מיד נשוב לשדר
***** סליחה תקלה *****
פוסטים פופולאריים
-
המסע אל השפיות - יומן מסע
16/8/15 | 97315 צפיות
-
על רייטינג וחברים
6/5/15 | 35051 צפיות
-
הכל בגלל גלגל אחד
31/10/15 | 35961 צפיות
-
משהו רקוב בממלכת דנמרק
31/5/15 | 20748 צפיות
-
50 גוונים של בנות
9/6/15 | 3375 צפיות
-
עופר בן ארי ז"ל
26/12/15 | 3315 צפיות
-
לא יאמן כי יסופר ! סיפור אמיתי.
16/4/15 | 1591 צפיות
-
להיות אדם
13/9/19 | 1431 צפיות
-
ברי סחרוף ואני
9/12/15 | 1791 צפיות
-
לא עוצר באדום
10/1/16 | 1164 צפיות
-
מיומנו של נהג אמבולנס - זירת פשע
18/10/15 | 1484 צפיות
-
בבקשה בלי צ'אטים !
13/7/15 | 2570 צפיות
הכל בגלל גלגל אחד
חשבתי לעצמי שאחרי הפוסט הקודם שלי, מטבע הדברים אמנע מלהעלות שוב רשמים מעבודתי. מסתבר שטעיתי ובגדול... יום רביעי האחרון ה 28 לחודש היה אחד הימים העמוסים שחוויתי. זה היה יום קשה מאד עבורי, פיזית ובעיקר מנטלית. הוא התחיל כמו כל בוקר רגיל, סתווי יפה עד הקריאה בבוקר על תאונה מחרידה ומוזרה שהתרחשה בכביש 6 לכיוון צפון.
השעה הייתה קצת לפני 09:00 בבוקר שנתקבלה הקריאה. הוזנקתי למקום, אבל אירוע אחר גרם לי לסטות מהמסלול. וכך דילגתי מאירוע לאירוע, כאשר אני מקבל עדכונים על התאונה בכביש 6, בה קיפחו את חייהן שתי נשים יקרות. זה היה יום מטורף וגדוש שהסתיים עבורי רק לפני חצות.
הצוות שהגיע לזירת התאונה דיווח על גלגל שניתק מעגלת משאית גורר תומך (פול-טריילר) שנסע בכיוון הנגדי, וגילח את הרכב שנע בנתיב הנגדי על יושביו. חשבתי לעצמי... אצבע אלוקים ? או אולי יותר נכון לומר, ידיים זדוניות שכשלו באופן נחרץ בתחזוקה לקוייה ופושעת ! שהרי אי אפשר להאשים בכל מה שקורה את היושב במרומים. בטח ובטח לא על מנטרת ה "יהיה בסדר" אשמים במחדל הזה אני לא מחפש וזה גם לא תפקידי. אבל ראבק !!! איך לכל הרוחות ניתק גלגל מעגלה של משאית ועף ישירות לתוך השמשה הקדמית ופוגע פגיעה קטלנית ביושביו ...?
השעון מראה כבר על שעות אחה"צ ואני חוזר מאירוע נוסף. ראיתי כבר מספיק מוות ליום אחד ואני מותש ורעב. כוס קפה אחד בוודאי לא יזיק כרגע, אני חושב לעצמי ומכין את עצמי לקראת הפוגה קלה והתרעננות. שבכל היום הקשה הזה, השמות והמידע על התאונה, מסרבים לצאת לי מהראש, באיזשהו מקום הצטערתי שנבצר ממני ברגע האחרון להגיע לזירת התאונה. רציתי לראות במו עיניי את המחדל ההזוי הזה.
רצח התרחש באחד הכפרים של הפזורה הבדואית בדרום ואדם כבן 49 התמוטט בזמן עבודתו באשדוד. ובנוסף עיכוב של שעה וחצי בתחנת המשטרה של אשדוד לטובת זיהוי של נפטר ע"י בני המשפחה שלו, נוהל שגורם לי טלטלה עמוקה בכל פעם שאני נדרש לבצע אותו.
בנתיים המשפחות של אותן ההרוגות בכביש 6 מתכוננות ללוויה. אני נוסע לבד לאסוף את ההרוגות ולהסיע אותן לקבורה בדימונה. על המיטה מאחורי שוכבת לה אירנה רסין ז"ל.
ולצידה על אלונקה מתקפלת שוכבת ענת ועקנין ז"ל.
כל המסמכים הדרושים כבר אצלי ואני יוצא בדחיפות לדימונה. השעה קצת לפני 18:00 בערב, החושך כבר ירד ואני בדרך לדימונה. מבט אחרון שלי לחלקו האחורי של האמבולנס, מוודא שהכל תקין. שתי שקיות שחורות, סגורות ברפיון בדמות אדם מאחורי ואני יוצא. בתוך העיר אני מהרהר ארוכות לעצמי בכאב עמוק, הן הרי התחילו את הבוקר הזה מחוייכות ומלאות חיים. רק הבוקר הן קמו מהמיטה שלהן, נפרדו מהבעלים והילדים. מי יכל לשער שבסופו של יום הן יהיו במצב הזה, מובלות לקבורה שהמונים רבים כבר זורמים לכיוון בית העלמין בדימונה, ממתינים להן...
התחלתי לומר בלחש פרקי תהילים, התחלתי בפרק צ"א "יושב בסתר עליון" ולבסוף סיימתי בתפילת אנא בכח של רבי נחוניה בן הקנה. הטלפון הנייד צלצל בדיוק כשסיימתי לומר את הכל. על הקו היה האחראי מטעם חברת קדישא של דימונה.
"מתי אתה מגיע - איפה אתה" ?
יצאתי ממש לפני 15 דקות, אני בדרך....
"תגיע מהר !!! כולם מחכים ! המקום כבר מלא ! ואבי... תעשה לי טובה, כשאתה מגיע, תעמוד רגע בצד בכניסה"
בסדר גמור, אני עונה לו. מגיע מהר ככל האפשר.
מעיף מבט מהיר לאחור, ואומר להן בקול רם. כולם כבר מחכים לכן, הכל מוכן עוד מעט תנוחו, כאילו מרגיע אותן. הדלקתי את מהבהבי החירום שלי ושעטתי לכיוון דרום. זה היה סוריאליסטי לחלוטין, כמעט הזוי.... האורות האדומים של הפליקרים יורים אור אדום כמו חיצים לכל עבר. בעבר היה לי נפגע מאחור שמטופל ע"י צוות רפואי, תוך כדי תכונה רבה וחילופי מילים מהירים. זאת הפעם הראשונה שאני לבד ברכב עם שתי גופות דוממות. אף אחד מהנהגים בדרך אינו מעלה בדעתו שזה הסיפור.
הצופר ייבב בכניסה וביציאה מהצמתים, בכביש המהיר האמבולנס שעט במהירות של 160 קמ"ש. הטלפון שוב צלצל. "אבי איפה אתה" ?
אני 6 ק"מ משדרות הנשיא בדימונה. כמה דקות אצלך !
"תודה רבה אבא, השם יברך אותך" עונה הרב באנחת רווחה שלא היה ניתן לפספס.
נכנסתי לדימונה נוסע בזהירות רבה עדיין עם אורות חירום. פילסתי את הדרך בין המון המכוניות והקהל הרב לתוך בית העלמין. הרב מתקשר:
"יופי ! אני רואה אותך, תמשיך בבקשה עוד קדימה ותעמוד ברחבה"
אני עוצר ברחבה, חובש את הכפפות ואת הז'קט שלי. אחותה של המנוחה ענת ועקנין, מתקרבת אלי נתמכת ע"י בני משפחה וחברים והרב רץ לקראתי.
"צריך לבצע זיהוי" הרב אומר בארשת חמורת סבר.
"כבוד הרב, זה מראה לא סימפטי בלשון המעטה, הן פגועות ראש"
הבנתי מהר מאד שטרם נתבצע זיהוי ואני נדרש לעשות זאת כעת בתוך האמבולנס עם אחותה של ענת ז"ל. אם יש משהו שקשה עבורי יותר מכל, זה ההליך הנורא הזה... בקשתי במקום מכמה אנשי אבטחה שיעמדו על הדלתות של הרכב וישמרו ששום אדם לא יפתח את הדלתות עד שתהליך הזיהוי יסתיים. בקשתי שתי דקות להתכונן, הדלקתי את התאורה האחורית ברכב במלואה וניגשתי לגופתה של ענת ז"ל, כאשר אני פותח בדחילו ורחימו את השקית שלה, עובר לסדין המגואל ופותח אותו בידיים רועדות ומגלה את פניה של ענת ז"ל. ביצעתי הטיית ראש שתאפשר זיהוי מבלי לחשוף את אחותה האומללה למראות מיותרים וקשים. יצאתי מהרכב ונגשתי לאחותה והכנתי אותה נפשית. היא הייתה שבורה ורצוצה... את התחושה הזאת אני מכיר היטב על בשרי. תחושת אבדן קשה שהארץ נשמטת מתחת לרגליים. חיבקתי אותה ואמרתי לה לקחת נשימה עמוקה. נכנסתי ראשון מהדלת הצדדית ומיד סגרתי כשהאחות עלתה.
זה היה הרגע הקשה מכל.... תמכתי בזרועה בזמן שידי הימנית, הסירה את הסדין. "זאת אחותי !!!! זעקה האחות בשבר ואני נגבתי דמעה חרישית. במשך דקה ארוכה היא נפלה על ברכיה למול אחותה. תמכתי בה והרמתי אותה על רגליה החוצה מהרכב. הוצאתי לה שתייה ולאחר מכן הוצאתי את הגופות לחדר הטהרה.
הכל בגלל גלגל אחד ... הכל בגלל גלגל אחד... זה מה שעבר לי בראש כשניקיתי את הרכב לאחר הוצאת הגופות. ספגנו את הכל בצמר גפן והנחנו בתוך שקית. במהלך הניקוי, ניגבתי עוד דמעה בשרוול. מעולם לא פגשתי או הכרתי את הנשים הללו, אבל משהו בפנים עמוק עם הנסיבות הטראגיות, גרם לי לתחושת קשר איתן. אתה חייב לנתק אבי... אתה חייב !
שוב פילסתי את דרכי החוצה בין המון האדם. בעדכון ברדיו בדיוק הודיעו שמסע הלוויה מתחיל עכשיו. הצצתי שוב לחלק האחורי של האמבולנס, הוא היה ריק. הרדיו ניגן שירים כאילו הכל בסדר כלום לא קרה. ואני קבלתי עוד קריאה, שהזכירה לי שהיום הארור הזה, עדיין לא נגמר...
מוקדש לזכרן של ענת ועקנין ואירנה רסין. יהי זכרן ברוך. |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
yael~
בתגובה על מסיבת יער
-
דאגניט.
בתגובה על להיות אדם
-
נרתיקנית דביקה
בתגובה על המסע אל השפיות - יומן מסע
-
צבע השרב
בתגובה על בבקשה בלי צ'אטים !
-
נערת ליווי
בתגובה על הפרופסור המטורף
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על קרינה מייננת
-
א ח א ב
בתגובה על כשכבאי ונהג אמבולנס נפגשים...
-
צבע השרב
בתגובה על אישה חונה - אישה דורסת.
-
צבע השרב
בתגובה על לא עוצר באדום
-
חני.א
בתגובה על דציבלים וצבעים
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה נרגשת לך סמדר יקרה.
שלום אורית וברוכה הבאה !
חלק מעבודתי היא מול משטרת ישראל
וכל הקשור לפלילים ולחשד המצריך חקירה משפטית.
לרוב, עבודתי היא כנהג אמבולנס לכל דבר.
מילותייך נגעו לליבי והן חודרות עד חדרי לב.
אני רוצה להודות לך בחום על ביקורך והתייחסותך הנוגעת.
היי ניקול.
עצם העובדה שהתאמצת שלושה ימים בכדי למצוא אותי,
והשיחה הטלפונית שלך אלי, שלעולם לא אשכח,
גרמו לי להתרגשות אדירה !
את תמיד מוזמנת לבקר בכל עת.
תמיד תתקבלי בחום.
מאחל לך ימים יפים וגדושים בשמחה.
שלך
אבי.
------
לא מצליחה לככב, אחזור
*
כואב הלב, עבודה קשה כל כך ומצווה קשה כל כך לעשייה.....
כמה שאת צודקת...
רק אתמול התרחשה תאונה קטלנית מחרידה
בכניסה למושב שדה צבי.
ראיתי את ההרוגות וגם טפלתי בהן.
ושוב תהליך הזיהוי הנורא עם המשפחות מירושלים.
זעקות השבר עדיין מהדהדות בראשי.
אני מתפלל כל יום שהצער הזה לא יגיע לשום משפחה.
רוב תודות לך אהובה יקרה.
כתבינו היקר.
ממש כואב מאד לקרוא על האירוע המחריד הזה.
יישר כוח לך על מסירות הנפש הרבה והיחס כלפי המשפחה סביב.
זה לא מובן מאליו.
אין אומרים שיבחו של אדם בפניו,אבל מקצתו אומרים:
תבורך בכל הברכות והישועות והלואי שלא נשמע על מקרים כאלה איומים.
חודש טוב,חודש של ניסים ונפלאות.
שבת שלום.
בברכה
אהובה.
לייק גדול לתגובתך רונית.
הייתי מצרף גם תמונות אם היה אפשר.
ברגע שרואים מהצד, מעריכים יותר את החיים
ולא מקבלים כלום כמובן מאליו.
תודה לך רונית !
חיבוק בחזרה אחות יקרה.
תודה !
נכון !
ומאז אותו יום רביעי הנורא,
כמה מקרים נוספים נוספו למעגל הדמים הזה.
כולל את הנערה מהקריות שנהרגה אתמול.
זה לא נתפס...
תודה נשמה טובה.
לא נגמר...
תודה אחאבי.
תודה נחמה.
המילים שלך תמיד מחזקות.
אני לא סבור שקיימות מילים שיכולות לתאר
ולהעביר את העצמה של המקרה.
זהו אסון מיותר שהיה יכול להמנע בקלות רבה.
וזה מה שמעצים את הטרגדיה יותר...
תודה מכבית יקרה.
אני מודע היטב למה את מתכוונת במילותייך.
זוכר גם את המילים שלך בפוסט הקודם.
מבין בדיוק לאן כיוונת ומודה לך בחום.
יש לי את התמיכה הנדרשת ואני בהחלט
משתדל מאד לשמור על עצמי מכל הבחינות.
תודה סיגל יקרה, על האמפתיה והדאגה (:
נכון בועז.
עצוב וקשה מאד.
תודה איש יקר !
ראשית תודה וברוכות הבאות.
הבלוג שלכן מעניין מאד !
אולם עוד יותר מעניין, כיצד נוצרה אצלך
התחושה של נבואה קשה...?
אני לא מאשר או מכחיש כלום (:
אשמח באם תרחיבי, אפשר גם בפרטי.
תודה לכן !
שלום עמוס וברוך הבא.
התרגשתי משום שחשבתי על הילדים של הקורבנות.
ולי באופן אישי, לדאבון לב, יש נקודות קשורות לנושא.
הלוואי ולא נדע יותר אסונות כאלה...
ראיתי זוועות עולם, כמובן שלא אשתף פה.
קומם אותי הזילות שבה דברים מנוהלים פה.
זו רשלנות פושעת והלוואי וימצו את הדין
עם האחראים לרצח הזה...
תודה עמי !
באמת כל כך מיותר.
תודה גלית.
חיבוק בחזרה אלייך חגית יקרה ♥
אבדן של חיים כואב בכל סיטואציה.
הלוואי והלקחים יופקו על מנת שדם נוסף
לא ישפך יותר חלילה....
תודה סמדר.
אמן !
תודה רחלי יקרה.
השיתוף והתמיכה מכם ובעיקר
מהאנשים הקרובים עוזרת ומקלה מאד.
שעמום לא מומלץ, אבל מתקבל בברכה (:
תודה מקרב לב !
אני מנתק חני.
בלי היכולת הזו, זה נזק עצום.
עברתי דברים קשים הרבה יותר.
אבל בשורה התחתונה, אני גאה בעבודה שלי.
תודה וחיבוק בחזרה (:
עצוב, עבודה לא פשוטה יש לך.
הקדשה יפה כתבת - ולחשוב שהשבוע הזה הוא שבוע בטיחות בדרכים...
אפקט הגלגל כמו אפקט הפרפר. הכול משפיע על הכול. יש לפוסט שלך אפקט של נבואה קשה.
מקרה מעציב מאד, וכפי שכתבה גלית - מוות מיותר.
תיארת את יומך ואת המקרה בצורה עניינית, אך הצלחת להעביר את התרגשותך לקורא.
יישר כוח, עמוס.
אילו דברים עוברים בני המשפחות שהטרגדיה היכתה בהם. אילו דברים אתה עובר, אבי, בראותך את כל המראות הללו. עבודתך קשה לאין שיעור. טוב שאתה מוציא את הדברים מהלב. לא משנה איך. איתנו או עם חברים קרובים, העיקר לא להישאר עם מטעני ומצבורי הדברים הללו. אתה איש מיוחד אם אתה יכול לעבוד בעבודה כזו. אני למשל לא הייתי מסוגלת. אני מורידה בפניך את הכובע ומאחלת לך שבוע משעמם, מואר, חייכתני ו מ ש ע מ ם !
אבי יקר כמה רגיש אתה ,אתה חייב להתנתק רגשית אחרת לא תוכל לקחת על הכתפיים את כל הצער הזה.
כל כך הרבה מוות לידך בעבודה והמצב הפוליטי הכלכלי הלאומי
איך אפשר....?????
נשאר לי לאחל שהשבוע יהיה רגוע.
וחיבוק כמובן