דוקא בלוג
למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
©
פוסטים פופולאריים
-
מסע ירושלמי למהדרין - ביחד ולחוד
17/7/18 | 67628 צפיות
-
על המלחמה בגזענות – והניצחון במימוש הזכות לסיכוי שווה
30/3/19 | 2999 צפיות
-
גלויה מעיר הזויה
16/7/09 | 1016 צפיות
-
תזכורת: צונאמי - וחשיפה
23/12/08 | 1329 צפיות
-
תצאו בחוץ - עכשיו
9/6/09 | 2033 צפיות
-
כנס אילת - אחרי
28/11/07 | 1542 צפיות
פוסטים אחרונים
- ביבי -בוגי- דנה: 1:0 22/3/20
- מיומנו של מצמצם מגעים 13/3/20
- כשהשוטר והעיתונאי מנסים לחזור הביתה בשלום (ורק אחרי שעשו את שליחותם המקצועית) 7/12/19
- הרגע בו נחצו הקווים הוא גם הרגע בו נולד מנהיג 26/11/19
- דליה דורנר קטנה עליו 20/11/19
- על הבחירות והתקשורת (והמסע נגדה גם כן) 15/9/19
- שרה נתניהו: כאשר "סיפור הצבע" הופך לסיפור העיקרי 23/8/19
- "להעצים את הדרמה" 8/8/19
- לא מאמין שדי ב"מאמינים לעמיר" 19/7/19
- עיסאוויה: שיעור, תרגיל ועבודה סמינריונית 6/7/19
- פרופשיונל איידנטיטי עכשיו 30/6/19
- שר המשפטים אמיר אוחנה רוצה בית משפט "מאופק יותר" 24/6/19
- מה שאלף דוברים לא יכולים לעשות, אחי 5/6/19
- שקד (כבר לא) תנצח על בג"צ 12/4/19
- על המלחמה בגזענות – והניצחון במימוש הזכות לסיכוי שווה 30/3/19
הם יכלו להיות והם לא
הם יכלו להיות הגשר המשמעותי האמיתי שבין ישראלים יהודים לישראלים ערבים וגם ובעיקר לפלשתינאים שמעבר לקו הירוק. הם היו יכולים להיות המטיפים הגדולים והמובילים בפועל לדו קיום המבוסס על הבנת האחר ופעילות לשיפור חייו.
הם יכלו להיות הוכחה לאפשרות קיומה של ברית מדינית יציבה ישראלית פלשתינאית אי פעם בעתיד. בין הירדן לבין הים. כל עם שומר על זהותו. שני בתי מחוקקים. שתי ישויות. הם היו יכולים להיות מבשרי התקווה לשלום בר קיימא. הם – מנהיגות ערביי 1948. חברי הכנסת הערבים. לתרגם אותנו לפלשתין. את פלשתין לנו. את החשיבה ודרך החיים. את הצלקות והדרך לרפאן. והם לא. הם ההפך. הם משליכי הדלק הנוסף מתוצרת ישראלית על תבערת אינתיפאדת אל אקצה. הם שאינם מגנים דריסת ודקירת אזרחים ממתינים בתחנות הרכבת הקלה בירושלים. הם שטוב להם כשרע לנו ולהפך. מזחאלקה ועד זועבי. יכלו להיות. ואינם. אני שומע את מקהלת הקולות: אחרי כל השנים של סיקור מקרוב בכנסת, עדיין אשליות שכאלה? שהם יוותרו על קולות ההמון עם ביל רוח וביל דם? שהם יחברו במקום להעמיק את התהום? מודה בעובדה ולא באשמה: אני מסרב לאבד את התקווה.
בצילום של יוסי זמיר "פלאש 90": חנין והתקשורת * תודה ליוסי ולצוות המוכשרים על האישור להעלותו כאן.
|
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמעתי את גב' זועבי אתמול בטלויזיה נושאת דברים באמסטרדם לזכר ליל הבדולח. אם היא הייתה מפיצה את דבריה החד-צדדיים לבוחריה דיינו. אולם היא כרכה אותנו עם הנאצים במדינה שאזרחיה לא הצטיינו במלחמת העולם השנייה כשומרונים הטובים. ואף אנחנו בעת שחיינו שם בשנות השביעים זכינו לציור צלב קרס על המכונית שלנו ברחוב קטנטן שבו התגוררנו. השכנים שציירו זאת הם אלה שהיו מוסרים אותנו לידי הגרמנים שבעים שנה אחורה. מצא מין את מינו. אנחנו הגרנו אליה? האם היא יכולה להתהדר בהיותה דור 11 בירושלים כמו נשיאינו המנוח נבון?
כן נערת..שם זה באמת סאגה של פיגור עמוק מגדרי. עד כדי השתקת אשה בדיון פוליטי רק מפני שהיא אשה. כאן לפחות בסעיף הזה של הפרלמנטריזם הישראלי - השבח לאל - הכל בסדר.
גם אני מסרבת לאבד את התקווה.
והאמת קצת עשית לי לחשוב על שכן שלנו - ארדואן ומה שקורה אצלם לנשים בכלל.
(עצוב ואפילו עצוב מאד)