כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    נקודת שבירה

    45 תגובות   יום ראשון, 1/11/15, 18:31

    ''

    נקודת שבירה

     

    יש שלב בכל דבר, תהליך, ומשהו בחיים, שהוא נקודת השבירה, "הקש ששבר את גב הגמל" כמו שאומרים, הקטע הזה, האדיוטי וה"לא משמעותי" ככל שיהיה, שדווקא הוא שובר אותך.

    כולנו מכירים אותו, ועד היום תמהתי  לגביו בדברים שאני עצמי עברתי ועוברת.

    איך, למה דווקא בשלב הזה "נשבר החבל נקרע המשוט הלך הסירה בים" ואנו מתרסקים בקול שאון ושבר ארצה.

    תוצאת תמונה עבור נשבר החבל

    מקרה, משהו, מישהו שאיכשהו גורם לך לעזוב הכול ואתה מוצא אצמך עושה דווקא במקרה זה משהו, כשהיו הרבה מקרים דומים, ואינך בדיוק מבין איך ומה בדיוק במקרה זה "שבר" אותך וגרם לך לעשות מה שמעולם לא עשית.

     

    אין דוגמא טובה יותר מהזוועות של השואה, התמונות, הסיפורים, המשמעות – כל אלה איומים מכל תיאור. אלא שכל החיים שלי מעולם שום דבר מכל אלה לא שבר אותי, לא בכיתי, לא הזלתי דמעה. כשראיתי לעומת זאת את סרטו של האחד והיחיד רוברטו בניני "החיים היפים" געיתי בלי בושה בבכי תמרורים לא רק כל הסרט אלא כמה ימים לאחר מכן. ואיך ולמה דווקא הסרט הזה שבר אותי? הסרט שהראה הכי פחות את הזוועות?

    ''

    בדרכי לעבודה לפני זמן מה, ראיתי, שוב, את אותה חסרת בית באותו אזור קבוע. שמוטת ראש כבוית עיניים, עם ספל קפה ריק לידה, עומד מיותם כמותה. אישה יפה הייתה, רואים עליה, ורואים שאינה ילידת הארץ.  אותו יום עליו אני מספרת זה נכנס אלי לבפנים, נתן לי בוקס בבטן, ואין לי שמץ מושג מדוע דווקא באותו יום. אולי בגלל הכוס קפה הריקה הקרה שעמדה לידה,מיותמת כמותה, אולי בגלל שאינני מסוגלת לראות מישהו רעב וצמא ולא לעשות משהו בנדון.

     

    משהו דומה קרה עם אותו פועל זר מאובק קשה יום שראיתי עובר ליד קיוסק ושואל כמה הקולה? כנראה שענו לו, והוא המשיך ללכת.....היה קשה לי לראות את זה, שלא היה לו מספיק לקנות קולה. קניתי אותה מהר וכל עוד רוחי רדפתי אחריו ונתתי לו אותה, למרות שהתבייש וסירב לקבל זאת. חייכתי ותקעתי לו אותה ליד שיבין שיראה בעיניים שיש כוונה טובה.

     

    לרבים מאתנו זה קורה לגבי מקרים שונים שאנו עוברים לידם רואים לא רואים וממשיכים הלאה. אי אפשר הרי "להכיל" את כולם, לעזור לכולם, מהר מאד תמצא עצמך סחוט וגמור, ואדם, מטבע הדברים שומר על "ציפור הנפש" שלו, וכולנו רק בני אדם .

    תוצאת תמונה עבור ציפור הנפש

    יש אנשים שיש להם יכולת הכלה גדולה יותר, ויש שלמרבה הצער מסיבים את הפנים באופן כרוני, תמידי, עד שאינם כלל רואים את האחר, אבל על דוגמא כזו אינני מדברת, כי קשה לי לכנות כאלה בני אדם בכלל..

     

    האמת, זה לא הכי משנה אם זה חסר בית, קבצן, או חיית רחוב מורעבת. אישית, קשה לי לראות חסרי ישע צמאים ורעבים. בשבילנו המחווה הקטנה הזו לדאוג להם למשהו לאכול ולשתות זה כלום, עבורם זה הבדל אדיר. ובכל זאת גם במקרים כאלה יש לפעמים מקרים ש"תופסים" אותי ויש שפחות.

     

    ובכלל, כל מי שפועל למען זולתו, למען האחר, למען הנזקק, גם אם זה אינו לפי אמונתי ודעתי מכובד עלי, בין אם זה מעט או הרבה. בכל מקרה זה ראוי יותר ממי שאינם טורחים לעשות דבר, אבל מעירים ומשיאים עצות למי שכן.. ....במקרה כזה שלהם, אני יודעת בדיוק את השנייה בה הגעתי לנקודת השבירה ואני נותנת לכאלה  " piece of my mind"...

     

    גם באהבה יש לנו את אותה נקודת שבירה, נקודה שאם עוברים אותה אז זה ללא חזור, אותו שבריר שנייה שאתה מרגיש "שנפלת", שבשל מחווה או מילה קטנה אנו שבויים לנצח בקסם של אותו אדם....ואני זוכרת היטב את המחוות הקטנות הללו של כמה מקרים, ומחייך לי בפנים בלב, אפילו שכבר אין קשר לאותם אנשים.

     

    והכי הכי שובר לראות ילד שחוזר מבית הספר או הגן אחרי יום קשה שהיה לו, ופורץ בבכי בגלל שטות.....

    ''

    כמה פעמים זה קורה לנו? הרבה, אלא שאנו לא תמיד בוכים, אנו מוציאים את זה בצורות שונות "כמו בוגרים" אעלק....

    "הייתי עצבני אז יריתי בו" מכירים את זה?

    גם זו וגם אלימות בכלל היא צורה של נקודת שבירה. לא?!

     

    *      *        *

    אהבתי:

     

      5/11/15 11:43:
    נקודת שבירה היא הניצוץ שמעיר אותנו מההבנה שאנחנו לא לבד על הכוכב הזה. אנחנו מוקפים אנשים וסיפורים שקל נורא להתעלם מהם בשגרת היום יום. אבל לרגע אחד, אנחנו זוכים להארה הזאת שחמלה הבנה ונדיבות לאחר הופך גם אותנו לאנושיים יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (45)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/11/15 21:54:

      בבקשה בונבון.

      צילומים שובי לב לטעמי לפחות יש אצלי לרוב.חיוך

      את ויתר חובבי החתולים מוזמנים ואף מוזמנות. :-)

       

        14/11/15 21:33:

      צטט: OverCat 2015-11-14 16:59:14

      שמת צילום של חבל

      חבל זה דבר גמיש.

      קו לעומתו מורכב מהרבה מאד נקודות...

      ואפשר גם לראות את זה בתגובות של החברים שהגיבו לך כאן.

      שמתי תמונה של חבל כי זה התקשר לי הכי טוב ל: "נשבר החבל, נקרע המשוט, הלך הסירה בים" פתגם היתולי ידוע

      לא מצרפת עכשיו את הכלה וצייד הפרפרים.

      כי כל אחד ואחת יתחברו שם למשהו אחר.

      אז מה? כל אחד מתחבר למשהו אחר, ומעניין לראות למה כל אחד מגיב, ולאן לקח זאת.

       

      אבל אם את רוצה דוגמא ליכולת הכלה מספיק להביט מסביב ולראות שחלק בלתי מבוטל עסוקים כעת בטרור בצרפת ואפילו חלקנו קוראים לזה מלחמת עולם שלישית.

      יש אנשים שלא יכולים להכיל כמה דברים, ויש שכן. זה שמדברים על נושא מסוים לא אומר שמכילים רק אותו.

      לא יעברו כמה ימים וכל אחד ואחת יחזרו לעסוק בצרות / חיים שלהם ובמה שקורה במזרח התיכון כי כזה הוא טבע האדם...לך לא צריך להזכיר לרק לפני זמן מועט כל אוחזי החתולים (או אנשים שמוציאים קולות של אהבת בע"ח או שפיות בכלל) היו עסוקים בהצעה ההזויה לגבי הפסקת העיקור והסרוס של החיה.

      לצערנו ההצעה היתה הזויה, אך ההברקות שלו וההזיות שלו בזמן האחרון בקרבת זמן מדאיג אחד לשניה מעידות יותר מכל דבר על אופיו, והדרך בה הוא רואה את תפקידו, וזה הדבר שצריך להדאיג את הציבור. פתחתי על הנקודה הזו בדיוק דיון באקטועליה אך כפי שאמרת אנשים תקועים רק בדבר אחד, ולא רואים מעבר לו.

      כאן הידיעה המקורית לדרך פעולתו של אותו שר מבריק

      וכשאני כותבת חיה הכוונה לזו שיש לה זנב והיא הולכת על 4. להוסיף לך תמונה? כי יש לי כמה שצילמתי אפילו ממש לבד :-)

      צילומים שובי לב של ידידנו השעירים תמיד משובבים את נפשי, תודה לתגובתך.

      שבוע טוב


       


       

       


        14/11/15 16:59:

      שמת צילום של חבל

      חבל זה דבר גמיש.

      קו לעומתו מורכב מהרבה מאד נקודות...

      ואפשר גם לראות את זה בתגובות של החברים שהגיבו לך כאן.

       

      לא מצרפת עכשיו את הכלה וצייד הפרפרים.

      כי כל אחד ואחת יתחברו שם למשהו אחר.

       

       

      אבל אם את רוצה דוגמא ליכולת הכלה מספיק להביט מסביב ולראות שחלק בלתי מבוטל עסוקים כעת בטרור בצרפת ואפילו חלקנו קוראים לזה מלחמת עולם שלישית. לא יעברו כמה ימים וכל אחד ואחת יחזרו לעסוק בצרות / חיים שלהם ובמה שקורה במזרח התיכון כי כזה הוא טבע האדם...לך לא צריך להזכיר לרק לפני זמן מועט כל אוחזי החתולים (או אנשים שמוציאים קולות של אהבת בע"ח או שפיות בכלל) היו עסוקים בהצעה ההזויה לגבי הפסקת העיקור והסרוס של החיה. וכשאני כותבת חיה הכוונה לזו שיש לה זנב והיא הולכת על 4. להוסיף לך תמונה? כי יש לי כמה שצילמתי אפילו ממש לבד :-)

       


       


       

       


        14/11/15 16:38:

      צטט: bonbonyetta 2015-11-12 19:21:59

      צטט: יסינראל 2015-11-04 19:57:41

      הגרעין האנושי והשביר שבכל אחת ואחד מאתנו יכול לראות את עצמו במקום של הזולת. החילוף הזה נראה לי רגע השבירה. רגש למחשבה, ובלי הרחקה לחתולים ולבעלי חיים אחרים.

      -

      מאיפה תמיד את מוציאה את הגרעין, לב לבו של הפוסט שלי? זו לא פעם ראשונה שאת עושה זאת.

      משהו את.

      שולחת לך מסר אישי

      לב, ר.ו.ס.?

        12/11/15 19:31:

      צטט: * חיוש * 2015-11-06 09:55:58

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      קראתי את שכתבת גם באחת התגובות

      כמה נכון - נקודת ה"שבירה" לא תמיד בקטע שלילי

      לפעמים איזו מילה טובה ונכונה בזמן הנכון פותחת לנו צוהר

      בנשמה מה שאחרים לא הצליחו.

      ולי אישית קרה לא פעם שהבלגתי, ויתרתי, העלמתי עין

      ופתאום משהו הכי שטותי שאפילו לא היה שווה לשים עליו את הדעת

      עורר בי  " נקודת שבירה"

      נקודת שבירה כזאת  מעוררת אותנו לפעמים להגיב אחרת,

      בצורה קיצונית, להיפגע ופתאום לראות את המציאות בעיניים אחרות.

      תודה ששיתפת אותנו בהתבוננות המעניינת הזו ומעוררת למחשבות

      * כוכב אהבה ממני וחיבוקים אוהבים

      שבת טובה ושקטה

      --

      תודה''

        12/11/15 19:26:

      צטט: פצצת אטום 2015-11-05 11:43:54

      נקודת שבירה היא הניצוץ שמעיר אותנו מההבנה שאנחנו לא לבד על הכוכב הזה. אנחנו מוקפים אנשים וסיפורים שקל נורא להתעלם מהם בשגרת היום יום. אבל לרגע אחד, אנחנו זוכים להארה הזאת שחמלה הבנה ונדיבות לאחר הופך גם אותנו לאנושיים יותר.

      --

      תודה איש, גם אתה אחד הבודדים שקראת אותי, לא רק את השורות, גם מה שביניהן, את מה שאני רוצה למסור.

      ''

        12/11/15 19:21:

      צטט: יסינראל 2015-11-04 19:57:41

      הגרעין האנושי והשביר שבכל אחת ואחד מאתנו יכול לראות את עצמו במקום של הזולת. החילוף הזה נראה לי רגע השבירה. רגש למחשבה, ובלי הרחקה לחתולים ולבעלי חיים אחרים.

      -

      מאיפה תמיד את מוציאה את הגרעין, לב לבו של הפוסט שלי? זו לא פעם ראשונה שאת עושה זאת.

      משהו את.

      שולחת לך מסר אישי

      לב, ר.ו.ס.?

        12/11/15 19:19:

      צטט: באבא יאגה 2015-11-04 18:58:38

      סיפור הפועל והקולה הזכיר לי בקור בבית אבות בירושלים, לפני הכניסה, סמוך למכונה לממכר משקאות ישב איש, לא זקן כל כך לפי מראהו, אבל על כסא גלגלים. הוא עשן סיגריה והראה בידו הפנויה על המכונה, הבנתי שהוא מבקש שאקנה לו משהו, קולה, אמר, קניתי את הקולה, נתתי לו אותה והתביישתי. כשאני עוברת שם לעיתים, והוא ישוב על כסא הגלגלים שלו, יש כבר מין סימן מוסכם בינינו בענין הקולה.

      -

       

      אוה !  הנה אחת שסיפרה על נקודת שבירה שלה, נקודה כזו עליה דיברתי. הנקודה בה נשברים ולא יכולים להסב ראש ועיניים הצידה ועושים משהו.

      תודה באבא יאגה

      csp13885462      ציור היתולי, לב, אהוב, לתת, בוהן, up,    csp13885412      

        12/11/15 19:03:

      צטט: סירפד מתוק 2015-11-04 12:32:16

      בונבונית! את נשמה טובה עם עין הרואה לעומקה של הנפש. אנושית ורחומה - בעלת כשרון כתיבה מעולה!

      --

       

      תוצאת תמונה עבור ביישן

        12/11/15 19:02:

      צטט: כתבינו -- מדווח 2015-11-04 11:12:32

      נגעת בעצב חשוף ורגיש אצלי...

      ואני מתכוון לטרגדיה האישית שלי.

      שבה לא מדובר במחסור במזון או בקורת גג.

      זה ממש קטן עלי.

      אלא במשהו מהותי עליון שנגזל ביד אכזרית

      וכל מה שנותר לעשות, זה לעמוד חסר אונים 

      למול חוסר עזרה ואוזלת יד, לבד שבור ומיותם

      שגם הזעקה כבר לא נשמעת ומדוכאת עמוק בפנים.

      --

      לא מאחלת לאף אחד מה שאתה עברת, זה נורא.

      ובכל זאת, יש צד בך שלא מפסיק להילחם ולא יפסיק.

      אולי יעשה הפוגות.

       

      נקודת השבירה עליה דיברתי הייתה שונה, השבירה של להפסיק ולהיות אדיש, ולעשות.

        12/11/15 19:00:

      צטט: rossini 2015-11-04 07:29:48

      את פשוט נשמה גדולה.נשיקה

      ==

      תוצאת תמונה עבור ביישן

        12/11/15 18:59:

      צטט: רונית אברהם 2015-11-03 21:33:20

      אחינועם ניני שרה מדהים את שיר הנושא של הסרט שהבאת. לא רק שובר, קורע את הלב לחתיכות קטנות...

       

       

      תודה רבה. לא הכרתי את הביצוע שלה לסרט הזה

      ''

        12/11/15 18:57:

      צטט: צבי קירשטיין 2015-11-03 20:04:28

      שלשום בתום טיפול כימותרפי מתיש כשאישתי בקושי יכלה להגיע לחנייה ניגשה אישה שלא ניראת כל כך מסכנה וסיפרה;בני מאושפז בבית חולים מאיר ולא אוכל את הארוחות שמוגשות לו .אשתי שהייתה לילה אחד מאושפזת באותו בית חולים הגישו לה מנה מובחרת בגלל מחלתה לא אכלה ולא בגלל שלא היה טעים.אני לא מאמין לה בכלל .היא פשוט מרמה וחוגגת על חשבון הבאים לבית חולים.

      --

      לא קשה במיוחד לראות דברים כאלה

      הרבה בריאות לך ולאשתך

        12/11/15 18:53:

      צטט: רק "רגע" 2015-11-03 17:50:16

      אומרים "ללכת עד הקצה", אחרי הקצה מגיעה לדעתי נקודת השבירה, גם באהבה, (פה אינני מסכימה עם שלויימה שהגיב לפני) ואולי אחרי הקצה זה המקום בו אתה מבין שלא תוכל לשנות.

      -- 

      העניין הוא שאינך יכול לדעת לעולם אם אכן תוכל לשנות או לא. כמובן שתלוי על איזה מאבק אנו מדברים, על איזו דרך, ולמען מי נעשים הדברים ונאבקים.

      כשזה למען עצמך, במאבק אישי, אכן בהחלט יכול להיות שזה כמו שאמרת.

      אך כשהמאבק למען אחר, ללא אינטרס, למען רווחתו וחייו של אחר שאינו יכול להילחם עבור עצמו, אינך יכול לפעמים להרשות לעצמך להרים ידיים.

       

      נקודת השבירה עליה דיברתי היא הנקודה שבה אתה נשבר ועוזר, ומציל ועושה כשהתאמצת כל כך לא לראות.

      ''

        9/11/15 11:12:

      צטט: נוסע בזמן 2015-11-03 11:07:15

      ריגשת

       

      תמונה קשורה

        9/11/15 11:11:

      צטט: שלויימה 2015-11-02 21:41:22

      כתבת יפה אבל באהבה אי חושב שאין נקודת שבירה אם את אוהבת מישהו בכל הלב את תהיי מוכנה לתת לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס בתקווה ש"הפעם"זה יעזור ולכן כל כך הרבה נתקעים עם בן -בת זוג אגרסיבי מתעלל

      --

      דיברתי על נקודת שבירה שונה. מבחינה מסוימת הפוכה מזו שאתה מדבר עליה.

      את הדוגמא שנתת אי אפשר לתת דוגמא כי בעל מכה אינו חסר ישע. אבל אם נקח לדוגמא אשה שיש לה בבית כמה בעלי חיים, והיא רואה הרבה פעמים ברחוב בעלי חיים בסכנה, פגועים, והיא רואה, לא מתעלמת. עושה מה שיכולה עבורם וממשיכה הלאה. 

      אבל לפעמים קורה שהיא נשברת, כי אחת הפעמים הללו שראתה בעל חיים סובל שונה מהאחרות, ובפעם זו היא נשברת, הפעם הזו היא עוברת נקודת שבירה, ולא יכולה יותר, ולוקחת גם אותו.....

      על נקודות שבירה כאלה בחיים אני מדברת. כאלה ודומות להן.

      תמונה קשורה

        8/11/15 19:22:

      צטט: flora2001 2015-11-02 18:38:39

      אוי בונבונייטה נכבדה ,הפוסט שלך שבר את ליבי. את כזאת מיוחדת ורגישה לזולת שהלוואי ירבו כמוך . את בן אדם במלואו מובן של המילה ♥. ראיתי את הסרט עם רוברטו בניני מזמן ,אבל זוכרת את כל הרגעים המרגשים ,עד דמעות .דוגמה לאיך אפשר לספר דברים קשים בהומור.

      --

      תודה חברה.

      הלב שלך לא צריך להישבר חברה יקרה, צריך לדעת בחיים גם לתת לעצמך להתאבל, להיות עצובים, אבל בהחלט גם להיות שמח ולחייך. אחד לא נוגע לשני.

      הנה משהו שבטוח יצחיק אותך עד דמעות, אותי זה כן, אפורופו "שברת לי את הלב"...

      ''
       


        8/11/15 19:19:

      צטט: גילהסטחי 2015-11-02 14:15:57

      הנתינה חשובה מאין כמוה כעזרה חיצונית וכריפוד פנימי לנשמה. הרבה פעמים אני מבינה שהנתינה שלי לאחרים היא אפקט נתינה לעצמי. אני חושבת שאנשים חוששים לתת כדי שלא יחסר להם, אבל הם לא מבינים שככל שיתנו, יהיה להם יותר.

       

      -

      כן, זה הורג אותי לראות שיש מי שתופס את הנתינה כאילו זה סבון, חבל לבזבז, או חושש שלא יהיה לו מספיק לתת גם לזה ולזה, אז מתקמצן גם לתת בכלל.


      תמונה קשורה

        7/11/15 19:14:

      צטט: קנולר 2015-11-02 14:01:05

      כרגיל את נותנת מזון למחשבה ולרגש

       

      תמונה קשורה

      תודה רבה

        6/11/15 09:55:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      קראתי את שכתבת גם באחת התגובות

      כמה נכון - נקודת ה"שבירה" לא תמיד בקטע שלילי

      לפעמים איזו מילה טובה ונכונה בזמן הנכון פותחת לנו צוהר

      בנשמה מה שאחרים לא הצליחו.

      ולי אישית קרה לא פעם שהבלגתי, ויתרתי, העלמתי עין

      ופתאום משהו הכי שטותי שאפילו לא היה שווה לשים עליו את הדעת

      עורר בי  " נקודת שבירה"

      נקודת שבירה כזאת  מעוררת אותנו לפעמים להגיב אחרת,

      בצורה קיצונית, להיפגע ופתאום לראות את המציאות בעיניים אחרות.

      תודה ששיתפת אותנו בהתבוננות המעניינת הזו ומעוררת למחשבות

      * כוכב אהבה ממני וחיבוקים אוהבים

      שבת טובה ושקטה

        6/11/15 00:36:
      נקודת שבירה כנקודת הארה. אפשר לראות זאת גם כך. אוקי.
        5/11/15 20:20:

      צטט: קלועת צמה 2015-11-02 12:27:47

      הנקודה הזו, הרגע הזה, שבו בבת אחת מתנקז כל מה שנאסף ומכה בנו. אם זה בדרך של עזרה לאחר, אם זה, להבדיל, בהפגנת אלימות עזה. ותוך קריאת הפוסט המעניין שלך, אני חושבת - איך להימנע מלהגיע לקצה הזה, איך לקלוט את הרמזים בדרך.

      -

      נקודת השבירה אשר כתבתי עליה היא לא בהכרח ותמיד שלילית. לפעמים היא סוג של הארה שגורם לך "להישבר" ולעשות משהו כשקודם לכן לא היית בכלל רואה את אותו דבר "בשלו נשברת". 

      זו לא בדיוק שבירת הנפש, זו ההארה שמביאה אותך לפקוח עיניך בכוח ולראות ולהרגיש ולעזור למי שצריך במקום להסב את הראש.

      מי שמשכיל לראות זאת קודם ושנקודות ורמזים בדרך מספיקים לו כדי לראות דברים אשריו. לא כל אחד, ולמעשה לא אף אחד מאתנו יכולים לראות הכל וכל הזמן. לכן לפעמים מדי פעם אצל כל אחד מאתנו יש "עזרות" קטנות "מהיקום" הגורמות לו לראות מה שראוי שנראה. כיחידים, כחברה.

      תוצאת תמונה עבור שלושת הקופים

        5/11/15 11:43:
      נקודת שבירה היא הניצוץ שמעיר אותנו מההבנה שאנחנו לא לבד על הכוכב הזה. אנחנו מוקפים אנשים וסיפורים שקל נורא להתעלם מהם בשגרת היום יום. אבל לרגע אחד, אנחנו זוכים להארה הזאת שחמלה הבנה ונדיבות לאחר הופך גם אותנו לאנושיים יותר.
        4/11/15 19:57:

      הגרעין האנושי והשביר שבכל אחת ואחד מאתנו יכול לראות את עצמו במקום של הזולת. החילוף הזה נראה לי רגע השבירה. רגש למחשבה, ובלי הרחקה לחתולים ולבעלי חיים אחרים.

        4/11/15 18:58:
      סיפור הפועל והקולה הזכיר לי בקור בבית אבות בירושלים, לפני הכניסה, סמוך למכונה לממכר משקאות ישב איש, לא זקן כל כך לפי מראהו, אבל על כסא גלגלים. הוא עשן סיגריה והראה בידו הפנויה על המכונה, הבנתי שהוא מבקש שאקנה לו משהו, קולה, אמר, קניתי את הקולה, נתתי לו אותה והתביישתי. כשאני עוברת שם לעיתים, והוא ישוב על כסא הגלגלים שלו, יש כבר מין סימן מוסכם בינינו בענין הקולה.
        4/11/15 18:48:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-11-02 11:44:43

      טוב שאנו עם רגיש למצוקות האחר. יש מלא ארגונים ועמותות הפועלות בנדון חסרי בית, ואני מקווה שתכווני אותם לשם. רק אל תשברי, יקירה...

      -

      אני לא בטוחה שאנו עם שרגיש למצוקות האחר כדברייך, יש הרבה אנשים שבצורה אישית רגישים ורואים את האחר והמצוקה שלו, אבל זו רגישות אישית שלהם, היא גם מולדת, גם תורשתית, וגם אישית מתפתחת.

      ---

      לגבי חסרי בית, או חסרי ישע בכלל אני רגישה לנושא כולו בכלל, קשה לי מאד לראות ולא לפעול בכלל לנוכח אלימות כלפי חסרי ישע כולם.

      שמתי לעצמי מטרה להתמקד בחסרי הישע מכולם, שבסוף סולם העדיפויות של כולם, בעלי החיים. מטבע הדברים לכן אני מכוונת בתחום.

      אדם שרוצה לתרום לחברה, לעזור לאחר, יודע איזה אפיק הוא הנוגע לו ביותר ומגיע אליו. אדם שאוהב בעלי חיים אך חסר נסיון בפעילות יש לו יותר סיכוי להגיע אלי או לאחד מהפעילים.

       

      להישבר?

      לא דיברתי על להישבר מבחינה כזו שאת כנראה הבנת. הדברים שלי כוונות להישבר מהבחינה הזו שלא להיות מסוגלים שלא לעזור. כי אי אפשר הרי לעזור לנזקקים וחסרי ישע מכל הסוגים כל הזמן כל יום. ויש מקרים ששוברים אותך, שאינך יכול לעבור עליהם לסדר היום מבלי להושיט יד. לשבירה כזו התכוונתי.

       תמונה קשורה

        4/11/15 12:32:
      בונבונית! את נשמה טובה עם עין הרואה לעומקה של הנפש. אנושית ורחומה - בעלת כשרון כתיבה מעולה!
        4/11/15 11:12:

      נגעת בעצב חשוף ורגיש אצלי...

      ואני מתכוון לטרגדיה האישית שלי.

      שבה לא מדובר במחסור במזון או בקורת גג.

      זה ממש קטן עלי.

      אלא במשהו מהותי עליון שנגזל ביד אכזרית

      וכל מה שנותר לעשות, זה לעמוד חסר אונים 

      למול חוסר עזרה ואוזלת יד, לבד שבור ומיותם

      שגם הזעקה כבר לא נשמעת ומדוכאת עמוק בפנים.

        4/11/15 07:29:

      את פשוט נשמה גדולה.נשיקה

        3/11/15 21:33:
      אחינועם ניני שרה מדהים את שיר הנושא של הסרט שהבאת. לא רק שובר, קורע את הלב לחתיכות קטנות...
        3/11/15 20:04:
      שלשום בתום טיפול כימותרפי מתיש כשאישתי בקושי יכלה להגיע לחנייה ניגשה אישה שלא ניראת כל כך מסכנה וסיפרה;בני מאושפז בבית חולים מאיר ולא אוכל את הארוחות שמוגשות לו .אשתי שהייתה לילה אחד מאושפזת באותו בית חולים הגישו לה מנה מובחרת בגלל מחלתה לא אכלה ולא בגלל שלא היה טעים.אני לא מאמין לה בכלל .היא פשוט מרמה וחוגגת על חשבון הבאים לבית חולים.
        3/11/15 18:22:

      צטט: ~בועז22~ 2015-11-01 18:37:22

      מדהים..., קרה לי ביום שסיימתי את לימודי ויצאתי מהקמפוס עם תחושה אופורית משכרת, שהרי הייתי בדרך לחיים נפלאים ולהצלחות כבירות ואז..., ראיתי זוג הומלסים קשישים שדחפו יחדיו עגלה שהייתה מלאה עד גדותיה בשמונצ'ס..., לא בכיתי אבל..., הייתי עצוב במשך ימים. לא יודע אם הייתה זאת "נקודת שבירה", במבט לאחור..., אולי הייתה זאת נקודת אל-חזור...

      -

      תודה ואיזה כיף בועז שהיית ראשון להגיב, אני זוכרת זה היה עוד בטרם סיימתי את העריכה הויזואלית של זה, חייכת אותי.

      הנקודה שאני מדברת עליה היא בדיוק אותה נקודה שקרתה לך.

      פתאום ראית, דווקא אז ראית אותם במלוא מובן המילה, כי הרי קרו לך וראית מקרים דומים קודם לכן, אבל מעולם זה לא השפיע עליך כך.

      הפעם הזו כן, על זה בדיוק דיברתי.

      תוצאת תמונה עבור הומלס

       

        3/11/15 17:50:
      אומרים "ללכת עד הקצה", אחרי הקצה מגיעה לדעתי נקודת השבירה, גם באהבה, (פה אינני מסכימה עם שלויימה שהגיב לפני) ואולי אחרי הקצה זה המקום בו אתה מבין שלא תוכל לשנות.
        3/11/15 11:07:
      ריגשת
        3/11/15 09:25:
      נושא מעניין...הרבה חומר למחשבה..
        3/11/15 06:25:
      נקודה למחשבה
        2/11/15 23:15:
      מעורר מחשבה.
        2/11/15 21:41:
      כתבת יפה אבל באהבה אי חושב שאין נקודת שבירה אם את אוהבת מישהו בכל הלב את תהיי מוכנה לתת לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס בתקווה ש"הפעם"זה יעזור ולכן כל כך הרבה נתקעים עם בן -בת זוג אגרסיבי מתעלל
      תודה, בונבונייטה.
        2/11/15 18:38:
      אוי בונבונייטה נכבדה ,הפוסט שלך שבר את ליבי. את כזאת מיוחדת ורגישה לזולת שהלוואי ירבו כמוך . את בן אדם במלואו מובן של המילה ♥. ראיתי את הסרט עם רוברטו בניני מזמן ,אבל זוכרת את כל הרגעים המרגשים ,עד דמעות .דוגמה לאיך אפשר לספר דברים קשים בהומור.
        2/11/15 14:15:
      הנתינה חשובה מאין כמוה כעזרה חיצונית וכריפוד פנימי לנשמה. הרבה פעמים אני מבינה שהנתינה שלי לאחרים היא אפקט נתינה לעצמי. אני חושבת שאנשים חוששים לתת כדי שלא יחסר להם, אבל הם לא מבינים שככל שיתנו, יהיה להם יותר.
        2/11/15 14:01:
      כרגיל את נותנת מזון למחשבה ולרגש
        2/11/15 12:27:
      הנקודה הזו, הרגע הזה, שבו בבת אחת מתנקז כל מה שנאסף ומכה בנו. אם זה בדרך של עזרה לאחר, אם זה, להבדיל, בהפגנת אלימות עזה. ותוך קריאת הפוסט המעניין שלך, אני חושבת - איך להימנע מלהגיע לקצה הזה, איך לקלוט את הרמזים בדרך.
        2/11/15 11:44:
      טוב שאנו עם רגיש למצוקות האחר. יש מלא ארגונים ועמותות הפועלות בנדון חסרי בית, ואני מקווה שתכווני אותם לשם. רק אל תשברי, יקירה...
        1/11/15 18:37:
      מדהים..., קרה לי ביום שסיימתי את לימודי ויצאתי מהקמפוס עם תחושה אופורית משכרת, שהרי הייתי בדרך לחיים נפלאים ולהצלחות כבירות ואז..., ראיתי זוג הומלסים קשישים שדחפו יחדיו עגלה שהייתה מלאה עד גדותיה בשמונצ'ס..., לא בכיתי אבל..., הייתי עצוב במשך ימים. לא יודע אם הייתה זאת "נקודת שבירה", במבט לאחור..., אולי הייתה זאת נקודת אל-חזור...

      ארכיון