כותרות TheMarker >
    ';

    אקטואליה והחברה

    כט בנובמבר - 1947

    0 תגובות   יום שישי , 4/12/15, 18:43

    יום היסטורי לעם היהודי, בעיקר היושב בציון.

    27.11.47 – האו"ם הכריז על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית (לא פלסטינית).

    היהודים בארץ – יצאו בריקודים ובמחולות.

    הערבים בארץ – פתחו במהלכי ירי, פיגועים ונתנו את האות לתחילת מלחמות השחרור.

    ה' באייר 1948 – יום הכרזת המדינה ע"י בן-גוריון במוזיאון לת"א בנוכחות נבחרי מועצת העם בו נרשמה מגילת העצמאות.

    מאז הכרזת בלפור, עד כט בנובמבר, הערבים לא החמיצו אף הזדמנות, להחמיץ הזדמנויות.

    "יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור". (יואל ד' 20)

    "האויב הוא חישוק הברזל של האומה". (תיאודור הרצל)

    "כל הדברים הגדולים נעשו על ידי העמים הקטנים – אלמלא ירושלים ואתונה לא היינו שומעים על פרעה, בבל הגדולה, נינווה וכורש". (בנימין ד'יזראלי)

    מגילת העצמאות

    לתשומת לב, כל אלה שמתנגדים לחוק הלאום, שבו מופיע הדרישה להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

    וזו ההכרזה של בן-גוריון ב-ה' באייר:

    "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית, בארץ ישראל – היא מדינת ישראל.

    הצהרת בלפור:

    המסמך שנחתם על-ידי שר החוץ הבריטי, לורד בלפור ב-2.11.1917, לפיה בריטניה תתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי.

    ועידת סן-רמו 1922:

    מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922 שאישר את ועידת סן-רמו, וכך קיבל המסמך תוקף בינלאומי.

    תכנית החלוקה 29.11.1947:

    לפי תכנית החלוקה של האו"ם, תוקם מדינה יהודית ומדינה ערבית.

    מפת החלוקה – אשר נתקבלה על היהודים, היתה מדינה שדמתה יותר לבחורה אנורקטית, גבוהה, רזה, מוארכת עם כמה בליטות לא במקומות הנכונים.

    אילו הערבים היו מסכימים לחלוקה – המדינה היום היתה נראית אחרת לגמרי, במובן הרע של המילה, מדינה שהיה קשה מאוד להגן עליה וקשה מאד לפתח אותה.


    הפרטנרים עושים עבורנו את העבודה

    מאז 1947, עבור 1922, עבור 1947, 1967, 1973 ומה שהיו ביניהם, כולל שני סירובים היסטוריים, השכנים עושים עבורנו את העבודה.

    מאז מלחמת השחרור שציירה מחדש את מפת ישראל ועד ימינו, כולל הסירובים של עראפת לאהוד ברק והסירוב של אבו-מאזן לאהוד אולמרט, לא השכילו שכנינו להבין, שאי הסכם או הסדר עם גבולות בטחון בני הגנה, לא יביא להסדר, ולא יביא את ממשלת ישראל הנוכחית או הבאות אחריה, לוותר על גבולות בטחון, על ביטול הרעיון על זכות השיבה, ויתור על ירושלים כבירת ישראל.

    אין מדינה בעולם ולא היתה בהיסטוריה

    שעיר בירה של עם מאז ימי ההיסטוריה העתיקה שלה, תהיה מחולקת לשתי בירות בו-זמנית, בירת ישראל ובירת העם הפלסטיני. הסדר כזה לא יקום ולא יהיה.

    האפשרות היחידה והקיצונית – שינוי הגבולות המוניציפליים של ירושלים ומתן לפלסטינים להקים בירה בכל מקום אבל לא בירושלים בגבולותיה שיקבעו.

    לאור ההיסטוריה ביחסים עם שכננו – ניתן ללמוד, שלא הסדר או הסכם הם רוצים, אלא שאיפתם היתה ועודנה – השמדת העם, דחיקתו לים, העברתו לקנדה או חזרה לאוגנדה.

    על כל החולמים להתעורר

    כל הגופים, כולל עמותות או גופים אד-הוק, שמפרסמים בעיתונים כרזות מנופחות מלאות שמות של פוליטיקאים ואנשי צבא לשעבר, להתעורר להתעשת ולהבין שאין פרטנר כרגע רציני, אמיץ בעל יכולת הכרעה.

    אז אפשר להמשיך לחלום – זה טוב, בריא לנפש, אך לא מביא מזור לגוף, וטוב לוויכוחים שאין להם פתרון מעשי.

    המסקנה בשלב זה

    על מדינת ישראל, ממשלתה ומנהיגיה, להיות איתנים בעמדתם ועקרונותיהם, להיות עקביים, לא להתייאש, לא להיבהל ולאמין בכוחו של העם וצה"ל, ולא לשכוח את הסיסמה: מצדה שנית לא תיפול, בפרשנות רחבה, הרבה מעבר למילים וצליל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהםפכטר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין