חביתה
רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים
פוסטים פופולאריים
-
שששקט, פה משחק אלוהים - מסע מצולם לפירנאים, ראשית
28/11/19 | 1168665 צפיות
-
לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם
20/9/19 | 1164857 צפיות
-
תפרן, המוזיאון על התפר - רשימה מצולמת
17/7/19 | 912425 צפיות
-
ההם מהרמזור - סיפור קצר
30/3/19 | 582245 צפיות
-
כן על החפץ לבדו ועל הפרידה גם*
5/5/19 | 469049 צפיות
-
יוגוסלביה - רקויאם מאוחר, סיפור
16/1/19 | 263249 צפיות
פוסטים אחרונים
- בלוג חדש וקבוצת פייסבוק לפליטי קפה דה מרקר 30/6/20
- פליטי קפה דה מרקר בפייסבוק 27/6/20
- פרידה 9/6/20
- על המנכ"ל ועל העצלות – הדהודי קורונה 5/6/20
- על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם 9/4/20
- רב-קו, לאן 29/2/20
עוני, שלא תדעו
"העוני בישראל מעמיק – ומתפשט בקרב עובדים ומשכילים", "רמת העוני עלתה ב-2014 לעומת השנה שקדמה לה, בעיקר בירושלים ובדרום", "ב-2014 היו בישראל יותר ממיליון ושבע מאות עניים", "עבודה אינה בהכרח מחלצת מעוני", "כל ילד שלישי בישראל חי בעוני", אלו הכותרות מאתמול.
מה אומרות הכותרות האלה? מה זה עוני? האם מי שאינו עני, יכול להבין את העני או שמא "דער זאטער קען קיינמאל נישט גלייבן דעם הונגעריקן", ז"א, שהשבע לעולם לא יוכל להאמין לרעב. מה מרגיש ילד שחסר בגדים, ספרים, או נעליים, ילד שאין לו כסף לממתקים, שאינו מעז לבקש מהוריו כסף, כי הוא חס עליהם, הוא מבין שאין להם.
יותר מזה, מה מרגישים הילדים שנוברים בפחים. כן, אני רואה אותם לפעמים, מגיעים מהכפר הערבי הסמוך, חבורות של שלושה, חמישה, לפעמים בלווית מבוגר, לפעמים עם עגלת ילדים, או עגלת סופר מתפרקת או סתם עם שקיות ניילון, חופרים בפח האשפה העצום, כמעט נכנסים אליו למצוא מציאות, מפזרים זבל.
מה אני מרגישה כשאני צופה בהם מלמעלה?
בספר "Scarcity", בעברית "מחסור", מנתחים אלדד שפיר וסנדהיל מוליינתן, שני פרופסורים מפרינסטון, את קבלת ההחלטות במצבים של עוני. המסקנה חד משמעית: העוני הוא הפרעה מתמדת, ששולטת בעני, פוגמת ביכולת הקשב והריכוז שלו ופוגעת בתפקודו וביכולתו לקבל החלטות.
לפני כשנה וחצי, (עם פרסום דו"ח של הבטוח הלאומי, על מימדי העוני בישראל בשנת 2012) כתבתי פוסט: "על העוני – או האם אלוהים מדבר אלינו באמצעות הרעב" http://cafe.themarker.com/post/3073526/ היום הפוסט הזה רלוונטי אף יותר, כי העוני בישראל החמיר מאז. והוא אינו פוסח גם על משפחות של שני מפרנסים! בגלל יוקר המחיה והדיור בארץ, הולך ומתרחב מעמד ה"עובדים העניים". בו בזמן, ישראל ממשיכה להיות אחת המדינות שבהן הפער בהכנסות הולך וגדל משנה לשנה.
אולי הדבר היחיד שהשתנה לטובה, היא העובדה שהיום אנחנו לא נמצאים במקום אחרון בין ארצות ה-OECD, אנחנו במקום הלפני אחרון. מקסיקו השיגה אותנו. לא בגלל שאנחנו השתפרנו, לא, שם ההידרדרות לעוני היתה מהירה יותר.
כחמישית מאוכלוסיית ישראל ענייה, כמעט קשה להאמין אבל יש בישראל מעל מיליון ושבע מאות אלף עניים. והנתון המזעזע ביותר, כשליש מילדי הארץ הזאת עניים. ובירושלים, 60.2% מהילדים!
העוני העמיק והתרחב, כפי הנראה, בגלל הקיצוץ בקצבאות הילדים ובעקבות "צוק איתן". הוועדה למלחמה בעוני הגישה מסקנותיה לממשלה ב-2014, אבל הממשלה לא דנה בהן. למה שתדון. ועדות כאלה נועדו לסבר את האוזן, לסמא עיניים. שום ועדה לא תועיל, העוני הוא תוצאה של חלוקה מכוונת ומעוותת של משאבים ותקציבים. לא יועילו תקציבי בטחון מופרזים, לא יועילו השקעות ענק בהתנחלויות, כל עוד לא יושקעו משאבים ותקציבי ענק במיגור העוני, כל עוד ילך ויגדל פער ההכנסה בציבור הישראלי, כל עוד המדרון המוביל לעוני יהיה מהיר וחלק, כולנו במדרון, חברתי, כלכלי, בטחוני ופוליטי. איזו מין עיר בירה זאת, ירושלים, ששישים אחוז מילדיה עניים, מה חוזקה? מה עתידה? מה יועילו לנו הדבורים האין סופיים על חלוקת ירושלים או על אחדותה כבירת ישראל, אם שישים אחוזים מעתודת העיר עניים?!
תגידו, טוב בינינו, הכל סטטיסטיקה, הערבים והחרדים מעלים את אחוזי העוני. כמה רוע וטמטום יש בדבור כזה, מה ההבדל בין ילד חרדי, ילד ערבי או ילד משיכון ד' בטבריה. ילד עני הוא ילד עני, ילד עני הוא ילד שחי בתנאי ניוון והשפלה. סכויי ילד עני לצאת מהעוני מעטים, ויש בארץ כשמונה מאות אלף ילדים כאלה. ורק כדי להמחיש, אם נרכז אותם נקבל עיר של ילדים עניים, שגודל אוכלוסייתה פי שניים מגודל אוכלוסיית תל אביב !
עמנואל לוינס, (פילוסוף יהודי צרפתי, איש דתי, שחווה את רדיפת היהודים באירופה על בשרו, אתיקן שראה וחווה סבל, רעב ורוע אנושי) כותב, שאלוהים מדבר אלינו באמצעות הרעב. הרעב של הזולת מכריח את השבע לצאת מעצמו, להִפָנות ולפנות אל האחר.
האמנם?
אין לי תשובה, אבל נדמה לי, שדווקא מפני שיש איזו אמת בדברים, השבעים, כדי לא להיפתח, טורחים לא מעט להרחיק מהם את העניים, שלא יֵירָאו, שלא יישמע קולם, ובמצבים קיצוניים אף לעשות להם דהומניזציה או להטיל עליהם את האחריות לעוניים – והכל כדי להשקיט את המצפון. כי היפתחות אל העני מחייבת, מטילה אחריות. מרגע שנפתחתָ, לא תוכל לחמוק ממנה. היא נוכחת, היא מציקה, היא מטרידה.
מה אני עושה, כשאני רואה את הילדים הנוברים בפחים, מה אני עושה כשאני רואה אותם, חוץ מלקלל ולהגיף את התריסים. אם אני במקרה למטה, אני מחליפה אתם מלה, נותנת להם חפצים, לפעמים כמה שקלים ותמיד אני מרגישה, שבעצם, אינני עוזרת להם, אני משפילה אותם.
הקטנת מימדי העוני היא משימה קיומית, לאומית ואתית, ואף על פי כן, מה עושה לנו העוני של זולתנו, לאיזה מעשים הוא מניע אותנו, מה עשינו אחרי שקראנו את הנתונים, מה אני עושה, חוץ מלקלל ולהגיף את התריס ואת הלב. מדוע לא איכפת לנו די, כדי לצאת מתחומי הנוחות שלנו, כדי להפגין, כדי להיאבק, כדי להחליף את השלטון, להזיז את התחת.
אולי אחת הסיבות היא ריבוי העניים. ככל שירבו העניים כך ירחק השינוי, כי העניים עסוקים בעוני בכל דקה מחייהם. המאבק היום-יומי גוזל את כל זמנם, את יכולותיהם ואת כוחותיהם, ככל שיגבר שיעור העוני, הסיכוי למיגורו יהיה קלוש יותר.
אני מתפתה לכתוב, שמישהו מגבוה יודע זאת ועושה כמיטב יכולתו להותיר את שיעור העוני, או לפחות אינו עושה דבר כדי להדבירו. כיוון שהעוני מטמטם הוא משרת את השלטון ומייצב אותו.
"חברה אשר אינה דואגת לענייה ולמעוטי היכולת החיים בקרבה", כתב בעבר מבקר המדינה, יוסף שפירא, על דו"ח העוני, "אינה פוגעת רק בכבודם ובזכויותיהם, אלא פוגעת גם בדמותה שלה. מדינה אשר לא מבטיחה כראוי את זכותם לחיים במינימום של כבוד אנושי, מפרה את חובתה כלפי כלל החברה לכבד את זכויות היסוד של האדם באשר הוא אדם."
כתבה וצלמה: באבא יאגה © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה |
תגובות אחרונות
-
לואיס קרול
בתגובה על אילו סגן הרמטכ"ל לא היה מתפתל
-
יסינראל
בתגובה על בלוג חדש וקבוצת פייסבוק לפליטי קפה דה מרקר
-
אהובהקליין
בתגובה על פליטי קפה דה מרקר בפייסבוק
-
יסינראל
בתגובה על פרידה
-
liat62
בתגובה על על המנכ"ל ועל העצלות – הדהודי קורונה
-
רונית אברהם
בתגובה על על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נגעת בנקודה רגישה מאד וכואבת...
יש לי כל כך הרבה מה לומר בנושא.
הנתונים היבשים הם לצערי הרב הרבה יותר
מכפי שהם במציאות העגומה שלנו.
זו מדינה שמנוהלת ע"י טייקונים ועסקנים.
בזמן שהחלשים נרמסים ונזרקים לאנחות מידי יום.
עצוב מאד ומקומם להחריד !
אם המדינה רוצה להפחית את שיעור העוני - היא לא יכולה להשען על סעד מהשמיים, או לחלופין על היד הנעלמה של השוק. היא צריכה להפשיל שרוולים ולהתערב - לתכנן, למסות, להשקיע וכו' כדי לתת כלים למי שנמצא המעגל העוני לצאת ממנו. יש גם תופעה הולכת ומתרחבת של עוני הזקנה - ששם כבר הרבה יותר קשה להיחלץ, ודורש חשיבת עומק.
"אם המדינה רוצה להפחית את שיעור העוני - היא לא יכולה להשען על סעד מהשמיים, או לחלופין על היד הנעלמה של השוק. היא צריכה להפשיל שרוולים ולהתערב - לתכנן, למסות, להשקיע וכו' כדי לתת כלים למי שנמצא המעגל העוני לצאת ממנו. יש גם תופעה הולכת ומתרחבת של עוני הזקנה - ששם כבר הרבה יותר קשה להיחלץ, ודורש חשיבת עומק." - נכון, אבל המדינה לא רוצה! אם היתה רוצה היתה עושה!
בעבורי זה בלתי אפשרי להתייחס לנושא העוני כהערת אגב.
נדמה לי שנעשו צעדים לשפר את המצב - ביניהם העלאת שכר המינימום, צמצום התופעה של עובדי קבלן, חוק הפנסיה, והשקעה ניכרת בשוק העבודה במגזר החרדי (וקצת פחות) במגזר הערבי.
הבעיה שבמקביל עלות המחיה (בעיקר עלות הדיור) עלתה - ולאו דווקא בהתאמה.
מכיוון שזה לא המקום לכתוב תזות אסתפק במובן מאליו - אם המדינה רוצה להפחית את שיעור העוני - היא לא יכולה להשען על סעד מהשמיים, או לחלופין על היד הנעלמה של השוק. היא צריכה להפשיל שרוולים ולהתערב - לתכנן, למסות, להשקיע וכו' כדי לתת כלים למי שנמצא המעגל העוני לצאת ממנו. יש גם תופעה הולכת ומתרחבת של עוני הזקנה - ששם כבר הרבה יותר קשה להיחלץ, ודורש חשיבת עומק.
לא הבנתי למה צריך להעדיף אחד על פני האחר, (עוני על פני מלחמות) מההסטוריה אפשר ללמוד, שעוני דווקא מוביל למלחמות, ראה גרמניה ערב מלחמת העולם השניה, אבל לא רק. זוהי דרך מצוינת של שלטון מרושע להוציא את זעמו של ההמון העני, ולהסיט אותו מעוניו, במקום להחליף את השלטון יוצאים למלחמה נגד אויב מבחוץ. אצלך מורידים מעשר לצדקה ואני משלמת מיסים הרבה יותר ממעשר, אבל הכסף שלי הולך למטרות שאני לא מזדהה אתן.
נושא חשוב ביותר, כתבת בצורה מקיפה ומעמיקה - רק:
"מדוע לא איכפת לנו די, כדי לצאת מתחומי הנוחות שלנו, כדי להפגין, כדי להיאבק, כדי להחליף את השלטון, להזיז את התחת".
לשאלתך - מאותה הסיבה שאנחנו לא מצליחים להזיז את התחת שלנו למאבק במתווה הגז הבעייתי, מאותה הסיבה שהמחאות הקטנות שקמות פה דועכות באותה המהירות שבה התרוממו. כי האנשים פה מפחדים משינוי, בגלל זה ממשיכים לבחור באותו החושך בכל פעם מחדש. מוכנים ללכת לנבור בפחים רק כדי שחס וחלילה ה"סמול" לא יעלה, בטעות.
זו לא טעות, זו מדיניות.
אני מסכימה לחלוטין עם הפסקה הלפני אחרונה שלך. השלטון מעוניין בנתינים עניים, חסרי השכלה ומפוחדים. זה מבטיח את המשך שליטתו לעולם ועד.
בתנאים כאלה, מה הסיכוי של מחאה חברתית כלשהי להצליח?
כמה טוב לך באמת י
ש גם כאלה, כמובן, וכאלה, אבל כשאתה גדלת הסמרטפון והג'ינס הקרועים וכל השאר לא היו הנורמה. אבל זה לא משנה, העוני נמדד לא לפי ההעדפות שלך או לפי מה קנו ומה לא קנו לך, אלא לפי ההכנסה לאדם, זה הקריטריון העיקרי ולפיו נקבע דו"ח העוני. לצערינו לא כולנו נתקלים בעניים באמת. ירושלים מלאה בהם.
"זוג עובד, אינו מתקיים בכבוד" - ללא ספק, העלית את אחת הבעיות העיקריות
השאלה היא רק לגבי משפחות שמביאות הרבה ילדים מתוך אידאולוגיה (דתית, דמוגרפית וכו) בלי אפשרות לפרנס אותם כראוי, ואז הם נחשבים מתחת לקו העוני- גם הם וגם הילדים.
העוני הוא מנטליות
העוני הוא שיטה.
למשפט הראשון יש פוטנציאל וויכוח ומשטמה, אבל לפעמים העוני הוא לא מה שאין לך אלא מה שאתה רוצה שיהיה לך ואין לך.
המשפט השני, לצערי הוא שיטת ממשל, לממשל יש אינטרס שיהיו אזרחים עניים, נבערים, במאבק הישרדותי מתמיד. אין לו עניין באזרחים ידענים, מעורים, עם כוח בידיים. העוני הוא שיטה שמובלת בידי הנאו-ליברלים בראשות הליכוד (ובעיקר ביביהו) מאז שהחל לשלוט בארץ.
גם לשלטון מפאי ומפם הקודם לו יש חלק בשורשיו ובמחלות שהוליד והביאנו עד הלום.
לכן הדבר הטוב ביותר שקרה פה בעשורים האחרונים היא המחאה החברתית וחבל שהיא נפחה את נשמתה (על ידי העסקה המבישה של גלעד שליט) , אני מאמין שכשהיא תקום שוב הפעם ינוצטו חלונות ראווה, בנקים יעלו באש ורחובות ייחסמו לימים ארוכים.
העקבות של המחאה החברתית עדיין כאן ומחוללות שינוי אבל לא בקצב ובמינון שראוי היה. לכן הלכתי לכל הפגנות המחאה החברתית ולהפגנוות נגד שוד הגז. לא כי אין לי באופן אישי אלא כי אני חושב בשם ילדי ואלו שאין להם בכיס, אין להם בבנק, אין להם אופק ונקודת יציאה ממעגל העוני.
נחזור למשפט הראשון: יש לי עדיין חוב לילדי ובעיקר לעמית על מתנות יום הולדת, דמי כיס, וסתם תשורות שרציתי לתת להם והם ענו לי: אין לי צורך, כשאחליט מה אני באמת צריך / רוצה אני אבקש. זה חלק מהגאווה שאני גאה בא והדרך הנכונה לחינוך (לדעתי). יכלו לקבל ולא רצו, יכלו לדרוש ולא דרשו, היו מאושרים ממה שיש ולא ממה שאין.
בכל פעם שאני נתקל בעניים כאלה אני מברך את אלוהים שיש לי זוג מכנסיים טובים
ודאי, שהעניים אינם מקשה אחת. בונבון, למה לא תעירי מה שיש לך להעיר
אפשר להתפלפל כאן כהוגן על דיוק הסקר
ועל הסטטיסטיקה..., ונכון, לא הכול עשוי
מקשה אחת...
ובכול זאת..., עמותות רבות, כמו גם אזרחים
פרטיים רבים, עושים רבות למען עזרה לזולת
וקשה לי לומר שמישהו מנבחרי הציבור עושה
דברים דומים לאלה...
חוסר הרגישות של נבחרי הציבור מעלה כעס
ותמרמרות אצל..., אלה שמתמידים לבחור
בהם...
חבל שביום הבוחר, לא באים עם "נבחרים" אלה
חשבון...
קשה לי שלא להתייחס אל חוליי החברה המודרנית
כמי שדרדרה עוד ועוד אל מעגל העוני ע"י פרסומות
שטמטמו את הדעת, פרסומות אשר בהכרח שינו את
סדרי העדיפויות ואת השפיות...
גם אצל נבחרי הציבור דומה שסדרי העדיפויות מהם
והלאה...
ניראה לי שכבר נאמר הכל.
מעניין איך היה המצב אם הוצאות הביטחון במדינה לא היו מגיעות למימדים מטורפים שכאלה
( יש לומר הרכרחים )
תודה.
קראתי כל מילה.
לא כל נכה הוא נצרך. לא כל נכה הוא מוגבל נכה אחד לא דומה לנכה אחר.
(גם מי שנדרש למשקפי קריאה הוא מוגבל- ואני לא צינית רק מבהירה)
בכל מקרה יש אנשים וחלקם אכן נכים שי שלהם הוצאות כספיות גבוהות יותר מאשר לאנשים בריאים.
ויחד עם זאת רק עוד דוגמית קטנה, נכה של ביטוח לאומי הוא מעט שונה מאשר נכה צה"ל.
עכשיו קצת יותר ברור מה שכתבתי כאן?
*
מי שאינו רואה אותם, את השקופים על כל סוגיהם, הילדים העניים בינהם, טוב לעשות להראות לו .
להתעלם פירושו לקחת בזה חלק, לא תמיד אפשר לעזור, אבל לא להתעלם ממה שאינו נוח לראות.
יש לי הערות לגבי חלק מציבור העוני, הם לא כולם מיקשה אחת, אך החלטתי לקבור אותן אצלי בפנים.
התחלתי לכתוב לך תגובה ארוכה ומנומקת, אחרי שקראתי שוב את התוכן הקודם שלך שצרפתי לכאן.
ואז קראתי מה השבת למגיב הראשון. קצבאות הנכים והמוגבלים כבר מזמן לא עומדות על 300 שקלים.
ואולי כדאי שאנשים יפסיקו להסתמך רק על כותרות / מחקרים שמתבססים על n גדול מספיק ויתחילו לפקוח עיניים ולראות איך באמת שורדים פה בארץ שלנו אנשים שיש להם חיים.
מנחם בגין ז"ל שהוריד את מחירי החשמל והמע"מ - הוא גם התחיל בחיסול ההסתדרות ואם לא הוא אז חבריו הציונים הכלליים