כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    האמת העירומה

    14 תגובות   יום ראשון, 13/12/15, 12:48
    ''
      
      
    לפני כ-3 חודשים הלכתי לבקר חברה, לפני כן עברתי דרך הסופר וערכתי קצת קניות.
    הגעתי לבניין שלה שמתגוררת בקומה ה-5, הזמתי את המעלית, נכנסתי, לחצתי על הקומה המתבקשת ולאחר כמה שניות.. אחד הסיוטים של חיי התגשמו. המעלית נתקעה. המעלית נתקעה!
    שתבינו, אני גיבורה גדולה מאוד בהרבה דברים, אבל פחדנית לא קטנה בדברים אחרים. וזה אחד הדברים שמשתקים אותי.

    בשלב ראשון כשהבנתי שאני לכודה בלוע המפלצת הזו, הרגשתי כאילו יד מתכת לוחצת את לבי. כאילו לא די בקלסטרופוביה, אני גם פוחדת מחושך. תמיד ישנה עם אור. דבר ראשון, הוצאתי את הסלולרי וחיפשתי עם אפליקציית הפנס את לחצן הפעמון. לחצתי עליו בטירוף, אבל נאדה. אף אחד לא שמע את ההזעקה. שקט מצמרר. התפללתי שתהיה קליטה ואוכל להתקשר לפחות לחברה שלי. הייתה קליטה לא רעה, אבל השיחה שלי עברה ישירות לתא הקולי. כלבה! בינתיים אף אחד לא בא ולא נכנס לבניין. מניאקים!

    התחלתי לרעוד בשלב זה, אבל הכרחתי את עצמי להירגע:
    נועה! תנשמי עמוק, תרגעי! התחלתי לנשום עמוק, כדברי, אך מיד חדלתי מזה ועצרתי את נשמתי:
    טיפשה! החמצן במעלית יגמר יותר מהר!
    התחילו לרוץ במוחי סרטים אופטימיים מאוד, כגון שעד שיגיע החילוץ ימצאו את שלדי המסכן, לאחר שאכלתי אפילו את שקיות הניילון מהסופר. הבאתי לעצמי מיד צרחה כדי להירגע, אז החלטתי להתקשר לחברה אחרת, בעצם לשתיים, לאיזה אקס, לחבר הטוב ביותר שלי, לחברת נפש, לחבר נפש זכר, לאחי, לבוסית שלי וזהו. אני חייבת להודות שכולם היו בסדר גמור והם הגיעו כדי לתת עזרה מורלית, גופנית ורוחנית, כמובן לאחר שאיימתי עליהם במשהו עם מי הירקון..
      
    בינתיים החרדה שלי רק הלכה וגברה, עד שחיכיתי לאנשי הפאנל, התעוררו בי נבואות שחורות. נזכרתי בכל הכתבות ההזויות והמוזרות שאני קוראת ברחבי הרשת ומעלה  לבלוג ואז נזכרתי שקראתי לא מעט פעמים על מעליות שנפלו לתהום! ואלו שלא נהרגו שנלכדו בתוכם, נשארו נכים לכל חייהם מפציעתם. בשלב זה כבר לא יכולתי לעמוד על רגלי הרועדות והתיישבתי על רצפת המעלית בתקווה שהתחת שלי מספיק מרופד להגן עלי מהנפילה ההולכת וקרבה. ואז נזכרתי בכתבות על רוחות רפאים ששהו בתוך מעליות הסנני
      
    זה השלב שנתתי לעצמי צרחה שנייה (יותר חזקה), והתחלתי ללעוג לעצמי על הפחדנות המגוחכת.
    אז כדי להירגע יותר התחלתי לנשנש ממה שהיה בתוך השקיות. יאק. הכל דיאטטי. למה ל ע ז א ז ל החלטתי באותו יום להתחיל דיאטה? שתיתי בשקיקה חצי קרטון חלב 1% בטעם מים ואכלתי קרקרים בטעם קלקר מעודן.

    המשכתי לחטט בשקיות ופתאום בתוך החושך הסמיך של המעלית אורו עיני. גפרורים. לא, לא התכוונתי להדליק אותם כי זה היה גוזל את המעט חמצן שנותר בכוך הזה. אמרתי לעצמי, הנה, זו הזדמנות להביא לעם את האמת ויחד עם זאת להוכיח לכל המגה-מפעלים האלו שהם לא יותר מאשר חבורת מושחתים גנבים המנסים בכל הזדמנות לעבוד על הצרכנים.
    כן, החלטתי לספור כמה גפרורים יש בחבילה הזו האמורה להיות 400 גפרורים. ככה היה כתוב באריזה של 10 קופסאות קטנות כאשר הארתי עליה עם הסלולרי.
      
    בשלב זה, החום היה מעיק ובקושי נשמתי, אבל אמרתי לעצמי, אם אני אמות כאן, לפחות אמות עם הידיעה שצדקתי. יש כאלה ששוקלים גבינת קוטג' ויש כאלה שסופרים גפרורים כדי להביא צדק לעם.
    אני כבר אראה לכם, יא נוכלים.

    כביתי את הסלולרי והתחלתי לספור אותם בגישוש. קופסא ועוד קופסא.. ונחשו מה? צדקתי! באריזה לא היו 400 גפרורים כמובטח, לא ולא קהל נכבד,  היו שם 421 גפרורים. 421 גפרורים! זונות.
    לאן נגיע עם המפעלים שעושים דברים כאלו? איזה זלזול,  ככה מתחילים ההפסדים, פיטורים ופשיטות רגל. תתביישו לכם!
      
      
    ''

      
    הזעם שלי, על שלא הצלחתי להתלונן על משהו מוצדק הגביר את החום הנוראי שהגיע לפי ערכתי ל-50 מעלות. היה חסר מעט כדי שאוריד את החולצה, אבל אז נזכרתי שאם המעלית תיפול.. שלפחות ימצאו אותי מתה אבל לבושה!

    ברגע זה בדיוק התחילו להגיע אנשי התקשורת, ז"א אלו שהתקשרתי אליהם. התפתחה שיחה מאוד קולחת, כאשר כולם מנסים להרגיע אותי כגון "המעלית לא תיפול" "יש לך חמצן לעוד שעה לפחות" וכאלו דברים מרגיעים. אחרי זה התחילו הבדיחות קרש שרק הגבירו את הבסה שלי וגרם לי לצרוח מתוך החור השחור: תשתקו בבקשה, תשתקו! @%%^)&%$#@##!&%*#*&#!!!


    לאחר כמה שעות הגיע החילוץ (האמת שזה היה לאחר חצי שעה בערך), מערת עלי באבא נפתחה, עיני סונוורו מהאור הפתאומי, כל קהל אהובי עמדו נרגשים עם עיניים לחות מאחורי אנשי התחזוקה, היו איזה 9 שחלקם הכחשתי בכל תוקף שהתקשרתי אליהם, כולם התחילו להציע לי מים ושוקולד, כאילו חילצו אותי מתוך הריסות של רעידת אדמה, היה נדמה לי שברקע אני שומעת מלודיה בכיינית של כינורות, היה להם פרצוף כזה של - אוי מסכנה-חי חי חי איזו בסה להיתקע במעלית, ז"א תערובת של רחמים צחוק ולעג, אבל סלחתי להם כי בתמורה תוך כדי חיבוקים ניגבתי בבגדים שלהם את ידי שהיו מוכתמות מגופרית. 


    בדיוק ברגע הזה הופיע חברתי, זו מהקומה 5. היא פתחה עיניים גדולות גדולות ושאלה "מה קרה"? אמרתי לה שנתקעתי במעלית המזויינת של הבניין המזויין שלה ושעכשיו תלווה אותי הביתה כי אין סיכוי שאדרך שוב במעלית הזו. 


    שלחתי את כל הפמיליה לדרכה בליווי הרבה "תודה, תודה שבאתם, לא היה צורך באמת, ממש לא פחדתי" (ברור שהיה צורך וברור שפחדתי), ואני וחברתי נסענו לביתי. כל הדרך הנ"ל סיפרה לי כמה אני מסריחה מגופרית וזעה, אמרתי לה שתסתום ת`פה, כי הגפרורים האלו הצילו אותי בריפוי בעיסוק וחוץ מזה היא צריכה לפצות אותי על עוגמת הנפש שנתקעתי במעלית המקרטעת שלה.

    אחרי מקלחת נהדרת דרשתי מחברתי תעשה לי עיסוי בכפות הרגליים ושתכין לי את הבלינצ`ס הנפלאים שהיא מכינה - "תכיני הרבה שישאר לי גם למחר"- כמובן שאת הדייאטה לא התחלתי באותו יום. גם לא למחרת.. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/12/15 22:36:

      צטט: מיסיס הייד 2015-12-16 17:23:16

      צטט: נתןפאר 2015-12-14 15:46:37

      אני יכול לומר לך ששפר עליך גורלך...30 דקות במעלית כנראה נראו כנצח...אבל את יכולה להתנחם... אני כלאו בעולם הזה מעל 60 שנה...((-:
      ------------
      אתה צודק לגמרי. אבל כולנו באותה סירה, נכון? :)
      הייתי מוסיף...ששוקעת לעט...לעט  (הסירה) ...):
        16/12/15 17:28:

      צטט: ~בועז22~ 2015-12-13 15:32:57

      את יודעת מה היום הכי קל בדיאטה, לא?..., זה היום השני, כמובן. זה היום שבו מפסיקים אותה..., וקצת מבדיחות הקרש, לא תשתפי איתנו, אה?... (-:
      ----------------
      לגמרי נכון :)
      בתכלס, אם מתמידים, על פי נסיוני, עד היום השלישי זה הכי קשה, לאחר מכן, זה הופך להרגל.. עד הנפילה הבאה צעקה
        16/12/15 17:26:

      צטט: זונות פוליטיות 2015-12-13 21:03:01

       

       

      ברוטוס:   אז זו את שהתקשרת מטלפון חסוי ולא ענינו? בפעם הבאה התקשרי מטלפון גלוי ונדע שזו את

       

       

      נטוס:      מעליות, לעולם אל תסמכי עליהן

      ---------------------

      יא רעים, ככה נטשתם אותי? :(

      ברור שלא סומכת עליהן.. אבל לפעמים צריכה לעלות לעזריאלי.. ואז הבטן והראש מתהפכים לגמרי..

       

       

      ..

       

        16/12/15 17:25:

      צטט: א ח א ב 2015-12-14 06:29:29

      איפה נשמע כדבר הזה..? לא יעלה על הדעת. חארות מנייאקים זבלים ותפלצות. פשוט זונות ...היו שם 421 גפרורים. 421 גפרורים! זונות.
      ---------------
      אתה רואה? מה יהיה? אי אפשר לסמוך על אף אחד במדינה הזו כבר.
      אגב, ראיתי היום פוסט שהשקילה בדואר ישראל, גונבת. במקום קילו 1, 1,800 גרם. אמיתי
        16/12/15 17:23:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-12-14 12:02:32

      הסבל הנורא...

      --------

      ברור רחלי... נו, מלא בלינצ'ס! :)

        16/12/15 17:23:

      צטט: נתןפאר 2015-12-14 15:46:37

      אני יכול לומר לך ששפר עליך גורלך...30 דקות במעלית כנראה נראו כנצח...אבל את יכולה להתנחם... אני כלאו בעולם הזה מעל 60 שנה...((-:
      ------------
      אתה צודק לגמרי. אבל כולנו באותה סירה, נכון? :)
        16/12/15 17:22:

      צטט: הנץ דואה 2015-12-15 21:57:59

      איזו יכולת סיפור מעולה, ממש תענוג. תודה.
      ---------------
      איזה כיף שאהבת נץ יקר מגניב
      תודה!
        15/12/15 21:57:
      איזו יכולת סיפור מעולה, ממש תענוג. תודה.
        14/12/15 15:46:
      אני יכול לומר לך ששפר עליך גורלך...30 דקות במעלית כנראה נראו כנצח...אבל את יכולה להתנחם... אני כלאו בעולם הזה מעל 60 שנה...((-:
        14/12/15 12:02:
      הסבל הנורא...
        14/12/15 12:02:
      התמורה היתה שווה את הסבל הנושא....
        14/12/15 06:29:
      איפה נשמע כדבר הזה..? לא יעלה על הדעת. חארות מנייאקים זבלים ותפלצות. פשוט זונות ...היו שם 421 גפרורים. 421 גפרורים! זונות.
        13/12/15 21:03:

       

       

      ברוטוס:   אז זו את שהתקשרת מטלפון חסוי ולא ענינו? בפעם הבאה התקשרי מטלפון גלוי ונדע שזו את

       

       

      נטוס:      מעליות, לעולם אל תסמכי עליהן

       

       

      ..

       

        13/12/15 15:32:
      את יודעת מה היום הכי קל בדיאטה, לא?..., זה היום השני, כמובן. זה היום שבו מפסיקים אותה..., וקצת מבדיחות הקרש, לא תשתפי איתנו, אה?... (-:

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין