כותרות TheMarker >
    ';
    0

    יובל ה-50 לעלייה מאתיופיה

    4 תגובות   יום ראשון, 29/11/15, 13:04

    ישראל אדנה יסמני 

     

    אם יש פרק אחד שראוי להיכתב ולהיכנס לספר הספרים, התנ"ך, הוא ללא ספק סיפור "יציאת יהודי אתיופיה". מדינת ישראל מפספסת סיפור ענק בקנה מידה היסטורי המגולל בתוכו את כל האלמנטים המתכתבים עם ציונות, חלום והגשמה, אומץ לב ותחייה. משום מה הפרק החשוב הזה מסתכם ב"סיפור יחיד" מצדו האחד של המטבע, מהעין של מדינה וכוחות הביטחון 'המצילים' את יהודי אתיופיה- ולא כפי שראוי לו::  כאחד האירועים המכוננים בתקומת ישראל, אם תרצו, סיפור ההגשמה הגדול ביותר במאה ה-20.

     

    כמדי שנה, בכל ליל הסדר נוהג 'עם ישראל' לשבת סביב השולחן לערוך את הסדר כהלכתו, לגולל על האותות, המופתים, עשרת המכות וגאולת ישראל ממצרים- כרגיל. בסיומו, כך לפחות במשפחות "ביתא ישראליות" אנו מתרווחים על הספה, מטים אוזן ומקשיבים בשקיקה לאחד הפרקים המפוארים בתחיית העם היהודי- יציאת יהודי אתיופיה.

    ''

    אל תטעו, איננו מתכוונים לתצלומים שרוב היושבים בציון צרבו בתודעה, תמונות בהם נראים עולים חדשים מעוטרים במספרים על מצחם היושבים צפופים במטוסי ג'מבו(1991). הפרק הזה התחיל עוד קודם הגיעו ספינות השייטת ליטול חלק במבצע העלייה, ובטרם תיעדו במדבריות את הצלליות עולות למסוקי חיל האוויר באישון לילה. נכון, לכוחות הביטחון, לארגון האמריקאי ולממסד הישראלי יש חלק בעליית יהודי אתיופיה, איש אינו מתכחש לזה, ומקומם בנרטיב נוכח, אולי מדי נוכח; לעתים, עד כדי הפיכתם של העולים לפסיביים: [הבאנו אותם, הצלנו אותם, העלינו אותם- לראייה, אנחנו מצלמים אותם (-:]; זולת משפט אחד קצר בכל תחילית תיאור העלייה מאתיופיה המסוגנן בערך כך: "אלפים מיהודי אתיופיה צעדו לגבול סודאן, והמתינו שם במחנות זמניים עד להובלתם לישראל"- למעשה, התיאור הקצר הזה לב לבו של הסיפור. 

    ''

    אבל, לפני שנכנס לפרק התנ"כי בו החלה העלייה ההמונית ב-1979, חשוב לזכור שסיפורם של יהודי אתיופיה החל הרבה לפני שחסרי הפיגמנטים פגשו באבותינו בחבש; לאחר שקראתם את הסקירה הקצרה דרך הלינק בשורה מעלה, נקפוץ בזמן ונשלים לכדי תמונה מלאה- מאז קום המדינה ואילך.

     

    למעשה, היה זה יונה בוגלה שהפך לאיש הקשר הפורמלי והמוכר עם מוסדות המדינה, דמות מרכזית שהייתה מעורבת בפעילות הסברתית למען עליית היהודים מאתיופיה. בשנת 1955 הוא היה חתום על הסנונית הראשונה להגשמת החזון המיוחל כאשר תריסר תלמידים הגיעו מחבש לכפר בתיה להתחנך בעברית ובתום ההכשרה לשוב לארץ הולדתם לעסוק בהוראה ולהכין את הקרקע לעלייה- במבחן התוצאה, העברית הייתה אכן שגורה יותר ויותר בקרבם, אולם עדיין לא התקיים הפסוק: וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם (ירמיהו כ"ט).

    ''

    שנות ה-50:  יונה בוגלה עם נערי בכפר- בתיה

     

    כמי שתרבותם מסרבת להיכנע לתכתיבים, וכמי שירושלים היוותה עבורם את ביתם ההיסטורי, מצאו בסופו של דבר צעירים יהודים אתיופים דרכים לעלות לארץ האבות. זאת, בניגוד לתכניות הממסד הישראלי להותיר אותנו באתיופיה. וכך, בלי משים בשנות ה-60 וה-70 חיו בישראל עשרות מ"בית ישראל" שהגיעו למורת רוחם של קברניטי המדינה; במשך הזמן, הם התאגדו והיוו יחד עם ארגונים ישראלים ואמריקאים את הקול היחיד הקורא לממשלות ישראל לפעול להעלאת אחיהם מאתיופיה. הבולט מבין הקבוצה הראשונה, ומי שגם הפך לעולה הבלתי ליגאלי הראשון מאתיופיה הוא צהייה אליאס (עלה ב- 20.12.1964) האיש שהחל להניע את גלגלי הגאולה, ושמו נודע בקרב יהודי אתיופיה כמגשים החלום. החלוץ, כתב מכתבים מישראל אל משפחתו וחבריו באתיופיה והרכבת יצאה אל הדרך- והם הגיעו טיפין טיפין בכל דרך אפשרית: בהיחבא בתוך אניות דגים, כתיירים, באשרות עבודה ובאשרות לימוד; עם השנים יהודי אתיופיה שחיו באותן השנים בארץ הוכרזו כ"פרסונה נון גרטה" ונאלצו להימלט מזרועות "החוק" ולחיות בצל הטרור האנטישמי במולדתם. זאת אף על פי שהוכרו כיהודים ב-1973 על ידי הרב עובדיה יוסף (בלינק מובא המפגש בין הרב עובדיה ליהודים אתיופים), התגייסו לצה"ל נלחמו במלחמות ואף סייעו במאמצי המלחמה- ברם, כל זה לא הספיק לממסד לראות בהם חוקיים בישראל. 

    ''

    שנות ה-60 : מלקו (דני) יסמני, צהייה אליאס, אספש מאסלה אליאס


    בכל אלו הייתה הצלחה רבה וזיק של תקווה בהתחשב בתנאים שהיו לרשותם וברוח התקופה, ולדאבוננו גם הבנה שמדינת ישראל אינה ממהרת לפתוח את שעריה עבור 'בית ישראל'. אבל, כדרכם של סיפורים גדולים; בזכות פעולה של אדם אחד, מורה ואיש ספר, אמיץ לב ובעל תושייה, יכסף העולם לשיעור מופתי במושגי: גאולה, הקרבה ואהבת מולדת.  

     

    חשוב לציין שבשנת 1975 כנסת ישראל החליטה להחיל את חוק השבות על יהודי אתיופיה; שנתיים לאחר מכן (1977) ראש אגף המבצעים, דייב קמחי מגיע לעיר הבירה אדיס אבבה וסוגר עסקה עם שליט אתיופיה, מנגיסטו היילה מריאם: נשק תמורת יהודי אתיופיה- בדרך זו מגיעים 121 יהודים מהבירה האתיופית לישראל בשתי טיסות, בין העולים היה קס ברהן ברוך, אחד משני המנהיגים הרוחניים הבולטים של יהודי אתיופיה; השני היה קס אבא יצחק יאסו שעלה לישראל 5 שנים מאוחר יותר ב-1982. 


    בשלהי שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, על התפר שבין צפון אתיופיה לגבול סודן, יצרו עשרות יהודים אתיופים בזה אחר זה נחיל אנושי ארוך, היעד "מזרחה", אל ארץ ישראל. בכל פעם מחדש, שובל נשים וגברים השתרך לו, חרש-חרש צעדו בלילות, מטף ועד זקן; תינוקות נישאים על גבם, לצד קשישים תשושים, לאים ההולכים באטיות ועוברים חבלי ארץ לא מוכרים, הם יסרבו לוותר על המסע הקשה והמפרך. ככלות הכול, עשרות בשנים הם הקשיבו,התפללו וערגו לירושלים, ועתה הם שמים פעמיהם לעברה. כבר מבעוד מועד, לפני היציאה החרישית הם הספיקו לארוז בחפזון את התרמילים עם מעט בגדים ומזון. הכול, זולת הצידה לדרך הם הותירו מאחור: את רכושם, את ביתם, את חבריהם, את המקום הכי בטוח ומוכר- נוף ילדותם. בדרך להגשמת החלום, הם יחצו, בכל אישון לילה קילומטרים רבים בהן שרשרות הרים, תנאי קרקע בלתי אפשריים- בעיקר לזקנים, לנשים הרות ולאימהות הנושאות במנשא תינוקות בני יומם. למחרת הבוקר, יחפשו מחסה תחת השמש הקופחת, המצמיאה; בכל הזמן הזה, בין הייאוש לתקווה, בין החיים למוות- 'בית ישראל' לוחשים איש לרעהו שיר גאולה ומתקדמים לארץ האבות.

    ''

    בזכות התפילות: כהני הדת- הקסים 


    הנרטיב הזה מעולם לא היה סיפור יחיד, הוא מקפל בתוכו בראש ובראשונה את סיפורם של אלפי יהודים אתיופים (1979-1985) שהעזו להגשים ובמסירות נפש את חלום השיבה הביתה לארץ ישראל. הם הכינו מערך שלם לקראת המסע ועמדו במבחנים מרים ומסוכנים, שחלקם גבו גם בחיי אדם. יציאת אתיופיה לא הייתה יכולה לצאת אל הפועל באותן השנים ללא דמויות מרכזיות.

    ''

    גיבורי ישראל: ברוך טגניה ופרדה יזזאו אקלום

     

    הראשון שבהם,הוא פרדה יזזאו אקלום, איש חינוך וסוכן מוסד [...] כאשר הופר ההסכם הסודי בין אתיופיה לישראל (1978), במסגרתו עלו 121 יהודים מאתיופיה, תמורת נשק לחונטה הצבאית בראשות הרודן מנגיסטו; אקלום נס על נפשו וחצה את הגבול לסודן, הוא הואשם בריגול למען ישראל, בשל פעילותו במסגרת רשת אורט להעלאת יהודים דרך אדיס אבבה. כאשר הגיע לחרטום שלח שלושה מכתבים: לרשת אורט בשוויץ, לאגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה בארה"ב והמכתב השלישי לנציג האגודה בניירובי, ביל הלפרן. משם התגלגלו המכתבים עד שהגיע בסופו לגורמים במוסד, האחרונים שלחו סוכן מטעמם לפגוש את פרדה ולבחון בשנית דרכים להעלות את יהודי אתיופיה.

     

    התכנית הראשונה שנכשלה, לטענת שירותי הביטחון, הייתה פרי עטו של יהודי אתיופי העונה לשם ברוך טגניה, עליה שקד יחד עם פרופסור הווארד לנהוף שהיה נשיא האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה. טגניה, היה נחוש והגיש הפעם למזכיר הצבאי, אפרים פורן את התכנית להעלאת היהודים דרך סודאן, בהוראתו של פורן נפגש שוב עם אנשי המוסד ופרש בפניהם את תכניתו, האחרונים קבעו שהתכנית אינה מתאימה (לכאורה) וביטלו אותה בשנית. מכאן, בניגוד להוראות המפורשות של אנשי המוסד, שלא לנקוט פעולות מיותרות;  בורח טגניה מישראל בסיוע הארגון האמריקאי למען יהודי אתיופיה ומגיע בסופו של דבר לסודן, שם הוא יפגוש את פרדה אקלום שכבר החל את הפעילות לאיתור והעלאת יהודים, הוא מצטרף למאמצים- וכך שערי העלייה נפתחים. בשש השנים הבאות עד 1985 ייטלו צעירים אתיופים נוספים בפעילות המבצעית להעלאת אחיהם לארץ ישראל, זימנה ברהנה ודני (מלקו) יסמני המשיכו את הפעילות לאחר שפרדה יזזאו אקלום סיים את חלקו. ובינתיים העולים חוצים את המסלול מצפונה של אתיופיה- לעבר סודאן- בואך ארץ ישראל, אלפים מ'בית ישראל', והמחזה: בדיוק כמו בסיפור המקראי- יציאת מצרים.

    ''

    הכהנת: שמרו על גחלת האמונה משך דורות רבים (בקליק כאן ניתן להקשיב למזמורים)


    ובכן, העבר מלמד אותנו שישנה יד מכוונת הדוחקת את יהודי אתיופיה לשוליים, זו שהתעלמה מהעובדה שהללו יצאו את אתיופיה לעבר ארץ ישראל, ואילו הממשל הישראלי היה בצור בעמדתו לסרב להרפתקה הזו בטענה שמדובר בסודאן העוינת(?!) העלולה לסכן את גורמי הביטחון של ישראל. עם זאת, אותו עבר עשוי לספר את הצד השני של המטבע- ממבט עינם של העולים מאתיופיה (1979-1985) אשר סירבו להיכנע לתכתיבים, והחלו לצאת למסע ארוך ומסוכן לעבר ירושלים.  עלינו גם לאמץ את חזונם ואומץ לבם של אלו שקבעו עובדה לממשלות ישראל, הם איתרו יהודים בסודאן, פברקו רשימות או שברחו מישראל לסייע במציאת דרך להעלות את יהודי אתיופיה לישראל. ובכך למעשה שינו סדרי עולם.

     

    לאחר יובל שנים מתחילת העלייה מאתיופיה, ו- 36 שנים מאז הגענו ארצה בהמונינו, בהחלט הגיע הזמן לנקות את האבק מספרי ההיסטוריה ולכתוב אותה מחדש. לא די בתעודות הוקרה וטקסים, אלא בהטמעה הנרטיב על ידי קריאת רחובות ומוסדות לימוד בשמם של גיבורי ישראל; לעיר באר-שבע תהיה זכות גדולה שיקרא רחוב על שמו של פרדה יזזאו אקלום, דמות מופת בהיסטוריה של עם ישראל ואחד מגדולי 'בית ישראל' בכל הדורות.  

     

    צעירים בני הקהילה האתיופית מנסים פעם אחר פעם להתניע מהלכים ולהביא לידי שינוי בנרטיב העלייה מאתיופיה, אולם נתקלים אנו באטימות שאין הדעת יכולה לסבול. על מקבלי ההחלטות להבין ולהפנים שקורות חייה של יהדות אתיופיה היא גאווה גדולה עבור כלל עם ישראל; החכמים מבניהם ישכילו ויפיקו, יתחברו וירחיבו את גבולות "האני" שלהם כיהודים. בציר זמן מרתק זה משך הגלות, הוקמו ממלכות יהודיות עצמאיות והוכה כל אויב הבא לכלותנו. לפיכך, יש לכולנו את מלוא הזכות והגאווה להתהדר באחים ששבו מגלותם לאדמת האבות.  הרי בסופו של דבר, בפאזל היהודי הזה, כל חלק וחלק הופך את התמונה לשלמה, יפה וברורה יותר- ובא לציון גואל.

     

    *בית ישראל - יהדות אתיופיה

    ''

    נשים בכותל המערבי: סוף סוף חזרנו הביתה, למולדת.

     

    הפוסט הזה מוקדש לנשים גדולות מהחיים: לאימי, אלמיטו אלנה. לטספש אדהנני, מנו איילי (סבתות רבות שלי) שהצליחו בגילן המופלג להגשים חלום עתיק ולהגיע לארץ ישראל; הוא גם מוקדש לסבתות, ווגיי גרמאי ואסרסש גשה, כמו כן לכל הנשים אשר נטלו חלק במסע והגשימו פרק חשוב בתולדות העם היהודי שלא נודע כמותו מאז ימי התנ"ך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/12/15 02:50:
      יופי של פוסט. קראתי בענין תודה
        1/12/15 21:53:
      נהדר.
        30/11/15 08:22:

      רשומה חשובה מאין כמוה !

      ראוי ונכון להעלות עוד רשומות דומות אשר

      יתעדו ויעלו על נס את סיפור מאבקם של

      יהודי אתיופיה למדינת ישראל.

      ראוי ונכון לעשות יותר, הרבה יותר, למען קליטתם

      במדינת ישראל באופן שיכבד את מסורתם עתיקת

      היומין ואת עברם ההיסטורי.

        29/11/15 19:00:
      פוסט מעניין. תודה. קראתי על המאבק של העולים מאתיופיה בספר שנקרא אהבה ודעות קדומות של אורלי קראוס וינר. אמנם זהו רומן ספרותי, אבל מתואר בו לא מעט על מאבקם של יהודים אתיופיים להגיע לארץ ישראל מאתיופיה.