0
סכר השכחה זורם בנתיב מתארך, סבוך ומתפתל. נמשך מעבר לכל בינה - עוקף עורק לב. . עצים רבים צמחו פה, מלבלבים.. עיניך בהם לא צפו. כיסופים נשתלו לעוד עונה כובע הנזיר השיל שנה לא התוודע לך.
אין בי נחמה, אף שירח כתמתם הציץ במרום. ממעמקים עלה - להאיר עיניי העיוורות. שפתיי הסדוקות צמאות לאותיות מוכרות שטבעו במצולות. למוצא פה של עבר מתוק, לשנייה של חיוך מוכר. לאור שהציף נוכחותך -
* כל הזכויות שמורות |