ביבי ומיס פיגי פנסיונרים בקיסריה, מחזיקים ידיים (הרי בני ציפר קבע שהיא אישה ארוטית), ומלקקים גלידה בטעם פיסטוק ששילמו מכיסם.

הסיעה הפשיסטית בכנסת לא עברה את אחוז החסימה ונעלמה. אין יותר סמוטריץ', אין יותר מרדכי יוגב עם ה- D9, אין יותר נפתלי שמילא כבר את סיר הלילה די והותר, והריבית דריבית: אורי אריאל לא יוכל לעשות יותר פרובוקציות שתגרומנה לרחובותינו להתמלא בדמם של נדקרים. במקומה של הסיעה הפשיסטית שבה מן הגלות הפוליטית מפד"ל ההיסטורית של חיים משה שפירא - ההגונה, שותפתה של בן גוריון להקמת המדינה. רק ארבעה חברי כנסת. מספיק. לא צריך להגזים. 

מוזר אבל אין יותר כותרות בעיתונים על אחת, מירי רגב שמה, זוכרים? היא אפילו נעלמה ממרכז הליכוד. הוא הצטמצם כי הנציגות בכנסת הצטמצמה (ידוע שהעכברים בורחים מספינה טובעת). רק 13 חברי כנסת. אין יותר אורן חזן, אין יותר צחי הנגבי, אין יותר זאב אלקין, אין יותר ליצן ששמו אופיר אקוניס, אין יותר נחש ששמו יריב לוין. אופוזיציה קטנה משרתת נאמנה את תפקידה בדמוקרטיה.

ובפוזיציה, כלומר בממשלה, קואליציה שבראשה עומד אדם הגון, איש ששמו אינו ידוע כיום אך הוא קיים, והוא אשר הביס את ביבי בבחירות ושלח אותו לפנסיה. ישראל הפכה למדינה נורמלית, מה שלא קיים כבר עשור. 

תופעת ההטרדות המיניות חלפה עברה לה. מדי פעם כותרת באותיות "פטיט" באחד העמודים האחוריים של העיתון. אין אפשרות להיפטר מהתופעה באופן מוחלט, בדיוק כמו המקצוע העתיק בעולם.

כל ראשי משפחות הפשע המאורגן מאחורי סורג ובריח בעקבות אברג'יל, שירזי, מולנר, דומרני ודומיהם. חלקם עפו בסערה השמימה מתוך מכוניותיהם בעקבות חיסולים ברחובותינו. גם זה הסתיים. הרי חלמנו שישראל הפכה למדינה נורמלית.

אפילו גדעון לוי הפסיק לכתוב על עוולות הכיבוש כי אין כיבוש - יש מדינה פלסטינית לצד ישראל. חיים כאן בשלום, גם אם ללא אהבה. הרי חלמנו שישראל הפכה למדינה נורמלית. 

כל שנה בתחילת דצמבר, כבר 35 שנים, אני זוכר את ג'ון לנון ואת שירו הנפלא שעדיין לא התגשם בשום מקום בעולם, אבל אני מתעקש להאמין שהתגשמותו אפשרית, למרות הטבע האנושי הרע מנעוריו. 

אפילו בישראל מותר עדיין לחלום - לא?