כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    אלימות בגן הילדים. - הגן של

    8 תגובות   יום שישי , 30/10/15, 09:20

    עומר בן ה-5 סירב ללכת לגן. הוא חזר הביתה כשעל גופו הקטן סימנים של נשיכות וצביטות.
    הגננת כבר ישבה עם דין הצובט והוריו, עם המפקחת והפסיכולוג של הגן ועם שרשרת נושאי תארים ארוכים ומפוצצים ממשרדי העירייה, החינוך והרווחה, אך ללא הועיל.
    השיחות בין ההורים העלו חרס.
    בתחילה הוריו של דין התממו ואמרו שהוא רק מגן על עצמו. אח"כ קיבלו אחריות ואמרו שהם מנהלים עם הילד שיחות ארוכות ועושים הכול כדי שלא יציק.
    כשהתקיפות לא פסקו, נמאס להם משיחות הטלפון, ואיימו שיפנו למשטרה אם יתקשרו שוב.

    החיים בביתו של עומר השתבשו לגמרי. מצבו הלך והתדרדר, ומילד חייכן ורגוע נהיה לעצבני ומפוחד, ובלילות היה מתעורר פעמים רבות בוכה ורטוב.

    אביו של עומר התבונן ברשימת הפגישות האינסופיות שביומנו והבין ש"המערכת" בעיקר נפגשת, מדברת על הבעייה ומתמקדת בהבנת מניעיו של התוקפן, ולא מעבירה בהליך מהיר את הילד התוקף לגן טיפולי המיועד לילדים כמותו.
    הוא החליט לטפל בעניין בעצמו,
    הגיע לגן ולקח את דין ל"שיחה".
    - "אתה יודע מי אני ?", שאל את דין.
    - "כן, אתה אבא של עומר, ואני משתין עליך..."
    האב הסתכל במהירות לצדדים מזועזע, וכשידיו בכיסים, דרך על רגלו של דין...
    - "נכון שלעולם לא תציק לעומר ? " שאל, כשהנעל שלו מטפסת באטיות, מהעקב לבוהן וחזרה.
    - "נכון נכון", צעק ה"נזק" הפעוט, שהפך ל"נזק" ענק.
    - "אני לא שומע, תגיד לי באוזן שוב, שאתה מבטיח שלא תציק יותר לעומר", לחש.
    - "אני מבטיח", יבב החצוף שרק לפני רגע התבונן במבוגר בבוז ודיבר לגמרי אחרת.

    בערב הנייד רטט ללא הרף. אביו של עומר התבונן במספר המוכר.
    שבועות חייג למספר הזה ולא נענה. הפעם הוא זה שבחר לא לענות.

    בבוקר חיכה אביו של דין, ליד מכוניתו כשהוא מחזיק בידו אלה.

    - "שאני אפגע בילד ?", שאל מזועזע, מתבונן עמוק לתוך עיניו של האב.
     "תחשוב היטב לפני שאתה מאיים ומאשים אותי, האם ראית על דין איזשהו סימן?"
    - "לא", הודה האב.
    - "האם מישהו מההורים או הגננות ראו אותי נוגע או מכאיב לדין ?"
    - "לא", הודה האב.
    - "אני מאחל לך יום נעים", אמר ונסע.

    עומר חזר באותו יום מאושר מהגן ותיאר כיצד דין עזר לו לאסוף את הצעצועים המפוזרים, ואפילו הגן עליו כשאחד הילדים הציק לו...

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/16 10:12:

      לא מסתדר לי , אלימות מול אלימות

      אך עובדה שזה עובד.

      לשמחתי איני מכירה דבר כזה מקרוב.

        8/11/15 01:43:
      דין קיבל עונשו בדין ולא יתעמר בעומר שנית.
        6/11/15 18:31:
      לפעמים צריך להיות קשוח.
        4/11/15 07:34:

      צטט: ברוךהלוי-סגל 2015-10-31 19:11:50

      חוסך שבטו שונא בנו.

       

       

      בדיוק!

        4/11/15 07:32:

      מוכר ולא חביב. יש ילדים שההורים לא יודעים להגיד להם - לא!

      והם מנסים ומנסים את הסביבה עד שמישהו אומר "לא" גדול...

      קרה לי כמה פעמים עם ילדים.

      מקרה קלאסי דומה לנ"ל היה לי כשבני היה בבי"ס יסודי.

      הוא היה ילד דחוי בגלל התנהגות הקשורה בהפרעת קשב,

      שלא ידענו עליה בזמנו - עד שאובחן בגיל 12...

      אבל הוא מעולם לא הגיב באלימות לילדים אחרים.

      היה ילד אחד מבית מאד טוב שהיה במיוחד מתנכל אליו -

      גם פיזית - כדי להשפיל אותו. 

      אחרי ששמעתי על כך מספיק פעמים - מבני ומילדים אחרים

      הגעתי לביהס - תפסתי אותו חזק בזרועו והודעתי לו

      שאם עוד פעם אני שומעת על התנכלות - אני אהיה זו שאטפל בו.

      ההתנכלויות פסקו.

      אני לא חשבתי לרגע לפנות להוריו...

      ולסיפור זה יש סיפא מאד מענין.

      כשבני הגיע לתיכון הפרעת הקשב כבר טופלה. הוא היה לתלמיד מצוין

      ושוב לא היה השעיר לעזאזל של הכיתה.

      כמו כן - הצטרפו הרבה ילדים חדשים שלא הכירו אותו מיסודי.

      אבל - הילד המתנכל הנ"ל עדיין היה בכיתה.

      הוא לא העיז לגעת בבני, אבל היה משפיל ילדים חדשים אחרים...עדיין.

      בני - שכבר היה נער חזק מאד באותו זמן -

       היה מנסה להגן עליהם מפניו ויום אחד גם הוא הגיע לנקודת השבירה

      באי האלימות שלו...

      התרחשה ביניהם התכתשות אלימה מאד והמורים נאלצו להפריד ביניהם

      לפני שיקרה אסון ממש.

      בני לא נענש.  המורים זכרו היטב את ההתנכלויות של אותו נער מיסודי (אותו ביה"ס)

      והבינו שבני הגיע לנקודת שבירה - לא בנוגע אליו, אלא בהגנה על חסרי ישע אחרים...

        31/10/15 19:11:
      חוסך שבטו שונא בנו.
        31/10/15 00:56:
      אני כל כך מבינה ומזדהה עם הילד וההורה שידע מה לעשות. גם לי היה מקרה דומה לפני שנים רבות. אבל אותנו הרחיקו מהקיבוץ, בעצם אני החלטתי את ההחלטה הטובה הזו כי לא רציתי שההתעללויות ימשכו. מפליא איך ילדים כאלה העושים כבר בילדותם המוקדמת מעשים רעים, יכולים לשנות התנהגות כשפוגשים משהו חזק מהם.
        30/10/15 18:42:
      הזכרת לי סיפור (לגמרי אמיתי!) על בתי. פעם היא חזרה מהגן עם סימן נשיכה ע-נ-ק, על לחיה. למחרת, יום שישי, הלכתי לאסוף אותה מהגן. היא באה לקראתי כשחיוך גדול על פניה, לא מסוג החיוכים שהיו שמורים לי כול אימת כשבאתי לאסוף אותה. זה היה חיוך "אחר". לא הרחק מאיתנו אספה אמא את בנה. על לחיו היה סימן נשיכה הגון. הבטתי על בתי והיא אמרה לי: החזרתי לו... (-: