כותרות TheMarker >
    ';

    כלה ונחרצה

    הזדמנות למשהו טוב...
    "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות.
    החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן,
    ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות
    גם בדורות הבאים..."

    ארכיון

    בואי נתחיל לדבר...

    72 תגובות   יום חמישי, 29/10/15, 21:26

    בהתחלה - יש אש גדולה... 

    אחר כך, יש לא מעט רגעים בחיים, שגורמים לאותה אש גדולה לדעוך והקשר מידרדר.

    מוקשים יש בכל מערכת יחסים... חוסר תקשורת הוא אחד המוקשים העיקריים.

    עם הזמן, התקשורת בין בני זוג הופכת להיות טכנית למדי.

    השיחות נסובות בעיקר על תיאום סידורים ומה היום בתוכנית... והמעט הזה מתנהל תוך כדי צפייה בטלוויזיה, הפעלת מכונת הכביסה, הדחת הכלים וכאמור על רגל אחת...

    כבר לא מדברים על הדברים הטובים והפחות טובים בחיים.

    כבר לא משתפים תחושות, מחשבות ורגשות והתוצאה ידועה מראש - מתרחקים זה מהעולם של זו...

    הזמן שחולף הוא בבחינת חרב פיפיות, ומגננות מקיפות את הלב במטרה להסתיר את החולשות, את המחסומים הרגשיים, את הקשיים, המצוקה והאופי החלש.

    אי הידיעה והפחד, שמא הצד השני לא יקבל אותנו או ידחה אותנו - מתעצמים, ובהכרח מונעים את היכולת לתקשר, ואפילו צעד פשוט כמו לשלוח מייל - הופך להיות קשה...

    כפתור ה"שלח" נראה לפתע מאיים מתמיד.

     

    אז... הגיע הזמן השביר !

     

    מערכת היחסים נפגמה וכעת משולה לכלי חרס סדוק... לשים דבק לא הופך את הכלי לשימושי. ועתה, משכלי החרס סדוק  ואינו עוד כקודם... עדיין יהיה בעל ערך ככלי שעבר בירושה? שהרי אם הוא יקר ערך עבורנו, והוא מייצג עבורנו המון - זה מה שחשוב. מתבקש... לא?


    אפשר להתחיל לדבר או שמא מאוחר מדי?


    ניתן להתגבר על הקשיים ולהחזיר עטרה ליושנה ולהעלות את הקשר על דרך המלך?


    האם נכון לוותר על אותם אנשים שהפכו להיות בעלי ערך עבורינו - רק משום הטינה, הריב, הויכוח...?


    ואולי בעצם אותה אהבה מופלאה נגועה כבר בשיקולים ואינטרסים אישיים ואין מנוס אלא להיפרד...?

     

     

    ''

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (72)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/12/16 16:40:

      צטט: היא ולא אחרת 2016-12-16 11:18:44

      ואני קוראת את שכתבת, גם את התגובות. רשומה להתמוגגות הדעת. כמו מפת סימני דרך המדגישה את שונות החשיבה בין אנשים, גברים ונשים. יש בזה רוב יופי ומרתק. כתבת נהדר כדרכך, שאלות חשובות להן אין תשובה אחת כקובעת, רבדים כגוני הקשת כפי שניתן כאן לקרוא. תודה. שבת של חמימות ושל שלום ❤

      זה כל היופי... שכולנו דומים אבל גם מאוד שונים ולא פעם אני נעזרת בתגובות של חברים שעולות כאן, ומקבלת הארה לגבי דבר זה או אחר. תודה יקרה על המחמאה מחממת הלב. שבת טובה הכי טובה שיש. סוער בחוץ וחם בלב :) 

        16/12/16 16:35:

      צטט: brownalicious 2016-02-04 19:20:26

      אם יש אהבה מוכרחים להחזיר אותה, בזוגיות ידידות חברות ומשפחה. מידי פעם רבים ומתווכחים אך לא מוכרחים לנתק קשרים we got 2 fight 4 our love

      לפעמים מאוחר מדי... המשקעים גורמים לאהבה להשתנות לרגש אחר, אם כי ברור ונהיר שכדאי לנסות ולהישאר כשיש גם טוב ביחד :) שבת נהדרת.

        16/12/16 11:18:
      ואני קוראת את שכתבת, גם את התגובות. רשומה להתמוגגות הדעת. כמו מפת סימני דרך המדגישה את שונות החשיבה בין אנשים, גברים ונשים. יש בזה רוב יופי ומרתק. כתבת נהדר כדרכך, שאלות חשובות להן אין תשובה אחת כקובעת, רבדים כגוני הקשת כפי שניתן כאן לקרוא. תודה. שבת של חמימות ושל שלום ❤
        16/12/16 11:01:
      יפה כתבת . שבת מחבקת
        15/4/16 22:27:
      שבת שלום סיגל
        4/2/16 19:20:
      אם יש אהבה מוכרחים להחזיר אותה, בזוגיות ידידות חברות ומשפחה. מידי פעם רבים ומתווכחים אך לא מוכרחים לנתק קשרים we got 2 fight 4 our love
        19/11/15 23:39:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-11-19 23:21:20

      כתבת כל כך יפה!

      תודה רחלי

        19/11/15 23:21:
      כתבת כל כך יפה!
        19/11/15 16:31:

      צטט: shabat shalom 2015-11-19 07:13:02

      אין אש "התמיד" - אלא אם "תמיד" מזינים אותה במכוון. גם לא בטוח שכדאי שתתקיים אש "התמיד". אולי דווקא טוב להשאיר גחלים לוחשות כדי שאפשר יהיה להפיח בהן אש לזמן קצר. אולי דווקא זכרונות ומחויבויות הם השומרות והתקווה היא המפיחה רוח לגחלים. רק תנאי אחד חייב להישמר "תמיד": הרצון להשאר ביחד מתוך ידיעה שכלום-כלום לא מושלם "תמיד".

      גחלים לוחשות היא מטאפורה שמסמלת התגברות על מכשולים.

      הלוואי שזיק של תקווה יפעים את הקשר בטרם ידעך לעד... אהבתי.

        19/11/15 07:13:
      אין אש "התמיד" - אלא אם "תמיד" מזינים אותה במכוון. גם לא בטוח שכדאי שתתקיים אש "התמיד". אולי דווקא טוב להשאיר גחלים לוחשות כדי שאפשר יהיה להפיח בהן אש לזמן קצר. אולי דווקא זכרונות ומחויבויות הם השומרות והתקווה היא המפיחה רוח לגחלים. רק תנאי אחד חייב להישמר "תמיד": הרצון להשאר ביחד מתוך ידיעה שכלום-כלום לא מושלם "תמיד".
        18/11/15 15:04:

      צטט: אfדf 2015-11-18 12:37:38

      בואי.. נדבר שיצליח

      שיצליח? מה? מופתע

        18/11/15 12:37:
      בואי.. נדבר שיצליח
        17/11/15 18:05:

      צטט: אסתיגולדפלד 2015-11-17 15:29:22

      יש ונדמה... כתיבה יפה לך

      תודה אסתי

        17/11/15 18:04:

      צטט: אהובהקליין 2015-11-11 23:25:37

       יקירתי.

       תמיד עדיף לעשות שלום בית.

      חודש טוב  ומבורך.

       

      בברכה

      אהובה.

      שלום בית עדיף כשיש בסיס איתן לקשר. תודה אהובה.

        17/11/15 17:21:

      צטט: תאודורה. 2015-11-10 18:05:02

      אני מאמינה שאפשר להחזיר עטרה ליושנה... וכן, תקשורת היא המרכיב המרכזי, אך לכל זוג הדינמיקה שלו - ומה שהוא קורא לה "תקשורת". קשה לאפיין משהו ספציפי שתואם לכלל הזוגות. כך או אחרת, אותה אש - היא לא אש התמיד... ולעיתים היא פשוט מתחלפת בנינוחות או שיגרה....

      זה נכון שאותה אש ואותה התרגשות אינם עוד כקודם ואותם מחליפים ההרגל, החברות, האהבה, הקשר... למעט כשיש משברים ולאחריהם שתיקות וריחוק מבלי לתת את הדעת עליהם. אני די סקפטית שניתן להחזיר עטרה ליושנה במקרים מסוג זה משום שסדק שנוצר לעולם לא יתאחה - השבר קרה ועמו ההשלכות על הקשר. מעריכה את האופטימיות שלך נבוך

        17/11/15 15:29:
      יש ונדמה... כתיבה יפה לך
        11/11/15 23:25:

       יקירתי.

       תמיד עדיף לעשות שלום בית.

      חודש טוב  ומבורך.

       

      בברכה

      אהובה.

        11/11/15 23:15:
      הוספת תגובה
        10/11/15 18:05:
      אני מאמינה שאפשר להחזיר עטרה ליושנה... וכן, תקשורת היא המרכיב המרכזי, אך לכל זוג הדינמיקה שלו - ומה שהוא קורא לה "תקשורת". קשה לאפיין משהו ספציפי שתואם לכלל הזוגות. כך או אחרת, אותה אש - היא לא אש התמיד... ולעיתים היא פשוט מתחלפת בנינוחות או שיגרה....
        8/11/15 21:30:

      צטט: רוקם 2015-11-07 23:41:35

      השיגרה מייצרת את כל המכשולים בדרך כי הרגל מכהה את החושים וגם את הספונטניות של הריגושים שהציתו את שלהבת היחסים

      נכון... השיגרה היא אם כל חטאת. כמעט כל קשר מגיע לרוויה לאחר זמן מה, אבל אם הקשר מושתת על חברות טובה באמת - הוא ישרוד בביטחה, אבל אם אין תיקשורת ודו שיח מתבקש - הקשר חסר טעם. תודה ושבוע טוב סיגל

        7/11/15 23:41:
      השיגרה מייצרת את כל המכשולים בדרך כי הרגל מכהה את החושים וגם את הספונטניות של הריגושים שהציתו את שלהבת היחסים
        5/11/15 14:54:

      צטט: נחרצה 2015-11-04 20:22:01

      צטט: --()-- 2015-11-04 09:33:30

      תמיד כדאי לדבר ולו בשביל לשכלל את היכולת לדבר בכנות ובאמת ולו בשביל ההזדמנות לשחרר את אשר על הלב. חייבים אבל לשים לב למילים. לא להעליב או לפגוע. להקפיד ולספר רק על מה שמרגישים ולא על הציפיות או הדרישות או האכזבות מהאחר.

      הלוואי שזה היה כל כך פשוט... הדינמיקה בין שני אנשים לא תמיד מאפשרת לשוחח בטבעיות... ואז כל מילה עלולה לקבל משמעות אחרת לגמרי מכפי שהתכוונו... תודה

      אם זה היה פשוט, לא היה צריך לתרגל

      אולי אם נתרגל, זה בסוף יהיה פשוט

        4/11/15 20:46:

      צטט: alxm 2015-11-04 12:34:48

      כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

      אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:

       משנה אבות ה טז

      מעט הן האהבות המושתתות על אהבה טהורה שחפה מאינטרסים... תודה שלמה

        4/11/15 20:22:

      צטט: --()-- 2015-11-04 09:33:30

      תמיד כדאי לדבר ולו בשביל לשכלל את היכולת לדבר בכנות ובאמת ולו בשביל ההזדמנות לשחרר את אשר על הלב. חייבים אבל לשים לב למילים. לא להעליב או לפגוע. להקפיד ולספר רק על מה שמרגישים ולא על הציפיות או הדרישות או האכזבות מהאחר.

      הלוואי שזה היה כל כך פשוט... הדינמיקה בין שני אנשים לא תמיד מאפשרת לשוחח בטבעיות... ואז כל מילה עלולה לקבל משמעות אחרת לגמרי מכפי שהתכוונו... תודה

        4/11/15 20:17:

      צטט: עמנב 2015-11-03 17:37:56

      היטבת לתאר, סיגל. כל טוב, עמוס.

      תודה עמוס 

        4/11/15 20:16:

      צטט: n a n a 2015-11-03 01:09:16

      כל ההתחלות הן נפלאות, מלאות באופטימיות ותקווה. עם הזמן השגרה הורגת את האהבה, האינטימיות וכו', והטעות הגדולה ביותר בעיניי היא לקחת את הכל כמובן מאליו... מפסיקים להעריך את מה שיש עד שיום אחד הוא נעלם ואז מאוחר מדי. התקשורת היא דבר חשוב מאוד, האהבה דועכת עם הזמן, היא הופכת להרגל וכבוד הדדי אך במקום שאין תקשורת היחסים מועדים לפורענות...

      ננה... כמוך כמוני חושבת שגם אם נסתיימה לה האהבה עדיין יש עוד המון דברים עליהם מושתת הקשר, אבל תקשורת הוא ערך מרכזי ובלעדיו מרגישים ריקנות אינסופית... קראתי לא מכבר פוסט של אחת החברות כאן בקפה, והיא היטיבה לתאר בית שנראה נפלא אך משום השקט השורר בו, המקום נדמה כבית קברות עם שני כוכבים דועכים... שווה להיכנס ולהתרשם מהפוסט...

        4/11/15 20:05:

      צטט: משה , 2015-11-02 22:28:20

      אימרה ששמעתי וסותרת את מה שכתבתי למטה, "אם את/ה תוהה מיהו האדם שנכון לך בחיים האלו, זה אותו האדם שמסתובב לו במטבח שלך" :)

      יפה... וזה בדיוק זה ... אלו האנשים הכי קרובים אלינו, שדואגים לנו, שאכפת להם ... ועד כמה שזה נשמע הזוי - המטבח הוא הציר המרכזי בבית כשיושבים סמוך לפינת האוכל ומדסקסים קריצה

        4/11/15 20:03:

      צטט: shimenben 2015-11-02 21:55:05

      צטט: נחרצה 2015-10-30 16:06:32

      צטט: shimenben 2015-10-30 09:48:54

      אפשר להתחיל לדבר ואפילו רצוי אבל אותם דיבורים לא יעלו את הקשר על הדרך המלך, ולו רק בגלל שאת מתארת באומץ רב- סיומה של מערכת יחסים, וצריכה להיות השיחה הזאת של "רע לי בואי נסיים את זה יפה" במערכת יחסים יכול להיות המון בלבול אבל ברגע שזה מגיע למקום הזה, אין בלבול או איך לומר את זה בצורה ציורית - חמישה עשר תנים מייללים בבטן...

      אז שמעון... בעצם אתה איש של שחור או לבן... לשבט או לחסד, כי בעצם חרצת דינה של מערכת יחסים זו, ואתה מסכם ואומר שחסר טעם להמשיך ולדבר כשמגיעים למקום הזה בדיוק... אין יוצאים מן הכלל? שבת טובה רגועה ושלווה סיגל

       

      (אם הייתי איש של שחור לבן, החיים היו מאד פשוטים).

      ורק ככה על קצה המזלג- אני חוזר וטוען שיש מקרים שהחסד יבוא לפני האמת, ולהפך. מבחינתי, אין שיפוטיות של אמת ושקר/ נכון לא נכון. ראי יקירה הצגת הדברים שלך (אקספוזיציה, לאלה שמעדיפים לעז) הותירה בי רושם שהדברים אולי לא נאמרו, אבל הם מחלחלים, ומוצאים את דרכם החוצה... את כתבת "האש דעכה, הקשר הדרדר, תקשורת רק ברמה הטכנית. הזמן שחולף הוא חרב פיפיות" מה עוד צריך לקרות? אולי הבנת הנקרא שלי אינה כשורה... בוודאי שיש יוצאים מין הכלל, לדעתי זה לא המקרה. דוגמא ליוצאים מן הכלל- שהעולם הקיצון מערים קשיים, ואותו זוג אף ולמרות הכל נלחם, ומצדיק את קיומו כזוג... 

      אוכל רק להעיד מניסיוני האישי - כשהייתי שם - העדפתי ללכת...

        4/11/15 20:00:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2015-11-01 22:53:36

      איך הולך השיר ההוא, "זו תמיד אהבה וזה תמיד מסובך". יפה אמרת.
      תודה... ואי אפשר בלי עברי לידר... נבוך

      ''

        4/11/15 12:34:

      כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.

      אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:

       משנה אבות ה טז


        4/11/15 09:33:
      תמיד כדאי לדבר ולו בשביל לשכלל את היכולת לדבר בכנות ובאמת ולו בשביל ההזדמנות לשחרר את אשר על הלב. חייבים אבל לשים לב למילים. לא להעליב או לפגוע. להקפיד ולספר רק על מה שמרגישים ולא על הציפיות או הדרישות או האכזבות מהאחר.
        3/11/15 17:37:
      היטבת לתאר, סיגל. כל טוב, עמוס.
        3/11/15 01:09:
      כל ההתחלות הן נפלאות, מלאות באופטימיות ותקווה. עם הזמן השגרה הורגת את האהבה, האינטימיות וכו', והטעות הגדולה ביותר בעיניי היא לקחת את הכל כמובן מאליו... מפסיקים להעריך את מה שיש עד שיום אחד הוא נעלם ואז מאוחר מדי. התקשורת היא דבר חשוב מאוד, האהבה דועכת עם הזמן, היא הופכת להרגל וכבוד הדדי אך במקום שאין תקשורת היחסים מועדים לפורענות...
        2/11/15 22:28:
      אימרה ששמעתי וסותרת את מה שכתבתי למטה, "אם את/ה תוהה מיהו האדם שנכון לך בחיים האלו, זה אותו האדם שמסתובב לו במטבח שלך" :)
        2/11/15 21:55:

      צטט: נחרצה 2015-10-30 16:06:32

      צטט: shimenben 2015-10-30 09:48:54

      אפשר להתחיל לדבר ואפילו רצוי אבל אותם דיבורים לא יעלו את הקשר על הדרך המלך, ולו רק בגלל שאת מתארת באומץ רב- סיומה של מערכת יחסים, וצריכה להיות השיחה הזאת של "רע לי בואי נסיים את זה יפה" במערכת יחסים יכול להיות המון בלבול אבל ברגע שזה מגיע למקום הזה, אין בלבול או איך לומר את זה בצורה ציורית - חמישה עשר תנים מייללים בבטן...

      אז שמעון... בעצם אתה איש של שחור או לבן... לשבט או לחסד, כי בעצם חרצת דינה של מערכת יחסים זו, ואתה מסכם ואומר שחסר טעם להמשיך ולדבר כשמגיעים למקום הזה בדיוק... אין יוצאים מן הכלל? שבת טובה רגועה ושלווה סיגל

       

      (אם הייתי איש של שחור לבן, החיים היו מאד פשוטים).

      ורק ככה על קצה המזלג- אני חוזר וטוען שיש מקרים שהחסד יבוא לפני האמת, ולהפך. מבחינתי, אין שיפוטיות של אמת ושקר/ נכון לא נכון. ראי יקירה הצגת הדברים שלך (אקספוזיציה, לאלה שמעדיפים לעז) הותירה בי רושם שהדברים אולי לא נאמרו, אבל הם מחלחלים, ומוצאים את דרכם החוצה... את כתבת "האש דעכה, הקשר הדרדר, תקשורת רק ברמה הטכנית. הזמן שחולף הוא חרב פיפיות" מה עוד צריך לקרות? אולי הבנת הנקרא שלי אינה כשורה... בוודאי שיש יוצאים מין הכלל, לדעתי זה לא המקרה. דוגמא ליוצאים מן הכלל- שהעולם הקיצון מערים קשיים, ואותו זוג אף ולמרות הכל נלחם, ומצדיק את קיומו כזוג... 

       

      איך הולך השיר ההוא, "זו תמיד אהבה וזה תמיד מסובך". יפה אמרת.
        31/10/15 17:17:

      צטט: חני.א 2015-10-31 12:10:03

      תודה שהבאת זה מזכיר לי את הכתבה אתמול על שי אביבי וההצגה שהם מעלים כבר 3 שנים בגלל פרידה וחזרה יחד כי שי הבין שהוא יאבד אותה אם לא ינסה לגשר על הפערים. מעריצה אותו שעשה את זה. לא כל הגברים רגישים מספיק בכדי להבין אותנו כשאנחנו אומרות שהם חייבים לאהוב אותנו קצת יותר ולהשקיע יותר בקשר.....ותקשורת מילת המפתח..אני עובדת על זה.תודה שהבאת

      אני חושבת שלרוב נשים לא מבקשות המון... אלא מעט מאוד, ולאו דווקא אהבה כמו הכרה, הערכה ועניין. אלא שאם הבקשה הזו נופלת על אוזניים ערלות... אז נוצר השבר הגדול. ובשבילך אני מקווה שמילת המפתח תקשורת אכן תביא אותך למקום הטוב ביותר עבורך. שבוע נפלא שקט רגוע ובטוח סיגל

        31/10/15 12:10:
      תודה שהבאת זה מזכיר לי את הכתבה אתמול על שי אביבי וההצגה שהם מעלים כבר 3 שנים בגלל פרידה וחזרה יחד כי שי הבין שהוא יאבד אותה אם לא ינסה לגשר על הפערים. מעריצה אותו שעשה את זה.לא כל הגברים רגישים מספיק בכדי להבין אותנו כשאנחנו אומרות שהם חייבים לאהוב אותנו קצת יותר ולהשקיע יותר בקשר.....ותקשורת מילת המפתח..אני עובדת על זה.תודה שהבאת
        31/10/15 11:00:

      צטט: טל לי 2015-10-31 10:55:55

      קשה מאוד לשחזר את מה שהיה ועם האכזבות וחוסר התקשורת הרצון לעשות את זה כבר לא ממש קיים הרבה מאוד פעמים. אבל...על אהבה אי אפשר לוותר...אז מחפשים אחרת..

      והמחיר? אינו כבד מדי? נכון להישאר במקום שבו אכזבה וריקנות מקבלים את פניך? ולמה להישאר שם? כי בעצם אפשר לחפש אהבה אחרת בלי הצורך הזה להישאר כבולה למסגרת שאינה מיטיבה עמך. תודה על השיתוף. שבת מבורכת סיגל

        31/10/15 10:55:
      קשה מאוד לשחזר את מה שהיה ועם האכזבות וחוסר התקשורת הרצון לעשות את זה כבר לא ממש קיים הרבה מאוד פעמים. אבל...על אהבה אי אפשר לוותר...אז מחפשים אחרת..
        31/10/15 08:20:

      צטט: הנץ דואה 2015-10-30 22:18:07

      כשאין תקשורת נועדו היחסים לכישלון.. קשיי חיי היומיום, הטלוויזיה (התנתקתי לפני שלושה חודשים, איזה כיף) ומטלות החיים אינם אמורים לפגוע בתקשורת..כל עוד זו קיימת. אפילו אם אין אהבת נצח, התקשורת חשובה; אבל אם זו לא קיימת אז - זהו זה.

      תמימת דעים עמך... קשר = תקשורת. כשאין אפשרות למי מהצדדים לדבר ולא משנה כהוא זה הסיבה... משמע אין קשר. גם אני כמוך חושבת שנסתם הגולל על קשר כשאין תקשורת. שתיקה ו/או התעלמות מהצד השני לרוב מעידה על חוסר עניין, וזה לכשעצמו מאיץ את הסוף. תודה ושבת שלום סיגל

        30/10/15 22:18:
      כשאין תקשורת נועדו היחסים לכישלון.. קשיי חיי היומיום, הטלוויזיה (התנתקתי לפני שלושה חודשים, איזה כיף) ומטלות החיים אינם אמורים לפגוע בתקשורת..כל עוד זו קיימת. אפילו אם אין אהבת נצח, התקשורת חשובה; אבל אם זו לא קיימת אז - זהו זה.
        30/10/15 18:18:

      צטט: נחרצה 2015-10-30 17:51:47

       

      זה בדיוק זה... שאין את היכולת לומר דברים. חומר למחשבה.

       

      טיימינג, לכל אדם טיימינג שונה, מתי נכון לו לומר את הדברים.

      ההנחה השגויה שלנו היא שאנו משליכים ומשווים אל מול האחר את המכניקה הפנימית היחודית לנו, בעוד שהמכניקה של האחר שונה לחלוטין.

      היום אני יודע את המכניקה שלה ושלי, היא יכולה לבטא את עצמה ברגע, בכל רגע.

      אני זקוק לזמן לעבד את רגשותיי ולהגיע לבהירות. לעולם לא באותו הרגע.

      למונח 'כל דבר בזמנו' יש כפל משמעות, לכל דבר יש את זמנו, ולכל איש יש את זמנו הוא ביחס לדבר.

       

      שבת טובה ורגועה.

       

        30/10/15 17:51:

      צטט: משה , 2015-10-30 17:20:18

      צטט: נחרצה 2015-10-30 12:00:36

      צטט: משה , 2015-10-29 23:28:13

      בטוח שאין נוסחה אחת לאנשים כה שונים בטבעם. לי זכור שבשלהי יחסי עם בת זוגי, היא היתה (בעיני) ממש מטרידה אותי בבקשותיה שנשב ונדבר, ככל שהתעקשה כך התנגדתי יותר, כשנשברתי לבסוף, היא דיברה, אני שתקתי וספק אם הקשבתי.

      לטעמי האישי שלי. אם אחד מבני הזוג (כן גם אני נוטה להכליל :) מתרחק, להניח לו לגמרי. אפילו לעודד אותו להתרחק ואולי לצאת לחופש לבדו כמה ימים. כשהאדם לבדו, הוא או היא, הם יכולים להרהר בינם לבין עצמם בלי השפעה חיצונית ואז לדעת ולהרגיש ממש ובלי מכונת הכביסה ברקע, אם הקשר ובן הזוג עדיין נכון להם. אם הוא כבר לא נכון לאחד מהם, אז הוא כבר לא נכון, שום דבר מלאכותי לא יחבר אותו שוב. זה חייב להיות החלטה כנה של האדם עם עצמו ומבפנים.

      שתיקה רועמת... מוציאה את השדים והרוחות, ולדעתי אף מאיצה את סיום הקשר. כשצד אחד לא מדבר משמע אינו יכול להכיל את הצד השני... מצב שאין ממנו מוצא זולת להיפרד. איני שותפה לדעתך לגבי המרחק. מרחב הוא טוב ונכון ואפילו מרגיע כעסים, אבל מרחק מאדיר את המרחק האישי שמטבע הדברים כבר נוצר... אי אפשר בכל עת שקשה לקום וללכת... שבת מבורכת סיגל

       

      אם הייתי מאלץ את עצמי לשוחח איתה בכנות באותה עת שהיא דרשה זאת, הייתי נאלץ לומר לה בדיוק מה אני מרגיש באותו רגע:

      אני לא נמשך אליך יותר.

      לא מעניין ולא נעים לי בחברתך.

      אני חש מועקה בנוכחותך.

      לא טוב לי לדור באותו בית איתך.

      אני רוצה להיות לבד, בלעדייך.

       

      נראה לך שזה היה טוב יותר עבורה מאשר שתיקה רועמת? 

      אם לא היתה לוחצת בלי הרף, הייתי יכול להתרחק, לשבת עם עצמי, לברר בתוכי מה קורה בי ולשוחח איתה מאוחר יותר, מבלי לפגוע בה, רגוע ולהציע פתרונות למצב.

       

      לא יודעת... לא אוכל לדבר בשמה. אישית דוגלת בשקיפות. מעדיפה תמיד את האמת גם אם היא מרה על פני השקר הגס. אגב, וממש לא כצעד של התרסה... אלם = אלימות. בבראשית פרק ד פסוק ח :  

      וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.
      מה אמר לו  ?
      הפסוק סותם ולא אומר.
      הפסוק צועק ,רק צריך להקשיב ,  את אי היכולת של קין להביע את הכעס...
      זה בדיוק זה... שאין את היכולת לומר דברים. חומר למחשבה.

       

        30/10/15 17:20:

      צטט: נחרצה 2015-10-30 12:00:36

      צטט: משה , 2015-10-29 23:28:13

      בטוח שאין נוסחה אחת לאנשים כה שונים בטבעם. לי זכור שבשלהי יחסי עם בת זוגי, היא היתה (בעיני) ממש מטרידה אותי בבקשותיה שנשב ונדבר, ככל שהתעקשה כך התנגדתי יותר, כשנשברתי לבסוף, היא דיברה, אני שתקתי וספק אם הקשבתי.

      לטעמי האישי שלי. אם אחד מבני הזוג (כן גם אני נוטה להכליל :) מתרחק, להניח לו לגמרי. אפילו לעודד אותו להתרחק ואולי לצאת לחופש לבדו כמה ימים. כשהאדם לבדו, הוא או היא, הם יכולים להרהר בינם לבין עצמם בלי השפעה חיצונית ואז לדעת ולהרגיש ממש ובלי מכונת הכביסה ברקע, אם הקשר ובן הזוג עדיין נכון להם. אם הוא כבר לא נכון לאחד מהם, אז הוא כבר לא נכון, שום דבר מלאכותי לא יחבר אותו שוב. זה חייב להיות החלטה כנה של האדם עם עצמו ומבפנים.

      שתיקה רועמת... מוציאה את השדים והרוחות, ולדעתי אף מאיצה את סיום הקשר. כשצד אחד לא מדבר משמע אינו יכול להכיל את הצד השני... מצב שאין ממנו מוצא זולת להיפרד. איני שותפה לדעתך לגבי המרחק. מרחב הוא טוב ונכון ואפילו מרגיע כעסים, אבל מרחק מאדיר את המרחק האישי שמטבע הדברים כבר נוצר... אי אפשר בכל עת שקשה לקום וללכת... שבת מבורכת סיגל

       

      אם הייתי מאלץ את עצמי לשוחח איתה בכנות באותה עת שהיא דרשה זאת, הייתי נאלץ לומר לה בדיוק מה אני מרגיש באותו רגע:

      אני לא נמשך אליך יותר.

      לא מעניין ולא נעים לי בחברתך.

      אני חש מועקה בנוכחותך.

      לא טוב לי לדור באותו בית איתך.

      אני רוצה להיות לבד, בלעדייך.

       

      נראה לך שזה היה טוב יותר עבורה מאשר שתיקה רועמת? 

      אם לא היתה לוחצת בלי הרף, הייתי יכול להתרחק, לשבת עם עצמי, לברר בתוכי מה קורה בי ולשוחח איתה מאוחר יותר, מבלי לפגוע בה, רגוע ולהציע פתרונות למצב.

       

       

       

        30/10/15 16:48:

      צטט: השוטה על הגבעה 2015-10-30 16:43:17

      אין ספק שהאהבה נשחקת. אבל, ויש אבל יש עוד מרכיבים לזוגיות מלבד האהבה ועל זה בנויה זוגיות טובה.

      כשיש שתיקה... כל הדברים הטובים בעולם לא יוכלו לה. השתיקה מרחיקה ומעיבה כצל כבד, משביתה שמחה, ובעיקר גורמת לחוסר אונים משווע... לעניות דעתי, זוגיות טובה מושתתת מעיקרה על חברות טובה, אחרת לא תשרוד שנים של יחד. תודה ושבת נפלאה סיגל

        30/10/15 16:43:

      צטט: שרון קדם 2015-10-30 13:48:09

      Fools said i,you do not know

       Silence like a cancer grows

      Hear my words that I might teach you
      Take my arms that I might reach you
      But my words like silent raindrops fell
      And echoed
      In the wells of silence

       

      https://youtu.be/4zLfCnGVeL4

      קודם הגבתי לנערת ליווי... שהשתיקה מכאיבה פי אלף מונים ולא בכדי... כמו מחלה שמתפשטת בגוף ומכלה אט אט את הכל... וכשהמילים נופלות על אוזניים ערלות - חסר טעם להמשיך ולומר אותן. קטע נפלא מתוך שיר אדיר של סיימון וגרפונקל - תודה ושבת שלום סיגל.

       

      ''

        30/10/15 16:43:
      אין ספק שהאהבה נשחקת. אבל, ויש אבל יש עוד מרכיבים לזוגיות מלבד האהבה ועל זה בנויה זוגיות טובה.
        30/10/15 16:38:

      צטט: נערת ליווי 2015-10-30 12:50:05

      צטט: נחרצה 2015-10-30 11:41:06

      צטט: friend :) 2015-10-29 21:53:48

      יפה כתבת.

      אני מאמינה בתקשורת, תקשורת ושוב תקשורת. הבסיס לכ"כ הרבה תחומים בחיים. בלעדיו כל צד מכונס בתוך עצמו ודבק בעולמו והרגשות השליליים כלפי השני בד"כ רק מתעצמים. האם ניתן לאחר ניתוק לחזור אחורה? תלוי, לדעתי, במידת הרצון של שני הצדדים. גם על פגיעות ושברים ניתן לגשר. עניין של רצון. אינטרסים? יש תמיד גם כאשר האהבה בוערת. גם הצורך לאהוב להיות נאהב זה אינטרס.

      תקשורת אמיתית שיש מאחוריה כוונה טהורה, הקשבה, אכפתיות, הבנה... היא הבסיס לכל קשר ולא דווקא זוגי. יש משהו בדברייך שניתן לגשר על פגיעות ושברים... אלא שאני חושבת שמתי מעט מסוגלים להתעצם מהקושי ולהמשיך קדימה. מי שכן - התברך מן הסתם בתעצומות נפש . תודה ושבת טובה... הכי טובה שיש סיגל

       

      מאד מתחברת למה שכתבתן שתיכן כאן ולא רק שתיכן - אבל פה בתגובה הזו הדגש הוא על תקשורת וזה לטעמי לב העניין כי תקשורת זה שם המשחק בכל מערכת יחסים בין אנשים.

      מותר להיות חלשים - כמו שכתבה לולה.

      לא תמיד חייבים לדבר - כמו שכתב ירח וכוכב (לפעמים אפשר רק להקשיב או אפילו לשתוק) ושוב בשביל לדעת מה עושים עם מי רצוי להכיר את הצד השני//ה...

      ולגבי פחד. אנשים שפוחדים. פוחדים נקודה. ובסופו של יום הם הרי חיים עם עצמם 24 שעות ביממה אז הפגיעה הכי גדולה שלהם היא בעצמם ופחות בסביבה (למרות שפה ושם יש לנו אינטרקציה אתם כי אנחנו לא חיים בואקום) אותם אנשים הרבה פעמים יודעים להסתיר את פרצופם האמיתי מרוב העולם..

       

      ואגב. תוך כדי שאני כותבת פה תגובה. נזכרתי בעוד הבדל בין אנשים שלא פוחדים להרגיש וכאלה שכן

      אז אני אביא לפה מילים של שיר של קיפלינג שאני לא מתה על התרגום שלו לעברית אבל נראה לי שהמסר קצת מתאים. קוראים לו שיר האומץ והוא הולך כך:

       

      אם תחשוב כי תיפול כבר נפלת

      אם חיה בלי היסוס וניצלת

      אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל

      הן ברור שבחרת בקל שבקל

       

      אם תאמר כי תאבד הן תאבד בוודאי

      כי כל איש בעולם התוסס והחי 

      הרוצה להגיע לתרועת נצחון

      לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון.

       

      והוא חוק עולמים לנמשל ולמושל

      ופשוט הוא החוק ואיתן מברזל

      החלט כי תוכל - רצונך אז מושל

      עליך יגן חוק איתן מברזל.

       

      מלחמות החיים לא תמיד מבקשות

      את האיש החזק וכתפיו הנוקשות,

      אם יתמיד אז תמיד ינצח בכל

      רק אותו האדם החושב כי יכול

       

      תודה על השיר - בא בזמן. אגב, את השיר הזה העליתי בבלוג האישי בפוסט אם לפני יותר מארבע שנים... תקופה לא פשוטה ומילות השיר הגיעו אז ממש בזמן... "מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות..." נבוך ולגבי הפחד... איני תמימת דעים עמך... חוויה לא פשוטה לפחד לדבר על דברים ולשתוק - השתיקה עושה שמות ומכאיבה פי אלף מונים. והפחד... הוא פחד שמא יבולע לנו - אז שותקים. תודה יקירתי... שבת טובה שלווה וסופ"ש נפלא, סיגל

       

       

        30/10/15 16:26:

      צטט: זאבון השועל 2015-10-30 12:21:21

      את מתארת מצבים שקורים אצל רוב הזוגות שבעולם. זה קשה עד בלתי אפשרי לשמור על הלהבה באותה עוצמה לאורך זמן רב. חבל, אבל זו מציאות חיינו.

      זאב... בדיוק רב. אכן זו המציאות העגומה של חיינו. פעם... ממש פעם המשפחה ושלמותה היו בבחינת ערך מרכזי בחיים, והיום הדברים אינם עוד כשהיו. קל מאוד לפרק את ה"עסק". תודה ושבת שלום סיגל

        30/10/15 16:10:

      צטט: כתבינו -- מדווח 2015-10-30 11:14:43

      כל קשר באשר הוא הוא, דורש השקעה וטיפוח תמידי.

      התקלות שציינת מגיעות על פי רוב ובדר"כ

      כאשר הכל מתקבל כמובן מאליו.

      כאשר הנקודה הקריטית הזו תובן לאשורה,

      רוב הסיכויים שהקשר יחזיק מעמד ויהפוך לאמיץ יותר.

       

      שתהיה לך שבת ענוגה ושלווה סיגל.

      אבי... המובן מאליו הוא עקב אכילס של כל הקשרים כולם... מתי מעט יכולים להפוך את השיגרה היומיומית לקשר רב משמעות ומרגש. לתחושתי, מהר מאוד מאבדים עניין בזוגיות משום השחיקה, ההרגל, התעלמות וחוסר השקעה. תודה ושבת טובה ... הכי טובה שיש. סיגל

        30/10/15 16:06:

      צטט: shimenben 2015-10-30 09:48:54

      אפשר להתחיל לדבר ואפילו רצוי אבל אותם דיבורים לא יעלו את הקשר על הדרך המלך, ולו רק בגלל שאת מתארת באומץ רב- סיומה של מערכת יחסים, וצריכה להיות השיחה הזאת של "רע לי בואי נסיים את זה יפה" במערכת יחסים יכול להיות המון בלבול אבל ברגע שזה מגיע למקום הזה, אין בלבול או איך לומר את זה בצורה ציורית - חמישה עשר תנים מייללים בבטן...

      אז שמעון... בעצם אתה איש של שחור או לבן... לשבט או לחסד, כי בעצם חרצת דינה של מערכת יחסים זו, ואתה מסכם ואומר שחסר טעם להמשיך ולדבר כשמגיעים למקום הזה בדיוק... אין יוצאים מן הכלל? שבת טובה רגועה ושלווה סיגל

        30/10/15 14:56:

      צטט: sari10 2015-10-30 09:24:26

      כל מקרה לגופו.
      יש ויש.
      יש דברים שנועדו להיות לתקופה קצרה
      יש בינונית ויש ארוכה.
      יש שמשקיעים במערכת היחסים שלהם, מטפחים אותה
      והיא טובה לאורך זמן.
      אופי הקשר יכול להשתנות, אך לא בהכרח להידרדר.

      מאוהבות הופכת לאהבה, קשר עמוק עם הרבה עבר משותף

      והבנה הדדית גם ללא מילים.

      אז איך זה שאהבה גדולה הופכת להיות משהו אחר לגמרי? ברור ששני אנשים בחרו לחיות ביחד ולהקים משפחה מתוך כוונה טהורה להמשיך את הביחד, ובכל זאת משך השנים הקשר משתנה ואין עוד מאומה זולת הדברים מסביב... שבת מבורכת סיגל

        30/10/15 13:48:
      Fools said i,you do not know

       Silence like a cancer grows

      Hear my words that I might teach you
      Take my arms that I might reach you
      But my words like silent raindrops fell
      And echoed
      In the wells of silence

       

      https://youtu.be/4zLfCnGVeL4

        30/10/15 12:50:

      צטט: נחרצה 2015-10-30 11:41:06

      צטט: friend :) 2015-10-29 21:53:48

      יפה כתבת.

      אני מאמינה בתקשורת, תקשורת ושוב תקשורת. הבסיס לכ"כ הרבה תחומים בחיים. בלעדיו כל צד מכונס בתוך עצמו ודבק בעולמו והרגשות השליליים כלפי השני בד"כ רק מתעצמים. האם ניתן לאחר ניתוק לחזור אחורה? תלוי, לדעתי, במידת הרצון של שני הצדדים. גם על פגיעות ושברים ניתן לגשר. עניין של רצון. אינטרסים? יש תמיד גם כאשר האהבה בוערת. גם הצורך לאהוב להיות נאהב זה אינטרס.

      תקשורת אמיתית שיש מאחוריה כוונה טהורה, הקשבה, אכפתיות, הבנה... היא הבסיס לכל קשר ולא דווקא זוגי. יש משהו בדברייך שניתן לגשר על פגיעות ושברים... אלא שאני חושבת שמתי מעט מסוגלים להתעצם מהקושי ולהמשיך קדימה. מי שכן - התברך מן הסתם בתעצומות נפש . תודה ושבת טובה... הכי טובה שיש סיגל

       

       

      מאד מתחברת למה שכתבתן שתיכן כאן ולא רק שתיכן - אבל פה בתגובה הזו הדגש הוא על תקשורת וזה לטעמי לב העניין כי תקשורת זה שם המשחק בכל מערכת יחסים בין אנשים.

      מותר להיות חלשים - כמו שכתבה לולה.

      לא תמיד חייבים לדבר - כמו שכתב ירח וכוכב (לפעמים אפשר רק להקשיב או אפילו לשתוק) ושוב בשביל לדעת מה עושים עם מי רצוי להכיר את הצד השני//ה...

      ולגבי פחד. אנשים שפוחדים. פוחדים נקודה. ובסופו של יום הם הרי חיים עם עצמם 24 שעות ביממה אז הפגיעה הכי גדולה שלהם היא בעצמם ופחות בסביבה (למרות שפה ושם יש לנו אינטרקציה אתם כי אנחנו לא חיים בואקום) אותם אנשים הרבה פעמים יודעים להסתיר את פרצופם האמיתי מרוב העולם..

       

      ואגב. תוך כדי שאני כותבת פה תגובה. נזכרתי בעוד הבדל בין אנשים שלא פוחדים להרגיש וכאלה שכן

      אז אני אביא לפה מילים של שיר של קיפלינג שאני לא מתה על התרגום שלו לעברית אבל נראה לי שהמסר קצת מתאים. קוראים לו שיר האומץ והוא הולך כך:

       

      אם תחשוב כי תיפול כבר נפלת

      אם חיה בלי היסוס וניצלת

      אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל

      הן ברור שבחרת בקל שבקל

       

      אם תאמר כי תאבד הן תאבד בוודאי

      כי כל איש בעולם התוסס והחי 

      הרוצה להגיע לתרועת נצחון

      לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון.

       

      והוא חוק עולמים לנמשל ולמושל

      ופשוט הוא החוק ואיתן מברזל

      החלט כי תוכל - רצונך אז מושל

      עליך יגן חוק איתן מברזל.

       

      מלחמות החיים לא תמיד מבקשות

      את האיש החזק וכתפיו הנוקשות,

      אם יתמיד אז תמיד ינצח בכל

      רק אותו האדם החושב כי יכול

       

       

       

        30/10/15 12:21:

      את מתארת מצבים שקורים אצל רוב הזוגות שבעולם. זה קשה עד בלתי אפשרי לשמור על הלהבה באותה עוצמה לאורך זמן רב. חבל, אבל זו מציאות חיינו.

        30/10/15 12:19:

      צטט: א ח א ב 2015-10-30 08:44:55

      הכל צפוי והרשות נתונה. זה עניין של בחירה. בעבר חשבתי שהאהבה עיוורת. אבל כיום אני חושב שאפשר ואף רצוי לבחור בה ולא להשאיר לאהבה את הבחירה בך..:-)

      אחאב... האהבה חשובה וכמוך חושבת שכדאי ואף רצוי לבחור בה ולא להיפך, אלא שהיא לא תמיד מספיקה. כמו בכל קשר - אהבה לפעמים משתנה, מטלטלת, סוערת... ויש משברים. ואם בחרנו בה - משמע כדאי לעשות הכל שתישאר כאן בסביבה כי שברים וסדקים מותירים בה גם שבילים אחרים. שבת שלום וסופ"ש נפלא סיגל

        30/10/15 12:16:

      צטט: לולה lola 2015-10-30 08:29:15

      כשבבסיס למערכת יחסים יש אהבה, אף פעם לא מאוחר מידי לדבר. הבעיה היא בקושי של רוב האנשים לנהל שיחה פתוחה, אמיתית, להרשות לעצמך להיות חלש או אפילו כועס. לפעמים שותקים בשביל לא לפגוע בצד השני.

      אהבה אינה מספיקה ... הייתי שם. דווקא בקשר זוגי לא נכון שהאגו ינחה אותנו, ולכן רצוי להרשות לעצמנו להיות חלשים, כועסים, כאובים... לא תמיד הצד השני מסוגל  להבין את המצוקה הזו. במקום לנסות וליישר הדורים - יש שמפנים עורף, שמתרחקים, שהולכים וחוזרים, ששותקים... כשהיתה שתיקה - הבנתי אז שאיני יכולה עוד להישאר לא רק משום שהעיקה והרגשתי שהיא פוגעת אף יותר ממילים קשות, אלא משום שלא יכולתי לשאת את המחשבה שעלי ללכת על ביצים... זהירות יתר, ויתור, פחד... לא משאירים אוויר לנשימה. תודה ושבת טובה שלווה ונעימה סיגל

        30/10/15 12:09:

      צטט: HagitFriedlander 2015-10-30 07:49:04

      כֵּן, אַת אוֹמֶרֶת וְשוֹכַחַת, אוֹ אוּלַי לֹא אוֹמֶרֶת וְזֶה רַק אֲנִי שֶלֹּּא שוֹמֵעַ. כָּל כָּך הַרְבֵּה זְמַן, אֲִנִי מְחַפֵש אוֹתָךְ, שֶמָּא פָּחוֹת וְאוּלַי, מִי יוֹדֵע, אוּלַי יוֹתֵר. עַכְשָיו קְצַת קָשֶה לִי לְהַבְחִין בָּחֹשֵךְ, זֶה בֶּטַח בִּגְלַל מִעוּט הָאוֹר. נִרְאֵה לִי שֶבַּזְמַן הָאַחֲרוֹן הִקְדִימוּ אֶת הַשְקִִִִִיעָה, אַת לֹא חוֹשֵבֶת? יוֹתֵר קַל, אֲנִי חוֹשֵב, אִם רַק הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲבוֹר עִם הַאֶצְבַּע עַל קַוֵי פַּנְיִיךְ. הִיא בָּטוּח זוֹכֶרֶת. כִּי מַה זֶה שְלוֹשִים שָנָה, לֹא חָשוּב אִם פָּחוֹת אוֹ יֹותֵר, בִּשְבִיל אֶצְבַּע? לֹא, הִיא לֹא רוֹעֶדֶת, אוּלַי זוֹ הַיָד, אֲבַל רַק מְהַפַּחַד, כִּי הִיא לֹא רוֹאַה אֶת הַדֶרֶךְ בָּחֹשֵךְ. אֲבָל לֹא הַאֶצְבַּע. דַוְקָא הַאֶצְבַּע זוֹכֶרֶת, גַם אִם שִינִית קְצָת אֶת הַקוּנְטוּר. אַל תַּזוּזִי, הִיא עַכְשָיו מְגַשֶשֶת אֶת מִתְוֶה פַּנְיִיךְ הַעֲכְשַוִיִים, לוֹמֵדֶת לִזְכּוֹר. לֹא, לא לִשְלוֹשִים שָנָה. פָּחוֹת, כִּי אֲנִי כְּבַר לֹא יָכוֹל יֹותֵר. בוחרת כתגובה הפעם לצטט שיר שרק אתמול קראתי... (משל דוד מנשה שהרשה לי לצטט)

      עיוורון... עיוורון שאינו נובע מליקוי ראייה. קטע מקסים ומרגש שמיטיב לתאר את המרחק הרגשי שנוצר בין השניים... שניים שאינם יודעים עוד את הדרך והכי נוח לתרץ שקשה להבחין בחושך, שקשה משום מעוט האור... אבל בעצם קשה כי הם לא יכולים יותר... והפחד מניע אותם מעתה ואילך. תודה חגית ושבת טובה... הכי טובה שיש. סיגל

        30/10/15 12:00:

      צטט: משה , 2015-10-29 23:28:13

      בטוח שאין נוסחה אחת לאנשים כה שונים בטבעם. לי זכור שבשלהי יחסי עם בת זוגי, היא היתה (בעיני) ממש מטרידה אותי בבקשותיה שנשב ונדבר, ככל שהתעקשה כך התנגדתי יותר, כשנשברתי לבסוף, היא דיברה, אני שתקתי וספק אם הקשבתי.

      לטעמי האישי שלי. אם אחד מבני הזוג (כן גם אני נוטה להכליל :) מתרחק, להניח לו לגמרי. אפילו לעודד אותו להתרחק ואולי לצאת לחופש לבדו כמה ימים. כשהאדם לבדו, הוא או היא, הם יכולים להרהר בינם לבין עצמם בלי השפעה חיצונית ואז לדעת ולהרגיש ממש ובלי מכונת הכביסה ברקע, אם הקשר ובן הזוג עדיין נכון להם. אם הוא כבר לא נכון לאחד מהם, אז הוא כבר לא נכון, שום דבר מלאכותי לא יחבר אותו שוב. זה חייב להיות החלטה כנה של האדם עם עצמו ומבפנים.

      שתיקה רועמת... מוציאה את השדים והרוחות, ולדעתי אף מאיצה את סיום הקשר. כשצד אחד לא מדבר משמע אינו יכול להכיל את הצד השני... מצב שאין ממנו מוצא זולת להיפרד. איני שותפה לדעתך לגבי המרחק. מרחב הוא טוב ונכון ואפילו מרגיע כעסים, אבל מרחק מאדיר את המרחק האישי שמטבע הדברים כבר נוצר... אי אפשר בכל עת שקשה לקום וללכת... שבת מבורכת סיגל

        30/10/15 11:44:

      צטט: ירח וכוכב 2015-10-29 23:02:46

      הרבה שאלות, ועם תקשורת בריאה רק טוב ייצא משיחה בין שניים. לפעמים השאלה היא איך מוצאים את הכוחות לשבת , לדבר ולהקשיב...?

      הרבה שאלות אבל שתלויות זו בזו... חושבת שתקשורת בריאה וטובה יכולה להתקיים רק בין חברים טובים. בני זוג, שאין בקשר שלהם חברות אמיצה... לא יוכלו לדבר... הבסיס לתקשורת חייב להיות מושתת על חברות וכבוד הדדי. תודה ושבת מבורכת סיגל

        30/10/15 11:41:

      צטט: friend :) 2015-10-29 21:53:48

      יפה כתבת.

      אני מאמינה בתקשורת, תקשורת ושוב תקשורת. הבסיס לכ"כ הרבה תחומים בחיים. בלעדיו כל צד מכונס בתוך עצמו ודבק בעולמו והרגשות השליליים כלפי השני בד"כ רק מתעצמים. האם ניתן לאחר ניתוק לחזור אחורה? תלוי, לדעתי, במידת הרצון של שני הצדדים. גם על פגיעות ושברים ניתן לגשר. עניין של רצון. אינטרסים? יש תמיד גם כאשר האהבה בוערת. גם הצורך לאהוב להיות נאהב זה אינטרס.

      תקשורת אמיתית שיש מאחוריה כוונה טהורה, הקשבה, אכפתיות, הבנה... היא הבסיס לכל קשר ולא דווקא זוגי. יש משהו בדברייך שניתן לגשר על פגיעות ושברים... אלא שאני חושבת שמתי מעט מסוגלים להתעצם מהקושי ולהמשיך קדימה. מי שכן - התברך מן הסתם בתעצומות נפש . תודה ושבת טובה... הכי טובה שיש סיגל

        30/10/15 11:14:

      כל קשר באשר הוא הוא, דורש השקעה וטיפוח תמידי.

      התקלות שציינת מגיעות על פי רוב ובדר"כ

      כאשר הכל מתקבל כמובן מאליו.

      כאשר הנקודה הקריטית הזו תובן לאשורה,

      רוב הסיכויים שהקשר יחזיק מעמד ויהפוך לאמיץ יותר.

       

      שתהייה לך שבת ענוגה ושליווה סיגל.

        30/10/15 09:48:

      אפשר להתחיל לדבר ואפילו רצוי אבל אותם דיבורים לא יעלו את הקשר על הדרך המלך, ולו רק בגלל שאת מתארת באומץ רב- סיומה של מערכת יחסים, וצריכה להיות השיחה הזאת של "רע לי בואי נסיים את זה יפה" במערכת יחסים יכול להיות המון בלבול אבל ברגע שזה מגיע למקום הזה, אין בלבול או איך לומר את זה בצורה ציורית- חמישה עשר תנים מייללים בבטן...

        30/10/15 09:24:

      כל מקרה לגופו.
      יש ויש.
      יש דברים שנועדו להיות לתקופה קצרה
      יש בינונית ויש ארוכה.
      יש שמשקיעים במערכת היחסים שלהם, מטפחים אותה
      והיא טובה לאורך זמן.
      אופי הקשר יכול להשתנות, אך לא בהכרח להידרדר.

      מאוהבות הופכת לאהבה, קשר עמוק עם הרבה עבר משותף

      והבנה הדדית גם ללא מילים.

        30/10/15 08:44:
      הכל צפוי והרשות נתונה. זה עניין של בחירה. בעבר חשבתי שהאהבה עיוורת. אבל כיום אני חושב שאפשר ואף רצוי לבחור בה ולא להשאיר לאהבה את הבחירה בך..:-)
        30/10/15 08:29:
      כשבבסיס למערכת יחסים יש אהבה, אף פעם לא מאוחר מידי לדבר. הבעיה היא בקושי של רוב האנשים לנהל שיחה פתוחה, אמיתית, להרשות לעצמך להיות חלש או אפילו כועס. לפעמים שותקים בשביל לא לפגוע בצד השני.
        30/10/15 07:50:
      מתנצלת שהציטוט שהבאתי כתוב לא בפורמט שהוגש...הקפה הפוך על כל הראש...
        30/10/15 07:49:
      כֵּן, אַת אוֹמֶרֶת וְשוֹכַחַת, אוֹ אוּלַי לֹא אוֹמֶרֶת וְזֶה רַק אֲנִי שֶלֹּּא שוֹמֵעַ. כָּל כָּך הַרְבֵּה זְמַן, אֲִנִי מְחַפֵש אוֹתָךְ, שֶמָּא פָּחוֹת וְאוּלַי, מִי יוֹדֵע, אוּלַי יוֹתֵר. עַכְשָיו קְצַת קָשֶה לִי לְהַבְחִין בָּחֹשֵךְ, זֶה בֶּטַח בִּגְלַל מִעוּט הָאוֹר. נִרְאֵה לִי שֶבַּזְמַן הָאַחֲרוֹן הִקְדִימוּ אֶת הַשְקִִִִִיעָה, אַת לֹא חוֹשֵבֶת? יוֹתֵר קַל, אֲנִי חוֹשֵב, אִם רַק הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲבוֹר עִם הַאֶצְבַּע עַל קַוֵי פַּנְיִיךְ. הִיא בָּטוּח זוֹכֶרֶת. כִּי מַה זֶה שְלוֹשִים שָנָה, לֹא חָשוּב אִם פָּחוֹת אוֹ יֹותֵר, בִּשְבִיל אֶצְבַּע? לֹא, הִיא לֹא רוֹעֶדֶת, אוּלַי זוֹ הַיָד, אֲבַל רַק מְהַפַּחַד, כִּי הִיא לֹא רוֹאַה אֶת הַדֶרֶךְ בָּחֹשֵךְ. אֲבָל לֹא הַאֶצְבַּע. דַוְקָא הַאֶצְבַּע זוֹכֶרֶת, גַם אִם שִינִית קְצָת אֶת הַקוּנְטוּר. אַל תַּזוּזִי, הִיא עַכְשָיו מְגַשֶשֶת אֶת מִתְוֶה פַּנְיִיךְ הַעֲכְשַוִיִים, לוֹמֵדֶת לִזְכּוֹר. לֹא, לא לִשְלוֹשִים שָנָה. פָּחוֹת, כִּי אֲנִי כְּבַר לֹא יָכוֹל יֹותֵר. בוחרת כתגובה הפעם לצטט שיר שרק אתמול קראתי... (משל דוד מנשה שהרשה לי לצטט)
        29/10/15 23:28:

      בטוח שאין נוסחה אחת לאנשים כה שונים בטבעם. לי זכור שבשלהי יחסי עם בת זוגי, היא היתה (בעיני) ממש מטרידה אותי בבקשותיה שנשב ונדבר, ככל שהתעקשה כך התנגדתי יותר, כשנשברתי לבסוף, היא דיברה, אני שתקתי וספק אם הקשבתי.

      לטעמי האישי שלי. אם אחד מבני הזוג (כן גם אני נוטה להכליל :) מתרחק, להניח לו לגמרי. אפילו לעודד אותו להתרחק ואולי לצאת לחופש לבדו כמה ימים. כשהאדם לבדו, הוא או היא, הם יכולים להרהר בינם לבין עצמם בלי השפעה חיצונית ואז לדעת ולהרגיש ממש ובלי מכונת הכביסה ברקע, אם הקשר ובן הזוג עדיין נכון להם. אם הוא כבר לא נכון לאחד מהם, אז הוא כבר לא נכון, שום דבר מלאכותי לא יחבר אותו שוב. זה חייב להיות החלטה כנה של האדם עם עצמו ומבפנים.

        29/10/15 23:02:
      הרבה שאלות, ועם תקשורת בריאה רק טוב ייצא משיחה בין שניים. לפעמים השאלה היא איך מוצאים את הכוחות לשבת , לדבר ולהקשיב...?
        29/10/15 21:53:

      יפה כתבת.

      אני מאמינה בתקשורת, תקשורת ושוב תקשורת. הבסיס לכ"כ הרבה תחומים בחיים. בלעדיו כל צד מכונס בתוך עצמו ודבק בעולמו והרגשות השליליים כלפי השני בד"כ רק מתעצמים. האם ניתן לאחר ניתוק לחזור אחורה? תלוי, לדעתי, במידת הרצון של שני הצדדים. גם על פגיעות ושברים ניתן לגשר. עניין של רצון. אינטרסים? יש תמיד גם כאשר האהבה בוערת. גם הצורך לאהוב להיות נאהב זה אינטרס.

      פרופיל

      נחרצה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין