כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    יש לי דכדוך שתקוע בחזה

    33 תגובות   יום רביעי, 18/11/15, 13:58

     

    היום אין לי מילים.

    יש לי דכדוך שתקוע בחזה כמו אבן

    ולא מצליחה לנקז אותו דרך העיניים.

    יאנוש קורצ'אק אמר שכשמבוגר חש עצב הוא בוכה

    וזה עובר לו.

    כשילד חש עצב הוא בוכה וחושב שיחוש עצבות כל חייו.

    ואני לא מבוגרת.

    לא מצליחה להשתיק את העצב

    והזמן לא מצליח להבריא אותו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/15 10:01:

      יש לי המון להגיד
      אבל זה לא המקום..
      מפה אני יכולה רק לתת חיבוק גדול
      וכוונה טובה שיהיה לך טוב..
      ואולי אני אחפש לך שיר שמח שיעשה לך אור בלב
      ביחד עם חנוכה..תזכרי בחנוכה תפתחי את הערוצים לקבל.
      וניסים יתרחשו לך בחיים
      אמן
      והנה שיר:מיוחד מפעים מרגש רק בשבילך היום גילה......עם מלא אהבה ממני

      ''

        27/11/15 23:00:
      לכולם זה קורה, לכולם יש ימים כאלה..... תעסוקה במשהו שאוהבים לעשות מסייעת מאד.....
        27/11/15 17:29:

      גילה יקרה,

       

      גם לי אין מילים רק ((((((((((((((((!!))))))))))))))))))) גדול!

        25/11/15 13:32:
      קראתי... אין לי מילים, רק אמפטיה
        24/11/15 08:53:
      מה יש לומר, מלבד שאכן הזמן יצליח להפיג את הדכדכוך, או שתגלי את הסיבה לבואו - ותמצאי דרך להפיג אותו.
        23/11/15 18:31:

      איך מתמודדים עם דכדוך ? הופכים חושך לאור ...איך אמר ישעיהו?
      "ושמתי כדכוד (היפך מ-דכדוך) שמשותיך, ושערייך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ"
      ואם הוא היה תקוע בחזה אז הוא יזוח משם ..:)

        23/11/15 13:12:
      גילה את כבר יודעת שהיצירה נובעת מתוך כאב. את יכולה לבחור כדורי שמחה או עצב מדוד. מכל מקום חיבוק.
        22/11/15 23:34:
      גילה יקרה, ניסיתי ליצור קשר ואת לא עונה...מחבקת ♥
        22/11/15 17:23:
      חבוק, גילה
        22/11/15 12:22:
      הזמן מטשטש ומשכיח, לא מרפא... לכולנו יש עליות ומורדות... נקווה שכמות החוויות הטובות תשכיח ממך את העצב :) איזון.... ♥
        21/11/15 21:42:
      גילה היקרה, מאחל לך ימים טובים נטולי תוגה וכאב. מאחל לך מנה גדושה של חדוות חיים. שבוע טוב ומבורך.
        21/11/15 10:14:
      אני חושבת שצריך ללמוד לחיות איתו, עם העצב. לתת לו להיות ולא להרגיש מוזר כשהוא משתלט, אפשר לנסות להקהות, להקשיב, לשתות...לעשן...להתחפר בשמיכות )(
        20/11/15 02:54:
      מאחלת לך שתדעי ימים טובים יותר, גילה יקרה.
        19/11/15 21:07:
      שהעצב יהפוך לנסיון חיים
        19/11/15 11:21:

      הזמן לא מרפא כלום.

      מנסיון - דמעות באות כשהן באות, לפעמים הן יורדות מעצמן אחרי שהם תקועות המונים של זמן. 

      ככ מתחברת למה שכתבו פה דניאל קמחי ואחאב.

      (רק לא עולה לי שום שיר עכשיו)

       

       

      תרגישי טוב :)

       

        19/11/15 10:05:
      חיבוק ואיחולים לימים יפים יותר....
        19/11/15 09:28:
      יש כאלו ימים. טיול בטבע ...והחיים מחייכים.
        19/11/15 08:01:

      כשהעצב תקוע בבטן דמעות אינן מספיקות.
      כשהעצב ממלא את הבטן, וקודר וכבד,

      אני מאזינה למוסיקה שאני אוהבת,

      מתבוננת ביצירה, במקומות בהם הייתי,

      במקומות בהם אני רוצה להיות,

      קוראת ספר ונכנסת לסיפור של אחרים,

      זה מעין אקומול

        19/11/15 07:54:
      מישהו אמר ששירה מקהה את העצב....
        19/11/15 07:53:
      זה יעבור.
        19/11/15 07:52:
      באת לי בזמן. אז אני לא התקוע היחידי. וחשבתי על מה שהבאת והבנתי שהיו תקופות ארוכות מאוד שחייתי כמטורף רק כדי לנוס מהתקיעות בבדידות. שיקרתי ורימיתי עצמי ובניתי היכלי דימיון שווא, שציפה האמת המרה. וכח החיות הציפני אל פני מים שקטים לבחון שוב אם מציאות טובה, או חלום. אוהב.
        19/11/15 00:15:
      אני ממש מצטער לשמוע שולח לך חיבוק מאד חם והכי אמיתי שיש לי אוהב אותך המון.
        18/11/15 22:27:

      כשאת כותבת כאב במילים פשוטות, בלי הדימויים שאת יודעת לשזור, ברור שזה דכדוך.

      אולי את צריכה לטפל בעצמך מעבר לכתיבה.

      חיבוק!

        18/11/15 20:39:
      אני כן מבוגר, אבל גם אני חושש לפעמים...
        18/11/15 20:24:
      אולי אנחות כבדות יצליחו להקל מעט על המועקה. מרגיש הרבה פעמים שהעצב כאן כדי להישאר
        18/11/15 19:47:

      *

      יש כאלה תקופות,

      במיוחד לבוגרים שהם ילדים,

      שהעצב לא מצליח לזלוג,

      כמו גשם מהעיניים ללחיים.

       

      וזה אכן ממלא אותך מועקה,

      ויש כמה דרכים לפתרון,

      כאב פיזי לרוב משחרר,

      את מה שבלב כל כך סגור.

       

      אפשר לעשות הרבה דברים,

      בעיקר מאהבה ונתינה,

      זה מרכך סביב את החומה,

      שבנינו כדי לא לכאוב יותר.

        18/11/15 19:43:
      ליבי ליבי כואב איתך למקרא הכתוב. הבכי לא ממש משחרר עצב עמוק שתקוע...כי זה הרבה יותר עמוק מדמעות ...שולחת לך חיבוק לימים יפים ושוחקים...ומאחר ואת לא ילדה כמו שכתבת זה לא לכל החיים...בעיני הוא גר לצד החיים והשמחות ...חיבוק גדול♥ כתיבתך משובחת גם ביום כזה...
        18/11/15 18:56:
      אבל את כותבת. והכתיבה המופלאה שלך היא הבכי הכי גדול,והיא גם הטיפול הכי טוב עבורך (אני משערת) להוצאת העצב ממך והלאה.
        18/11/15 18:38:
      אני מבינה את הדכדוך , וגם איתו יצא לך פוסט שנחמד לקרוא. מקווה שהדכדוך ידעך.. אומרים שזה עניין של זמן..צריך כנראה הסתת דעת מהדכדוך.
        18/11/15 17:47:
      הכיצד ניתן להרגיש אחרת לאור הקורה סביב...והעתיד נראה לא פחות חסר תקווה...גם בכי לא יעזור...
        18/11/15 16:23:

      גם כשאין לך מילים את אומרת הרבה מאוד !

        18/11/15 15:59:

      לפעמים זו תוגת חורף אפרורי

      לפעמים אין סיבה.

      נראה שגורמי האושר הולכים ומתמעטים לנו,

      אך לכל אחד יש את הפינצטה הקטנה הזו-(אצלי זה אדם אוהב ומחבק או רוך של ילד קטן אהוב]-שמצליחה לשלוף את הכאב התקוע.

        18/11/15 15:47:
      יפה כתבת, מרגיש כמוך. שבוע טוב שקט והרבה בריאות

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין