| מאהלר,מנדלסון-תז הפילהרמונית-ביקורת הסימפוניה החמישית של מאהלר מכונה גם הסימפוניה הארואית שלו.מאהלר נודד בסימפוניה זו בין הבומבסטי ללירי ויש בה צלילי אבל הדומים לשיר ללא מילים מאת מנדלסון.סימפוניה זו נכשלה עם ביצועה ולא נוגנה יותר אלא לאחר שנים רבות אך האדג'טו שלה נוגן והפך לחלון הצצה להיכרות עם יצירותיו של מאהלר ובמרוצת השנים הפך קטע זה לקטע המפורסם ביותר מבין יצירותיו.באדג'טו מנגנים רק כלי הקשת והנבל מוסיקה שלוה מלאת אהבה,ערגה,יש בה ריגוש פנימי, תשוקה.בקטע השתמש הבמאי ויסקונטי בסרט המפורסם שלו"מות בונציה" עם קטע זה נפתח הקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של המנצח גוסטבו דודמל עליו ארחיב את הדיבור בהמשך. לארבעת השירים ב''שירי שוליה נודד'' שהושמעו לאחר מכן עם זמרת הסופרן הקנדית מישה ברוגרגוסמן מאהלר בעצמו כתב את המילים כ20 שנה לפני הסימפוניה החמישית.הטבע נפלא הכל נהדר אך המחבר נקרע מרוב אהבה.אהבה של יסורים.השוליה הנודד הוא מאהלר בעצמו שנדד מתזמורת לתזמורת כדי לנצח כי עקב מזגו הקשה לא הסתדר עם הבריאות והיה בלתי נסבל. בשתי היצירות יש ביטוי לאהבה. מאהלר היה איש שמוכרח היה להתאהב. הוא היה זקוק לאהבה והיה מתאהב במישהי בכל מקום שהיה מגיע. באדג'טו מבוטאת האהבה לאלמה שהפכה לאשתו ובשירי שוליה נודד ליוהנה ריכטר. לסולנית קול נעים ויפה אך הורגש חוסר איזון בקולה בין הטונים הנמוכים, האמצעיים והגבוהים. ישבתי בשורות הראשונות בהיכל התרבות ובכל זאת בקושי שמעתי את קולה -ולא באשמת התזמורת שלא כיסתה אותה. בטונים הנמוכים והגבוהים נשמעה היטב אך לא כן באמצעים למרות הלווי התזמורתי הנאמן וחבל כי שרה היטב בקול קטיפתי, ברגש, פאטוס ובגוונים רבים. בסיום נוגנה הסימפוניה מס 4 -האיטלקית של מנדלסון. סימפוניה שנכתבה כאשר המלחין היה בן 24 והיא יצירה אופטימית, סימפוניה של איש צעיר ההולכת אל האור ואל השמש.בסימפוניה זו הוא ערך שיפורים ושכלולים רבים תקופה ארוכה ודבר זה עיכב את פרסומה בזמנו. נגינת התזמורת היתה מעולה תחת שרביתו של המנצח הצעיר בן ה26 מונצואלה גוסטבו דודמל שניצח בתנועות ברורות, אלגנטיות, חדות והחלטיות. המנצח כריסמטי ,נמרץ והחל ב 2007יהיה מנהלה של תז הסימפונית לוס אנגלס וינצח על הסיור של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בסיורה בארה"ב בשנת 2008. קונצרט מקסים. לראות או לא לראות: פנינה מוסיקלית. |