אי זוכרת את כל אחד מהרגעים הטלוויזיוניים שהבאת לכאן(הייתי ממש מול הטלוויזיה כשזה קרה )וגם את אלה שלאחר הרצח הנוראי הזה . מה שאני אוהבת אצלך זה זה שאת לא עושה מה שלא בא לך ולהפך. האם תאריך הלידה שלך קשורה ל23- אוקטובר שבוע רגוע ותקווה לסיומו של הסיוט .

       

       

      הרגעים הטלוויזיונים - מתחברת והמון למה שציינת עכשיו.

      ולגבי השאלה - אז תאריך הלידה שלי הוא אכן ה-23 אבל בחודש אחר. מרץ :)ובכל מקרה מלא שנים שאני חוגגת גם יומולדת 1/2 מכל מיני סיבות. וקצת פחות שנים שיש לי עוד 2 נעצים על הלוח של השנה אחד באוקטובר והשני ב-29 בדצמבר. אבל זה לא קשור לפוסט הזה או לרגע הלידה :-)

       

       

      ותודה }{

        2/11/15 18:45:

      צטט: שלויימה 2015-10-24 21:48:02

      אני כמובן כבר לא הייתי בארץ כשזה קרה אבל בערב בחדשות אמרתי לעצמי שישראל כבר לא תהיה אותו דבר וכמה שצדקתי. ההתנבאות שלי עכשיו היא שבעוד 30 שנה יקרה בישראל את מה שקרה בקוסובו. המתנחלים היו נגד 2 מדינות וחלוקת הארץ והם הצליחו נשארה רק האופציה של מדינה אחת ל2 לאומים בדיוק כמו קוסובו.

       

      אני כן הייתי בארץ כשזה קרה.

      כבר אז אותו בחור שעבד איתי קרא לי ולעוד כמה חברה מהמשרד סמולנים ולא בחיבה יתרה וזה כנראה היה מדויק... 

      וישראל. מרחוק דברים נראים קצת אחרת מאשר כשחיים פה בתוך המדינה. על מה שהיה אז אני לא אחפור פה כרגע. ובעוד 30 שנה אני בטח כבר אהיה סנילית ולפעמים יש בדמנציה ברכה גדולה...

       

      נוער הזוועות תמיד היה נגד משהו להבדיל ממפריחי שממות אחרים וחלוקת הארץ אתה ואני יודעים הייתה הרבה קודם ושוב לא מתחילה לספור כמה שבטים היו או מפוזרים פה עדיין

       

      וחוץ מזה ים של נישוקים.

       

        28/10/15 02:51:

      צטט: ד ר ו ר 2015-10-24 21:20:17

      כותבת מענג, גם על דברים כואבים, ובדרך מכניסה ה-מ-ו-ן יפה מעצמך ועל עצמך.. אז תודה!!

       

      תודה דרור.

      וכן היום ההוא בככר היה ונותר פצע כאוב לרוב העם הזה.

       

       

        25/10/15 07:31:

      צטט: נערת ליווי 2015-10-24 13:32:49

      צטט: bosmat.ma 2015-10-24 08:54:51

      וואו .. סוף סוף אני מצליחה להגיע אליך . נתת לרגש להציף אותך וזו השפה שאני מבינה .

      את כותבת על אנרגיית מעגלים .

      איך מתחבר רצח/מותו של יצחק רבין ז"ל עם אישפוזה של סבתך . איך כל הימניים הואשמו ברצח רבין ואת .. הואשמת בהרג סבתך ז"ל כי לא הבאת אותה בזמן לאיכילוב .

      וסבך ז"ל שמת בהדסה תל אביב וגם אבא של ילדיי נולד בהדסה תל אביב וכך אני מתחברת אליך במעגלים

      כי גם אני כשהייתי ילדה בת 15 פגשתי את יצחק רבין בסיטואציה קצת מביכה אבל ממש כייפית . ישבנו כל המשפחה ואחיותיי היפות שיחיו במסעדה הסינית ביורדיי הסירה של רפי שאולי ואכלנו וחגגנו את ליידתו של אחייני שיחיה ואז הגיעו למסעדה שמעון פרס ויצחק רבין . הם הגיעו שיכורים למסעדה . כוסית ויסקי ביד לכל אחד מהם ולרבין היתה גם סיגריה קנט ארוך בין אצבעותיו והוא היה שיכור מקסים ובירך אותנו לשלום ומעד על השולחן שלנו מתנדנד וצחקנו והוא הסמיק והאדים והיה כל כך מתוק וכריזמטי . אהבתי איך שמשך את המילים . דיבר לאאאאאאאאאאאאאאט .

      את יצחק רבין ז"ל כולם אהבו . הוא היה בהיר וביישן והיה מסמיק והיה לו קול סקסי מהסיגריות והאלכוהול והיתה לו אהבה ללאה . לילדים ולנכדים שלו . ולשיריי ארץ ישראל . הגם שהסכם אוסלו לא הצליח כיבדו ואהבו אותו גם הימניים וגם השמאלניים הוא חיבר ביינייהם באחדות אהבת ארץ ישראל .

      יהי זכרו ברוך .

       

      ''

       

      והשיר שאהב .. לזכרו !

      "הרעות" .

       

      ''

       

      שיר הרעות נפלא ואכן היה אהוב על רבין וכל מי שחי פה בארץ הזו ידע ותודה גדולה.

      וירדנה ששרה אותו בכלל מדהימה.

      עכשיו למשל חסרה לי עוד תמונה לצרף לך לפה לתגובה כי היא קשורה למשהו שפעם הייתי עושה

      ואפילו לתגובה שאני עוד חייבת לך בקשר ל-99.99% מפוסט מוקדם יותר ואכשהו מתקשרת לירדנה ששרה יפה נורא :)

      (אז בלי נדר אני אמצא אותה ואשלח לך לפרטי)

      ותל אביב של אז. תיקנתי עכשיו למעלה - כי סבא שלי לא הספיק להגיע להדסה.

      בשנים ההן הייתה רק מזוודה אחת למי שהיו לו בעיות בלב. אבל זה לא קשור.

      והסינית ההיא על הפינה. גם תל אביב של אז. מצחיק איך כתבת מעגלים.

      רפי שאולי וטדי שאולי ואבא של חברה טובה שלי ובעצם עוד מקום שאפילו נקרא תל אביב הקטנה.

      עכשיו את בכלל מזכירה לי עוד מסעדה שווה על הפינה של דזנגוף - הקסבה כמובן.

      אמיל - לא ההוא של הבלשים. וישר יש לי טעם של קרפ סוזט אחד היותר טעימים שהיו פה בארץ הזאת ובכלל :-)

      ורבין. אכן. חבר באהבה שלו לארץ הזאת. 

       

      ולגבי אותו מנהל מחלקה באיכילוב - כמה מילים בכל זאת, 

      יש אנשים בכל מקצוע שלא תמיד יודעים להתבטא. זה שלהם ושלהם בלבד

      הבעיה היא כשהם אומרים את זה מתחת חלוק או תג שם ואז זה מכאיב.

      כי את היקרים לנו אנחנו או חלקנו מכירים הכי טוב בעולם.

      מבחינתי רופא לא מספיק שהוא יהיה מקצועי בעבודה, חשוב שהוא לא ישכח שהוא אמור לטפל ועצוב כשרופא לא זוכר את זה. ושוב תודה..

       

      -----------------------------------------

      היתה אחת נהדרת

      אולי את זוכרת ..

      קראו לה

      "דרגסטור"

      היתה ממוקמת יפה ורחבה

      בפינת דיזינגוף

      פינת ארלוזורוב

      מול אולפניי פרג' .

      היו מגישים בה סטייק T-בון ענק

      ובקערת עץ , סלט חסה חתוך ביד , עם מיונז . אמממ יאמי .

      רבין ופרס מאוד אהבו מסעדות

      למרות כל המריבות ביניהם הם היו "צמד חמד" .

        25/10/15 01:00:

      צטט: שרון קדם 2015-10-24 20:45:03

      כמו השוטה על הגבעה גמני מתרחק מאלימות ופוליטיקה (ולא שאין לי מה לומר על הנושא).

      אבל אשמח לשמוע את דעתך על סדנת האניאגרם ואיזה מין טיפוס את :-)

       

      קצת מזכיר לי אותי.

      מתרחקת מאלימות ופוליטיקה (אלא אם אין ברירה)

      ועכשיו דילגתי ללינק ששמת וחפרתי קצת כי דייקת ואסנת זו מי שהעבירה לנו את הסדנא.

      והייתי צריכה לבדוק שאני לא מפדחת אותי לפני שאני מגלה איזה טיפוס יצאתי.

       

      אפילו בדקתי את השירים אם הם מתאימים. כי להפתעתי יש באתר - שראיתי לראשונה שירים לפי טיפוסים.

      אז אולי עכשיו אין מה לכתוב פוסט. או אולי כן. נראה. בכל מקרה זה היה מעניין ברמות.

      ואני אחת שיצא לה להיות בכמה סדנאות לא ממש קצרות ועליהן כן כתבתי פה (לא ממש עליהן אבל על דברים שקרו בתוכן)

       

      תיכף גוררת לינק לכאן:

       

      http://cafe.themarker.com/post/3031003/

       

      ועל תרגיל מסדנה אחרת כתבה חברה שלי כי אני חשבתי שאני אצא לא הכי ברורה:

       

      http://cafe.themarker.com/post/3250525/

       


        25/10/15 00:43:

      צטט: השוטה על הגבעה 2015-10-24 18:45:50

      שני דברים אני שונא,
      פוליטיקה ואלימות.
      לכן כאן תמה תגובתי.

       

       

      לפחות אין לך כלום נגד עוגת שוקולד, עוגת תות ואני אפילו חושדת שאתה קצת מחבב אותי .. 

        25/10/15 00:21:
      אני זוכר את נובמבר, וגם את קרוקודיל דנדי באמצע עם המבזקים, את החיוכים של הבן של הגננת מהרציליה ואת איתמר בן גביר הנפוח עד היום, קלינטון, חבר לספסל הלימודים שכמעט שופד כי אמר שהוא ימני והסתה והכחשה שנמשכת עד היום מעגל נוכחי שהחל מכמה הזויים שרוצים לשרוף מסגדים וכנסיות וממלכת יהודה וחושך על פני תהום, ואברה מנגיסטו ועוד אחד שלא זכור שמו כי הוא מהפזורה שיושבים בחושך בשבי ואת מתווה הגז והמעון הרשמי שתכף יאושרו והבן דוד שנפל בג'נין וגם שם שמר על צלם אנוש. הכל אני זוכר ותכף חנוכה ובאנו חושך לגרש ואין לנו ארץ אחרת, אבל ממש לא איכפת לי ששרה תלך או תנוח או תשחק עם הנכדים וגם היומולדת של האחים יום אחרי הרצח, כאילו לא דפקו להם אותו פעם אחרת לפני שנים רבות כשסבא נפטר. אבל הכי חשוב לבחור בחיים.
        25/10/15 00:21:

      צטט: נחרצה 2015-10-24 17:59:54

      חודש נובמבר ... גם אצלו חודש רגיש במיוחד...

      אחרי עשרים שנה 
      שוב אינני ילד 
      תמו נעורי 
      שיבה זרקה במלך ...

      אביב שלי היה אז בן שנה וחצי... הזמן חולף ונדמה כאילו דבר לא השתנה. אותה מלחמה של אז - היא אותה מלחמה של היום, וסביר להניח שימשך כך לאורך זמן. כבר סקפטית למדי נוכח המצב במדינה.

      ואז... אחרי תקופה של פיגועים, אוטובוסים מתפוצצים, אנשים וילדים ... חיים משתנים לבלי הכר אחרי אובדן מזעזע... ראש הממשלה נרצח קבל עם ועדה ואף אחד לא היה שם לשמור עליו... היו שם אבל לא מספיק. הדמוקרטיה נרצחה. עצב, צער, כאב שאיננו נגמר ובעיקר פחד... אלו התחושות שמלאו אותי ואת הסובבים אותי... ואחרי זה פיגועים ללא הרף שעושים בנו שמות. עוד זה בא וזה הולך... עוד זוכרת את התינוקת מבית הקפה בתל אביב... כמדומני בפורים שאמה נהרגה בפיגוע.

      ואצלך נובמבר מקבל משמעות נוספת כי בדיוק לפני עשרים שנה חווית אובדן...

      ואני, לא הלכתי לים היום... אבל חלפתי על פניו והים נהדר - המקום היחיד שעוד משאיר אותי פה על אף שרוצה מאוד לעזוב...

      שבוע קל שלו ובעיקר בטוח כי הגיע הזמן...

       

      לא יודעת אם חודש נובמבר רגיש במיוחד. 

      אצלי הוא עוד חודש על הלוח של השנה.


      אביב שלך היה בן שנה וחצי. והתינוקת ההיא מבית הקפה על הידיים של השוטרת כל מי שהיה בוגר מספיק אז במדינה לא ישכח את הצילום שלה - שני וינטר. נדמה לי שאבא שלה היה אז רופא שיניים (אבל על זה אני ממש לא חותמת) איפה שהיה אותו קפה אפרופו יש כבר כמה שנים חנות מדליקה. 

      נובמבר שלי פשוט משתרג לו כי הייתי צריכה לצאת באמצע העצרת - אז יצא שזה קשור כמו שעוד כמה דברים קשורים.

      אני קוראת לזה לפעמים מעגלים. ובפוליטיקה אני ממש לא מתעסקת. ולגבי אובדנים , עשרים שנה לא היה האובדן הראשון אצלי ולא האחרון. לומדים להתמודד עם מה שיש. אני לפחות אחת כזאת.

       

      ולגבי הלינק ששלחת לי תודה. אני מבינה שכוונתך טובה אבל אני הפסקתי לעיין או לקרוא תכנים של כותבים שאצלם אני מקבלת את ההודעה הבלתי מרנינה"נחסמת על ידי בעל התוכן ואינך יכול להגיב כעת"

       

       


        25/10/15 00:06:

      צטט: ~בועז22~ 2015-10-24 16:10:04

      כמה שבועות לפני רצח רבין ז"ל התארחתי בביתו של בן-דודי. מאז ילדותי המוקדמת היו לי איתו יחסי חברות עמוקים ודומה היה שהיינו יותר קרובים מאשר היינו קרובים לאחים שלנו. כשהתבגרנו חלקנו ויכוחים די סוערים בנושאים פוליטיים שלא פגעו כלל במערכת היחסים בינינו. יחד איתי התארח גם אצל בן-דודי חבר קרוב שלו. כאשר נפתח ויכוח פוליטי החל החבר הזה לפלוט דברי התלהמות על רבין וביניהם התפאר אותו החבר הזה שהוא מוכן לירות ברבין ואפילו בשמחה. בן-דודי העיף בי מבט מהיר ואני התכנסתי אל תוך עצמי ודממתי. לא הייתי מסוגל לענות לחבר הזה על דברי הבלע הללו ומבחינתי הויכוח/דיון, הסתיים. כאב לי שבן-דודי (ימני בדעותיו...) לא אמר דבר בגנות המילים ההם של החבר הזה. משהו נפל בינינו, ביני לבן-דודי. דומה שמאז החלה התרחקות בינינו. לאחר רצח רבין ז"ל לא התפתח בינינו שום ויכוח פוליטי...

       

      יש לא מעט סוגים של חברויות

      (אצלי לפחות)

      אחת החברות הכי טובות שהיו לי בחיים הייתה ימנית ודי מתונה. בעלה היה הרבה יותר קיצוני ממנה והתעקש תמיד לדבר איתי פוליטיקה ואני. אני יודעת להיות שתוקה. עד גבול מסוים. במילים אחרות עם כל הכאב יותר מהרבה מבינה מבינה מה כתבת כאן בועז. תודה,

        25/10/15 00:02:

      צטט: איילתayeletא 2015-10-24 15:47:32

      הי נ"ל:) סחפת אותי עם הזיכרון הזה שלך על רבין ועל הסבתא ועל החיים. יש דברים שאסור לעשות.

      השיר של ריטה משהו מן התקווה ..}{

      אוסיף לך שיר בעברית עכשוית שגם הוא קצת מן התיקווה..

      שיהיה שבוע שקט ורגוע.

      ''

       

       

      כן איילת יש דברים שאסור לעשות.

      והשיר של ריטה לגמרי יש בו תקוה.

      תודה על מה שהבאת.

      אתמול ממש לא במקרה יצא שהרדיו ניגן את סרנגה בשיר אחר ואפילו את שלומי שבת בשיר אחר ואהוב נורא.

      ושובוא שבוע של קצת שקט. מגיע לנו כבר. ותודה.

        24/10/15 23:48:

      צטט: נויאור 2015-10-24 13:50:09

      ההיתי שם וזה הייה נורא.

       

       

      אני יודעת שהיית

      גם סיפרת לי. תודה.

       

        24/10/15 23:46:

      צטט: shimenben 2015-10-24 12:29:40

      האירוע האישי שלך, במקביל לאירוע בכיכר. מותה של סבתך שהיתה יקרה לך, ובמקביל מותו של האיש היקר (כמעט) לכולם, ואיתו גם מתו יוזמה, ותהליך השלום, ולא פחות התקווה לעתיד טוב יותר. אני כן הייתי שם בכיכר, עד היום מהדהדת לי זעקת הקהל: לללללללללאאאאא!!! אחרי הבשורה, ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה...

       

      כן שמעון.

      ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה.

      והמילים של איתן הבר אחרי (ולא רק בלילה ההוא כמובן)

      תודה.

        24/10/15 21:49:
      איך הכל מתקשר בסיפורים שלך ,מדהים ! אי זוכרת את כל אחד מהרגעים הטלוויזיוניים שהבאת לכאן(הייתי ממש מול הטלוויזיה כשזה קרה )וגם את אלה שלאחר הרצח הנוראי הזה . מה שאני אוהבת אצלך זה זה שאת לא עושה מה שלא בא לך ולהפך. האם תאריך הלידה שלך קשורה ל23- אוקטובר שבוע רגוע ותקווה לסיומו של הסיוט .
        24/10/15 21:48:
      אני כמובן כבר לא הייתי בארץ כשזה קרה אבל בערב בחדשות אמרתי לעצמי שישראל כבר לא תהיה אותו דבר וכמה שצדקתי. ההתנבאות שלי עכשיו היא שבעוד 30 שנה יקרה בישראל את מה שקרה בקוסובו. המתנחלים היו נגד 2 מדינות וחלוקת הארץ והם הצליחו נשארה רק האופציה של מדינה אחת ל2 לאומים בדיוק כמו קוסובו.
        24/10/15 21:20:
      כותבת מענג, גם על דברים כואבים, ובדרך מכניסה ה-מ-ו-ן יפה מעצמך ועל עצמך.. אז תודה!!
        24/10/15 20:45:

      כמו השוטה על הגבעה גמני מתרחק מאלימות ופוליטיקה (ולא שאין לי מה לומר על הנושא).

      אבל אשמח לשמוע את דעתך על סדנת האניאגרם ואיזה מין טיפוס את :-)

        24/10/15 18:45:

      שני דברים אני שונא,
      פוליטיקה ואלימות.
      לכן כאן תמה תגובתי.

        24/10/15 17:59:

      חודש נובמבר ... גם אצלו חודש רגיש במיוחד...

      אחרי עשרים שנה 
      שוב אינני ילד 
      תמו נעורי 
      שיבה זרקה במלך ...

      אביב שלי היה אז בן שנה וחצי... הזמן חולף ונדמה כאילו דבר לא השתנה. אותה מלחמה של אז - היא אותה מלחמה של היום, וסביר להניח שימשך כך לאורך זמן. כבר סקפטית למדי נוכח המצב במדינה.

      ואז... אחרי תקופה של פיגועים, אוטובוסים מתפוצצים, אנשים וילדים ... חיים משתנים לבלי הכר אחרי אובדן מזעזע... ראש הממשלה נרצח קבל עם ועדה ואף אחד לא היה שם לשמור עליו... היו שם אבל לא מספיק. הדמוקרטיה נרצחה. עצב, צער, כאב שאיננו נגמר ובעיקר פחד... אלו התחושות שמלאו אותי ואת הסובבים אותי... ואחרי זה פיגועים ללא הרף שעושים בנו שמות. עוד זה בא וזה הולך... עוד זוכרת את התינוקת מבית הקפה בתל אביב... כמדומני בפורים שאמה נהרגה בפיגוע.

      ואצלך נובמבר מקבל משמעות נוספת כי בדיוק לפני עשרים שנה חווית אובדן...

      ואני, לא הלכתי לים היום... אבל חלפתי על פניו והים נהדר - המקום היחיד שעוד משאיר אותי פה על אף שרוצה מאוד לעזוב...

      שבוע קל שלו ובעיקר בטוח כי הגיע הזמן...

        24/10/15 16:10:
      כמה שבועות לפני רצח רבין ז"ל התארחתי בביתו של בן-דודי. מאז ילדותי המוקדמת היו לי איתו יחסי חברות עמוקים ודומה היה שהיינו יותר קרובים מאשר היינו קרובים לאחים שלנו. כשהתבגרנו חלקנו ויכוחים די סוערים בנושאים פוליטיים שלא פגעו כלל במערכת היחסים בינינו. יחד איתי התארח גם אצל בן-דודי חבר קרוב שלו. כאשר נפתח ויכוח פוליטי החל החבר הזה לפלוט דברי התלהמות על רבין וביניהם התפאר אותו החבר הזה שהוא מוכן לירות ברבין ואפילו בשמחה. בן-דודי העיף בי מבט מהיר ואני התכנסתי אל תוך עצמי ודממתי. לא הייתי מסוגל לענות לחבר הזה על דברי הבלע הללו ומבחינתי הויכוח/דיון, הסתיים. כאב לי שבן-דודי (ימני בדעותיו...) לא אמר דבר בגנות המילים ההם של החבר הזה. משהו נפל בינינו, ביני לבן-דודי. דומה שמאז החלה התרחקות בינינו. לאחר רצח רבין ז"ל לא התפתח בינינו שום ויכוח פוליטי...
        24/10/15 15:47:

      הי נ"ל:) סחפת אותי עם הזיכרון הזה שלך על רבין ועל הסבתא ועל החיים. יש דברים שאסור לעשות.

      השיר של ריטה משהו מן התקווה ..}{

      אוסיף לך שיר בעברית עכשוית שגם הוא קצת מן התיקווה..

      שיהיה שבוע שקט ורגוע.

      ''

        24/10/15 15:03:

      צטט: חני.א 2015-10-24 12:01:59

      כתבת כל כך יפה וקישרת אחד לאחד ופרט לפרט...וכל הקליפים והמוזיקה..מושלמת אחת.
      נערה פעם חשבתי שהמוות שלו אולי יכול לאחות,לחבר להשלים.
      אבל ככל שעובר הזמן אני פתאום מבינה את הגודל של הארוע...את הגלים שלה ואת מה שנוצר בעקבותם.
      לקח לי הרבה זמן להרגע מהארוע הקשה.תודה שהבאת קצת ממך לכאן.

       

      __________

       

       

      קודם כל תודה.

      על המילים באשר לכתיבה והאמת יש כמובן עוד קליפים טובים ואפילו כמעט כתבתי למעלה אזהרת חפירה.. 

      מוות לא יכול לאחות כלום. 

      לא מעט פעמים מוות משחרר אבל בטח לא מוות איום ואלים כמו שהיה בככר

      לאנשים לוקח לא מעט זמן להשלים או לעכל מוות של אנשים שהם אוהבים.

      ואת זה אני מציינת כאחת שפוגשת לא מעט אנשים שצריכים להפרד מאהובים שיודעים שהם בדרך לצד השני וחיים על זמן שאול. אז הנה הבאתי לכאן עוד טיפה ממני,

        24/10/15 13:50:
      ההיתי שם וזה הייה נורא.
        24/10/15 13:32:

      צטט: bosmat.ma 2015-10-24 08:54:51

      וואו .. סוף סוף אני מצליחה להגיע אליך . נתת לרגש להציף אותך וזו השפה שאני מבינה .

      את כותבת על אנרגיית מעגלים .

      איך מתחבר רצח/מותו של יצחק רבין ז"ל עם אישפוזה של סבתך . איך כל הימניים הואשמו ברצח רבין ואת .. הואשמת בהרג סבתך ז"ל כי לא הבאת אותה בזמן לאיכילוב .

      וסבך ז"ל שמת בהדסה תל אביב וגם אבא של ילדיי נולד בהדסה תל אביב וכך אני מתחברת אליך במעגלים

      כי גם אני כשהייתי ילדה בת 15 פגשתי את יצחק רבין בסיטואציה קצת מביכה אבל ממש כייפית . ישבנו כל המשפחה ואחיותיי היפות שיחיו במסעדה הסינית ביורדיי הסירה של רפי שאולי ואכלנו וחגגנו את ליידתו של אחייני שיחיה ואז הגיעו למסעדה שמעון פרס ויצחק רבין . הם הגיעו שיכורים למסעדה . כוסית ויסקי ביד לכל אחד מהם ולרבין היתה גם סיגריה קנט ארוך בין אצבעותיו והוא היה שיכור מקסים ובירך אותנו לשלום ומעד על השולחן שלנו מתנדנד וצחקנו והוא הסמיק והאדים והיה כל כך מתוק וכריזמטי . אהבתי איך שמשך את המילים . דיבר לאאאאאאאאאאאאאאט .

      את יצחק רבין ז"ל כולם אהבו . הוא היה בהיר וביישן והיה מסמיק והיה לו קול סקסי מהסיגריות והאלכוהול והיתה לו אהבה ללאה . לילדים ולנכדים שלו . ולשיריי ארץ ישראל . הגם שהסכם אוסלו לא הצליח כיבדו ואהבו אותו גם הימניים וגם השמאלניים הוא חיבר ביינייהם באחדות אהבת ארץ ישראל .

      יהי זכרו ברוך .

       

      ''

       

      והשיר שאהב .. לזכרו !

      "הרעות" .

       

      ''

       

      שיר הרעות נפלא ואכן היה אהוב על רבין וכל מי שחי פה בארץ הזו ידע ותודה גדולה.

      וירדנה ששרה אותו בכלל מדהימה.

      עכשיו למשל חסרה לי עוד תמונה לצרף לך לפה לתגובה כי היא קשורה למשהו שפעם הייתי עושה

      ואפילו לתגובה שאני עוד חייבת לך בקשר ל-99.99% מפוסט מוקדם יותר ואכשהו מתקשרת לירדנה ששרה יפה נורא :)

      (אז בלי נדר אני אמצא אותה ואשלח לך לפרטי)

      ותל אביב של אז. תיקנתי עכשיו למעלה - כי סבא שלי לא הספיק להגיע להדסה.

      בשנים ההן הייתה רק מזוודה אחת למי שהיו לו בעיות בלב. אבל זה לא קשור.

      והסינית ההיא על הפינה. גם תל אביב של אז. מצחיק איך כתבת מעגלים.

      רפי שאולי וטדי שאולי ואבא של חברה טובה שלי ובעצם עוד מקום שאפילו נקרא תל אביב הקטנה.

      עכשיו את בכלל מזכירה לי עוד מסעדה שווה על הפינה של דזנגוף - הקסבה כמובן.

      אמיל - לא ההוא של הבלשים. וישר יש לי טעם של קרפ סוזט אחד היותר טעימים שהיו פה בארץ הזאת ובכלל :-)

      ורבין. אכן. חבר באהבה שלו לארץ הזאת. 

       

      ולגבי אותו מנהל מחלקה באיכילוב - כמה מילים בכל זאת, 

      יש אנשים בכל מקצוע שלא תמיד יודעים להתבטא. זה שלהם ושלהם בלבד

      הבעיה היא כשהם אומרים את זה מתחת חלוק או תג שם ואז זה מכאיב.

      כי את היקרים לנו אנחנו או חלקנו מכירים הכי טוב בעולם.

      מבחינתי רופא לא מספיק שהוא יהיה מקצועי בעבודה, חשוב שהוא לא ישכח שהוא אמור לטפל ועצוב כשרופא לא זוכר את זה. ושוב תודה..

       

        24/10/15 12:29:
      האירוע האישי שלך, במקביל לאירוע בכיכר. מותה של סבתך שהיתה יקרה לך, ובמקביל מותו של האיש היקר (כמעט) לכולם, ואיתו גם מתו יוזמה, ותהליך השלום, ולא פחות התקווה לעתיד טוב יותר. אני כן הייתי שם בכיכר, עד היום מהדהדת לי זעקת הקהל: לללללללללאאאאא!!! אחרי הבשורה, ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה...
        24/10/15 12:01:

      כתבת כל כך יפה וקישרת אחד לאחד ופרט לפרט...וכל הקליפים והמוזיקה..מושלמת אחת.
      נערה פעם חשבתי שהמוות שלו אולי יכול לאחות,לחבר להשלים.
      אבל ככל שעובר הזמן אני פתאום מבינה את הגודל של הארוע...את הגלים שלה ואת מה שנוצר בעקבותם.
      לקח לי הרבה זמן להרגע מהארוע הקשה.תודה שהבאת קצת ממך לכאן.

        24/10/15 08:54:

      וואו .. סוף סוף אני מצליחה להגיע אליך . נתת לרגש להציף אותך וזו השפה שאני מבינה .

      את כותבת על אנרגיית מעגלים .

      איך מתחבר רצח/מותו של יצחק רבין ז"ל עם אישפוזה של סבתך . איך כל הימניים הואשמו ברצח רבין ואת .. הואשמת בהרג סבתך ז"ל כי לא הבאת אותה בזמן לאיכילוב .

      וסבך ז"ל שמת בהדסה תל אביב וגם אבא של ילדיי נולד בהדסה תל אביב וכך אני מתחברת אליך במעגלים

      כי גם אני כשהייתי ילדה בת 15 פגשתי את יצחק רבין בסיטואציה קצת מביכה אבל ממש כייפית . ישבנו כל המשפחה ואחיותיי היפות שיחיו במסעדה הסינית ביורדיי הסירה של רפי שאולי ואכלנו וחגגנו את ליידתו של אחייני שיחיה ואז הגיעו למסעדה שמעון פרס ויצחק רבין . הם הגיעו שיכורים למסעדה . כוסית ויסקי ביד לכל אחד מהם ולרבין היתה גם סיגריה קנט ארוך בין אצבעותיו והוא היה שיכור מקסים ובירך אותנו לשלום ומעד על השולחן שלנו מתנדנד וצחקנו והוא הסמיק והאדים והיה כל כך מתוק וכריזמטי . אהבתי איך שמשך את המילים . דיבר לאאאאאאאאאאאאאאט .

      את יצחק רבין ז"ל כולם אהבו . הוא היה בהיר וביישן והיה מסמיק והיה לו קול סקסי מהסיגריות והאלכוהול והיתה לו אהבה ללאה . לילדים ולנכדים שלו . ולשיריי ארץ ישראל . הגם שהסכם אוסלו לא הצליח כיבדו ואהבו אותו גם הימניים וגם השמאלניים הוא חיבר ביינייהם באחדות אהבת ארץ ישראל .

      יהי זכרו ברוך .

       

      ''

       

      והשיר שאהב .. לזכרו !

      "הרעות" .

       

      ''

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      נערת ליווי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין