כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    לפני שאלך מפה

    79 תגובות   יום שלישי, 1/12/15, 15:16

     

     

     

    לפני שאלך מכאן

    לפני שאפגוש את אלוהים

    לפני שאסגור את הנפש הדמומה בתוך ארון

    לפני שהשתיקה תתהדק סביבי

    לפני שכתמי החיים יהפכו לצללים שחורים

    לפני שאפליג לגן אחר, שאף פעם לא בוכים בו,

    אמצא את הרכבת המשקשקת שמים כחולים

    אמצא את ההרים לרוץ עליהם קצרת נשימה

    אמצא סימנים שאני מאושרת

    אמצא זמן לאהבה משובצת נקודות זהבהבות

    אמצא את הבית הפורח שריחו יסמין.

    ראשי כואב ומשרטט אמת שסרחה- כל החיים הם פרידות:

    הלילה נפרד מהשמש

    הפרי נפרד מהעץ

    הגוזל נפרד מהקן

    טיפות הגשם נפרדות מהענן.

    אז למה נערמים בתוכי צרורות של פחד?

    דרג את התוכן:

      תגובות (79)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/15 06:26:
      כי הפחד הוא הדחף הדוחף אותנו לדחות את הפרידה ..:).. ולהשאיר אותה רק בגדר הרהור ומחשבה ..
        11/12/15 15:46:
      סוקראטס 1. אני אומרת שאם היו לי הוראות הפעלה לאלוהים הייתי מחנה אותו בין התפילות לאמונה. תגיד, ראית אותו פעם בדברים הקטנים? אני חושבת שיש מצפן דתי אוביקטיבי ומצפון מוסרי סובייקטיבי ושניהם מוארים מפנסי הרחוב שמובילים לתשובה.
        11/12/15 14:59:

      צטט: גילהסטחי 2015-12-11 14:29:07

      סוקראטס 1. למצוא את האיזון זה מרגיש כמו להטוטן שהולך על חבל דק ומתפלל לאלוהיו שהחבל לא ייקרע. וזה מוזר שאפילו האלוהים שלו מפחד. ואולי אם היינו (אני ואלוהים) יחד, היינו יכולים לפחד פחות, ולהתעטף בחסד בלי מילים.

      /

      זה מעניין והאמת גם לא מפתיע, שאדם באשר הוא, חושב על האלוהים שהוא רק שלו, לכן זה אולי מסביר למה ההגדרה של האלוהות באשר היא במונותאיזם היא הגדרה של רבים הווה אומר אלוהים, אף על פי שהמוטו בזרמים הללו מדבר על אל אחד ויחיד.

      כך או כך לענ"ד מאד חשוב להגדיר בחשיבה העצמית מה זה בעצם האלוהה, ואיך הוא נתפס בעיני, האם הוא ערטילאי או לחילופין פיזי כמוני. האם החשיבה שלו תואמת את החשיבה שלי או שלחילופין אני אחד מיתוך ציבור ענק ואונברסאלי שהוא גם שלהם 

      אם כי יהיו כאלה שיגידו לך שאלוהים נמצא בכל מקום אפילו באותה כוס זכוכית ממנה אנו לוגמים, עכשיו לך ותבין את זה שלא במובן המטאפיזי של העניין.

      ובכן מיהו , מהו. אלוהים המופשט, הפיזי, זאת השאלה העיקרית, וכשנבין זאת יתכן ונוכל להתחבר אליו ולפחוד ביחד

      סוקראטס

        11/12/15 14:29:
      סוקראטס 1. למצוא את האיזון זה מרגיש כמו להטוטן שהולך על חבל דק ומתפלל לאלוהיו שהחבל לא ייקרע. וזה מוזר שאפילו האלוהים שלו מפחד. ואולי אם היינו (אני ואלוהים) יחד, היינו יכולים לפחד פחות, ולהתעטף בחסד בלי מילים.
        11/12/15 13:41:

      לעניין הפרידות, של הלילה מהשמש של הפרי מהעץ ועוד כהנה וכהנה

      פרידות הן חלק מתהליך של התחדשות.

      אז נכון שכל היקום על שלל הספירות שבתוכו והשכבות השוכנות בו עובר השכם והערב תהליכים של סיום והתחלה, של פרידה והתחדשות

      ותהליכים אלו מלווים תדיר באין ספור פחדים ומלוא הטנא בחששות

      על פי המיסטריות העתיקות גם הישות האלוהית, אותו אלוהה או כפי שמגדירים המונותאיזם " אלוהים " , חווה פחדים וחששות כמעט על כל יציר בריאה שברא

      כך שלענ"ד מי שיתייצב אצלו ויפרוס בפניו את פחדיו סביר להניח שיזכה לתגובה שפחד וחשש אינם זרים גם לו

      ואולי, מי יודע, אולי זאת יכולה להיות נחמה פורטא.

      כך או כך - פחד ושמחה לצד חששות ותקווה הם חלק אינטגרלי מאותם פרמטרים שעליהן מתקיים הכל, וכוונתי לאפקט הבלאנס, " איזונים "

      סוקראטס

        11/12/15 13:05:
      סטאר*. אחרי זמן מה אני אומרת לפחד למצוא גוף אחר ומנסה לנשום שקט. הפחד הזה הכי מפחיד בעולם כשאני בחופשת מלחמה.
        10/12/15 23:02:

      "אדם צריך שתהיה לו מילה... "- יש לך 

      "ולא ....לפחד מהפחד ..."

      ''

        10/12/15 12:12:
      יעל מ. הכאב שבוצע באצבעותיו את לחם קיומי.בסך הכל אני רוצה שמשהו יכבה את הפחד הזה המעצבן.
        9/12/15 19:24:
      יש המון כאב בתוך הכתיבה הזאת. כל הנקודות הרגישות..... קלעת בול למטרה!
        9/12/15 12:20:
      באבא יאגה. על פי האבולוציה מערכת העצבים מפעילה את תגובת הילחם או ברח. היא גורמת לשינויים בגוף שמכינים את האדם להתמודד עם פחד או סכנה בדרך של בריחה מהם או עמידה מולם. אבל לי הפחד גורם לחולשה ברגליים, לרעד בידיים וללשון יבשה. הפחד שלי לא למד להפעיל כשיש איום בסביביה.
        7/12/15 20:15:
      לעתים הפחד מניע אותנו ואפילו מניע היטב. נזכרתי בשירו של פוגל תחת תילי צללים שחורים אצל דממה שחורה אשכב וליבי יכאב יכאב
        5/12/15 08:47:
      Benj. לשם כך צריך לחפור מתחת ליסודות. הרי הפחד שולח סימנים כימיים שמתנקזים בסוף אל הנשמה, ונותן להתנהגות צורה.
        5/12/15 00:39:
      צריך גם להיפרד מהפחד
        4/12/15 08:32:
      pinkason1. רגשות הם הנשק שמצדיק את הקיום, הם המפתחות לדלתות שאני מחפשת.
        4/12/15 08:29:
      רק "רגע". כל פעם שאת כותבת לי זה מרעיד לי את הלב ואת הגוף מהראש עד לזנב..
        4/12/15 08:28:
      זמן השיכור. עידן רייכל כתב ושר: "לקום כל בוקר, ולצאת אל החיים, ולנסות הכל לפני שייגמר. מכל הרגעים בזמן, למצוא אחד ולאחוז בו, להגיד שהגענו". אכן, הגיעה העת להגמל מ "אולי כדאי בפעם אחרת".
        4/12/15 08:24:
      נעם דימנט. תשובות זה הדלק למנוע שנעצר ודמם. פקעות התשובה שתולות בתת המודע. אני ממתינה להן שיצמחו, כמו לרוח שתנקה את האדמה מהעלים היבשים שהצטברו עליה.
        4/12/15 08:22:
      n1free. חבל שאי אפשר לפתוח חלון במסך ולחבק חיבוק שמוחק מהזיכרון את הזרעים של הפחד.
        4/12/15 01:22:
      יפה אהבתי סוף שבוע נפלא
        3/12/15 21:28:
      אני דוקא יכולה להבין את הפחד הזה להיקשר שוב.
        3/12/15 20:57:
      תפסיקי לחשוב על פרידות, די. זה כמו שמהכפית הראשונה של הגלידה, תתעסקי בכמה תצטערי כשהיא תגמר.
        3/12/15 15:35:
      בסוף הכול עניין של נקודת מבט....הפרי נפרד מהעץ כדי להניע את גלגל העולם, הגוזל נפרד מהקן כדי לעוף ולבנות קן משלו, וטיפות המים כדי להביא חיים לעולם....אז למה? אני באמת לא יודע מה התשובה אבל שאלת אותה מאוד יפה.
        3/12/15 13:56:

      צטט: גילהסטחי 2015-12-03 13:01:29

      תאודורה.. בסוף יגיע הזמן להזדכות על הסיוט, לחתום אותו בפיהוק ולמתוח זרועות לקראת תקופה חדשה

      תרשי למתוח זרועות לחבק אותך?

        3/12/15 13:01:
      תאודורה.. בסוף יגיע הזמן להזדכות על הסיוט, לחתום אותו בפיהוק ולמתוח זרועות לקראת תקופה חדשה
        3/12/15 08:29:
      איזו כתיבה משובחת ויפה לרגע כה עצוב... חיזקי ואימצי יקרה, כמו שזימר לו פעם שלום חנוך "הכי חשוך לפני עלות השחר"... לבסוף, השמש עולה ובוקר חדש מגיע.
        3/12/15 08:12:
      עברתי רק כדי לראות. זרעת חומר למחשבה. המבחנים הקשים של החיים הם של מציאות ושל פרידות - זמן ואגו ששלובים זה בזה. חבל שאני יודעת לספור, יותר מדי פרידות שבראו מציאות, ואולי זו המציאות שיצרה פרידה. למעשה, המציאות צריכה את הפרידות, כפי שהפרידה זקוקה למציאות. כי את החיבוק הזה והתנועה הזאת אי אפשר להפסיק.
        3/12/15 08:07:
      רוח האדם. כמעט הגעתי למישורת שלפני סוף החיים. אני לא מתלהבת מהמצב, אבל אוכלת את פרוסת החיים שנותרה לי לאט לאט עם כפית.

      כל החיים הם פרידות ומציאות. השני כמעט תמיד מחייב את הראשון. ואולי גם זה חלק מהיופי?

      (תענוג לקרוא אותך)

        2/12/15 20:58:
      לאט לאט לך עם העניין הזה, לאט לאט.
        2/12/15 20:49:

      צטט: גילהסטחי 2015-12-02 07:24:49

      שלויימה. ודווקא כשיש לי תחושה שהשמיים בהירים והימים שמחים, פתאום נופל עלי הפחד הזה יחד עם אלוהים. את יראת השמיים זרקת לאשפה ועדיין אתה מצליח לשמוע את הקולות של החיים ולראות את המחזוריות שלהם ולגדל בחממה את האהבה שלך כלפיי שעכשיו היא כבר ממש גדולה. תודה על כפתך הפתוחה תמיד.

       

       

      אני חושב שדווקא בתשובה שלך הצלחת לקלף  ולהציג את האמת הפשוטה במערומיה הנפלאים

       אכן זרקתי את יראת השמיים אבל דווקא משום כך מילאתי את חיי באהבה לטבע ולחיים בכלל

      ואהבה זה מין טריק מוזר

       ככל שאתה נותן יותר יש לך יותר אז יש לי מספיק ויותר גם בשבילך ועוד כמה חברים קרובים

      אולי לא גיאוגרפית אבל לרגשות אין גבולות

      כשאפגוש אותך נתחבק לרגע שימשך נצח. ונשתוק ביחד את כל מה שרצינו לומר אחד לשניה.- מבטיח.

        2/12/15 19:24:

      צטט: גילהסטחי 2015-12-02 19:00:02

      יוסףכהן11. מה שאני אוהבת בשירה, זה שהיא נגישה בלי חוקים, וזה שאני זוכה לשמוע לפעמים שיש מישהו שמבין אותי.

       

      זה מעבר לסתם "הבנה" .....

      השיר שלך מכניס את מי ששומע אותו באמת , למצב תודעה מאוד מיוחד !

      מצב שהוא ממש מתנה מבחינתי.

      לכן תודה על השיתוף.

      קריצה

       

       

        2/12/15 19:09:
      עו"ד ועוד. הפחד מעולם לא נשמע כמו חגיגה ראויה יותר מהשיר המסוגנן הזה שמייפה אותו.
        2/12/15 19:00:
      יוסףכהן11. מה שאני אוהבת בשירה, זה שהיא נגישה בלי חוקים, וזה שאני זוכה לשמוע לפעמים שיש מישהו שמבין אותי.
        2/12/15 18:58:
      תכשיט. אם החיים שלי הם רישום בפחם אז בשבילי זו אמנות להצליח להנות מהקווים על הבד שתחום על ידי מסגרת הרגע. אני מנסה לצבוע ולהגדיר עולם שיכיל אותי ויחבק את הפגמים שלי.
        2/12/15 18:47:
      יפהפה ..... תודה לך !
        2/12/15 18:42:
      נכון גילוש הפרשנות שלנו חותכת לכאן או לשם..בלי פרנקל אנחנו כבר יודעים שבלי משמעות לחיים שלנו הם יהיו צוננים וקרים..פשוט התרוקנת קצת כמו סוללה ועכשיו זמן טוב להתמלא מחדש בכל מה שעושה לך טוב...
        2/12/15 18:17:
      הפחד קיים וזה טבעי... אבל עם זאת אפשר ליהנות מרגעים קטנים... מנקודות של האור... הם קיימים ואת אפילו מכירה אותם... חיבוק גדול....
        2/12/15 17:36:
      חני.א. על פי פרויד פחד הוא מנגנון הגנה להשרדות. והעקרון הוא 90 10. 10 אחוז הם ההתרחשות עצמה, ו- 90 אחוז הם הפרשנות שמשפיעה על החרדה. אני חושבת שאם אדבר על הפחד הוא ילך לדרכו ואני אמשיך הלאה בדרכי.
        2/12/15 17:33:
      השוטה על הגבעה. חוויתי חרדה. בסרטי מתח הגיבור נלחם ברשע ומכניע אותו, וכשהגיבור פונה ללכת עייף ופצוע, פתאום קם הרשע לתחייה. אז אם אני הגיבורה והרשע זו החרדה שחשבתי שנצחתי, ורגע לפני שאני פוסעת לעבר האופק הבהיר, החרדה אוחזת חרב ומנופפת בה למולי.
        2/12/15 17:21:
      אם מבינים מדוע אנחנו פוחדים ,ומביטים לרגע מהצד כמו בחלום למשל.יש הרגשה שהחלום הוא שלנו ולמרות זאת אנו עומדים בצד ...ככה תעמדי ותסתכלי מהצד ...בלי לחפש תשובות ברגע זה...אף אחד לא רודף אחרייך ויש לך את כל החיים לפרק את הפחד הזה.. והשקיעות והזריחות הללו אסור לפספס אותם ולו ליום אחד...לא לנו להחליט מתי? חיבוק
        2/12/15 17:12:

      למה שתלכי כל כך מהר?
      העולם הוא גדול ויפה ויש לך עוד הרבה מה לעשות.
      תמצאי כאן את כל שתחפשי
      וגם אם יש פרידות קטנות פה ושם
      הן בדרך כלל לצורך היכרויות חדשות.

        2/12/15 14:12:
      א ח א ב. אפשר למות מפחד צהפחד הזה. עם המחמאות שלך אני עפה עוד יותר גבוה בשמיים, והפחד הופך לאיילה קטנה ותמימה.
        2/12/15 14:11:
      ברוךהלוי-סגל. משפט מפתח שאני מוכנה לענוד על הצוואר. אתה ממליץ להתייחס אל רגש הפחד ולא להתעלם ממנו, כי ככה ניתן לתקן את הגורמים לו. כמה פשוט וכמה חכם.
        2/12/15 14:09:
      איילתayeletא. חבל שאני לא יכולה לפחד ולדעת שתיכף אמא תבוא, תדליק את האור, תיתן חיבוק וזה יעבור...
        2/12/15 13:23:
      טבע האדם....לפחד מהלא נודע. יופי של טקסט וכתיבה. תודה :)
        2/12/15 11:25:
      יד אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה. משלי כח .
        2/12/15 11:12:
      גילה היקרה, כה אמר האיש בעל מנת המישכל הגבוהה ביותר בכל הזמנים: יד אַשְׁרֵי אָדָם, מְפַחֵד תָּמִיד; וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה (משלי כח). אל תלכי לשום מקום, כי העקרון הנ"ל עובד בכל מקום.
        2/12/15 09:26:
      יפה כתבת את הלפני שאלך מה שתמצאי נהדר.. והפחד.. שורקים איזו מנגינה כשפוחדים . והפחד מהמוות..הצחוק מבריח אותו וזה גם מאוד אידישאי ויהודי.
        2/12/15 08:59:
      יורם גרוסר. אין לי זמן כבר שנים לחיות או לאהוב. ועוד מעט הזמן לא יהיה איתי, לעטוף את גופי הגווע עם חומו.
        2/12/15 08:55:
      אהבה לא נותנים אם לא מקבלים. כי לא ידענו מהי אהבה. גם לא נדע המוות מתי יפגשנו ומהו. ושניהם בנו ממתינים. האהבה סם חיים והמוות מוות. והם נפרדים תמיד, לעולם לא יפגשו...אין ממה לפחד.
        2/12/15 08:50:
      פו3. אם ציפורים יכולות לעוף ולגעת בקשת אז גם אני יכולה.. לפעמים נדמה לי שטרם נאמר כל האמור על הקוסם מארץ עוץ המוציא קסם מן הספר.
        2/12/15 08:46:
      Vered C. אין כאן פרשנות למאבק של סיזיפוס, כלומר יש, אבל, היא לא שלי.
        2/12/15 08:45:
      kimchid. ובמילים אחרות: כשבחיים מסתיים משהו,זה בגלל שאנחנו רואיים להתחלה טובה יותר.
        2/12/15 08:29:

      ''

        2/12/15 08:20:
      always look on the bright side of life יש המון כאלה, והם בהישג יד. מרחק נגיעה. ואז, גם הפחד יקבל מימד אחר. יצטמק.
        2/12/15 08:16:
      להישאר עם האופטימיות. ...והפחד יימוג....כי לכל סוף יש התחלה חדשה.
        2/12/15 08:00:
      HagitFriedlander. הטוב שפועם בתוכך מפעים אותי בכל פעם מחדש. מילותייך הן שפה שמרפאת. אם תמשיכי לברוא רוך וחמלה אוכל להיוולד מחדש במעברי החיים. תודה וברכות על ליבך.
        2/12/15 07:51:
      debie30. אני והפחד כרוכים זה בזה. השלתי את החלומות כמו בגדים, ואחר כך שברתי את הכלים, ואחר כך קילפתי את הבשר, ואז הגוף הכניס אותי לתוך קונכיה, לחית או לא להיות? והחלומות כואבים לי בכל הגוף.
        2/12/15 07:41:

      כתיבתך היפיפיה גילה יקרה חודרת ומהדהדת בתוכי בכל פעם בכל נושא... רואה את הפרידות שתיארת כהתחלה, כצמיחה, כמחזוריות של הטבע, כהמשכיות...לחפש משמעות קיומית זה משהו שמאד מזדהה איתו וההתבוננות המעמיקה שלך בחיים מנסה לדוג אותה למצאה ולאמצה למציאות חייך...הפחד לפעמים משתק ולפעמים מדרבן לעשייה...את מקסימה וצעירה ויצירתית להפליא ותוכלי ליצור לעצמך מקום לעצמך של חיים יפים לפני ולמרות כל צרורות הפחדים שנערמים! ♥♥♥

        2/12/15 07:34:
      n1free. מתי זה הזמן הנכון לפחד? הפחד מכה כרעם ביום בהיר ומבריח את קולות השפיות האחרונים.
        2/12/15 07:32:
      remei. בגלל שאני רואה את תאריך התפוגה על תווית החיים אני מפחדת לאבד את מה שלא היה, מה שאינו הווה ומה שלא יהיה.
        2/12/15 07:30:
      bonbonyetta. זה מפחיד לראות את כתמי הזקנה על גב כף היד, כמו כתמי חיים שפעם היו צלולים.
        2/12/15 07:27:
      gubi's world. כשאני מכבה את הרעש שבראש, היד של הפחד אינה מוסתרת,הוא שולח יד אל האקדח ומכוון לי לחזה. ואני מולו ומול השמחה הייצוגית ונאחזת בה.
        2/12/15 07:27:

      כשנעצרים ומתבוננים לאחור עולים זכרונות על דברים שהיו לנו ואינם,

      על אנשים שהתחברו איתנו ואלינו ונפרדה דרכם מדרכנו,

      על רגעים שרצינו לנצור וחלפו, מ

      חלומות שחלמנו ...

      ומהמקום שבו אנו עומדים,  יודעים שבהמשך הדרך

      נפגוש רגעי יופי ושמחה וגם הם יחלפו ויפנו מקום לבאים אחריהם.

      אנשים חדשים שילוו אותנו בהמשך דרכנו,

      והעיקר זה להמשיך לחלום

        2/12/15 07:24:
      שלויימה. ודווקא כשיש לי תחושה שהשמיים בהירים והימים שמחים, פתאום נופל עלי הפחד הזה יחד עם אלוהים. את יראת השמיים זרקת לאשפה ועדיין אתה מצליח לשמוע את הקולות של החיים ולראות את המחזוריות שלהם ולגדל בחממה את האהבה שלך כלפיי שעכשיו היא כבר ממש גדולה. תודה על כפתך הפתוחה תמיד.
        2/12/15 07:17:
      boby28. זה טבעי לפחד, רק שלא יידעו שאהי מפחדת, צריכה לדחוף את החולשה לגרון ואם אקיא אותה אבלע אותה שוב, רק שלא ירכלו עלי.
        2/12/15 07:15:
      rossini. לפעמים אני חושבת שצריך לוותר על משהו כדי שאפשר יהיה למצוא את הגוון של החיים.
        1/12/15 23:53:

      גילה יקרה.

      היתה תקופה שבה הייתי שרויה בפחד. לא העזתי לעשות דברים שרציתי. הפחד הגן עלי כל עוד לא הייתי בשלה לעשותם.

      כשהגיע הרגע הנכון, הפחד נמוג.

        1/12/15 23:46:

      הפחד נפרד מהחופש.

      הפחד משתק.

        1/12/15 20:34:
      הפחד כי לא בטוח שהדברים האלו ימצאו בטרם תיפרדי מעצמך. סליחה על הריאליזם הקר.
        1/12/15 20:14:

      *

      לכל אחד מאתנו זמנים קשים, מבחינות רבות, בהן הלב מתמלא צרורות של פחד, בהן הוא לא רוצה יותר ונמאס לו, אבל הן עוברות, ומגיעים זמנים בהם העננים עוברים והשמש מפציעה.

      תוצאת תמונה עבור זריחה

        1/12/15 19:55:
      When I was 5 years old" My mother always told me that happiness is the key to life when I went to school they asked me whay i wanted to be when i grew up I wrote down HAPPY they told me I did not understand the assignment "I told them they didn't understand life John Lennon חיבוק גילה :)
        1/12/15 19:48:
      והעיקר אני באמת אוהב אותך.
        1/12/15 19:48:
      אבל כל פרידה היא התחלה חדשה הגוזל שעוזב את הקן מתחיל מחדש את החיים שלו כשהפרי נושר הוא מחזיק בתוכו את הזרע לעץ הפרי הבא וכטיפת המים נפרדת מהענן היא מרווה את הצימאון של מישהו אחר בעולם אולי את הגוזל אולי את נבט העץ הצעיר ? אז ראשית אין אלהים ולא תפגשי אף אחד כשתיסגרי בתוך ארון רק חושך מוחלט ודממה לנצח גם לא בוכים שם כי אף אחד לא מקשיב ולא שומע. יש לך את היום ואת מחר וכמה אנשים טובים סביבך כשתיסגרי בתוך הארון גם את זה לא יהיה לך עוד.
        1/12/15 18:43:
      זה טבעי לפחד. פוסט יפה. תודה. מקווה שעם הזמן יהיו לך יותר תשובות..
        1/12/15 18:11:

      כל מבוקשך בפיסקאות "אמצא"  נימצא לפניך.

      את רציכה  רק להרים אותם.

      ורצוי בעולם הזה...

        1/12/15 17:27:
      נתןפאר. אני מסדרת את עשרות שנותיי על השולחן, פורשת אותם כמו קלפים. רואה את הילדה שהייתי והילדה שעודני, ולא מבינה מה חיפשתי עד עכשיו. אבל אני ממשיכה לחפש כי זו תכלית קיומי. ותודה על המילים היפות שלך שמרחיבות לי את הלב..
        1/12/15 15:27:
      האמת שכל אחד מאתנו חושב לפעמים על רגע פרידתו מין העולם הזה...אבל את גילוש אפילו לו התחלת את חייך...כפי שמסופר אנשים בגילך יאריכו חיים עד 150 שנה...את גוזל! תתרכזי בלהפיק הנאה מכל רגע...מצפות לך שנים רבות ומאושרת...את ילדה מתוקה ואני בטוח שזה יקרה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין