כותרות TheMarker >
    ';
    0

    נינט

    2 תגובות   יום שני, 14/12/15, 09:55

     

    בת יחידה לאב יקה ולאם ממוצא ספרדי *  בעקבות מעשי אלימות כלפי האם ההרה * לא הכירה את אביה כלל עד שפגשה בו לראשונה בעת גיוסה לצ.ה.ל.  הקשר עם אמא ז"ל היה קשר אוהב, תומך ומקבל *

    בעקבות מחלת האם, לפני 23 שנה, היא מחליטה להביא ילד נוסף שלישי לעולם * יום לאחר מסיבת ברית המילה, נפטרה האם. רגע זה מנביט את הרעיון שעליה לכתוב.      הגעגועים לאורך השנים אינם מרפים * עוצמות הכאב וחוסר הסליחה העצמית, שאינה מספרת את סיפורה של האם, מביאים אותה להתיישב, לכתוב ולתעד את דמותה של נינט (האם)  ממידע וסיפורים שליקטה מקרוביה * זוהי רונית מאור, נשואה ואם ל- 3 מורה ללשון וספרות, שמשיקה בימים אלה את ספרה "נינט" בהוצאת "אופיר ביכורים" שמציינת : "אם יש לי זכות לבקש, אבקש בתחינה גדולה, למי שפיו הוגה עדיין את המילים אבא, אמא.  אנא, אל תחכו ליום מתאים, ליום שמציינים אותו כיום אב/ אם/ הולדת וכולי, לא לחכות...עשו ככול שידכם משגת, עוד היום, מה שתוכלו כדי לשמח את הוריכם כדי לגרום להם לצחוק צחוק בריא. הרבו לומר  תודה,  בלי סיבה. הדגישו את הנתינה שלהם כמה שהיא לא מובנת מאליה, כמה שאתם יודעים להעריכה. כי אם לא כעת...אז...אחר כך לצערי, מאוחר. פשוט עומדים מול אבן קרה בבית קברות ומה שלא נעשה... נצחצח את המצבה ונדליק נר ונפאר ונקשט את המקום...זה לא ינקה אותנו מצפונית, נהיה נתונים לחסדי חמלת העולם!!!

    ''


    בהיותה בת אחת עשרה החלה רונית מאור 53, נשואה ואם לשלושה תושבת מושב שדי חמד לכתוב סיפורים ושירים אך הם מעולם לא פורסמו. נינט הוא ספרה הראשון. בשנת 1992 נפטרה אמה של רונית מאור לאחר חמש שנים שבהן נאבקה במחלה קשה. מאז נפטרה אמה ראתה המחברת חובה לעצמה להנציח אותה כדי להקל במעט את תחושת החלל שהותירה אחריה בלכתה. את הספר נינט היא כתבה לזכרה.


    "נינט" הוא  סיפור מרתק על מיזוג תרבויות המפגיש בין אנשים שונים ממקומות שונים ושוזר בו את סיפור אהבתם של יעקב ונינט. הכמיהה לארץ ישראל היא המכנה המשותף ביניהם, האם די בזאת כדי להתגבר על אבני הנגף שבדרך? הסיפור מגולל בכנות וברגישות מצבי התמודדות עם טראומות מהעבר ומתאר געגועים בלתי פוסקים למה שהיה, לטוב ולרע, בתקווה לעתיד טוב יותר.


    תחושת יתמות בלתי פוסקת. "הגעגוע לאמי לא פוסק", מציינת רונית. "לפני 23 שנים נפטרה אימי ואיתה גם האמירה התמימה "אמא". לפתע קלטתי בעוצמה כי אני היא ההוכחה היחידה שאימי היתה פעם. למרות שאנשים זכרו מי היתה נינט, מעולם לא הספדתי אותה ובמשך כל השנים שחלפו גם לא הצלחתי לסלוח לעצמי שלא סיפרתי לעולם כולו מי היתה האשה הנפלאה הזאת. האדם הוא עולם הולך ונעלם חי לו עד שבתום מכסת חייו הקצרה – מת. האדם הוא עולם נעלם ונאלם. כאבתי. רציתי לזעוק את כאבי".

     

    מעגל החיים. אמה של רונית נפטרה כארבעה ימים לפני יום הולדתה 60  ביום למחרת אירוע ברית המילה של בנה השלישי. תחושת ההלם היתה גדולה למרות ההכנה שנעשתה על ידי הרופאים המלווים. באותו היום החל לקנן הרעיון לכתיבת הספר.

    רונית : "המוות לא נתפס. מה זה? איך קורה? שהחיים שתמו עומדים לצד חיים שנולדו והחדש מפנה מקומו לישן... ואט אט מעז ומשכיח את הישן... היה קשה. או אז עלה בי הרעיון  לתעד בכתב את דמותה של נינט מפירורי מידע וסיפורים שליקטתי מקרוביי. ואולי באיזה אופן אחוש איזו הקלה שאמא שלי, הדמות שנתנה לי את המתנה היקרה מכול לחיות, למעשה, ניצחה את המוות.


    העבר נשאר מאחור. כשהיא מצויידת בפרטים ובמידע : תיאורים על הבית, השכנים, ותחומי הפרנסה השונים, וגם חלק מן השמות והאירועים שהתרחשו בחייה של האם. היא מחליטה לשבת ולכתוב. תוך כדי התהליך היא נוקטת משנה זהירות על מנת לא לפגוע באנשים ו/או בקרוביהם. "היה עליי להיצמד לאופיים כפי שהיו בפועל. כך פירשתי על פי זיכרון ילדות – כך הצגתים – הם בהחלט לא שונים מן המציאות. איני יכולה לבדות יש מאין. אני יכולה לתאר יש מיש בלבד. החיים דרמטיים מספיק ולא היה לי צורך להתאמץ להפוך אותם לכאלה, עליי רק לחבר את השתלשלות העניינים לפי ראות עיניי".


    "אימי סיפרה מעט". משתפת רונית.  "לאימי היה חשוב לטפל בענייני ההווה. חבלי ההיקלטות שלה בישראל החלו מ1949 והיו מלווים כמו כל עולה חדש בלמידה מפרכת. העבר נשאר מאחור וההווה תפס מקום חשוב, שבו משקיעים את מירב המרץ והכוח. "כל עבודה כיבדה את בעליה" היתה חוזרת האם ואומרת לבת הקטנה – רונית זוכרת שהאם עבדה כאחות בבית חולים לחולי נפש 15 שנים. בתעשייה הצבאית כמנהלת מטבח 12 שנה ועוד 7 שנים תפקדה כאם בית במוסד חינוכי לבנות נוער. בין העבודות ניקתה בתים ומלצרה באולמות חתונה ".  


    23 שנים - געגוע בלתי פוסק.  הגעגוע לאם מתורגם לאותן שעות אחה"צ של הקפה בהן העבירו השתיים שיחות חולין על החדשות האחרונות במשפחה, בעבודה ובארץ. "מתגעגעת גם ליכולת המופלאה שלה להפוך את הבית הדל למעון פאר.  אימי היתה אשפית במטבח הטוניסאי בלי ללמוד. כל סלט חי או מבושל שלה גרף מחמאות מצד כל מי שטעם. מנת היהלום שאני הכי מתגעגעת אליה היא "מגש המלך" מתורגם מצרפתית למנה המורכבת של קוסקוס איכותי לצד מחשי קציצות בשר וירק בתוך תפוחי אדמה המקולפים כפי שתפוז מקולף, לצד קערת מרק של קוסקוס המתובל בעצמות בקר איכותיות. ואי אפשר בלי מקבובה חריפה שהיתה תמיד במידה ממכרת. הטעם הזה של הכול יחד, לצערי, נגוז במהלך השנים למרות שניסיתי להתחקות אחר יכולות הבישול שלה לא הצלחתי בשום אופן לשחזר  את הטעם. ויתרתי. כאבתי. התגעגעתי. ולא רחק היום עד שהפכתי לצמחונית.  פשוט לא היה טעם להמשיך לאכול בשר..."


    בכל שנה בעלי שלושת ילדיי ואני עולים לקבר ביום האזכרה ולאחר שמנקים את המצבה מניחים זר פרחים ומדליקים נר נשמה אנו קוראים את תפילת האותיות של שמה ואת השיר שכתבתי על המצבה. אחר כך כל אחד בתורו מספר לסבתא נינט על מה שהתחדש לו מן השנה שחלפה. לבסוף אנחנו מבקשים שתשמור על כל אחד מאיתנו שם למעלה ובעצב מסיימים במשפט "חבל שאת לא איתנו.." זוהי המסורת שלנו כבר 23 שנים. 


    אם ובת. האם היוותה מודל לחיקוי וסמל עבור הבת. באותם דברים קטנים המהווים אבני דרך לחיים. "להגיד לא. לבדוק בעצמי. להקשיב לאחר.  לאהוב אהבת חינם. לתת.  היא היוותה דוגמה לאזרח הפשוט שמגיע להישגים קטנים כגדולים אך ורק כי עבד קשה". מציינת רונית.


    ילדות ללא אב.  רונית היא בת יחידה לאב ממוצא יקה ולאם ממוצא טוניסאי. סיפור הכרותם "נולד" בעיר תל אביב בשנת 1961. "אימי טיילה בעיר תל אביב עם חברתה בתחילת 1961 אבי ראה אותה ונדלק. הוא החל לחפש את קרבתה. היא דחתה אותו משום שהיה פרוד ולא גרוש. "תחזור לאשתך ותעזוב אותי" היתה אומרת לו. "קצת כבוד לאמא של ילדיך..." אבל הוא חזר עם תעודת גירושין מאשתו ועד שלא הראה לה והבטיח שהוא שוב רווק היא לא התירה לו להתקרב. הם בילו יחדיו כשמונה חודשים ולבסוף החליטו להינשא. בנובמבר 1961.  באוקטובר 1962 נולדתי".


    הנישואין לא מחזיקים מעמד. האם מחליטה לגרש את האב בעקבות מקרה אלימות. כשהיתה האם בהריון חבט/ הכה האב בבטנה פעם אחת. אירוע זה הספיק בשביל לסיים מה שאולי התחיל כסיפור אהבה.  "הויכוח האינסופי על הספרדייה המלוכלכת והפולני המטונף היוו את רוב הכעסים שלהם. שבע שנים ניסה בית המשפט לעשות "שלום בית"  כי אבי התחרט בכל פעם. לבסוף הוחלט על גירושין. אבי ניסה להתחמק מתשלומי מזונות וסבר שאם יכחיש את אבהותו יצליח. זה לא עזר. בדיקת הד.נ.א הוכיחה. בתום שבע שנות פירוד בהן לא הותר לו להגיע הביתה מסיבות שונות, הגיעו לבסוף מסמכי הגירושין. אני לא הכרתי את אבי במהלך שנות ילדותי. רק כחיילת הצלחתי לממש את רצוני לראותו וללא ספק בזכות העידוד הרב של אמא לעשות זאת. עם השנים גיליתי שיש לי אח ואחות מצד אבי מאשה אחרת לפני שנישא לאימי. הכרתי אותם לראשונה כשהגעתי לגיל 19."


    "חיצונית אני דומה לאבי. באופיי אני מזכירה אותו לפי דברי אמא שלי: את עוקצנית כמוהו. אבל אחרים שהכירו את אימי אומרים לי שגודל הלב של אמא שלי,  ומידת החמלה שלה דבקו  גם בי."


    להיות בת זה לא רק סטטוס זו זכות גדולה. לאחר שנולדה בתה הבכורה החלו להתגלות אצל אמא המחלה. תוך שהיא יולדת את ילדיה ולומדת להיות "אם" בעצמה, היא גם הופכת להיות "המשענת" של אמה בכל מובן.  "זאת היתה זכות גדולה. לומדים להכיר לעומק. לומדים לעודד, לומדים להיות הורה להורים ואט אט גם להשלים עם העובדה שאין חיי נצח. הזדמנות פז היא לי לבקש ממי שיש לו הורים, תעשו הכול כדי לשמח אותם ולגרום להם לצחוק צחוק בריא. תנו להם לספר את סיפוריהם. תגיבו. תדגישו את הנתינה שלהם כמה שהיא לא מובנת. כי אחר כך כבר אי אפשר לתקן...".


    כששואלים את רונית אם יש לה עוד חלומות ומשאלות להגשים? היא שולפת במהירות את התשובה ואומרת : "אני חולמת להיות סבתא כיפית, שואפת לכתוב בלי להפסיק ספר ועוד ספר ועוד רבים...כי לדידי החיים והספר אחד הם."

    וגם אולי לבקר בטוניס. דבר שמאוד רצתה לעשות. אבל איש מקרוביה לא גילה התלהבות להצטרף אליה. היא מחליטה לטייל  במרוקו ושם היא  לומדת קצת על  חיי היהודים בחבל הארץ הצפון אפריקאי.


     

    סוף!

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/12/15 10:33:
      תודה יוספה .
        15/12/15 08:14:
      בהצלחה ובהרבה הרבה הנאה !!!

      ארכיון

      פרופיל

      מירב ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין