כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חוף אבוד

    כבר שנים אני כותב למגירה,
    עכשיו היא פשוט מלאה והדפים מתחילים לגלוש החוצה,
    אז החלטתי לסדר אותם כאן כדי שלא יתגלגלו סתם על הריצפה...

    כל הזכויות שמורות.

    0

    סתיו עכשיו - חמישי ודי

    8 תגובות   יום רביעי, 23/12/15, 00:01

    ''

     

    אביב חש צביטה חזקה בחזה שהקפיצה אותו בבהלה. "הוא בהכרה!" צעק מעליו קול סמכותי, "מכניס עירוי נוזלים ונפנה אותו למיון". הוא לא אהב את החלומות המוזרים האלה בהם התנועה שלו הופכת מוגבלת, כמו עכשיו שהוא רוצה להתהפך על הצד אבל מרגיש כאילו הוא קשור, הידיים הצמודות בצדי הגוף לא נשמעות לרצונות שלו. יד עדינה מלטפת בעדינות את ראשו גולשת על המצח, למקום הכואב מעל העין, וממשיכה אל הלחי. עכשיו משהו חמים, מרגיש כמו נשיקה, זה קצת מפיג את הכאב. הוא לוקח נשימה עמוקה, "אמא, אני עוד לא רוצה לקום", הוא מלמל מתוך החלום. היד עכשיו עוטפת את הסנטר והשפתיים נושקות בעדינות את שפתיו, מזמן לא חלם חלום כזה.
    "מי את?" שאל הקול הסמכותי, "אאאממ, אני..." היסס קול השפתיים העדינות. "את החברה שלו?" קטע הסמכותי, "אאאה, כן..." העדינות קיבלה גוון יותר בוטח. "נראה לי שמחפשים אותך שם לעדות" אמר הסמכותי, "בניידת?" העדין קצת רעד והתחיל להתרחק. אביב הרגיש את הכאב מתחזק בזמן שהוא מורם באוויר והוכנס לתא עם האור הלבן וריח של ניקיון המנדף לו את החלום לתוך שינה עמוקה.

    כשאביב פקח שוב את העיניים הוא ראה את אימו מנמנמת בכורסא לצד מיטתו, "אמא, לא התעוררתי, אני מאחר ללימודים" הוא אמר מנסה לקום מהמיטה ללא הצלחה מרובה. "אביבי! אתה ער, ששששששש, אל תדאג, הכל בסדר", היא ליטפה אותו בהתרגשות ומחטה דמעה גדולה. רק אז הוא הבחין בשקיק הנוזלים המחובר לזרועו, ובצפצוף הקצוב ברקע שחיבר אותו לסביבה הלא מוכרת. "בית חולים?" הוא ניסה להיזכר, "מה קרה לי?".

    אמו רק המשיכה ללטף, קצת מסתבכת עם הצינורית והחוטים המחוברים אליו, "אתה צריך לנוח, איך אתה מרגיש?" היא מלמלה ולא ממש המתינה לתשובה. "אמא, מה קרה?" הוא ניסה שוב ללא מענה, "אני צמא" אמר והפעם כן זכה לתגובה, הכוס שהוגשה אל פיו פגשה את שפתיו הנפוחות והפצועות.

    "שלושה ימים, כמעט שלושה ימים, נעשה לנו נס" היא לחשה בזמן שהקלידה הודעה בנייד. "שלושה ימים?" אביב ניסה להזדקף במיטה, "איזה יום היום?" שאל מתרווח ומבין שקצת גדול עליו להזדקף. "מי זה שתקף אותך?" שאלה האם פוחסת את הכרית סביב ראשו, "למה הוא עשה לך את זה?" היא הוסיפה כשחזרה לשבת בכורסה לצדו. "תקף אותי..." חזר אביב על המילים והתחיל לחבר פיסות זיכרון. תמונה של נשיקה מתקרבת מתנפצת לו פתאום לפנים במבט בהול של... הוא הביט על הדלת החדר הנפתחת "סתיו! מה את עושה כאן?!" הוא בלם בדבריו את כניסתה המחויכת בשאלה תקיפה, "אביב, אתה ער..." אמרה בהתרגשות מהוססת, "זה לא עניינך" הוא קטע את דבריה, "אני לא צריך להרגיע את המצפון שלך, זה עולה לי בבריאות" הוא נעץ בה מבט עמוק ופוצע. היא כיסתה עיניה בכפות ידיה מקווצת את כתפיה נעלמת בתוך עצמה לפני שהסתובבה בפסיעות מהירות לצאת מהחדר. "חכי רגע!" קראה אמו אחריה, ואחרי מבט נוסף וליטוף על ראשו היא יצאה אחריה מחפשת.

    אביב מתח את ראשו לאחור שוקע בתוך הכרית, התמונה התחברה לו עכשיו בצורה הברורה ביותר. ההתערבות הטיפשית שנעשתה על חשבונו, הניסיון שלה להתחבר אתו למרות שיש לה בעצם חבר. האגרוף שהכניס לו את ההבנה המלאה בדרך הקשה והכואבת, עכשיו הוא זוכר טוב מאד, איזה תמים הוא היה. כאב חד בצלעות כיווץ אותו כשניסה לקחת שאיפה עמוקה, רק עכשיו הבחין בגבס שעטף את רגלו, הפנים כאבו רק כשניסה לגעת, במיוחד הלחי הימנית. הדלת הנפתחת הפסיקה את מסדר הפציעות, הוא ראה את אימא נכנסה בנחישות וגוררת אחריה פיסת סתיו שפופה ומשפילה מבט מתחבאת בתוך שיערה שגולש לפני הפנים.

    הוא נעץ מבטו בתקרה בהפגנתיות בזמן שאמו נעמדה לצד המיטה, היא הניחה יד על לחיו השמאלית והמתינה עד שהפנה עליה את עיניו. "אביב" היא המתינה רגע ארוך לפני שהמשיכה, "שלושה ימים היא כאן לצדך, כמעט כל הזמן, אני מבקשת ממך רק להקשיב". הוא השפיל לרגע את עיניו והיא המתינה עד שהחזיר את המבט, "אחר כך תחליט מה שאתה רוצה, בסדר?" אמרה. אביב ידע שאין מה להתווכח עם אמא, הוא החזיר הנהון קטן והיא החזירה חיוך. אחר כך פנתה את סתיו שעדיין אחזה בידה השניה, הסיטה מעט שיער מעיניה והביטה לתוכן. כשסתיו החזירה לה מבט היא שלחה קריצה קטנה מחויכת, "בהצלחה" לחשה לה ויצאה מהחדר.

    אביב ראה את סתיו מנסה לאסוף קצת אומץ לפני שהתקרבה למיטה. היא שלחה ידה והניחה אותה על ידו שנחה על המזרון, אבל הוא משך את ידו ממנה.

    "תראה" היא הצליחה לומר בקול קצת רועד ועצרה לצבור עוד אומץ, "הכל עד עכשיו הלך לנו הפוך. הסיבה הפוכה, התחלה הפוכה, והתקרבות..." היא הרימה כפות ידיה לצדדים מנסה לומר בתנועה את המילה החסרה. "מה הפלא?" הוא אמר, "אנחנו פשוט הפכים" הוא הרים כפותיו לצדדים מבלי משים מחווה את אותה התנועה. היא הביטה בידיה ואחר כך בידיו, ושניהם לבשו חיוך כאשר זיהו את המחווה הדומה. "מסתבר שאנחנו לא כל כך הפכים" היא אמרה ושלחה ידה לאחוז בידו. הפעם אביב שיתף פעולה ונתן להן להיפגש. "אז מה עכשיו?" הוא שאל מצרף את ידו השניה לעטוף את כף ידה. היא הביטה רגע למעלה ואז התקרבה אליו בעיניים נוצצות. "אתה בא לפה הרבה?" היא שאלה מנסה לרסן את החיוך על פניה. אביב שלח ידו אל לחיה והסיט את השיער שכיסה אותה, "רק כשיש סיבה טובה" הוא אמר והחליק אצבעו לעבר סנטרה שהתקרב לעברו עם השפתיים מגששות בעדינות לנשיקה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/17 20:35:

      צטט: דבורהדיין 2017-04-01 22:19:16

      חלק מספר? כתוב מצוין! מסקרן.

      תודה דבורה,

      זה סתם סיפור קצר שכתבתי מתוך פגישה מקרית ברשת.

      מקווה שיהיה גם ספר בהמשך, בלי קשר לסיפור הזה.

        1/4/17 22:19:
      חלק מספר? כתוב מצוין! מסקרן.
        30/12/15 21:25:

      צטט: אהובהקליין 2015-12-29 20:34:00

       אתה מתאר את המקרה בחן וכישרון רב.

      כל הכבוד.


      בברכה

      אהובה.

      תודה רבה :)

      אשתדל לעשות זאת גם בסיפור הבא.

        29/12/15 20:34:

       אתה מתאר את המקרה בחן וכישרון רב.

      כל הכבוד.


      בברכה

      אהובה.

        25/12/15 14:23:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2015-12-24 19:40:41

      יופי של סיפור. יישר כח!

      תודה :)

      יופי של סיפור. יישר כח!
        24/12/15 01:18:

      צטט: n1free 2015-12-23 22:22:26

      סיפור הפוך. נהניתי.

      תודה :)

        23/12/15 22:22:
      סיפור הפוך. נהניתי.

      ארכיון

      פרופיל

      שחף ים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין