כותרות TheMarker >
    ';
    0

    ✮ על אהבה, אמונה, תקווה ואומץ לב ✮

    3 תגובות   יום שני, 14/12/15, 18:26
    ישראל אדנה יסמני 

    בסיפור הבא אטול לעצמי את הדרור להיכנס לתוך נבכי לבם של הדמויות, יחד עם זאת להיות נאמן למקור ככל האפשר. ובכן קוראים יקרים, אתם עתידים בזה הרגע לקרוא על אהבה, אמונה, תקווה ואומץ לב.


    מסופר כי בתקופת  הכְּפוּ קֵן (1888-1892), עת שרר רעב כבד באזורים רבים באתיופיה, נדדו יושבי הארץ לעבר צפונה של המדינה, שם הסיכויים לאורח חיים סביר בכדי לשרוד בימי הבצורת הקשים היו גדולים יותר. כמו רבים אחרים הנוהרים למקום בו יש תקווה, גם ארבעת האחים לבית משפחת איוב נערכים לעזוב את ביתם באזור סֵמֵן וללכת לעבר צפונה של הארץ- לתיגראי.  לפני היציאה לדרך, הם הספיקו ללקט צידה לדרך מהמעט שהיה ברשותם, וגם לקבל את ברכת הוריהם; כך באיחולי הצלחה מתחילים האחים לשים פעמיהם לעבר מרחבים אחרים בציפייה שהשמועה כי באזור הַהִוא טוֹב שָׁם אמת היא. אולם, ככל שחלף הזמן והתרחקו מנקודת ההתחלה, הבינו הארבעה שעזבו בְּמְלוֹא הַמֶּרֶץ את ביתם באשמורת אחרונה שהם למעשה סוללים דרכם להרפתקאות מסוכנות ומרות. שעה רודפת שעה, ובני איוב מְקַרְטֵעַים בדרכים, צעד אחד בייאוש ופוסעים שניים בתקווה; ממעטים במילים, רגע ועוד רגע עד אשר המסע החל מתנהל בדממה מוחלטת. לא היה להם צורך בהבל פה, הם הבינו צפונות לב אחיו ויהיה זה אפילו במבט חטוף לעבר מבע פניו או שפת הגוף האחד של השנייה- והכירו רצונותיו של גדול כקטן.

    ''
    הרי סֵמֵן, אתיופיה.

    ארבעת מבין ילדיי איוב אשר יצאו את הדרך בִּנְעוּרֵיהֶם, אחים וחברים טובים היו, מי שהכירו נפשות זה של זה ככף היד, דרדקים המסייעים להוריהם במלאכת הבית ובעבודות השדה, ששיחקו הרבה ורבו בינם תכופות- כמו אחים. ילדים שד' אמותיהם ידעו ימי שמחה ואושר, רגעי מחסור וגם זמנים של שפע. והנה אלו ניצבים במסע חייהם-  במעלה רכס ההרים ואחר גם באדמה הצחיחה, והצידה לדרך אזלה, וגרונם יָבֵשׁ עד מאוד; ומסביב אין נפש חיה. יעדם קרוב היה, ברם, הם לא ידעו זאת. הילדים הללו נושאים תפילה בלִבָּם ומנסים באפיסת כוחות להמשיך הלאה, אולם, שלושה מהאחים נכנעו לקרב האחרון- והחזירו את נשמתם לבורא. אחת מביניהם עדיין לא נכנעה- ווֹרְקנֶשׁ שמה.


    "רק לעתים נדירות גדלים בני משפחה אחת תחת אותה קורת גג. הקשר הקושר את משפחתך האמתית אינו קשר של דם, אלא של כבוד וחדווה איש בחיי רעהו."

    ''

    ועצמות יקיריי נפשה פזורים היו באדמה היבשה, לִבָּה דואב עד מאוד, וצִמָּאוֹנה כבד. את גרונה רָוְותָה בתפילות שבלב, באמונה באלוהי ישראל. הנערה הזו שתכף נדע אם תצליח במשימה ותפתח פרק חדש בקורות חייה; זכרה ונצרה בליבה את סיפורי התנ"ך והנסים להם הקשיבה בשקיקה, היא גם חרטה בלבה את שאביה ואימא מגוללים היו על מקום היוולדה, סֵמֵן,  חבל ארץ אשר היווה את במת ההיסטוריה של "בית ישראל" (ממלכת הגדעונים), בו גם התחנכו וצמחו מורים רוחניים, הכהנת, ששקדו על האותיות והנה קראו מילה וחיברו אותה למשפט ושיננו והחכימו בשנים הרבה, ואחר שהוסמכו, מלמדים ומקדשים את 'בית ישראל'. כך דור עובר דור ומצטרף לשרשרת ארוכה באילן היוחסין מקדמת דנא. וורקנש בת איוב, שהבינה היטב את חשיבותה ההמשכיות שהיא נושאת עמה, לא העלתה על דעתה כלל להיכנע למרות הייסורים.

    ''

    אילוסטרציה (-:


    בדבקות רבה דִּדְּתָה צעדיה, גופה כואב, נפשה מתייסרת, ולבה פועם מתוך אמונה כי ידה אוחזת בלפיד הדורות, ואורו מאיר בה גם בבדידותה, ביגונה ובלילותיה האפלים והמבעיתים; וכך בתשישות, על סף מוות, אֵשֶׁת החַיִל באה יְגְעָה עד "מיי צ'או", בדרום תיגראי, ומתחילה פרק חדש בחייה.


    למן ההתחלה, המקומיים טפלו ועזרו לנערה עד ששבה למוטב, עם הזמן התאקלמה בסביבה החדשה והחלה לעבוד לפרנסתה. 


    באותם הימים, איש מ'בית ישראל', אָלָיוֹ (Alayo) שמו, נדד גם הוא במרחבי הארץ עד שהתמקם לבסוף ביישוב בשם "מיי טווארו". עם הזמן הוא מתערה בסביבה החדשה ומצליח די יפה בעסקיו.  באחת הפעמים שמע מפי הסוחרים שהיו נעים ונדים בארץ, אודות נערה יפת מראה וטובת לב שעברה כברת דרך ארוכה בכדי להציל נפשה, וזו מבנות 'בית ישראל' הייתה, צנועה וחסודה העובדת בחריצות ובכבוד למחייתה, אולם מסרבת הייתה לעבוד ביום השבת, ואפילו תמורת כל ההון בעולם.  אליו בן סנדיהון נשבה בסיפור ובאופייה של הנערה, ובלי לאבד רגע דל, ביקש להצטרף לסוחרים ולהפגישו עם הנערה; לאחר מספר ימים התלווה עמם ל'מיי צ'או'. לעֵת עֶרֶב הגיע למקום ונשאר ללון בבית אחד הסוחרים.  

     

    והנה הגיע השעה. בנפש הומה ולב נרגש השכים בנץ החמה להתחקות אחר בת סֵמֵן שהושיע אותה האל. בראותה באור ראשון קָרַן עור פניו,  אָכֵן כִּי כֵּן היה הדבר, נאה למראה הייתה וזו הילכה בשמלתה בהילוך אטי של גאווה מכאן ולכאן. הוא ניגש אליה והציג עצמו כאיש מ'בית ישראל',  והיא חרוצה הייתה ומקשיבה בחפץ לב תוך כדי עשיית מלאכתה. לעתים יישרה מבטה לעברו וחייכה לו חיוך של סוד. ימים מספר לאחר שהכירו, בשיחות ומפגשים הרבה ומתוך חשש פן תתבולל, גָּמְלָה בְלִבּם הַחְלָטָה לעבור יחדיו ל'מיי טוארו'. שם הם קובעים את ביתם, ולאחר זמן גם נישאים. 

     

    וורקנש איוב אשר צלחה מסע מתיש ומפרך שבמהלכו היא מאבדת את שלושת אחיה, זו שהלכה לאיטה וחצתה הרים גבוהים בגפה, הנערה שגמעה אמונה ברגעי ייאוש, הצליחה בסופו של דבר להיגאל.  לימים נולדה לה בת (יחידה) והשם שבחרה עבורה: זרטיהון, שמשמעו, תהיה לי לצאצא, שתמשיך את שושלתי; ואכן כך, זרטיהון (בתמונה) היא סבתא רבא שלי.  _

     

    (*_שם נוסף של זרטיהון הוא- טנש_) 

    ''
    זרטיהון, בתה היחידה של וורקנש איוב

    לגיבורת הסיפור שלנו, יש נכדים, נינים וצאצאים שהגיעו, גדלו ונולדו בארץ ישראל. העובדה הזו היא הניצחון הגדול של רוח האדם, האמונה והתקווה שהוא נושא בלבו. וורקנש איוב אישה גדולה מהחיים. 


     

    איוב הוליד את וורקנש בסֵמֵן, אתיופיה. וורקנש ילדה את זרטיהון אליו. זרטיהון ילדה את ווגי גרמאי. ווגי ילדה את אלמיטו אלנה. אלמיטו ילדה את ישראל אדנה (יסמני). ישראל הוליד את דביר ונעמי בארץ ישראל.

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/15 14:26:
      סיפור יפה. כתוב היטב
        19/12/15 14:15:
      תודה איש יקר בסוף מגיעים אלינו אנשים אלו שהם בלא מעט פעמים יהודים טובים הרבה יותר ממקבלי ההחלטות החובשים כיפות כאן שפוסלים אותן-ם על יהדותם...
        16/12/15 17:00:

      סיפור חיים מדהים של אישה מדהימה

      מרגש, נוגע לנפש, ללב, לנשמה

      על רוח האדם אשר הופכת עולמות