נושאי הפרשה:

 
א -- חלום יעקב בדרכו לחרן.
ב -- מפגש יעקב עם רחל על פי הבאר.
ג -- יעקב עובד בבית לבן 14 שנה בעבור רחל ולאה.
ד -- לידת השבטים ליעקב.
ה -- יעקב בורח מבית לבן.

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", רש"י אומר: לא היה צריך לכתוב אלא  וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה , יצא משם
פנה פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה.

אור החיים הקדוש אומר: ובדרך רמז כל הפרשה תרמוז עניין האדם, וכמו שהתחילו  לומר בה רבותינו ז"ל -- ויצא יעקב -- היא הנפש בצאתה מעולם העליון. ונקרא יעקב על  שם יצר הרע הכרוך בעקביו ואומרו מבאר שבע, מקום שממנו יצאו הנשמות, יקרא  באר מים חיים, ושבע ירמוז אל שבועת ה' אשר תשבע הנפש בצאתה שלא תעבור  על כל דבר תורה. באומרו וילך חרנה -- שצריך להתנהג עד לכתו מהעולם הזה, בתפילה לבורא עולם, שיהיה עימו תמיד.

יעקב עוזב את ביתו החם, הקדוש והרוחני ויוצא לארץ אחרת. והוא יוצא מהיותו איש תם  יושב אוהלים והופך להיות איש שדה. יש כאן מצב של ירידה רוחנית משום שאזור חרן  הוא מרכז של עבודת אלילים, אבל זה בדיוק מה שיעקב צריך.
מתוך הקשיים הוא צריך להתחשל ולהצליח.

אברהם מסמל -- את שפע המים בבאר, יצחק מסמל --  את הבאר, ואילו יעקב -- בפרשה  שלנו מגולל ומסיר את האבן הגדולה, המסמלת שליליות, שחוסמת את פתח הבאר של רועי הצאן - "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל... ויגל את האבן מעל פי הבאר".

ניתן לראות בסיפורו של יעקב את סיפורו של העם היהודי שנמצא בגלות, גורם לסביבתו ברכה ושפע כלכלי, אך חווה קשיים, מורדות ועליות ולבסוף חוזר לארץ ישראל.

המלאכים העולים ויורדים בחלומו של יעקב הם סמל לעליות ולמורדות בעולם שלנו.

למרות הקשיים שעובר יעקב, לבן מרמה אותו, נותן לו את לאה במקום את רחל, הוא  עובד קשה, אבל הוא נשאר תמיד ישר, ובסוף הוא מנצח.

יעקב מחבר בין הגשמיות לרוחניות, והדבר מתבטא בין שתי נשותיו, רחל ולאה.

בתמונה === "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ."

שבת מבורכת לכולם