אז יצאנו לטיול שנתי בחוף הבונים. כשאמרו לי את היעד מיד התבאסתי כי אני שונאת גם ככה חול ומים ועכשיו גם לרוץ אחרי כל כך הרבה ילדים שרצים בחול ומנסים להיכנס בחורף למים וחוזרים לאוטובוס מלאי חול ועושים מלא רעש במרחבים הפתוחים לא נראה לי כרעיון הכי טוב בעולם. אבל מה לעשות שלא אני מחליטה והדבר הראשון שווידאתי זה מי יהיו ההורים שמצטרפים אלינו כיוון שנורא פחדתי שיבואו ההורים המעיקים, שתמיד מתעקשים לבחון אותי בזכוכית מגדלת ולא נותנים לי באמת ליהנות או להעשיר את הידע של הילדים. למרבה המזל נבחרו הפעם הורים נעימים ונחמדים וגם סידרו לנו ארוחת צהריים על חשבון בית הספר, בלי שאני אצטרך לבדוק שכל ילד באמת אכל או סתם עושה את עצמו אוכל. היום האיר לנו אחרי כמה ימי גשם, השמש זרחה והילדים אפילו התנהגו יפה והיה מדריך לא משעמם מאוד, שזה כבר יתרון כי לרוב המדריכים מרדימים אותי. יצא לי אפילו לנוח דקה ולהתענג על הבריזה שבאה מהים ולצלם לסוף שנה כמה תמונות יפות. רגעים כאלה של נחת כמורה אין הרבה אבל כשהם מגיעים, הם אכן נפלאים.
|