שבוע טוב,

כל יום מחדש אנחנו למדים עד כמה אנו יודעים להעריך את המת לאחר לכתו. בזמן חייו כמעט ואין אנו יודעים לפרגן, לעודד ו/או להצדיע לאנשים הסובבים אותנו. כשקורים דברים לא נחמדים בלשון המעטה כמעט כולם נוהרים להיות חלק מה-שיימינג. זו הסיבה שהחלטתי בבלוג שלי בקפה דה מרקר, לפרגן לעסקים ולהודות על השרות הטוב שקיבלתי והיחס המאד אישי. להראות שיש גם טוב במדינה הקטנה שלנו וכמובן שיש אנשים נפלאים. אנשים אשר מוכנים לעזור ולהיות שם בשביל האחר גם אם לא מכירים אותו אישית ו/או בכלל. זה גורם לי להיזכר בגעגועים בתקופה מעט אחרת מעט שונה, תקופה בה התגייסנו כל השכנים למען עשייה משותפת של חג  ו/או שמחה אצל אחד מאתנו. אני לא מדברת על קום המדינה, אלא רק עשרים שנה אחורה. מה קרה לאן ואיך הלכנו לאיבוד?

ובעניין קצת אחר, כמי שכהנה כסמנכ"לית החברה לחינוך הימי ולימים כמנכ"לית אגודת הסופרים העברים, יצא לי לפגוש את השר וח"כ לשעבר, יוסי שריד. לא תמיד הסכמנו על הדרך נקודתית, אך תמיד הערכתי אותו כאדם ישר. איש אשר פיו וליבו שווים. איש תרבות וספר, אדם אשר חשב את שאמר ואמר את שחשב. אדם אשר השאיר את חותמו כאיש חינוך. לוואי וירבו כמוהו, אנשים שיודעים לכבד את דעתו של האחר גם אם לא מסכימים לה. יהא זכרו ברוך !

ושושנת המים, סתם שיהיה לנו טוב ושמח על הנשמה. שבוע שכולו אור (חנוכה), שבוע של הכלה והיכולת להביט באחר ובכל זאת לכבד אותו.

חני