מכירים את זה שאתם נשואים כבר כמעט 14 שנים והאישה שלכם, אהבת החיים שלכם, ממש רוצה שתקנו דבר כלשהו שאתם פשוט לא מסוגלים להרשות לעצמכם כלכלית? (שאלה רטורית אה?).

ובכן, זה בדיוק מה שקרה לי כשהמכונית שלה התקלקלה ו..איך אגיד את זה בעדינות.. היא לא 'השתגעה' על המכוניות שהצעתי לה (תודה רבה באמת יד2..) ואמרה את המשפט שהכי פחדתי לשמוע – "אני רוצה מכונית ח-ד-ש-ה."

הלב נפל לי למכנסיים.. מכונית חדשה? זה מינימום 100 אלף שקל למכונית שהיא תסכים לנהוג בה! מה גם שחודשיים לפני כן שילמנו על 'בת מיצווש' שעלתה יותר מהחתונה שלנו. באותה נקודה המצב לא נראה טוב.

אף טיעון רציונלי לא עזר, אף טיעון לא רציונלי לא עזר גם כן, וכך התחיל לו המסע – מסע החיפושים אחר רכב חדש (ח-ד-ש) שאישתי תסכים לנהוג בו, ויותר חשוב, מכונית שחשבון הבנק שלי יהיה מסוגל להתמודד עם העלות שלה. השלב הראשון בחיפושים היה כמובן ללכת ליבואנים – אני, ישראלי אמיתי, יכול לקמבן כל אחד (חוץ מאשר את אישתי.. ואת אמא שלי..) – אני אלך ליבואן, ואני אגיד לו "תשמע, יש לי 70 אלף, מה אתה אומר שתעשה לי מחיר על המכונית? אז מה אם היא עולה 110 אלף, מה זה 40 אלף בין שני ישראלים אה?" ובכן, זה לא עבד (למרות שכן קיבלתי כמה ברושורים מאד יפים,  בחינם!).

אובד עצות, פניתי לחבר וותיק שתמיד שם בשבילי כשאני לא יודע מה לעשות – גוגל. נכנסתי והקלדתי בלשונית החיפוש "לקנות מכונית חדשה בזול" ונדהמתי מהתוצאות. אתם ידעתם שאפשר לקנות דרך אלבר את אותה המכונית שמוכר היבואן הרשמי בעשרות אלפי שקלים פחות? כי אני לא. מסתבר שקיים דבר כזה שנקרא "רכבי 0 ק"מ" שזה בעצם אומר שאתה קונה מכונית חדשה מהניילונים, פשוט לא דרך היבואן הרשמי.

בהתחלה הייתי קצת סקפטי, חשבתי שזה בטח סתם תכסיס פרסומי וברגע שאני אגיע לאחת מהחנויות שלהם, אני אראה מחיר הרבה יותר גבוה (סתם לשם השוואה, ניסן מיקרה מהיבואן הרשמי עולה כמעט 99.5 אלף שקל, ואצלם 73 אלף שקל.. הבדל עצום). אמרתי שאין לי מה להפסיד והלכתי עם אישתי לאלבר (ובדרך אליהם ייחלתי לשני דברים – הראשון שהמחיר יהיה באמת זול והשני שאישתי תאהב את המיקרה).

זוכרים את התחושה שדיברתי עליה בתחילת הסיפור? תנסו עכשיו לחשוב על הדבר ההפוך (אני אעזור לכם: תדמיינו שבאותו מחזור הקבוצה שאתם אוהדים מנצחת, והיריבה העירונית שלה מפסידה – תחושה מדהימה אה?) כי ככה הרגשתי. קודם כל, המחיר שקיבלתי באמת היה נמוך בצורה דרמטית מזה של היבואן הרשמי (ותואם לזה שאמרו לי – לא עבדו עלי!), ובנוסף אישתי ישר התאהבה במיקרה. כלומר, אישתי מצאה רכב שמתאים לדרישות שלה (ח-ד-ש, קומפקטי ונוח) ואני מצאתי רכב שמתאים לדרישות הצנועות שלי (שלא יגרום לי לפשוט רגל).

אז מה מוסר ההשכל מכל הסיפור הזה? תמיד לזכור לבדוק את כל האפשרויות ולא ללכת עם הראש בקיר, ויותר חשוב מזה – להפסיק להיות פרייארים! אני לא רואה שום סיבה הגיונית להמשיך לשלם ליבואנים הרשמיים יותר כסף עבור אותן המכוניות בדיוק. אפשר לחסוך המון כסף – מה אתם הייתם עושים היום עם עוד 26.5 אלף שקל בחשבון הבנק שלכם? כי זה הסכום שאני חסכתי בזכות זה שקניתי את המכונית של אישתי כמו שקניתי.