כותרות TheMarker >
    ';

    wallak?

    בלוג על על שטויות

    0

    פחד גבהים

    0 תגובות   יום שישי , 4/12/15, 08:06

    אף פעם לא היה לי פחד גבהים. גם כשקפצתי באנג'י בניו זילנד. להפך, תמיד רציתי להפחיד את עצמי. זה משהוא כמו להסתכל על המחט שעושה לך זריקה לוריד בניגוד לאלה שסוגרים עניים ומתפללים לאלוהים שמשהוא ישתבש והמחט לא תגיע לעור. 

     

    טוב, זה היה עד לפני שנתיים וחצי בערך. נפלתי משלושה מטר ישירות על הגב ושברתי כמה חוליות. זו היתה תאונה מצערת שנולדה תוך כדי שרשרת של אירועים לא מתוכננים: 

     

    השכן ההומו שלי הגיע ואמר שיש מישהיא שטוענת שהוא האבא של הילד שלה והוא צריך מקום להתחבא. כמובן שהיה מדובר באישה פסיכית  שמעולם לא היתה בהריון. ההיא, השאירה מכתב להורים שלו והמשימה שלי היתה לקחת את המכתב ולהחביא את הבחור. 

     

    הדלת היתה חד כיוונית בקטע של הנעילה ובטעות שלו הוא סגר את הדלת. אז, וגם היום, אני לא נועל דלתות אבל כשחזרתי קרו שני דברים: ההוא לא היה מוכן לצאת ולי לא היה מפתח. 

     

    הסתבר שהפסיכית היתה מחוץ לדירה שלו אלא שהוא היה אצלי. קומה מעל. 

     

    אמרתי: "אני אטפס מהצד השני ונתחבא ביחד עד שהזו תלך". 

     

    ====================

     

    יש אצלנו במשפחה בעיה גנטית - אין קורדיציה בכלל. מצד שני, זה היה בלילה, חושך ואני רציתי קפה חם במיוחד. עלה או שניים ולא הצלחתי להגיע - נפלתי שלושה או ארבעה מטר בכיף ומה שהטריד אותי היו איפה המשקפיים ולמה אני לא מצליח לזוז. 

     

    ==========================

     

    שמונה ימים של אקמול לא עזרו ונסעתי באוטובוס לביה"ח. ההם עשו צילום ואמרו שלא ייתכן שבן אדם בלי שתי חוליות בגב, הצליח לזוז. מייד ריתקו אותי לאלונקה והכינו אותי לניתוח גב בתוספת ברזלים. 

     

    חתמתי ויתור וברחתי. אז הסתבר שמשכחי כאבים לוריד הם ממש מעולים. 

     

    אמרתי לרופאים: אני אחרי שמונה ימים ואף אחד לא ישים לי ברזלים בגב. 

     

    מהמיטה בביה"ח, התקשרתי למונית: "תבוא עכשיו ותיקח אותי מפה"

     

    ==============

     

    יש לציין שגרתי אז בצפון, במושב טבעוני מסריח והמרחקים שם גדולים. 

    האמת זו לא היתה מונית אלא למעשה הזמנתי אמבולנס - 600 שקל. 

     

    האמבולנס הגיע. פרטי כזה כשאני מחכה לו מחוץ לשער. שאל: "מי החולה?" 

     

    אמרתי: "שים גז מותק, יש מנתחים שממש מתים חתוך אותי ועל המקום" 

     

    אמר: "אתה צריך עזרה לעלות?" 

     

    אמרתי: "סע כבר יא מגעיל" 

     

    ======================

     

    שנתיים וחצי אחרי, כמה לקחים: 

     

    1. מנתחים מתים לנתח גם כשלא צריך 

     

    2. בצפון, למרות הקלישאות, הטיפול הוא הרבה יותר קשה - חולי סרטן נאלצים ליסוע שעות, לשלם כמויות עצומות של כסף והמדינה כרגיל מסריחה. לא משנה שמאל/ימין - הכל מגעיל 

     

    3. בהחלט וכמעט הפכתי לנכה - תזוזה קטנה מיותרת וזהו. 

     

    ==================

     

    עכשיו אני גר בדירת קרקע - אי אפשר ממש ליפול מהחלונות, ועדיין, שנתיים ומשהוא אחרי, אני לא נועל את דלתות. 

     

    משהוא נוסף: כמו תמיד, אין שורה תחתונה. אני מאמין שבחיים, אין אף פעם שורה תחתונה 

     

    נב

    אני בריא כמו שור

     

    שונדה: המאעפן רוצה רק פעמיים סקס בשבוע. עוד בהמה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שבע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין