מציירת במכחול דק נימים של כאב, מערבבת צבעי אדום ושחור על רקע שמש קרועה, מאחור מתחבא לו לילה מחייך מתוך החשכה , צל של מלאך שומר . זוכרת את הלילה ההוא , גחלים לחשו לי אש , נבהלתי , מעולם לא הרגשתי משיכה כזאת , משהו לכד אותי, הפרפר ברשת קורי העקרב. ברחתי , במרוצה , פעמי אפעה כובל , רמשו את דרכי אל החופש. נעלם הדרור נשארתי שם , אצלו.

מטייל על חוף הים , ערב של דימדומים , רוח קרירה מנשבת , שומע קול מתוך אדוות הגלים  קול קורא , מפציר אל עומק הכחול הכהה. עינייה הירוקות , מביטות מתוך האזמרגד , מתוך גווני הכחול , אומרות  אהבה. "בוא אלי" היא קוראת , נסחף אל תוך איוושת החלום. מושיט יד , נוגע בצלם הכישוף , נאסף אל סחרחרת האש , שלהבות יוקדות שורפות , מאכלות נשמת אדם.

מרחוק דמות רצה , גוף עלמה, נע על משטחי החול , מתקרבת , נושפת , חולפת זו לא היא.

מחזיק את כוס הבירה , נוזל עינבר צובע את גווני האתמול , בצבעי עלים חומים כתומים.

עור בצבע שחום , עלוות קימורייה , לשד חמוקי להבת חווה , ליטוף מרחף מהבהב נוגע זוהר , מתנפץ.

חולמת, על המגע , חיבוק שלא חשתי מעולם , מקשיבה למילותיו , משורר הגלות . פרפרים מרחפים אל תוך הציור , מנגינת ציפורי שיר מלווה את הלילה היורד. נגמר לי הצבע השחור , רוצה רק צבע , אור , נמשכת אל תוך גווני האדום נשרפת.

יוצאת החוצה , צועדת , פנים חולפות , זה לא הוא. מסתובבת בסימטה אפלה , קולות עטלפים מרחפים נושפים , נשאבת אל תוך הלילה בדרך אליו.