כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מפגש בזמן הווה עם זיכרון העתיד

    4 תגובות   יום רביעי, 2/12/15, 01:45

     מפגש בזמן הווה עם 'זיכרון העתיד'

     


    בבית אבא חושי בנווה שאנן, אני בדרך כלל פוגשת את עברי. שכונת ילדותי, זיכרונות נעוריי. הפעם הגעתי לשם כדי לזכור את העתיד. בגלריה אשר אותה מנהלת ואוצרת האמנית אביבה שמר מתקיימת תערוכה קבוצתית, כאשר הנושא ושם התערוכה הוא 'זיכרון העתיד'.

     

    יש משהו מעורר סקרנות בצמד מילים מהופכות אלה. מיד עולה השאלה 'כיצד ניתן לזכור את אשר עוד לא התרחש'? החיבור הדיאלקטי בין שתי מילים סותרות אלה, כבר מבטיח עיסוק מעניין בשאלה זו, כאשר אליה התלוותה השאלה האחרת שקיננה בי 'מה ואיך אמרו האמנים את דברם בתערוכה מאתגרת זו?.

     

    מן הראוי לציין, וזאת ידעתי קודם לכן, שתערוכה זו נועדה, בראש ובראשונה להיות מוצגת בברלין, וכאשר אנו חושבים על ברלין – זיכרון – ועתיד, מצטיירת תמונה די ברורה. עצם הצגת תערוכה בברלין, זו כבר אמירה לעצמה. קבוצה מישראל, יהודים, ישראליים חופשיים ומשוחררים, אנשים הוגים ויוצרים, מגיעים להציג בברלין, להיטמע בקהילת היוצרים המקומית  וכמו לומר בנשימה אחת 'אנחנו זוכרים, ועם הזיכרון הזה נלך אל העתיד, אולי עתיד אחר טוב יותר, נכון יותר. עתיד שמתהווה, בזמן אמת, בהווה, בתערוכה ובשיח יוצרים. רק לאחר שהסתיים המסע, אשר התגלגל בדרך לעצירת ולאצירת תערוכה בפריז, נחתה התערוכה בשלמותה ב 'גלריה החדשה', בבית אבא חושי, בשכונת נווה – שאנן.

     

    עתה מתברר, כפי שעולה מדבריה של האוצרת אביבה שמר, שקבוצת אמנים מברלין, תשיב בתערוכה משלה ותגיע להציג בשכונת נווה שאנן – אשר בחיפה – אשר בישראל. זה אכן זיכרון שנמשך אל העתיד. רוצה לומר, שאם התערוכה בברלין סימנה הווה הנושא עמו זיכרון אימננטי, הרי שהצעד הבא, הצגת אמנים ברלינאים בנווה שאנן הוא באמת עתיד, אמיתי ומטפורי כאחד.

     

    היו אם כן, מספיק סיבות טובות וחשובות (וכאן מניתי רק את חלקן) להגיע לתערוכה, וכפי שהתברר הייתה לכך גם מלוא ההצדקה ולא רק בשל אחוות יוצרים וכבוד לאמנים ולאמנות, אלא הרבה מעבר לכך.

     

    התערוכה מגוונת (ציור, מיצב, צילום, רישום ) ועם זאת מדויקת. כל אמן/ית ואמירתו האישית.

     

    בערב הפתיחה שמר האוצרת נשאה דברים, ואף הביאה והסבירה את האמירה של כל משתתף/ת בתערוכה.

     

    אביא לכאן ציטוט מדויק של דברי האוצרת ושל אחרים,  כלשונם, כפי שנמסרו ולי וכפי שנאמרו בערב פתיחת התערוכה.

     

    אביבה שמר: "התערוכה "זיכרון העתיד" היא תערוכה בה משתתפים חברים, קולגות, אמני 'הגלריה החדשה',  אתם אני עובדת שנים רבות. התערוכה הוצגה בפריז ובברלין בהצלחה רבה, כרגע בארץ, כחגיגת התערוכות והקשר שפתחתי, במסגרת חילופי אמנים ברלין חיפה. מיטב אמני ברלין יגיעו בקרוב , למפגש ראשון עם ישראל, עם אמני חיפה, יציגו כאן בגלריה, נקיים סימפוזיון ונעזור להם להתרשם מהארץ ומאנשיה.

     

    אילנה צמחוני –  מציגה דיפטיכון בהשראת פסוק בתהילים קל, 9 " אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני". המטפורות השאובות מעולם הטבע והבריאה, מסמלות את מצבו של האדם המאמין וזה השואף לאמונה בנשגב.


    אילנה שודרון- מינקוב – גילתה בגיל מבוגר שחלק נכבד ממשפחתה נספתה בשואה ומאז מקדישה חייה להנצחתם.


    סיון שמר – סיוטא – נדהמה כשהגיעה לצרפת לראות שמתייחסים לתינוקות כ- it ויזמה סדרות של צילומים וטיפולים משותפים של אמהות וילדים לתקון תופעה זו.


    רותי סגל – עצים כמטפורה למצב האדם. כאן מצב מיסטי של כעין תפילה – משהו רוחני שעולה לשמים.


    שרון ינאי – בקר בברלין, התרשם צילם, הציג, מציג ויציג את צילומיו בנושא זה.


    יפה פרלמן – התייחסות אקספרסיוניסטית למצבו של האדם, זכרונות מהעבר ותקווה לעתיד.


    דורית יורדן – דותן – מעגל נשים, רחבת גברים- הכותל המערבי טכניקה מעורבת 2013 .


    קטרין פרנקל – הצילום "מסכים" עוסק בתהליכי השתקפות, מיסוך ונראות. דרך אוביקטים מצויים באתר בנייה. הצילום הוא מחד כעין תרשים המתעד תהליכי התבוננות, היוצרים יחסים נבדלים אל האוביקטים החיצוניים שצולמו תוך חיבור לעולם פנימי, ומאידך לנושא זיכרון ושיכחה". כנראה סתומים עוד לפנינו כמה גורמי הברירה הבוררים את מ שייזכר ומ שיישכח " פרויד 1972 .


    לימור גלעד – אולוקיה – עוסקת במושג הזמן המתעתע, ואומרת – מה שהיה הוא שיהיה, והוא שהיה הווה.

    מאורעות העבר וצפונות העתיד מובנים בספירלה בה כל רובד נמצא מעל משנהו הולך וחוזר ונוגע בנקודות השקה ותובנה. זו גם התפישה בקבלה היהודית שהיא עמוקה ומרתקת.


    חוה גילון – חוה גילון רושמת על דיקטים ישנים וזרוקים שמוצאת. היא מארגנת אותם בנגריה בתהליך מיוחד, ומעצבת טלאים טלאים על מצע נוסף. לצג הדיקט הישן המעוגן בזמן אחר, בזיכרון ההיסטוריה הסמויה של העץ , מופיע צילום שמייצג נוף או דמות בהווה,שמוטמע בעץ הישן. התוצאה מאחדת ומנציחה את העבר עם ההוה ויוצרת זיכרון לעתיד.


    שוש שירז – כותבת –  "בשבילי חיים במדבר הם תרפיה שעוזרת לי לעבור מזכרונות העבר לבניית חיים חדשים".


    נורית אפשטיין – רטנר – מציגה ליתוגרפיה – אבן מן העבר הרחוק, פלטת נחושת מן המחצבים, פיגמנט הצבע מן הטבע. נורית חרטה באבן זיכרון, עצבה את פלטת הנחושת עם חומצה, ויצרה דימוי עם פיגמנט הצבע. קאנט אומר כי אי אפשר להגיע למהות הסובייקט לא בתבונה ולא בחושים. האמן מביא התבונה לתוך החושים והצופה לוקח את הזכרון אל העתיד.


    נטלי אייכנגרין - נטלי רוצה לספר באמצעות הפרויקט הצילומי סיפור שעדיין לא סופר על צורת חיים מסורתית המשלבת מציאות ודמיון ומתכתבת עם מציאות קיימת. 


    במסווה של פרויקט צילום דוקומנטרי על אשה ואיש דתיים, בחרה בעצמה כנושא המרכזי מצלמת דיוקנאות עצמיים כדמות שונה לחלוטין. באמצעות מיזוג המציאות עם דמויות מורכבות שונות ומומצאות, כמו גם שינוי המראה של דתית חרדית, נטלי מבקשת לחקור רעיונות ושאלות בדבר זהות, ומנסה להבין איפה הגבול בין מה שאנו בוחרים להאמין בו, ומה הוא למעשה אמת ומציאות. האם המוח והראייה שלנו מתרגמים את מה שאנחנו רואים באופן שנאמן למציאות? נטלי מעוניינת להביא את הקהל הצופה להתעמת עם הסטראוטיפים הלא מודעים שלנו. דרך הפרויקט הזה נטלי חוקרת את נושא הדיוקן העוסק בדתות וצילומי מלחמה, כמו גם תיעוד של תרבויות ואוכלוסיות שונות. האם אנו מייחסים משמעות גדולה מידי להופעה חיצונית בהקשרים דתיים ותרבותיים? מה הן מערכות האמונה שלנו ותהליך המחשבה שלנו, כאשר מדובר בקהילות שאנחנו לא מכירים מבפנים.


    אלינור רותם - בציוריה מתרכזת בשני צבעים שחור לבן, ובצורות בסיסיות. זה הזיכרון המוקדם שלה באמנות - אחיזת העפרון ושרבוט על נייר. כרגע, לאחר מעשה התבוננות, הבינה שהחיים מורכבים מאינספור גרויים. אלינור החליטה לחזור לציור מינימליסטי עם נקיון צורני ומינימום צבעים, לטוהר ותמימות.


    אורי פרוינדליך – צלם מוערך שקבל מדליית זהב בתערוכת צלום בינלאומית ביפן. כרגע החליט לגוון, למתוח בדי ג'ינס לצלם ולצייר עליו, בניסיון ובחירה אמנותית שמשלבת זיכרון ותקווה לעתיד.


    אביבה שמר – אני עובדת על דימוי מזיכרון העבר כדי שישמש חיבור ואחדות, כשהציור "ירושלים" היא התקווה לעתיד. ירושלם היא יצירת השלם והשלום בתוכנו שמאיתנו יקרין לעולם כלו.


    אני שמחה לקדם אמנים שאני מוקירה, ולקבל פניהם של אמנים מחו"ל שמעזים לבוא לישראל, להתעניין ולתמוך. בקרוב יפתח לנו שער נוסף לסרביה ולניו-יורק. אמנים פנו ובקשו תערוכה משותפת. במרץ תערך התערוכה מברלין ובמאי יגיעו אמנים מסרביה וניו יורק שרוצים להציג כאן ואתנו ולהכיר את האמנות, התרבות והמנטליות של ישראל מעבר להשמצות שהם שומעים בחו"ל.  זו שמחה עבורנו, אותה אני מקדמת בברכה, ומקווה לשתוף פעולה של כולכם, שבוודאי מוקירים חשיבות יצירת קשרים חיוביים, נושאים פירות בעולם.


    אני מברכת על שיתוף הפעולה בינינו, האמנים, זה ההון שלנו שאנחנו מציעים להתרכז בו במיוחד בימים טרופים אלה. גם בעתות מלחמה המשכתי לצייר ולהציג כאן בגלריה, כדי לומר שגם כשהתותחים רועמים המוזות ממשיכות וחייבות להמשיך ליצור. זה כוחינו ועלינו להשתמש בו לטובה".

    עד כאן דבריה של שמר, כפי שנאמרו בפתיחת התערוכה.

    מרגו פארן קראה משירתה

     

    אִישׁ לוֹקֵחַ / מרגו פארן   

    אֶת אִשְׁתּוֹ לְתוֹךְ

    בֵּיתוֹ גַּם

    אִם זֶה בַּמִּדְבָּר

    וְהִיא מְגַדֶּלֶת

    צְמָחִים לְיַד

    פֶּתַח הַבַּיִת

    וּמְכַסָּה אֶת

    הַסַּפּוֹת

    בְּכָרִיּוֹת רְקוּמוֹת

    וּבְכִסּוּיִים

    מְנַצְנְצִים

    בְּמַרְאוֹת קְטַנּוֹת

    גַּם בְּמִדְבָּר

    שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פַּסִּים

    אֲדַמְדַּמִּים

     

    בַּיּוֹם

    וְהַלַּיְלָה הוּא אִינְדִיגוֹ

    כָּחֹל

    תַּחַת שְׁמֵי

    יָרֵחַ

    שֶׁמֵּאִיר

    כִּמְעַט כְּמוֹ/ בְּאוֹר יוֹם

    שָׁם בַּמִּדְבָּר/ הַגָּבוֹהַּ

    לֹא רָחוֹק/ מֵהַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הִתְהַלְּכוּ

    הַנַּבָּטִים

    וּמָה הֵם/עוֹשִׂים/שָׁם בְּאַפְלוּלִית

    בֵּיתָם

    וּמָה אֲנִי עָשִׂיתִי/בָּאַפְלוּלִיּוֹת

    בֵּיתִי/חָלַמְתִּי /וְאָסַפְתִּי

    זְכוּכִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת שְׁבוּרוֹת/ וּקְרָשִׁים/וַחֲתִיכוֹת טִיחַ.

     

    מוּל בָּאֲלַכְסוֹן /מרגו פארן

    הוּא בִּקֵּש

    מִמֶּנִּי

    הָאִישׁ הַהוּא

    שֶׁגָּר מוּל

    בַּאֲלַכְסוֹן

    כִּי אֶתֵּן לוֹ

    אֶת הַסֵּפֶר

    עַל הַנְּשָׁמוֹת

    וְכִי אֶתֵּן לוֹ

    אֶת הַטֵּלֶסְקוֹפּ

    הַמְשֻׁכְלָל

    שֶׁלֹּא רָאִיתִי

    בּוֹ

    וְנָתַתִּי

    הוּא הִצִּיב אוֹתוֹ

    בְּגִנָּתוֹ

    לְיַד הַמַּחְסָן

    שֶׁבּוֹ

    הִיא

    נִמְצְאָה

    שֶׁלֹּא הִרְשָׁה

    לְדַבֵּר אִתָּעַכְשָׁו

    הוּא כְּבָר

    מְצֻיָּד

    לִרְאוֹת

    אוֹתָהּ

    בַּמֶּרְחָבִים

    הַמִּתְרַחֲקִים

    וְהַמְנַצְנְצִים/אֵי-שָׁם.

     

    *כל הזכויות שמורות. 

     

    נורית אפשטיין, אחת האמניות שמשתתפות בתערוכה, הוסיפה דברים מטעמה כאשר הסבירה והציגה את עבודתה.

     

    "אבן הליתוגרפיה מן העבר הרחוק. פלטת הנחושת מן המחצבים. פיגמנט הצבע מן הטבע. שלבתי בין האלמנטים הקיימים סביבנו. חרטתי באבן זיכרון, עם החומצה עיצבתי את פלטת הנחושת,ועם פיגמנט הצבע יצרתי הדימוי. לקחתי זיכרון הנושא איתו דימוי לעתיד, חוויה מן העבר כדי שתספר הסיפור".


    אפשטיין מביאה סימוכין וציטוטים כדי להסביר כיצד האמן הוא זה שיכול לשמר את הזיכרון ולשאת אותו אל העתיד. כלומר יצירתו היא המכל וכך היא הופכת להיות נשאית זיכרון ההולך אל העתיד, ובו בזמן, האמן הוא זה שנושא בעול, בתפקיד ובאחריות להכיל עבר, להיות בהווה ולגשר באמצעות יצירתו ביניהם ובין העתיד לבוא.

     

    "ניטשה טוען כי העולם הפנימי שלנו מתחבר לעולם החיצוני לכן סיפור של חיים פנימיים יעבור דרך המתבונן ביצירה בהווה לעתיד. בובר כותב כי הזיקה בין בני האדם מותחת גשר בין בני האדם. וכך האמן היוצר את הקומפוזיציה יוצר את הגשר. לפי דקארט האמן לוקח מעולם הממשי ומעביר דרך היצירה לרוחני.  קאנט אומר כי אי אפשר להגיע למהות הסובייקט לא בתבונה ולא בחושים, האמן מביא התבונה לתוך החושים של הצופה. והצופה לוקח הזיכרון אל העתיד.


    היצירה עשויה רבדים המונחים אחד על השני כמו ההיסטוריה, ונוצרת  הרמוניה של הליטוגרפיה יחד עם תחריט וצבע כדי לאפשר לחוויות העבר לעבור דרך ההווה הניצפה אל העתיד. האמן משמש ככלי המעבר".


    האמנים בתערוכה זו אכן, הפכו להיות אלה שנושאים עמם זיכרון מעבדים אותו, מפרשים אותו ומעצבים אותו בחומר וברוח, יוצקים אותו אל תוך יצירתם ומייצרים עדות שבכל עת שהיא נצפית זה זמן הווה,  בנוסף היא לוכדת

     

    זיכרונות ומעבירה אותם הלאה לעתיד. היצירה כיצירה מכוונת לעתיד ולעולם תהא יד וזיכרון של דבר שנעשה בזמן עבר, של תכנים שנשאבו מן העבר ושל אמן שבעבר ייסד את יצירתו כגשר אל העתיד.

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

    ''

                                                                        

     

     

    ''

     

     

     

        

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/12/15 08:57:

      צטט: ~בועז22~ 2015-12-02 07:39:11

      לזוכר את העתיד, היא התבטאות די מתחכמת

      שבאה, לכאורה, "לעשות סדר" בזיכרונותינו.

      ורבלית, אין להתבטאות הזאת שום משמעות...

      אלא מאי..., היא באה לאתגר את המחשבה, או

      נכון יותר לומר, לשנות דפוסי-מחשבה מהתקבעות

      בשל העבר.

      ברור שכול יוצר, כמו כול אדם אחר גם אם אינו עוסק

      ביצירה, לוקח את ההתבטאות הזאת בצורה אחרת.

      אני מאחל לך ולכול הקולגות שלך הצלחה בתערוכה!

      כה לחי!

      בועז, כדרכך אתה תמיד כאן ותמיד עם משה חכם באמתחתך. ונכון, אתה צודק ואפילו מאד. זהו צמד מילים שהדעת וההגיון והסדר הלשוני אינם סובלים. אבל דווקא הניגוד וההיפוך ואפילו התחכום מספרים שיש כאן עוד משהו. זוהי תערוכה שאיני משתתפת בה, באתי כצופה, התרשמתי ורשמתי, ומצאתי ששם התערוכה מעניין מאד, מאתגר, מסקרן והתוצרים שהיו שם הצדיקו אותו. ואתה צודק גם טענתך שכל אחד לוקח ביטוי זה באופן אחר, גם בהבנה וגם ביצירה. וכרגיל, תודה שבאת ותודה שהשארת עקבות.

        2/12/15 08:54:

      צטט: שטוטית 2015-12-02 02:07:24

      מעניין מאוד, בהצלחה גם בברלין או בעיקר בברלין. כוכבית מדף שיר שטוטית שלי מכיוון שכבר כיכבתי אותך היום באודיו שלך נורית יקרה. לילה טופ :)

      תודה שטוטית יקרה. העיקר שהיית כאן.

        2/12/15 07:39:

      לזוכר את העתיד, היא התבטאות די מתחכמת

      שבאה, לכאורה, "לעשות סדר" בזיכרונותינו.

      ורבלית, אין להתבטאות הזאת שום משמעות...

      אלא מאי..., היא באה לאתגר את המחשבה, או

      נכון יותר לומר, לשנות דפוסי-מחשבה מהתקבעות

      בשל העבר.

      ברור שכול יוצר, כמו כול אדם אחר גם אם אינו עוסק

      ביצירה, לוקח את ההתבטאות הזאת בצורה אחרת.

      אני מאחל לך ולכול הקולגות שלך הצלחה בתערוכה!

      כה לחי!

        2/12/15 02:07:
      מעניין מאוד, בהצלחה גם בברלין או בעיקר בברלין. כוכבית מדף שיר שטוטית שלי מכיוון שכבר כיכבתי אותך היום באודיו שלך נורית יקרה. לילה טופ :)

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין