כותרות TheMarker >
    ';

    כלה ונחרצה

    הזדמנות למשהו טוב...
    "סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות.
    החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן,
    ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות
    גם בדורות הבאים..."

    ארכיון

    הצל שלי ואני...

    58 תגובות   יום שישי , 18/12/15, 12:51

    אמש נפגשתי עם תרפיסטית באומנות, שמטפלת בילדים הזקוקים לטיפול רגשי -  מתוך הנחה / הבנה שיצירת האומנות זו חוויה, שלאורך זמן מובילה לתחושת סיפוק, ושתהליך היצירה יכול אף להיות תהליך מרפא שמטרתו להעצים את הילד הסובל מדימוי עצמי נמוך. 

     

    המפגש הזה... והפוסט "להחזיק ... מעמד" - שכתבה friend הביאו אותי להעלות נושא רגיש זה. 

    להחזיק מעמד... פוסט שמטרתו, ואני מצטטת חלק מתגובתה של friend "להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו..." ולדעתי, יש בקשיים אלו להשפיע על הדימוי העצמי.

     

    ''

     

    "הצל שלי ואני... " - שיר של פוליקר, שהיטיב כל כך להגדיר במילים נבונות דימוי עצמי מהו...

     

    הצל שלי ואני יצאנו לדרך 
    השמש עמדה כך בערך 
    פעם אני מוביל 
    ופעם צל על השביל 
    עננים התכנסו בשמיים 
    התחילו לרדת טיפות מים 
    צילי התכנס בתוכי 
    המשכתי לבדי בדרכי 

    הרוח טלטל 
    הפחד טפטף וחלחל 
    צילי בתוכי מרעיד 
    מפחיד יותר מתמיד 
    הוא שואל לאן אתה לוקח 
    אני משיב לאן אתה בורח 
    למה תמיד קירות מוגנים 
    למה צל כשאור בפנים 

    בוא נעוף רחוק 
    אתה תהיה לי כנפיים 
    אל חיבור דמיוני 
    שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי 
    בוא נקפוץ, נמריא, נעוף 
    אל קשר הצל והגוף 
    די להמשיך לברוח 
    אל מה שתמיד רצינו לשכוח 

    לשכוח את דלתות הבלבול 
    את הילד שמציץ דרך חור המנעול 
    בוא נעבור את הגבול 
    אל החופש שהיה כבול 
    ורק מנגינות מזכירות 
    שבחוץ אפשר להיות 
    משוחרר מכל פחד 
    רק כשהצל ואני ביחד 

     

    ''

     

    הצל - הוא אזור שבו מוסתר מקור האור הראשי, כך שהוא חשוך יותר בהשוואה לסביבתו.

    בהשאלה - הצל - לרוב, הוא כל השדים שלנו שנאגרים משך החיים בבקבוק. 

    הוא האמונות שלנו, המחשבות שלנו, הדפוסים הרגשיים, משקעי הילדות שמתעצמים... וכל אלו צצים ועולים בקשרים עם אחרים.

    עת אנו מביטים במראה אי אפשר שלא להבחין בהם, והמראה שקופה ואינה ורודה...

    כפי שאנו רואים את עצמנו - כך אנו נראים, גם אם הדמות "המשתקפת" במראה עושה עוול נוראי לדמות ... במילים אחרות - הדימוי העצמי.


    הדימוי העצמי הוא למעשה ראיה סובייקטיבית, ויש כאלו שמלאים בעצמם ומצטיירת מולם בבואה מושלמת, שרחוקה שנות אור מהאמת, אף על פי שאין לכך הצדקה. הם אלו שמרכיבים משקפיים ורודים ומספרים לעצמם עוד סיפור, שעלול להתנפץ בלי התראה מבעוד מועד. ולהיפך - יש גם כאלו שמחמירים עם עצמם על אף שהם הרבה מעבר למה שהם חושבים. יחד עם זאת, לא תמיד האנשים סביבינו יודעים מי אנחנו באמת... לרוב, האנשים הם שיפוטיים וביקורתיים ומשום כך לא כדאי להישען על דעתם. מכירה מקרוב...

     

    הדימוי העצמי חסר צבע וקשה להבחין בו... אך הבעיות מתחילות כשמתחילים לדרוך עליו.

    או אז, הנפש משתוקקת לחזור לחוף המבטחים שלנו לכאורה - לבית הפרטי, כדי להילחם באותם שדים של החיים.

    קל לומר לאחרים לנסות ולהפסיק להילחם בהם ולהתמקד באור, משום שהצל למעשה אמור לעקוב אחרינו ולא אנו אחריו, אבל מי כמוני יודע שהמסע הפנימי הזה - ממש אבל ממש - לא פשוט.

    להנחתי, אנו לא בוחרים להיפגע ממילים אלו ואחרות... אלא זו התוצאה כשדורכים על נקודת התורפה, על אותו שד שנאגר משך החיים בבקבוק ולבש צורה... שד שנושף בעורף ומאיים לפרוץ כל הזמן.


    אפשר לתקן ולשפר... נדרש לשם כך להגיע לתובנות, להכיר בעובדה שיש משא עודף על הכתפיים ולקלף אט אט את השכבות שהצטברו משך השנים - מסע פנימי של ניקוי שדים ורעלים.

     

    I'VE NEVER BEEN TO ME BY CHARLENE - שיר קסום משנות השבעים המאוחרות על תודעה, על החשיבות לצאת למסע אישי כדי להכיר את האני עצמי ולעשות למען עצמי. הדרך לשינוי - מתחילה במסע פנימי...

     

    ''

     

    מצ"ב קישור לכתבה שפורסמה לא מכבר ב-YNET השופכת אור על השלכות דימוי עצמי נמוך במערכות יחסים.

     

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4631914,00.html

     

    קטע מהכתבה:

     

    אנשים עם הערכה עצמית נמוכה יקבלו אומללות כעובדה במקום לנסות ולשפר את המצב הקיים. הסובלים מהערכה עצמית נמוכה עשויים להאמין שאין ביכולתם לדבר על הרגשות שלהם מבלי שהם יסתכנו בדחייה או בפגיעה במערכת היחסים, אקט שגורר אחריו הישארות במערכות יחסים לא מספקות ולא מאושרות. "אפשר להניח שדווקא להישאר בשקט במצב של לשכוח ולסלוח, הוא אקט שמבנה מערכות יחסים ותורם להן, אבל כשזה מגיע לנושאים אקוטיים במערכת היחסים, חוסר היכולת לשוחח עליהם עלול להיות הרסני".


    שבת שלום וסופ"ש נפלא !
    דרג את התוכן:

      תגובות (58)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/16 23:59:

      צטט: נחרצה 2016-01-14 19:21:01

      צטט: יואלדהן 2016-01-09 19:31:15

      זו לפחות התחלה של מסע שכל אחד עושה בין אם הוא רוצה או לא. ואני, תמיד כשהגעתי לצומת, בחרתי ללכת בשביל שהלכו בו פחות. (פרוסט)

      אז ככה... לצערי לא כל אחד בוחר לצאת למסע הזה... יש כאלו גם שנתקעים משך חיים ארוכים באותו מקום מבלי לעשות שינוי. וזה נכון ... לא תמיד העדר צודק ודווקא הדרך הפחות קונבנציונאלית טובה יותר - אלא שאנשים שיפוטיים וביקורתיים תמיד כלפי אלו השונים מעמנו. תודה וסופ"ש נפלא.

      וזה חשוב מה יגידו?

        16/12/16 16:55:

      צטט: היא ולא אחרת 2016-12-14 10:00:23

      שמחתי שרשומה נהדרת זו הוקפצה. החיים מלאים בנסים ונצחונות, אותם המורגשים היטב וגם אלו שפחות, בחלוף הזמן ובבשלות הדרך למדים לראות. שמחתי נהנתי לקרוא כאן, תודה. לימים משמחים ומוארים ❤

      כהרגלך... תמיד ממלאת את הלב בהמון טוב :) החיים אכן מלאים בנסים ונצחונות. יחד עם זאת, ומתוך ניסיון חיים אישי - יש משקעי ילדות שתמיד נושפים בעורף. לא רק מהבית, אלא גם מביה"ס, ממורה זו או אחרת, חברים...לקח לי המון זמן להשלים עם דברים ולסלוח. רק ההשלמה איפשרה להמשיך קדימה. תודה חברה יקרה וברוח התקופה הקרבה ובאה - ימים מוארים ושבת נהדרת.

        14/12/16 10:00:
      שמחתי שרשומה נהדרת זו הוקפצה. החיים מלאים בנסים ונצחונות, אותם המורגשים היטב וגם אלו שפחות, בחלוף הזמן ובבשלות הדרך למדים לראות. שמחתי נהנתי לקרוא כאן, תודה. לימים משמחים ומוארים ❤
        14/12/16 08:36:

      צטט: story 2016-12-14 00:38:20

      מזל שדיפדפתי אצלך והגעתי אל המקום הזה.

      תודה יקרה על ההערכה. לכולנו יש שדים שנאגרים משך החיים בבקבוק... השאלה איך משלימים איתם וממשיכים הלאה. יום נהדר על אף היותו סוער במיוחד :)

        14/12/16 00:38:
      מזל שדיפדפתי אצלך והגעתי אל המקום הזה.
        14/1/16 19:22:

      צטט: מאריאנטואנט 2016-01-09 23:41:16

      פשוט פוסט נהדר וחשוב אני לקחתי אותו לחיים תודה לך.
      תודה יקירתי ... מקווה שכולנו חווינו מסע זה או אחר - בבחינת שיעור מאלף לחיים. סופ"ש נפלא.
        14/1/16 19:21:

      צטט: יואלדהן 2016-01-09 19:31:15

      זו לפחות התחלה של מסע שכל אחד עושה בין אם הוא רוצה או לא. ואני, תמיד כשהגעתי לצומת, בחרתי ללכת בשביל שהלכו בו פחות. (פרוסט)

      אז ככה... לצערי לא כל אחד בוחר לצאת למסע הזה... יש כאלו גם שנתקעים משך חיים ארוכים באותו מקום מבלי לעשות שינוי. וזה נכון ... לא תמיד העדר צודק ודווקא הדרך הפחות קונבנציונאלית טובה יותר - אלא שאנשים שיפוטיים וביקורתיים תמיד כלפי אלו השונים מעמנו. תודה וסופ"ש נפלא.

        9/1/16 23:41:
      פשוט פוסט נהדר וחשוב אני לקחתי אותו לחיים תודה לך
        9/1/16 19:31:
      זו לפחות התחלה של מסע שכל אחד עושה בין אם הוא רוצה או לא. ואני, תמיד כשהגעתי לצומת, בחרתי ללכת בשביל שהלכו בו פחות. (פרוסט)
        5/1/16 21:29:

      צטט: shimenben 2016-01-02 12:03:15

      "הופך את הבטן" הייתי רוצה כ"כ להאמין שאנחנו חיים בחברה סובלנית יותר, עד כדי כך שאני משלה את עצמי מיותר לומר שזה מתפוצץ לי בפנים!
      סובלנות זו לא מילה גסה - חבל שאינה קיימת בלקסיקון של הרבה אנשים סביב... אולי אז החברה היתה נראית הרבה יותר טובה. אין הכלה של השונה ו/או האחר. תודה שמעון.
        5/1/16 21:27:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-01-02 23:57:02

      מעורר מחשבה. תודה

      תודה רבה.

        5/1/16 21:26:

      צטט: ~גאיה~ 2016-01-02 11:12:39

      השיר שלך שכתבת פשוט צמרר אותי. כל כך יפה ומלא בדימויים חזקים ונוגעים. הנושא שהעלאת כל כך רלוונטי לכל כך הרבה אנשים, ילדים בארץ ובעולם. קשה מאוד לצור מצב שלילדים שלנו יהיה הכול. וגם לטעמי לא בריא ולא נכון. כי אז תעלם להם הרגישות על ילדים שנולדו במסגרת אחרת. החמלה וההבנה יתחלפו בניכור וגאווה. והפערים החברתיים ילכו ויתעצמו מה כשלעצמו רע ולא בריא. היה ויהיה תמיד ולעולם פערים חברתיים מנטליים, וחברתיים. אפילו הרבה יותר ממה שהיה כשהיינו ילדים. כתוב מעניין ומתומצת ואני התחברתי. תודה ושבת נפלאה שתהיה.

      גאיה - לא אוכל לקחת קרדיט על מילות השיר משום שלא אני כתבתי אותו... אגב, החסר לא תמיד מהווה גורם משפיע על הדימוי העצמי. יש גורמים שהם הרבה יותר אקוטיים. תודה על המחמאות.

        5/1/16 21:02:

      צטט: מרב 1956 2016-01-01 14:44:16

      דימוי עצמי נמוך, זה רע

      מה שטוב, שניתן לטפל בזה.

      לעניות דעתי ניתן לטפל בזה אבל על מנת שהטיפול יהיה אפקטיבי - חייבים להתחיל איתו עוד בתקופת הילדות, אחרת השדים הללו עלולים ללוות אותנו משך חיים שלמים. תודה.

      מעורר מחשבה. תודה
        2/1/16 12:03:
      "הופך את הבטן" הייתי רוצה כ"כ להאמין שאנחנו חיים בחברה סובלנית יותר, עד כי כך שאני משלה את עצמי מיותר לומר שזה מתפוצץ לי בפנים!
        2/1/16 11:12:
      השיר שלך שכתבת פשוט צמרר אותי. כל כך יפה ומלא בדימויים חזקים ונוגעים. הנושא שהעלאת כל כך רלוונטי לכל כך הרבה אנשים, ילדים בארץ ובעולם. קשה מאוד לצור מצב שלילדים שלנו יהיה הכול. וגם לטעמי לא בריא ולא נכון. כי אז תעלם להם הרגישות על ילדים שנולדו במסגרת אחרת. החמלה וההבנה יתחלפו בניכור וגאווה. והפערים החברתיים ילכו ויתעצמו מה כשלעצמו רע ולא בריא. היה ויהיה תמיד ולעולם פערים חברתיים מנטליים, וחברתיים. אפילו הרבה יותר ממה שהיה כשהיינו ילדים. כתוב מעניין ומתומצת ואני התחברתי. תודה ושבת נפלאה שתהיה.
        1/1/16 14:44:

      דימוי עצמי נמוך, זה רע

      מה שטוב, שניתן לטפל בזה.

        1/1/16 08:42:

      צטט: ronitbhappy 2015-12-29 06:00:58

      סיגלי ממש נהניתי והרגשתי שהחכמתי חשוב היה שהורים צעירים יחשפו לפוסט שכזה לדעתי מידע חשוב בצורה ברורה ולא מעמיסה תודה.

      היי רונית, זה זמן רב שלא ראיתיך... את רואה דברים גם מנקודת מבט של מורה - משום כך ממליצה לך להכנס לקישור של עמוס - שרון כהן אף הוא מורה - כותב בדיוק על הנושא הזה באופן מרתק. שבת שלום רונית ותודה.

        1/1/16 08:40:

      צטט: אהובהקליין 2015-12-26 20:13:32

       סיגל היקרה.

      תודה לפוסט כה איכותי

      - בו את מעלה נושא ממבט חינוכי-

      באופן יוצא מן הכלל.

      שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

      אהובה.

      תודה אהובה... לא תמיד קלה לנו הדרך. שבת שלום.

        1/1/16 08:39:

      צטט: עמנב 2015-12-25 15:31:38

      מעניין, סיגל. אני מצרף קישור אל מה שכתב המורה שרון כהן בידיעות אחרונות, שנוגע ישירות להתפתחות הדימוי העצמי אצל ילדים, והחלק המכריע של המבוגרים בתהליך. https://www.facebook.com/profile.php?id=638205412&fref=ts שבת שלום, עמוס.

      תודה עמוס על הקישור - קראתי את הכתבה ואין ספק ששרון הוא מורה לחיים שיודע להאיר את הדרך. ברשותך אעתיק קטע קטן אך רב משמעות: "אבל מיד התיישרתי, כי גם המילים הרעות של הילדים על עצמם, הן לא המילים שלהם אלא המילים שהם סופגים מהמבוגרים סביבם. הדימוי העצמי של הילדים הוא תוצר ישיר של מה שאומרים עליהם המבוגרים המשפיעים בחייהם.מה שאנחנו אומרים להם זה מה שהם סופגים ללשד עצמות הנפש שלהם."הקול של המבוגר לילד, הופך להיות הקול הפנימי של הילד". תודה עמוס ושבת שלום.

       

        29/12/15 06:00:
      סיגלי ממש נהניתי והרגשתי שהחכמתי חשוב היה שהורים צעירים יחשפו לפוסט שכזה לדעתי מידע חשוב בצורה ברורה ולא מעמיסה תודה.
        26/12/15 20:13:

       סיגל היקרה.

      תודה לפוסט כה איכותי

      - בו את מעלה נושא ממבט חינוכי-

      באופן יוצא מן הכלל.

      שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

      אהובה.

        25/12/15 15:31:
      מעניין, סיגל. אני מצרף קישור אל מה שכתב המורה שרון כהן בידיעות אחרונות, שנוגע ישירות להתפתחות הדימוי העצמי אצל ילדים, והחלק המכריע של המבוגרים בתהליך. https://www.facebook.com/profile.php?id=638205412&fref=ts שבת שלום, עמוס.
        25/12/15 13:39:

      צטט: Zvi Hartman 2015-12-24 20:15:40

      הדימוי העצמי הוא לפעמים הגדול ביותר שלנו . גם כאשר מנמיכים את עצמנו וגם אם מגביהים את עצמנו מעל ומעבר . איך נלחמים בזה ? אין לי מושג. דוקא מי שיצליח באמת לבטח יקבל פרס נובל

      אפשר גם אפשר לנסות ואף להצליח. להנחתי המודעות לגבי הבעיה מובילה לפיתרון נכון וישים. שבת מבורכת !

        25/12/15 13:37:

      צטט: חני.א 2015-12-23 23:46:17

      לפעמים נראה לי שדימוי גוף הוא שטח אפור כי לא מייחסים חשיבות רבה למילים שיוצאות מפינו ולעיתים פוגעות.המסר הוא קמת בעדינות עם הילדים שלנו בעיקר הטיניג'רס שחייבים לשקול מילים.תודה על המאמר הכתבה והשירים.." חינוך לנוער על פי דרכו"....תודה סיגל

      דימוי עצמי אינו רק דימוי שלילי על הגוף אלא הרבה מעבר לזה... הוא יכול לחבל ביכולת, בהגשמה, בחלום... משום חוסר האמון בעצמנו. לנו ההורים יש השפעה מרחיקת לכת עליהם הנובעים בעיקר ממעשים והחלטות שלנו שלא תמיד לוקחות אותם בחשבון כמו הגירושים למשל... שבת מבורכת !

        25/12/15 13:24:

      צטט: ד. צמרת 2015-12-23 09:56:55

      לצערנו בבתי הספר מיחסים בזלזול לשעורי הציור, המוסיקה והמלאכה. בונים על ההורים שישלחו את ילדיהם לחוגים אחה"צ.
      תודה - והחוגים הללו... עולים הון עתק ויש טעם לפגם לריבוי חוגים, מה גם שאין פנאי למכביר משום כמות השיעורים הלא מבוטלת. מייגע. שבת נפלאה !
        25/12/15 13:22:

      צטט: about a woman 2015-12-22 22:21:54

      פוסט מעולה , לדעתי נוגע בכולנו בשלב זה או אחר בחיים.,.תודה שהבאת, גם את השיר של פוליקר אני אוהבת }{

      תודה יקרה וזה נכון שזה נוגע בכולנו אלא שחשוב עד כמה יש השפעה לדימוי העצמי ומהו המחיר... לעתים פוגם באיכות החיים. גמני אוהבת אותו - שבת נפלאה וקסומה !

        25/12/15 13:17:

      צטט: אספרסו כפול 2015-12-22 16:11:51

      דימוי עצמי של מישהו הוא סך הפידבקים שהוא מקבל.
      ובפשטות... תהיה שווה לסביבה שלך.
      זה כזה פשוט.

      לא פשוט בעליל משום שהסביבה מטבע הדברים אינה הומוגנית, ובכל מסגרת - החל מגן הילדים ועד לצבא ועבודה תמצא אנשים שונים לגמרי ולא רק באישיות אלא גם בחומר. שבת מבורכת וסופ"ש נפלא !

        25/12/15 13:15:

      צטט: שחר י 2015-12-21 22:49:37

      הפוסט הזה כל כך מרובב שאתייחס רק לציטוט של frend: 'החזיק מעמד... פוסט שמטרתו, ואני מצטטת חלק מתגובתה של friend "להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו..." ולדעתי, יש בקשיים אלו להשפיע על הדימוי העצמי.'

       

      אין נוסחה אחת, יש ילד שיגדל למציאות של חוסר וזה יגביר את רצונו להדביק אותו ויש ילד שיפגע מכך ויחשוב שהוא קצת פחות יכול, קצת פחות טוב. כל אחד ואופיו. חינוך זה סוג של א'גנדה + התמדה + דוגמא, אין חינוך בציק, חינוך זה פרוייקט לחיים ולכן הוא כל הזמן משתנה יחד אתך ויחד עם הילד. לפעמים טיפול אחד עוזר לראשון ואותו טיפול לא עוזר לשני. החוכמה לדעת להכיר את הנפשות הפועלות ולדעת לחתוך בזמן ולשנות כיוון.

      כסף זה לא הכל.

      כסף זה לא הכל ולכן לא רק לכסף ו/או לחסך החומרי יש השפעה על מבנה אישיותינו אלא להרבה דברים סביבתיים וגורמים נפשיים אחרים.  ולגבי הטיפול - חתכתי בזמן ושיניתי כיוון אבל לאחר שהעמקתי מחשבה והבנתי יותר מתמיד - שהטיפול הפרטי הכי טוב על  אף היותו יקר. שבת מבורכת ושלווה !

        25/12/15 13:10:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-12-19 20:03:32

      פוסט שווה!

      תודה רחלי ושבת מבורכת !

        25/12/15 13:08:

      צטט: שטוטית 2015-12-19 16:17:33

      אושרו של אדם תלוי קודם לכל בעצמו ולא בזולתו. כך אני סבורה.

      זה נכון אלא שהזולת ו/או הסביבה משפיעים עליו גם אם בעקיפין, והשפעות אלו הן סך החוויות הטובות והרעות שילוו אותנו לעד. שבת מבורכת וסופ"ש נפלא !

        25/12/15 13:06:

      צטט: א ח א ב 2015-12-19 15:03:09

      יופי של פוסט. עצם ההכרה בכך שבכל אדם יש גם אור וגם צל מקלה מאד להתבונן על המציאות, שאף פעם לא פשוטה, להבינה ולקבל אותה. גם כלפי חוץ אך בעיקר כלפי פנים. שבת שלום.

      תודה אחאב. לכולנו אור וצל ולא בכדי אנו כה מורכבים. השאלה עד כמה הצל מעיב על האור ולא נותן לו מקום. שבת ברוכה וסופ"ש נפלא !

        25/12/15 12:33:

      צטט: hananmenzin 2015-12-19 11:52:18

      כ"כ נכון! תודה :) שבת שלום }{

      תודה מקרב לב חנן ושבת מבורכת !

        25/12/15 12:30:

      צטט: כתבינו -- מדווח 2015-12-19 10:25:13

      התוכן הזה טומן בחובו עולמות שלמים.

      בהחלט הזדהיתי עם האמור וגם עם מכלול התחושות.

      וגם אני סבור כמו נטוס וברוטוס, שיש לקרוא אותו מספר פעמים.

       

      היי אבי, תודה ומקווה שההזדהות תוביל למקום טוב. מהיכרותי אותך יודעת שכן - נחוש ועקבי למען היקרים לך ולא בכדי. לא מאפשר לרעשים סביב לטרפד ולו במעט את הדרך. שבת נפלאה ומבורכת !

        25/12/15 12:16:

      צטט: HagitFriedlander 2015-12-19 09:58:04

      התחלת בהיבט על פערים סוציו-אקונומיים ועל צללים המעיבים על חיינו ובהמשך על דימוי עצמי שנבנה גם בשל סיבות נוספות...כל כך מורכב...ונפשנו כה רכה ופגיעה וזקוקה לתחזוקה תמידית לאורך כל המסע...

      חגית... היטבת לומר - הנפש הרכה זקוקה באופן תמידי לתדלוק כי היא מושפעת מימים עברו. אוסיף ואומר שנכון הוא לנסות ולתת את הדעת על אותם דברים שהיו בבחינת אבני נגף ולהשלים איתם ו/או להגיע לתובנות אחרות ובלבד שלא יעיקו עוד כמשא כבד. שבת מופלאה וסופ"ש נפלא !

        25/12/15 12:13:

      צטט: זונות פוליטיות 2015-12-19 09:27:24

       

      שמתם לב... שגם אם בדימוי עצמי עסקינן הרי שיש הרבה מעבר... היסחפות גם למחוזות אחרים תוך כדי הקלדת המילים שלא במתכוון ו/או במודע. הסביבה הקרובה היא זו שמעצבת את הדמות שלנו... לא בכדי תקופת הילדות היא התקופה שגורמת להכי הרבה משקעים בחיים, וזו תקופה שמשפיעה הכי הרבה על הקשרים שלנו בחיים ולאו דווקא מול בן זוג... אלא בכל מסגרת אפשרית. שבת שלווה, טובה, ברוכה וקסומה !

       

      ברוטוס:   את הפוסט הזה יש לקרוא מספר פעמים ובכל פעם לשים לב לרובד נוסף שמסתתר בעדינות מתחת לפני הדברים הרגישים ואף להאזין לרצועות שצורפו ולא לחינם

       

      נטוס:      לעניות דעתי הבלתי קובעת מאומה, חלק ניכר מהדימוי העצמי אצל ילד נבנה בידי הוריו ובידי המחנכים שלו, קרי הגננות והמורות דפקה בכתות הנמוכות והגבוהות. גני הילדים שכבת אלף-בית ושכבת יוד- יוד בית. בתחילת הדרך כילד הוא סופג את מה שהחשובים בחייו, הוריו והסמכות החינוכית, גננת, מורה מעניקים לו וחושבים עליו כפי שהוא מפענח את התחושות. בשכבת התיכון הוא כה רגיש ופגיע ובטחונו העצמי נגזר הרבה יותר מאשר מהוריו - ממה יגידו החבר'ה, האם הוא מקובל אם לאו ומה המורה השפילה אותו או בנתה אותו בכיתה בגיל ההתבגרות הנורא. מכיר אשה אחת מכוערת להפליא שהוריה הכניסו לה לראש יומם וליל שהיא היפהפיה הכי גדולה בעולם. עדיום היא מסתובבת עם בטחון עצמי של מוחמד עלי ובתחושה שבר רפאלי אסקופה נדרסת לרגליה והיא מצליחה ביותר בחייה על אף כיעורה הנגלה לעין עיוור

       

       

      ..


        25/12/15 11:55:

      צטט: הבודד 2015-12-19 08:53:11

      לא כל כך הבנתי את הפילוסופיה והדימויים... בתור ילד גדלתי בסביבה שלחלק מהילדים היה הרבה יותר... ולחלק הרבה פחות... לא זוכר את עצמי מקנא במישהו.. או לחילופין מרגיש מורם מול אחרים.. זה לא השפיע עלי מבחינת דימוי... ילדי למדו בתיכון עם ילדים שהגיעו לבית הספר בפורשה ומוסטנג... הם גדלו ״נטולי מותגים״ ורק אחד משלושה רואה בכסף מטרה חשובה בחיים... לדעתי השאלה היא לא איזה פערים חווית, אלא איך התקבלת במסגרת שבה היו כאלו ואחרים... לעצמי... אני משוכנע שחיי הנישואין שלי עוצבו יותר על ידי הדוגמא שראיתי בבית הורי... נישואים אומללים, בין שני אנשים שונים לחלוטין באופי... שהתחברו בסך הכל כי לא היו יהודים בפולין שאחרי מלחמת העולם השניה...

      לא דיברתי על קנאה אלא על חסך ולפעמים בחוסר של תנאים אלמנטריים שגורמים למפח נפש, ולהבנה שקיימים הבדלי מעמדות משום הכסף. אז יכול להיות ששפר עליך מזלך - ואתה לא הושפעת ולו במעט מהסביבה, אך יש כאלו שכן... וזו עובדה פשוטה שהיום לעומת העבר ההבדלים הרבה יותר מחודדים, ולא בכדי תופעת השיימינג והביוש הפכה למטרד ברשת. ילדים ומבוגרים כאחד נוגעים בחטא היוהרה ונוקטים בשיפוטיות, כשלמעשה לא תמיד יודעים מי עומד מולנו. ולגבי הוריך - אתם הדור שחווה את כאב השואה משום ההורים שהשואה ליוותה אותם כל רגע שפערה צלקת בנפשם לעד. שבת שלום מרק וסופ"ש נפלא !

        25/12/15 11:39:

      צטט: rossini 2015-12-18 15:46:11

      קראתי לא מעט על טרפיה באומנות. נושא מרתק.

      כך גם הכתיבה שלך וגם את ההדגמה המוזיקלית.

       

      באתו הקשר,אהבתי ומסכים להיתייחסותה של friend  

      "הצד האפל הנמצא עמנו 24 שעות ביממה "

      רוסיני היקר, תודה על המחמאות וכמוך גם אני תמימת דעים עם friend ומקבלת בהשלמה גם את החלקים הפחות טובים המהווים חלק ממכלול הדברים שמעצבים אותי. שבת נפלאה !

        25/12/15 11:37:

      צטט: friend :) 2015-12-18 13:46:29

      "להחזיק מעמד... פוסט שמטרתו להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו" אכן, לסביבה שאנו גדלים בה יש השפעה מרובה על שארית חיינו לעיתים לטוב לעיתים לרע. החוכמה לדעת לתעל את ניסיון החיים לדברים חיוביים ולזכור שהכל יחסי בחיים.


      כפי שציינת הקשיים ואוסיף המשקעים שנוצרים משפיעים על הדימוי העצמי ולעיתים תרפיה באומנות, ציור, מוזיקה, או טיפול עם חיות יכולות בהחלט לעזור להעלות את הדימוי ולתת מזור לכאב. כתבת נפלא על הצל שהוא הראי של ה"אני" הצד האפל הנמצא עמנו 24 שעות ביממה גם אם רוב הזמן בתת מודע. הצל ואני זה המכלול ואין לנסות להפריד ביניהם או להתעלם אלא לקבלם כמקשה אחת תוך רצון לשפר ולהטיב את עצמנו ולשאוף להגיע לטוב ביותר שניתן. אהבתי את השירים שהבאת. מאוד אפרופו. תודה וסופ"ש נפלא!:)

      היי friend... אכן הצל שלי ואני הם בבחינת מקשה אחת, וגם אם יש אי אלו דברים שנוסכים בנו ביטחון יש לצדם גם דברים אחרים שמשפיעים לכיוון השני - חושבת שניסיון וכישורי חיים עוזרים לנו עם הזמן לפתור את הסכסוך המתמשך בין הצל לאני שלנו. שבת שלווה טובה וברוכה !

        24/12/15 20:15:
      הדימוי העצמי הוא לפעמים הגדול ביותר שלנו . גם כאשר מנמיכים את עצמנו וגם אם מגביהים את עצמנו מעל ומעבר . איך נלחמים בזה ? אין לי מושג. דוקא מי שיצליח באמת לבטח יקבל פרס נובל
        23/12/15 23:46:
      לפעמים נראה לי שדימוי גוף הוא שטח אפור כי לא מייחסים חשיבות רבה למילים שיוצאות מפינו ולעיתים פוגעות.המסר הוא קמת בעדינות עם הילדים שלנו בעיקר הטיניג'רס שחייבים לשקול מילים.תודה על המאמר הכתבה והשירים.." חינוך לנוער על פי דרכו"....תודה סיגל
        23/12/15 09:56:
      לצערנו בבתי הספר מיחסים בזלזול לשעורי הציור, המוסיקה והמלאכה. בונים על ההורים שישלחו את ילדיהם לחוגים אחה"צ
        22/12/15 22:21:
      פוסט מעולה , לדעתי נוגע בכולנו בשלב זה או אחר בחיים.,.תודה שהבאת, גם את השיר של פוליקר אני אוהבת }{
        22/12/15 16:11:

      דימוי עצמי של מישהו הוא סך הפידבקים שהוא מקבל.
      ובפשטות... תהיה שווה לסביבה שלך.
      זה כזה פשוט.

        21/12/15 23:51:

      צטט: שחר י 2015-12-21 22:49:37

      הפוסט הזה כל כך מרובב שאתייחס רק לציטוט של frend: 'החזיק מעמד... פוסט שמטרתו, ואני מצטטת חלק מתגובתה של friend "להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו..." ולדעתי, יש בקשיים אלו להשפיע על הדימוי העצמי.'

       

      אין נוסחה אחת, יש ילד שיגדל למציאות של חוסר וזה יגביר את רצונו להדביק אותו ויש ילד שיפגע מכך ויחשוב שהוא קצת פחות יכול, קצת פחות טוב. כל אחד ואופיו. חינוך זה סוג של א'גנדה + התמדה + דוגמא, אין חינוך בציק, חינוך זה פרוייקט לחיים ולכן הוא כל הזמן משתנה יחד אתך ויחד עם הילד. לפעמים טיפול אחד עוזר לראשון ואותו טיפול לא עוזר לשני. החוכמה לדעת להכיר את הנפשות הפועלות ולדעת לחתוך בזמון ולשנות כיוון.

      כסף זה לא הכל.

      מסכימה עם מה שכתבת.

      "אין נוסחה אחת, יש ילד שיגדל למציאות של חוסר וזה יגביר את רצונו להדביק אותו ויש ילד שיפגע מכך ויחשוב שהוא קצת פחות יכול, קצת פחות טוב. כל אחד ואופיו..." 

       

      הציטוט המדויק מהפוסט שלי הינו: "להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו, לטוב ולרע." לסביבה השפעות על דימוי עצמי וכפי שציינת יגרום לכל ילד להתנהג בצורה שונה.

        21/12/15 22:49:

      הפוסט הזה כל כך מרובב שאתייחס רק לציטוט של frend: 'החזיק מעמד... פוסט שמטרתו, ואני מצטטת חלק מתגובתה של friend "להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו..." ולדעתי, יש בקשיים אלו להשפיע על הדימוי העצמי.'

       

      אין נוסחה אחת, יש ילד שיגדל למציאות של חוסר וזה יגביר את רצונו להדביק אותו ויש ילד שיפגע מכך ויחשוב שהוא קצת פחות יכול, קצת פחות טוב. כל אחד ואופיו. חינוך זה סוג של א'גנדה + התמדה + דוגמא, אין חינוך בציק, חינוך זה פרוייקט לחיים ולכן הוא כל הזמן משתנה יחד אתך ויחד עם הילד. לפעמים טיפול אחד עוזר לראשון ואותו טיפול לא עוזר לשני. החוכמה לדעת להכיר את הנפשות הפועלות ולדעת לחתוך בזמון ולשנות כיוון.

      כסף זה לא הכל.

        19/12/15 22:09:

      צטט: נערת ליווי 2015-12-19 20:28:35

      שני השירים שהבאת נפלאים. וכתבת יפה על השיר של פוליקר.

      והפוסט של friend גם הוא נפלא. כולל הציורים, הסרטון והמוזיקה שהיא שילבה.

      לגבי הכתבה מ- y-net - אפשר לצמצם למילה אחת - תקשורת. ואת כבר כתבת על זה פעם אחת.

      ותרפיסטים לא רק באומנויות אבל בהחלט גם, יש כאלה ואחרים. כמו כל איש מקצוע - הרוב לומדים את אותן תאוריות. חלק מהשאלה מה הביא אותן או אותם ללמוד ואיך הם והן מעבירים הלאה מה שהם למדו. וגם קצת מה המוטיבציה שלהם בכלל ואיזה נסיון חיים הם מביאים אתם.

       

      שבוע של הרבה טוב סיגל. 

      דווקא משום שנגעת בנקודה רגישה - אגיב ראשית לך. פגישה עם התרפיסטית, שארכה כשעה הותירה אותי עם רושם מאוד שלילי, וכבר בדרכי הביתה החלטתי שאליה לא נלך. בתי הקטנה נוטלת ריטלין מזה כשנה משום בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות יתר וחרדות... מבלי לברר אודותיה היא תייגה אותה כבעלת קשיי למידה. רק מוכיח שאינה מקצועית, אחרת היתה יודעת שדווקא ילדים בעלי קשב וריכוז מצטיינים בלימודים. מובן שהיו עוד אי אלו דברים שגרמו לי להבין שהיא מדקלמת את אותם המשפטים לכולם מבלי לתהות ראשית על קנקנו של כל ילד בנפרד. והרי ברור ונהיר שכל ילד הוא עולם ומלואו ולכן לכל אחד נדרש טיפול אחר... אז כן ... יש צדק בדברייך ושאלתך הגיעה בזמן - רק חיזקה את תחושתי אודותיה. תודה יקרה ושבוע נפלא !

        19/12/15 20:28:

      שני השירים שהבאת נפלאים. וכתבת יפה על השיר של פוליקר.

      והפוסט של friend גם הוא נפלא. כולל הציורים, הסרטון והמוזיקה שהיא שילבה.

      לגבי הכתבה מ- y-net - אפשר לצמצם למילה אחת - תקשורת. ואת כבר כתבת על זה פעם אחת.

      ותרפיסטים לא רק באומנויות אבל בהחלט גם, יש כאלה ואחרים. כמו כל איש מקצוע - הרוב לומדים את אותן תאוריות. חלק מהשאלה מה הביא אותן או אותם ללמוד ואיך הם והן מעבירים הלאה מה שהם למדו. וגם קצת מה המוטיבציה שלהם בכלל ואיזה נסיון חיים הם מביאים אתם.

       

      שבוע של הרבה טוב סיגל. 

        19/12/15 20:03:
      פוסט שווה!
        19/12/15 16:17:
      אושרו של אדם תלוי קודם לכל בעצמו ולא בזולתו. כך אני סבורה.
        19/12/15 15:03:
      יופי של פוסט. עצם ההכרה בכך שבכל אדם יש גם אור וגם צל מקלה מאד להתבונן על המציאות, שאף פעם לא פשוטה, להבינה ולקבל אותה. גם כלפי חוץ אך בעיקר כלפי פנים. שבת שלום.
        19/12/15 11:52:
      כ"כ נכון! תודה :) שבת שלום }{
        19/12/15 10:25:

      התוכן הזה טומן בחובו עולמות שלמים.

      בהחלט הזדהיתי עם האמור וגם עם מכלול התחושות.

      וגם אני סבור כמו נטוס וברוטוס, שיש לקרוא אותו מספר פעמים.

       

        19/12/15 09:58:
      התחלת בהיבט על פערים סוציו-אקונומיים ועל צללים המעיבים על חיינו ובהמשך על דימוי עצמי שנבנה גם בשל סיבות נוספות...כל כך מורכב...ונפשנו כה רכה ופגיעה וזקוקה לתחזוקה תמידית לאורך כל המסע...
        19/12/15 09:27:

       

       

       

      ברוטוס:   את הפוסט הזה יש לקרוא מספר פעמים ובכל פעם לשים לב לרובד נוסף שמסתתר בעדינות מתחת לפני הדברים הרגישים ואף להאזין לרצועות שצורפו ולא לחינם

       

       

      נטוס:      לעניות דעתי הבלתי קובעת מאומה, חלק ניכר מהדימוי העצמי אצל ילד נבנה בידי הוריו ובידי המחנכים שלו, קרי הגננות והמורות דפקה בכתות הנמוכות והגבוהות. גני הילדים שכבת אלף-בית ושכבת יוד- יוד בית. בתחילת הדרך כילד הוא סופג את מה שהחשובים בחייו, הוריו והסמכות החינוכית, גננת, מורה מעניקים לו וחושבים עליו כפי שהוא מפענח את התחושות. בשכבת התיכון הוא כה רגיש ופגיע ובטחונו העצמי נגזר הרבה יותר מאשר מהוריו - ממה יגידו החבר'ה, האם הוא מקובל אם לאו ומה המורה השפילה אותו או בנתה אותו בכיתה בגיל ההתבגרות הנורא. מכיר אשה אחת מכוערת להפליא שהוריה הכניסו לה לראש יומם וליל שהיא היפהפיה הכי גדולה בעולם. עדיום היא מסתובבת עם בטחון עצמי של מוחמד עלי ובתחושה שבר רפאלי אסקופה נדרסת לרגליה והיא מצליחה ביותר בחייה על אף כיעורה הנגלה לעין עיוור

       

       

      ..


        19/12/15 08:53:
      לא כל כך הבנתי את הפילוסופיה והדימויים... בתור ילד גדלתי בסביבה שלחלק מהילדים היה הרבה יותר... ולחלק הרבה פחות... לא זוכר את עצמי מקנא במישהו.. או לחילופין מרגיש מורם מול אחרים.. זה לא השפיע עלי מבחינת דימוי... ילדי למדו בתיכון עם ילדים שהגיעו לבית הספר בפורשה ומוסטנג... הם גדלו ״נטולי מותגים״ ורק אחד משלושה רואה בכסף מטרה חשובה בחיים... לדעתי השאלה היא לא איזה פערים חווית, אלא איך התקבלת במסגרת שבה היו כאלו ואחרים... לעצמי... אני משוכנע שחיי הנישואין שלי עוצבו יותר על ידי הדוגמא שראיתי בבית הורי... נישואים אומללים, בין שני אנשים שונים לחלוטין באופי... שהתחברו בסך הכל כי לא היו יהודים בפולין שאחרי מלחמת העולם השניה...
        18/12/15 15:46:

      קאתי לא מעט על טרפיה באומנות. נושא מרתק.

      כך גם הכתיבה שלך וגם את ההדגמה המוזיקלית.

       

      באתו הקשר,אהבתי ומסכים להיתייחסותה של friend  

      "הצד האפל הנמצא עמנו 24 שעות ביממה "

        18/12/15 13:46:

      "להחזיק מעמד... פוסט שמטרתו להדגיש שבכל חברה ישנם את הקשיים והפערים הסוציו-אקונומיים וילד הגדל בסביבה שבה לחבריו לכיתה או בבית הספר יש יותר מבחינה חומרית יושפע מכך כל חייו" אכן, לסביבה שאנו גדלים בה יש השפעה מרובה על שארית חיינו לעיתים לטוב לעיתים לרע. החוכמה לדעת לתעל את ניסיון החיים לדברים חיוביים ולזכור שהכל יחסי בחיים.


      כפי שציינת הקשיים ואוסיף המשקעים שנוצרים משפיעים על הדימוי העצמי ולעיתים תרפיה באומנות, ציור, מוזיקה, או טיפול עם חיות יכולות בהחלט לעזור להעלות את הדימוי ולתת מזור לכאב. כתבת נפלא על הצל שהוא הראי של ה"אני" הצד האפל הנמצא עמנו 24 שעות ביממה גם אם רוב הזמן בתת מודע. הצל ואני זה המכלול ואין לנסות להפריד ביניהם או להתעלם אלא לקבלם כמקשה אחת תוך רצון לשפר ולהטיב את עצמנו ולשאוף להגיע לטוב ביותר שניתן. אהבתי את השירים שהבאת. מאוד אפרופו. תודה וסופ"ש נפלא!:)

      פרופיל

      נחרצה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין