כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חוף אבוד

    כבר שנים אני כותב למגירה,
    עכשיו היא פשוט מלאה והדפים מתחילים לגלוש החוצה,
    אז החלטתי לסדר אותם כאן כדי שלא יתגלגלו סתם על הריצפה...

    כל הזכויות שמורות.

    0

    סתיו עכשיו - חלק רביעי

    2 תגובות   יום שלישי, 15/12/15, 00:33

    ''

     

    כבר שלושה ימים שסתיו חורשת את הקמפוס. על המדשאות היא לא מצפה למצוא אותו, היא מכירה בדיוק מי יושב, על איזה חלקה, באלו ימים ושעות ויחד עם מי. בכל זאת בוחנת סביב כל מדשאה שבדרך, אפילו גילתה מדשאה חדשה מאחורי בניין ההנהלה, אחלה מקום למעט שקט. בקפיטריה לא ראו אותו, ענבל נשבעה לה שתדווח לה ברגע שייכנס. בניין הפקולטה לפיזיקה נראה לה כמו יער חשוך, מגששת באפלה, מחפשת חלקיק האלוהי. כבר העירו לה פעמיים שהיא נמצאת בבניין הלא נכון, שבפקולטה הזאת אין בנות, גם שילוט אין, ועזרה היא לא מצליחה לקבל. ואולי הוא בכלל לא שייך לכאן? מה היא יודעת? אפילו שם משפחה אין לה.

    שולחת עוד הודעה, "בבקשה, אני באמת רוצה לדבר   בוכה  3/>", היא עוקבת לראות שההודעה נשלחת, v אחד, vv, אחרי כמה שניות הם נצבעים כחול. הוא קרא את ההודעה, זאת כבר השלישית היום, גם ניסתה פעם אחת להתקשר אבל ניתקה לפני שענה, ואולי לא התכוון בכלל לענות. היא בחנה את המספר הרשום על הצג, אם היה פה שתיים במקום חמש ושלוש במקום השמונה אז היה יוצא מספר סימטרי, חושבת שקוראים לזה פילנדרום? פילודנדרון? או שזה בכלל שם של פרח. שוב לא מחייגת, אסור לה להראות אובססיבית, היא כבר קצת כזאת, יותר ממה שהיתה רוצה להראות. גם ברק כבר הבחין שמשהו השתנה, בדרך כלל הוא לא רואה כלום, הכל מבחינתו נמצא במקום שהוא רוצה שיהיה. "מה קורה? מאמי", הוא שאל אותה הבוקר. "הכל סילאן" ענתה וניסתה ללבוש את החיוך הרגיל בהצלחה חלקית בלבד. "אאאההה, זה הימים האלה..." הוא אמר ונישק על מצחה. היא חצי הנהנה, זה מתאים לה שיחשוב ככה, שלא יציק עכשיו.

    היא שוב בדרך לספריה, מבחינה מרחוק במישהו שנכנס. הוא משך בכתפו את פליז התכלת שגלש ברשלנות, גם לאביב יש כזה פליז גולש, היא מאצה צעדים אחריו, מתאפקת לא לרוץ, שלא יראה אותה מזיעה.
    השקט בפנים הלם בפניה, היא משוכנעת שכולם שומעים את פעימות ליבה. היא עומדת בפתח מביטה סביב, אז ככה זה נראה מבפנים. איפה הוא? היא מתחילה להתקדם, קול נקישת העקבים מושך תשומת לב, היא חולצת נעליים. עכשיו היא יכולה להתקדם בשקט, אבל איך מוצאים בחור בין ערימות ספרים? היא צריכה לצאת מהקופסא, לחשוב פתוח. יש, היא מצאה, היא שולפת את הנייד וכותבת הודעה "אני יודעת שאתה כאן", מביטה סביב ולוחצת 'שלח'. שתי שניות ארוכות הסתיימו בזמזום רטט על שלחן, זה בא מאחור, היא קלטה את הכיוון, מתגנבת בצעדים שקטים, והנה ראש מורם, היא מבחינה בו מחפש סביב, גם הוא הבחין בה. היא מתקרבת, הוא נועץ מבט, היא רואה את המחשבות שלו רצות. שלושה צעדים ממנו, אביב מנער מעליו את הקסם וחוזר בהפגנתיות למחשב. "אביב" היא אומרת ניצבת ממש מולו, "אני חייבת לדבר אתך" אמרה. "ששששש......." הוא ענה לה במקהלה מתואמת יחד עם עוד כמה שישבו קרוב, "זאת ספריה פה, לא מדברים", הוא אמר בקול קריר חסר יחס והחזיר את המבט אל תוך המחשב. "תקשיב רגע אחד" היא תפסה את ידו המקלידה, "לא רוצה להקשיב לך", אמר מנער את ידה מעליו מבלי להסיט מבטו מהמחשב. היא קולטת את מבטי הכעס הדוקרים בערפה. "אתה חייב להקשיב לי" התחננה, "מתערבים שלא?" הוא הרים לעברה מבט חד וחדרני, והדמעות שלה התחילו להצטבר במורד הגרון. "בבקשה!" היא התיישבה בכיסה מולו, מקפלת את צג המחשב על ידיו שחומקות מנשיכת המקלדת, וכבשה עיניה בזרועות על השולחן.

    "אני מבקשת ממכם לצאת!" סתיו הרימה מבט בבהלה לאחור ומצאה את הספרנית הזועפת. "סליחה" היא מלמלה לספרנית וקמה בהססנות מקנחת אפה בפיסת טישו, מביטה לסירוגין על אביב ועל הספרנית. אביב פתח מחדש את המחשב הנייד מתעלם מסתיו ומהספרנית וממתין למוכנותו. "אני מדברת גם אליך!" רעמה שוב הספרנית. אביב הביט בה נרעש, "אבל אני...", "לא מעניין אותי, אני לא שוטרת" הספרנית שמה ידיים על מתניה וסתיו העלתה חיוך מדמה לעצמה שהיא אוחזת אלה בידה. אביב עצר לרגע לפני שהתחיל לאסוף את חפציו אל תוך התיק. כשקם לבסוף יכלה סתיו להבחין בחיוך קל על פניו הרציניות. הוא הושיט לה יד וחיוכו התרחב תחת העיניים השואלות ללא מילים. היא נעלה נעליה מושכת חיוך מעל הדמעות הנקבות ושילבה את ידה בידו, יחד פסעו בקלילות, שכמעט הפכו לדילוגים, אוחזים ידיים לכיוון הדלת.

    על המדשאה שבחוץ הוא הניח את תיקו בעדינות, מושיט את ידי השניה אל סתיו שצללה במבטה אל תוך עיניו. "אז את זכית בי בהתערבות?" הוא ניסה לשבור את המבוכה, היא התרוממה לאט על בהונותיה משחררת את שפתיה לקראת שפתיו המהססות המתקרבות.

    "תעיף את הידיים המטונפות מהחברה שלי!" היא שמעה פתאום מאחור. "ברק!" היא הספיקה לומר וקפצה בבהלה הצידה מפני האגרוף שנשלח בעצמה והפיל את אביב על הדשא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/15 19:41:

      צטט: n1free 2015-12-15 19:24:17

      מתח רומנטי לבנות הנעורים :-)

      תודה,

      בינתיים התגובות הן של אמהות בנות הנעורים :)

        15/12/15 19:24:
      מתח רומנטי לבנות הנעורים :-)

      ארכיון

      פרופיל

      שחף ים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין