לקחתי את מסיר האיפור ונעמדתי מול המראה. העיניים שהביטו בי היו חלולות ... חסרי חיות. הטלפון שקיבלתי באמצע יום העבודה השאיר אותי חסרת מילים, גרוני יבש כאילו לא לגמתי לפני שניה מכוס הקפה שלי. מילותיו של הגבר שהייתי איתו כ- 7 שנים, אותו גבר נשוי ואהוב עד כאב על ידי, שאותו עזבתי כי לא יכולתי להיות יותר בצל של אישתו, איננו עוד ..... ובמקומו הופיע גבר כמעט גרוש, שאינו גר בבית יותר .... אך כבר אינו שם בשבילי. עדיין שומעת את קולו הצרוד מספר לי את התהליך שעבר ועדיין עובר, בפרידה שכל כך קיווה לה, אך לא היה לו האומץ לעשות, עדיין שומעת את המילים המספרות לי בלי לעצור, על מה שקיוויתי עבורו ורק עבורו כל השנים. אני מאושר הוא אומר לי .... מצד אחד שמחתי, אך הצד השני התקומם .... איך אתה יכול להיות מאושר שאני לא איתך הירהרתי .... הרי אני אהבת חייך. ... כך אמרת לי השכם וערב. שנתיים שאנו לא יחד, שנתיים שאיני מסוגלת לאפשר לגבר אחר להתקרב אלי, עדיין מרגישה את גופו המוצק ניצמד לשלי, את נשימתו על לחיי, את זכרותו שמראה לי את אהבתו.... עדיין שומעת את קול צחוקנו בכל פינה של הבית. נותרתי לבד .... בת 51 אך מרגישה עייפה וזקנה כל כך .... . פותחת את ארון המסיכות ושולפת משם מסיכה חייכנית וצבעונית, מתאימה אותה לבגדיי האלגנטים, נועלת את נעלי העקב ויוצאת מהבית ...... רוח נעימה מכה על פניי וגורמת לי להבין שהחיים ממשיכים, ולא תמיד יהיו לי תשובות לשאלות, הרי הן תמיד מסורבלות השאלות שלי ..... מנסה לחייך מתחת למסיכה, מרגישה אותה כבדה על פניי, ידי משתוקקת להסיר אותה במהירות, אך ההגיון מתחנן שאשאיר. שומעת את עקביי מהדהדים על המדרכה, עוצמת עיניים ... נהנית מהקול .... תמשיכי הלאה, אל תעצרי משננת לעצמי. ממשיכה ... התיק שמונח על כתפי מרגיש כבד, כאילו המשקל שעל ליבי עבר ומכביד על כתפיי .. לו רק היה נשאר רק שם. ליבי בוכה ..... ואני שואלת למה? למה אתה בוכה עכשיו אחרי שנתיים של דממה ? נהניתי איתו, אהבתי ועדיין אוהבת, כנראה שלעולם אוהב .... אבל השאלה אם אני בעצם רוצה עדיין אותו? תמיד יש לי שאלות שאין לי עליהן תשובה ...... |