ואילו הדבר הכי חשוב עבור ביבי הוא להמשיך להיות ראש ממשלה. ההשתוללות של הסיעה הפשיסטית בכנסת השולטת בישראל מתחילה להיות סתמית, מרגיזה ונואלת. הנה אתמול התבשרנו כי שר החקלאות אורי אריאל, הפרובוקטור מהר הבית, שהדליק את הפלסטינים להשתולל ברחובותינו ולשחוט אזרחים, מצא לעצמו גחמה חדשה: לאסור על סירוס חתולי רחוב כי הדבר נוגד את ההלכה. ב-67 שנות קיומה של ישראל סירסו חתולי רחוב למרות העובדה שהדתיים השתתפו כמעט בכל הממשלות ואיש מהם לא התנגד לסירוס המדובר. אין ספק שכל השרים הדתיים מאז ראשית המדינה מודעים למצוות ההלכה לא פחות מאורי אריאל, אולי אפילו יותר. אבל אורי אריאל, שסיעתו "תקומה" הצטרפה אל "הבית היהודי" כי הסקרים הראו לה שאם תצא לבחירות לבדה היא תקבל לכל היותר 3000 קולות, מרגיש כעת "בעל הבית" של המדינה.

כעת אורי אריאל רוצה להראות ל-8.5 מיליון האזרחים בישראל, שבעזרת ביבי גם 3000 ישראלים יכולים לשלוט ביתר ה-8.5 מיליון כי הם קלטו את חולשתו של בנימין נתניהו להיות ראש ממשלה ויהי מה. ואילו באופוזיציה "המחנה הציוני" עסוק בעצמו, רבים שם על שטויות; ואילו יאיר לפיד מתרגל את האנגלית שלו ב- BBC, כל זאת לשמחתו של ביבי  שמגלה מדי יום שאין לו יותר יריבים, שממשלתו איתנה כמו בטון מזוין עם 61 חברי כנסת בלבד, ובבית הוא מחייך אל מיס פיגי, אשת חיקו הנצחית, ומרגיע אותה כי היא נבהלה בבית המשפט שמא יילקח ממנה התואר הנכסף "הגברת אשת ראש הממשלה".

ובינתיים בממשלה ובכנסת המציאות משתוללת. מירי רגב רוצה לשלוט ב... "פליי ליסט" של גלי צה"ל: היא רוצה יותר שירים עבריים ומזרחיים, בניגוד לעם שרוצה פחות מירי רגב. ואילו בכנסת מתרחשת קומבינה שאפילו לא מנסים להסתיר אותה. פשוט איבדו את הבושה. אריה מכלוף דרעי, שבפיו מתנגד למתווה הגז אבל בפועל מאפשר לביבי לקיים אותו ואז הגז יעלה בישראל 8 דולר ליחידת חום במקום 3 דולר כפי שמקובל בכל העולם. בישראל זה לא נקרא שוחד שביבי נותן לחברים שלו ב"נובל אנרג'". את התמורה לשוחד אנחנו לא נדע לעולם. ואילו אותו דרעי (עבריין מורשע ואסיר לשעבר, אך כיום שר בממשלת הקומבינות של ביבי) היה אתמול בכנסת עם חזה מנופח מגאווה, כמו טווס. כולם ברכו אותו בנאומיהם מעל לדוכן במליאה על שהעלה את שכר המינימום מ-4650 שקל ל- 5300 שקל. באמת פעולה חשובה ומבורכת. אבל בישראל, כמו בישראל: איש לא שם לב שהביצוע הוא לא כיום אלא "עד סוף 2017" יותר משנתיים מהיום. כלומר, הממשלה תוציא את הנשמה לעובדים העניים, מקבלי שכר מינימום, עד שהם יקבלו בפועל את התוספת המדוברת. כי ביבי חייב גם לדאוג לחבריו העשירים, אלה שמעסיקים עבדים בשכר מינימום. 

המציאות המשתוללת שלנו כיום היא חומר מצוין לסטירה עבור כותב מסוגו של ג'ונתן סוויפט. אבל הוא כבר מזמן לא אתנו. אז ב. מיכאל גם יספיק.