חשבתי, שלא אכתוב יותר על אמא שלי. מחקתי את כל הפוסטים שכתבתי הקשורים אליה. והנה דפדפתי לי, וראיתי שרוצה-לא רוצה, זה הנושא שבורח לי מבין האצבעות. כאילו כל היתר נמוג. ואמנם, קצת כך הוא. אז כנראה שאין ברירה, זה חלק ממני, וזה מה שיש עכשיו, וזה מה שייצא... אולי אחר כך יבואו דברים אחרים. בינתיים... החלטתי שאין יותר הקרנות. החלטתי ואף קיבלתי גושפנקא להחלטה מהפרופסור. בסופו של דבר, הרי זה רק הגיוני: הוא קובע באופן שרירותי X הקרנות, ולא רואה אותה יותר, ולא יודע מה מצבה. אז האמת היא, שהיא במצב הקשה ביותר שבו היתה עד עכשיו, אבל אני מקווה... בשבת, הבן שלי המתוק אמר לה שהוא חושב שידחה את היומולדת שלו. היא שאלה "למתי"? ואני שאלתי אותה: "כמה זמן את צריכה"? היא ענתה "שבוע". SO BE IT. מתאים לי יום הולדת חגיגי בעוד שבועיים לשניהם. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה רני....
רק רציתי להגיד שבפוסטים האלה אני עובר, קורא ומתרגש.
אין לי הרבה להגיד, אז לא אומר...
מחזק ומקווה לטוב.
תודה לך על האיחולים יקירתי! הלוואי שיתגשמו.
תודה! הילד שלי באמת כוכב... :-))))
תודה יקירתי.
מילאת את עיניי דמעות.
אני שמחה.
לפוסט הקודם לא יכולתי להגיב לא כי החלטתך מוזרה, להיפך. היא חזקה אמיצה ומצוינת.
הכותרת הרגה אותי.
ממש הקשתה עלי להתיחס.
יקירה, מאחלת, עוד שבוע שבועיים - יומולדת שמייח בריבוע והלוואי אמן - אמא תגיע נראית ומרגישה הרבה יותר טוב!
* ענק כדי להצדיע לך
ולילד המקסים שלך!
צמררת אותי. בכח האהבה שבך.
תודה דפנתי היקרה...
איזה כיף לדעת!
זה המקום, תמר, לבטא את התחושות שלך
החששות, הלבטים והנקודות הקטנות של החיים
סביב אמא שלך.
את לא לבד}{
ה"הכי טוב שאת יכולה" מספיק כדי להעלות בי דמעות.
הוא גם מספיק, כדי להיות הכי טוב...
תודה.
מפתיעה אותי בחוזק שלך שוב ושוב...
והבן הזה שלך, פשוט נסיך.
מחבקת חזק. יודעת שזה לא הרבה אבל זה הכי טוב שאני יכולה...