ולא שכחתי את חברתי פטימה, אנסה להביא לכאן את שירי פטימה, שלא נכנסו לבלוג במשך התקופה השתוקה.

זה שכאן הוא שיר חדש, כרגיל בתגובה למה שקורה.

חברתי פטימה והסכין בחיקה 

פָטִימָה חֲבֶרְתִּי הַיְּקָרָה,

כָּל כָּך פָּחַדְתִּי כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אוֹתָךְ

מֵעַל גַּבֵּי הַמִּרְקָע

שׁוֹלֶפֶת סַכִּין מֵחֵיקֵךְ

מְנִיפָה אֶל עָל.

הַחֲשָׁשׁ שֶׁלִּי הָיָה מֵאוֹתו ֹרֶגַע,

רֶגַע הַשְּׁלִיפָה

חָלִילָה

יָכֹלְתּ לִפְצֹעַ שָׁדַיִךְ,

אֲבָל לֹא,

הוֹ,  אַנְחַת רְוָחָה,

הַסַּכִּין הָיְתָה אֲסוּרָה בְּתוֹךְ נָדָן.

לֹא הָיְתָה סַכָּנָה לְשָׁדַיִךְ

כִּי הֲרֵי רָצִית לְהָנִיק     

עוֹד וְעוֹד שָׁאהִידִים...

בְּצַעַר

© כל הזכויות שמורות

ר. מיפו