כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הסטירות של החיים - ( בי"כ קוממיות, קוסרבטוריון רון+קאולי)

    2 תגובות   יום רביעי, 16/12/15, 22:53

    בשנות השבעים של המאה שעברה, לא היו מונחים רפואיים ל-"הפרעות קשב",
    ובאין ריטלין, קונסרטה וסיפרלקס נשלחתי לשיעורי נגינה באקורדיון.
    אמא שלי קיוותה שנגינת רקויאם ופיוטים חסידיים, ייצרו בתוככי נפשי הסוערת, אקלים של סבלנות להכנת שיעורים, רוגע ורגעי ריכוז שהטבע ביוזמתו לא העניק לי.
    אך זה לא עזר ואת הסטירה הראשונה בחיי קיבלתי דווקא מהמורה לאקורדיון, שעצביו  לא עמדו בזיופים הנוראים.

    את הסטירה השנייה קיבלתי כמה חודשים אחר כך מהמורה לחשבון ש"לא באתי לה טוב" ולא פתרתי נכון תרגיל שנראה לה די פשוט. היד שהתעופפה בפתאומיות וסימני האצבעות שנשארו על פניי כמה ימים, רק ביטאו את המטרד הנורא שראתה בי. 
    נקמת הגורל - המשפט: "אתה לא במקרה הבן של המורה צילה" בליווי סטירה מצלצלת, רדף את ילדיה שנים רבות כנקמה אילמת גם אחרי שמתה..

    את הסטירה השלישית חטפתי מהמורה החדש לאקורדיון שאכל להנאתו סנדביץ' וסבל בפנים חתומות לנגינתי...
    כנער דתי שחונך שיש שמור שלש שעות לפחות בין אכילת בשר לחלב, לא יכולתי להסיר את העיניים מממפגש הדמים הבלתי אפשרי שהתחולל בתוך הסנדביץ' של המורה. ראיתי כיצד קציצת בשר נחה על שכבת קוטג' עבה.

    בקושי נשמתי. הבנתי שסוף העולם הגיע וזה קורה מול עיניי.

    המורה שלא הבין למה אני נועץ מבט מוזר בסנדביץ', דחף בחוסר רגישות את הסנדביץ' כמעט לתוך הפה שלי כשהוא אומר:
    "מה אתה ילד רעב? קח את הסנדביץ' הוא נהדר, אני אכין לי אחר... "
    ריח הקציצה שעלה באפי היה נורא. המעמד היה למעלה מכוחותיי, ובלי ששלטתי בכך, פרץ סילון של נוזל עכור מתוך הפה שלי, נמרח על הפסנתר העתיק וננעץ בדביקות בין הקלידים.  (לא היתה אוקטבה שניצלה מהמעמד לא לא זכתה לכיבוד...
    - "מה עשית" ? צעק המורה המזועזע.
    - "אתה הולך להאכל באש הגיהנום", עניתי והעיניים שלי נשטפו בדמעות.
    - "איך אתה מדבר, חצוף" צעק המורה וידו התעופפה... 
    - "כתוב בתורה: 'לא תבשל גדי בחלב אמו', עניתי וברחתי.

    פעמיים בשבוע במשך חודשים ארוכים טיפסתי על העץ והצצתי מבעד התריסים, לתוך ביתו של המורה לאקורדיון שברח' אבן גבירול 73 בת-א, כדי לבדוק אם שרד את החטא הנורא...
    **
    את הסטירה הרביעית קיבלתי כעבור חמש שנים. בבבית הכנסת קוממיות ברח' מודליאני בת-א.
    בבר - מצווה משפחתית.
    " מה שלומך" סטר על פני בכוח רב ובחיבה יתרה חיים שטנגר. חבר מגושם של אחי הגדול ורץ למעגל הריקודים. פניי הוטחו הצידה ודם החל לרדת מאפי.
    עשרות שנים חלפו. מהבר מצוה, איני זוכר דבר, אבל את הסטירה, כן.
    לאיש אין שמץ של מושג,
    מדוע עד היום, כשאני רק שומע את המילה בר מצוה, אני מלטף את לחי שמאל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/16 19:51:

      מה עם החמישית?

        18/12/15 00:16:
      זהו אז קיבלו סטירות לוקי הפרעת קשב וריכוז.