כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מכתבים לנעמה

    ארכיון

    48 שעות של לבד ועוד מחשבות

    4 תגובות   יום רביעי, 11/11/15, 20:42

    שלום נעמה, 

    הדכאון שלי כבר הפך ממטריד לכרוני והוא מתורגם בתקופה האחרונה בעיקר לאדישות מוחלטת.

    נדמה לי שגם הקרובים לי כבר משלימים עם הזאב החדש הממורמר תמידית וכשזה הלך הרוח אני גם לא מוצא סיבה מיוחדת לכתוב לך. 

    בכל זאת יש משהו בפינה הזו שלי שקורא לי לפעמים ואני כן מרגיש צורך לעדכן אז הנה אני חוזר ומשתף. 

    כהרגלנו צריך לבדוק את מצב הרוח לפי שלושת הנושאים החשובים בחיים: אהבה,בריאות,כסף. 

    הנושא שבו אני תמיד מתאושש בחורף הוא הנושא הכספי. 

    פחות נופשים ובזבוזים,יותר שגרה וקל יותר לחסוך ולהתנהל כלכלית בלי להרגיש שצריך לחשוב פעמיים על כל הוצאה. 

    אני אפילו שוקל ברצינות לחדש את המנוי שלי לג'יי דייט.

    אמנם גם אתר "ניפגשים" החינמי הוא בסדר אבל בכל זאת אני מקבל את הרושם שנשים נכנסות לשם יותר כדי לסמן וי ולכן נראה לי שאולי בג'יי דייט יש לי יותר סיכוי לפגוש מישהי שבאמת מחפשת קשר רציני.

    בנושא הבריאות יש לי לצערי פחות בשורות. 

    אני לא מצליח להגיע אפילו לשיעורי הספינינג עם המדריכה שאני הכי אוהב בעולם כי הימים והשעות לא מסתדרים לי ואני מודה שהאנרגיות המדהימות שלה בשיעור חסרות לי מאוד יחד עם הצחוקים,החיוך הממיס,וכל האוירה הכייפית בשיעור חסרים לי מאוד.

    מאז שהחלה תקופת המבחנים של הבנות אנחנו מתאמנים בעיקר בימי שישי ופה ושם מצליחים להכניס עוד אימון באמצע השבוע וזהו.

    אני יודע שאני עולה במשקל ויכול ממש להרגיש איך הפך האוכל להיות תרופת ההרגעה שלי לכל הלחץ והעצבנות של מה שקורה לי מסביב.

    באהבה כרגיל אין חדש.

    ככל שעובר הזמן אני מתקשה אפילו להאמין שעוד קיימות נשים שתרצנה אותי. 

    זה מתקשר בעיקר לדימוי הגוף השלילי שלי ולתחושה שלי שלא ייתכן שאישה תימשך אלי. 

    אולי בגלל זה אני גם לא יוזם שום דבר. 

    בדיוק כמו שהאוכל משמש תרופה ללחץ,לעצבנות ולדכאון ככה משמשות לי הפנטזיות תחליף לצורך ליזום לצאת ולחפש אהבה אמיתית.

    שם בפנטזיות שלי יש לי שליטה מלאה ושם הכל קורה כמו שאני רוצה.

    יש לי כמה ידידות בפייסבוק שהן נושא הפנטזיות הקבוע שלי.

    במיוחד מעניינת ידידה אחת שנכנסה ללב שלי במהירות סילון וזה למרות שהיו לנו מעט פגישות שהתראינו, ולמרות שהיא צעירה מדי,וגרה רחוק מדי ובאמת שבכל פרמטר אפשרי אני יודע שזה משהו שלא יכול לעבוד.

    אבל הלב מתעקש והוא מתעקש עליה כבר כמה שנים טובות אז אולי באמת התפקיד שלה למלא שם איזו נישה בדמיון שהיא מוגנת ואף אחד לא יכול להיכנס אליה.

    זה מצחיק, שנינו מחזיקים את החברות הזו בפייסבוק כבר תקופה ארוכה למרות שבאמת לא התראינו כמה שנים.

    בסופ"ש הקרוב לראשונה מזה זמן רב נוסעות הבנות לנופש עם המשפחה של גרושתי ולמעשה אני נשאר לבד מיום חמישי ועד שבת בערב. 

    בשבת בבוקר תהיה לי הרקדה שאני מאוד אוהב אבל בשאר הזמן אהיה לגמרי לבד. 

    היו זמנים שהייתי מנצל שעות כאלה כדי לצאת לבלות...למשל בתל-אביב.

    מוצא איזה פאב אפל ויורד על בקבוק בירה(כן,גם באלנבי 40 ביקרתי בעבר הרחוק...לא פעם ולא פעמיים).

    היום כבר אין לי סבלנות ליציאות שכאלה.

    היום אני מעריך שאת יום שישי אעביר לבד רק עם עצמי.

    טלוויזיה,אינטרנט...הדברים הרגילים. 

    לא דברים שבאמת עושים טוב לנפש אלא יותר תרופות אינסטנט שמשכיחות לרגע או שניים את תחושת הבדידות.

    כשאני אומר לאנשים שהתרופה האמיתית שלי היא אהבה הם בדרך כלל נוזפים בי ואומרים לי שאני צריך לאהוב את עצמי ולמצוא את האושר בתוכי או עם חברים. 

    מצטער,אני לא חושב שנשאר בתוכי אושר ואת עצמי קשה לי לאהוב כשאני מתבונן במראה ורואה איך אני נראה.

    לפעמים ידידה מתקשרת ומתעקשת שניפגש ואני די בטוח שהאנשים האלה שרק אומרים "בוא תשב עם חברים" באמת בטוחים שזה מה שיוציא אותי מהדכדוך. 

    אבל הם טועים.

    גם אם אבלה עם חברים מבוקר עד ערב הדכאון לא ילך.

    יש דבר בסיסי שאדם צריך להרגיש וזו האהבה.

    אהבה של אישה שבוחרת אותך,נמשכת אליך,רוצה דווקא אותך,מאוהבת בך,מסתכלת עליך בעיניים כלות...

    אהבה של מגע,של התכרבלות,של אינטימיות רגשית אמיתית. 

    לא הייתה לי אהבה כזו כבר כמה שנים ולכן החסך שבפנים כל כך עמוק ששום בילוי חברתי לא יוכל לפצות עליו. 

    אז אני לא יודע עדיין איך יעבור סוף השבוע הקרוב שלי. 

    אבל אני לא תולה יותר מדי תקוות. 

    העובדות הן שחיי הם כאלה שגם אם ארצה לא ממש יוצא לי להכיר נשים בסטטוס כמו שלי ולכן הסיכוי שהאהבה תפרוץ פתאום לחיי הוא אפסי.

    יש לא מעט רגעים שאני חושב שחיי האהבה שלי פשוט נגמרו. 

    אבל אז אני חושב על זה שאני רק בן 45 וזה גיל קצת מוקדם לסיים את חיי האהבה. 

    למה לאחרים מגיע לאהוב ולי לא?

    למה אני מרגיש שעברתי לחיות בעולם שבו חצי מהמבוגרים נשואים והחצי השני רק משתרללים ממיטה למיטה בכל לילה בסטוצים זולים וחסרי משמעות? 

    לאן נעלמו נשים שרוצות כמוני לחוות אהבה אמיתית וזוגיות אמיתית? 

    בואי נעצור פה...בלי משפט מחץ לסיום(לא תמיד צריך להיות אחד כזה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/11/15 13:35:
      שמע, ברגע שהגעת לגיל 45 חל בך שינוי מהותי: אתה כנראה לא ממש נלהב לילדים, ולכן ערכך בשוק הנשים ירד משמעותית. ומצד שני, כאשר תמצא מישהי, זה כנראה יהיה מאהבה, ולא כי אתה מסוגל לתת לה משהו שהיא צריכה כרגע (תחשוב כמה פעמים קורא שאחרי הילד המבוקש, הן בכלל טעו ולא רצו אותך מלכתחילה). ואכן, אחרי גיל 45 יש הרבה יותר בדידות, ביחוד בארצנו כאשר אנשים הם מאד חשבונאים "מה יוצא לי מזה", הנה, אתה מבוגר, לא יצא להן ילד... אבל, החלק של הכמיהה לבת זוג דמיונית שפגשת לפני הרבה שנים גם לא בריא. פנק את עצמך בנסיעה טובה לחו"ל, למקום יפה (וינה, ברצלונה, ברלין, לונדון, פריז), אפילו לבד, טייל במקומות מקסימים, למד להיות בשולם עם עצמך, למד שהמצב הזה של לבד, בגיל הזה, אינו נדיר ואינו נורא, וגם, אין שום סיבה לא להמשיך לחפש ולהיות פתוח להכרויות, מי יודע.
      תמיד יש לך את האופציה להרים לי טלפון ולא תהיה לבד :-)

      צטט: about a woman 2015-11-12 08:04:15

      הנשים לא נעלמו אך בניגוד אליך הן מרגישות ששליש מהמבוגרים נשואים שליש נשואים ומשתרללים ושליש לא נשואים ומשתרללים =============== והתוצאה: הנשים נעלמו :)

       

        12/11/15 08:04:
      הנשים לא נעלמו אך בניגוד אליך הן מרגישות ששליש מהמבוגרים נשואים שליש נשואים ומשתרללים ושליש לא נשואים ומשתרללים