אני חושב שהפעם נתחיל מהסוף: גם "סיינפלד" וגם "חופשי על הבר" עברו את המבחן הראשון – מבחן הפיילוט. שתי הסדרות הקלאסיות של הז'אנר מציגות פרקי פתיחה מבטיחים שעושים את העבודה ומניחים את היסודות עליהן הן עומדות, ועושות זאת בדיוק כמו שצריך. "חופשי על הבר", אחת מהסדרות שהמבקרים האמריקאים הכי אוהבים להלל ולשבח, רצה במשך 11 עונות ו – 270 פרקים ברשת NBC ולא רק שהולידה כוכבי ענק כמו טד דנסון ווודי הארלסון, אלא גם סדרת המשך בשם "פרייז'ר", שרצה גם היא 11 עונות ונחשבת לאחת מן המוצלחות בז'אנר. 

במרכזה של "חופשי על הבר" עומד הבר, צ'ירז (Cheers, שם הסדרה באנגלית), מקום מפגש לכל הנשמות האבודות של בוסטון. את הבר מנהל סאם מאלון, אותו מגלם במאה אחוז כריזמה טד דנסון הענק, שכבר במהלך הפרק מגלים עליו כי היה המגיש של קבוצת הבייסבול המוערכת הבוסטון רד סוקס. איפה שאולי בסדרות אחרות היו מחכים עם ההסברים ונותנים פשוט לרוחות לנשוב, ב"חופשי על הבר" מציגים לנו את דמותו של סאם בדרכים שנונות ומשעשעות: את הגילוי שהיה שחקן בייסבול נודע לדיאן, דמות שממש כבר נתעכב עליה ושהיא בעצם לב פרק הפיילוט, בעקבות כמה מיושבי הבר ואחת מהעובדות בו, שכל אחד בתורו מהלל את ימי התהילה של סאם בתור המגיש של הרד סוקס. כשדיאן שואלת את בעל הבר מדוע הוא לא משחק יותר, הוא עונה: "פיתחתי בעיית מרפקים", בזמן שהוא מעלה ומוריד בקבוק אלכוהול כלשהו. היא, ואנחנו, מבינים מיד כי סאם היה אלכוהוליסט. ועולה, כמובן, השאלה: "מה אלכוהוליסט לשעבר עושה בתור ברמן?", סאם, בשנינות וכריזמה שלו, עונה בפשטות: "קניתי את הבר כשהייתי שיכור. שמרתי עליו מסיבות נוסטלגיות." ככה בונים דמות. 

אבל לב הפרק הראשון, שנקרא "תן לי טבעת מתישהו", היא דמותה של דיאן. דיאן נכנסת לבר עם בחור מבוגר ממנה בשם סאמנר. מתגלה כי סאמנר הוא פרופסור ודיאן היא העוזרת שלו, והשניים מאורסים ועצרו בבר של סאם בדרך לטיסה לברבדוס. הבעיות מתחילות כשסאמנר מתעקש על כך שלדיאן תהייה הטבעת של סבתו, טבעת שנמצאת אצל אשתו לשעבר, ברברה. דיאן התמימה נותנת לארוסה הטרי לנסוע להביא את הטבעת מאשתו לשעבר, כשזה מרגיע אותה עם המשפט: "אני משאיר אותך בבר לבד, מי מאיתנו משוגע יותר?"  אז דיאן, שעוד לא יודעת לאיזה רכבת הרים נכנסה, נשארת בבר לבדה ורואה כיצד הוא מתמלא בדמויות המוכרות והאהובות: המאמן, נורם, קרלה וקליף, שגם עליהם עוד נדבר בקרוב. דיאן מנסה לשמור את חייה לעצמה, אבל סאם, שמאוד מנסה להיות ג'נטלמן ורגיש למצב, לא מצליח שלא לפלוט דבר או כמה. הבחורה הצעירה מזדעזעת מהתרבות בבר, תרבות של צעקות וויכוחים אודות הסרט המזיע ביותר אי פעם. דיאן בטוחה שהיא טובה מכל שאר הנפשות הבודדות והפתטיות הללו, לא מבינה שהיא בדיוק כמוהם. 

כאשר ארוסה של דיאן, סאמנר, חוזר, הוא מבולבל ובלי הטבעת. הוא מדבר בחוסר קוהרנטיות על אהבתו לדיאן אבל על תשוקתו אל ברברה אשתו לשעבר, ובסופו של דבר מקבל החלטה ללכת שוב אל ברברה כדי להביא את הטבעת. דיאן נשארת לבדה בבר, בפעם השנייה. בסצינה הבאה דיאן נשארת אחרונה עם הבודדים והפתטיים שבנשמות הבר – נורם, המאמן, סאם, קרלה ועוד כמה עצובים. וכעת – גם היא. השינוי הגדול של דיאן מגיע אחרי שהמאמן לוקח את נורם השיכור לגמרי הביתה, ושהיא, כמו כל השאר, מתלוננת באוזניו של הברמן – סאם. דיאן העצובה מגלה, בזמן שהיא מנסה לשנות את מועד הטיסה שלה ושל סאמנר, שזה ואשתו לשעבר עלו על הטיסה לברבדוס. וכל האירועים הללו שעברו על דיאן, קרו כדי להגיע לרגע בו סאם מציע לה לבוא לעבוד בבר. זו מתפקעת מצחוק ואומרת לא, אבל סאם מסביר לה שהיא לא יכולה לחזור לעבוד עבור סאמנר, ושהוא צריך מלצרית. דיאן לבסוף משתכנעת, כמובן.

"חופשי על הבר" מציגה לנו עוד שלוש דמויות שילוו את הסדרה באופן קבוע, לפחות בעונותיה הראשונות: נורם, המאמן וקרלה (גם קליף, אבל הוא בקושי מוזכר בפרק הראשון). המאמן, כשמו כן הוא, היה בעברו מאמן בייסבול, והיה אחד ממאמניו של סאם ברד סוקס. מהפרק ניתן להבין כי הם מכירים זה את זה כבר המון שנים, שכן המאמן מזכיר שגם אימן את סאם בליגות הצעירות. המאמן הוא בחור מבוגר שלא לגמרי ברור מה תפקידו בבר, שניכר כי סובל ממחלת שחכה כלשהי שהיוותה כר פורה ללא מעט פאנצ'ים בפרק. מדעה לא מגובשת שעוברת מהסכמה לאי-הסכמה בין-רגע בנושא השחקן החדש שקבוצת הפוטבול ניו-אינגלד פטריוטס החתימה ועד טלפון שהוא מקבל אל בחור בשם ארני, שהוא מגלה שהוא בעצם ארני. המאמן מצטייר כדמות הקלאסית של הטיפש בסיטקומים, זה שעומד באמצעם של המון בדיחות. נורם וקרלה הם שתי דמויות שמייצגות באופן מושלם את המרירות, העצב והפתטיות של הדמויות ב"חופשי על הבר", לצד העובדה שהם מצחיקות מאוד. בכל פעם שנורם נכנס אל הבר, כל היושבים צועקים את שמו, דבר שיהפוך למגמה קבועה בסדרה, דבר שמגלה לנו כמובן את כמות הזמן שהוא מבלה שם. מאוחר יותר בפרק מתגלה כי יש לו אישה, שנורם מתאר אותה כך: "היא תוהה איפה אני, אבל לא באמת אכפת לה." כולם צוחקים, אבל נורם השיכור נותן מבט עצוב רק לרגע ומזכיר שמחוץ לבר השמח יש חיים אמיתיים, והם לא פשוטים. גם קרלה מוכיחה זאת – היא בחורה קטנה, עצבנית וצעקנית, וכמו שדיאן תיארה אותו – "דבר קטן ומריר". קרלה עונה לדיאן שמותר לה להיות מרירה, בעלה עזב אותה עם ארבעה ילדים. שוב, כולם צוחקים, אבל הבעיה היא אמתית ולא פשוטה.

כל סדרה גדולה, קומדיה או לא, צריכה לתת משהו מעבר, ומתחת לפני השטח של הפנאצ'ים והבדיחות, הכריזמה של סאם והשנינות של קרלה, יש המון כאב, לכל אחת מהדמויות. הרי הם מעבירים את זמנם בבר, מקום אליו באים כדי לשתות, להתלונן ולשכוח.