יש משהו כמעט מהפנט בתהליך הזה שאני עוברת.

הנפש שלי, ששנים רבות (יותר משאבכר לזכור) הייתה במין תהליך איטי של אגוניה

וכבר די השלימה עם המצב

מקבלת פתאום אמנסיפציה מלאה!

שוו לנפשכם מישהו שבא לאסיר עולם, שכבר חי בשלום עם מצבו ואפילו למד לחבב אותו

(טוב, יש בונוסים בכלא – ארוחות מסודרות, סקס זמין...)

פתאום מישהו בא אליו ואומר לו:

"אתה משוחרר לחופשי, תחליט מה אתה רוצה לעשות ולך על זה!"

דמיינו מה רב הכאוס בראשו...

כך היא הנפש שלי ממש בימים אלו, כמו אסירת עולם שיוצאת לחופשי.

נכון, היא עדיין נזקקת לתיחזוק שבועי,

לטפיחות עידוד על האגו

למייק-אפ סמיך במיוחד כדי לכסות חבורות

אבל החשוב מכל פה הוא

שנדרשו לה רק כמה מפגשים עם עצמה כדי להפנים

לאיזו בעלים נפלאים היא שייכת

מה רבה הנחמה אשר בה

כמה רבים ועשירים הם מחצבייה

ואיזה בר מזל יהיה הכורה אשר יגלה אותם ראשון...

ובד בבד

יש עצב רב בתהליך הזה, במסע הזה אל תוך עצמי

כי אט אט נספגת בי ההכרה

שחייתי שנים מבוזבזות רבות מידי

בלכוון נמוך מידי

ואת זה לעולם לא אוכל לתקן

אולי רק אוכל לשחרר את הנפש שלי לחופשי

לא לפני שאחבק אותה חיבוק מתאגרפים

ואומר לה שבשבילי היא כמו אפרודיטה

יפה כל כך

צחה כל כך

ומוכנה  - בהחלט! - להתמודד עם העולם.