אני שקועה בזיכרון של אותו לילה. הלילה ההוא עדיין טרי כל כך בזיכרוני.
חודש לפני התלווית אליי לרופא המשפחה. הרגשתי לא בטוב נשקתי כמעט לשפעת.
משם נכנסו ל 'טיב טעם'. כל כך אהבת לערוך קניות בחנות הזו, והקפדת לקנות רק מוצרים כשרים. אהבת מאוד לבשל ולארח את חברייך לארוחות שחיתות. מילאת את הסלסילה בכל טוב וביינות משובחים.
היית דוברת אנגלית ולמרות שגרת בארץ כבר כמה שנים לא ידעת לקרוא עברית. החשבון נראה לי מופרז, על כן בדקתי אותו ואכן והם טעו במחירם של כמה מוצרים, כמובן כלפי מעלה. אמרתי לך תמיד לבקש הסבר על החשבון כי יש לא פעם טעויות, ולא לטובת הלקוח.
משם הלכנו לאכול במסעדה ליד הסופר, ונהנינו עד בלי די.
חיוך עולה כעת על פניי, כשאני נזכרת עד כמה היית מאושרת כשמצאת את הקרדיגן שכל כך אהבת ושכחת במסעדה במתחם שרונה. חיוך ענקי היה מרוח על פנייך. אמרת לי: 'לפעמים ואולי תמיד הדברים הקטנים הם אלה שעושים אותנו מאושרים'.
מאוד אהבת גבינות. בעיקר גבינות צהובות חצי רכות/קשות משובחות מכל הסוגים.
ובאותו הלילה כשחזרתי מאירוע, התקשרתי אלייך ואמרתי לך שחבל שלא באת אתי, כי היו שם כל כך הרבה גבינות שהיית מתענגת עליהן. 'הלוואי ויכולתי להביא לך דוגמיות לטעום' אמרתי לך.
ענית לי: 'טוב את לא X שנוהגת לגנוב אוכל באירועים..'
ולמחרת כבר לא היית אתנו יותר.
ואת שוכנת עמוק בתוך לבי ובלבה של הלן חברתך, שכתבה לי שעדיין היא מצפה לתגובה או להעלאת סטטוס בדף הפייסבוק שלך, שנשאר קפוא מסוף שנת 2014.
|