כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    דרכים מעשיות להעלאת התדר, האנרגיה ומצב הרוח- טור 2, גליון נובמבר מגזין "חיים אחרים"

    0 תגובות   יום רביעי, 23/12/15, 03:52

    אופטימיות קוסמית 

     

    בטור הראשון למדנו לרצות ולקבל, לומר "כן" למתנות שמגיעות לפתחנו ולהגדיל את המזל. הפעם נלמד כמה כלים פשוטים ומופלאים ליצירת אופטימיות ושינוי במצב הרוח גם בזמנים קשים

     

    שינויים במצב הרוח

    מצבי רוח הם חלק מתנועת החיים; ביוריתמוס שנמצא בתוכנו וגורם לתנודות טבעיות. אנחנו נמצאים כל הזמן בתוך התנועה הזאת, עם ירידות ועליות, כחלק מהתנועה הספירלית של התקדמות החיים. תמיד יהיו גם אזורים נמוכים. הם נועדו לאיסוף כוחות, להתחדשות, להתארגנות פנימית לקראת עוד קפיצה כלפי מעלה.

    התנועות האלה מתרחשות בטווחים של דקות ושל ימים, ויש כאלה שנמשכות שנים. ההבדל הוא בנקודת הייחוס לתנודות האלה. יש מי שיגדירו את עצמם מתוך הנקודות הגבוהות של הספירלה, נקודות השיא. כלומר הם יתפסו עצמם כאנשים שמחים, מאושרים ואופטימיים מתוך ידיעה שגם להם יש נפילות. אחרים יגדירו את עצמם דרך האזורים הנמוכים של הספירלה, שמיועדים לאיסוף כוחות ונחווים כנמוכים יותר. הם יראו את עצמם כפסימיים, כאומללים ואף כקורבניים מתוך ידיעה שגם להם יש זמנים טובים יותר.

    נקודת המוצא של אלה ושל אלה זהה. יש זמנים טובים לכולם ויש זמנים קשים לכולם. השאלה היא כיצד מגדירים את נקודת המבט – דרך החלק העליון או החלק התחתון שבספירלה.

     

    לראות את הטוב

    אם כולם מתים בסוף ולכולם יש גם זמנים קשים, לא עדיף להגדיר את החיים מנקודת הייחוס האופטימית? לראות אותם כטובים וכמיטיבים עמנו גם אם לעתים יש בהם אזורים נמוכים יותר? המשמעות היא לחיות את רוב החיים כשאנחנו רואים את הטוב ומחפשים את הטוב. מי שרואה כך את העולם, ממילא מגיעות אליו המון מתנות.


    כפי שנאמר במדור הקודם, מחקרים שבדקו את חוויות החיים של אנשים שרואים את עצמם כבעלי מזל מול אלה שרואים את עצמם כחסרי מזל הראו שמי שהגדירו את עצמם כממוזלים היו בעלי מרחב ראייה פתוח, יכולת לזהות הזדמנויות ואופטימיות שמאפשרת להם לקחת את המתנות האלה לתוך החיים. אנשים אופטימיים הם ממילא גם כאלה שהשמחה שלהם מידבקת וממגנטת אליהם אנשים אחרים. הם אהובים יותר ומוקפים במעגלים רחבים של תמיכה כך שהמון הצעות נדיבות מגיעות אליהם.


    ואולם, גם אם נראה הגיוני לחיות את החיים מהמקום השמח שלהם, רוב האנשים סבורים שהדברים אינם תלויים בהם. חלקם יטענו שאלה תכונות מולדות, אף שיש הוכחות רבות לכך שאפשר ללמוד אופטימיות ולאמץ אותה כדרך חיים. אחרים יטענו שמצב הרוח תלוי בנסיבות ובאירועי חיים.

    לגרסתי, מצב הרוח ודרך ראיית הדברים הם שקובעים את האירועים, ולא להפך. כשאנו חשים שאנו מצויים בשפל המדרגה, נתרגם את אירועי החיים בדרך קשה ונשקע לתוכם; וכשאנחנו שרויים באופטימיות ובשמחה, אותם אירועים יכולים כמעט לחלוף לידינו. הרי פרידה, אובדן, פיטורים ואירועי חיים קשים נוספים נחווים לעתים בזמן אמת בקלילות, ורק לאחר תקופה, כשמצב הרוח פסימי ממילא, הם צפים בזיכרון ויוצרים רגשות קשים.

     

    אפשרות ליצור שינוי

    הטיעון העיקרי של מי שטוענים שאין אפשרות להגדיר את מצב הרוח ואת השקפת העולם הוא שאין לנו השפעה עליהם – לעתים אנחנו כך ולעתים אחרת, וכל שנותר לנו הוא לנוע עם מזג האוויר הרגשי ולחכות לזמנים אחרים. ואכן, איננו נמצאים תמיד במקומות הכי טובים שלנו. זה בסדר ואף חיוני לנו לחוש רגשות פחות נעימים, וחשוב לתת להם מקום ולהיות בהם.

    בד בבד, חשוב לזכור שיש בידינו היכולת לשנות מיידית את התחושות וליצור הבדלים מהירים וברורים, כי כשאנחנו מתחילים לחייך, קורים סביבנו עוד ועוד אירועים טובים שמחזקים את התחושה. יש משפט האומר: "קחו אחריות על הטוב בחיים, צרו אותו והזמינו אותו. הדברים הרעים יגיעו מעצמם, בלי הזמנה".

    הנה כמה דרכים לשנות את התחושות, את ההתייחסות לחיים ואת מצב הרוח. חלקן פועלות ברובד השכלי, אחרות ברובד הפיזי ויש המכוונות לרובד הרגשי. כשיוצרים הבדל הוא ניכר בכל הרבדים, ובאופן טבעי כל אחד מאמץ את הכלים שעובדים הכי טוב אצלו. עם כל הכלים שמופיעים כאן אני פועלת בעצמי, דרך קבע. הם עובדים מדהים, עד שלעתים קשה לקלוט כמה השינוי יכול להיות מהיר וברור. עלינו לזכור שיש בידינו הכלים האלה והאפשרות ליצור שינוי, גם בזמנים נמוכים יותר.

     

    שבעת המופלאים

    1. היפוך מחשבה. אנחנו כל הזמן חושבים, אבל בזמן אמת יש רק מחשבה אחת שרצה בראש. כשאנחנו נקלעים ללופ של מחשבות שליליות, הן מתחילות ליצור תגובות שרשרת של עוד ועוד אירועים שמחזקים את התחושה השלילית, ואנחנו מתחילים להידרדר במדרון. אפשר ליצור בדיוק אותה תגובת שרשרת דרך "שתילת" משפט חיובי.

    הרעיון הוא למצוא משפט חיובי שעושה לנו טוב, כזה שאנחנו רוצים שיוביל לנו את החיים ואת התחושות. צריך למצוא אותו בזמן שקט כדי שברגע האמת לא נצטרך לחפש אותו או ליצור אותו. בזמן אמת צריך פשוט לשלוף אותו משפט מארגז הכלים הפנימי בלי לדון בו. אני משתמשת במשפט נפלא של ניסים אמון שאומר: "החיים יפים; מותר ליהנות, הכול בסדר". הוא אומר לי שהכול נפלא בדיוק כמו שהוא – "תסכימי לחגוג, רק אל תפריעי; הכול כבר קורה והוא נפלא".

    כשאני מתחילה לשקוע במחשבות שליליות, אני מריצה את המשפט הזה בראש. ברור שהוא אינו טבעי, הרי המחשבות ברגעים האלה אומרות בדיוק ההפך, אבל זה כוחו של משפט הופכי. בהתחלה נדרשתי לכמה דקות שינון כדי להרגיש את ההבדל. כיום מספיקות פעם=פעמיים כי הגוף כבר מכיר את התדר. המשפט הזה הפך אצלי לסוג של היפנוזה עצמית, שמזכירה מיידית לגוף ולנפש את המקום הטוב שאליו אני חוזרת. ואז קורים נסים במציאות הפנימית ובמציאות החיצונית. פקקים שלא זזו משתחררים, חניות מתגלות ואנשים סביבי מחייכים. המציאות משתנה באחת רק משום שאני שוב בתדר הטוב והמזמין שלי.


    2. מדיטציית החיוך. אורכת כמה רגעים ועושה הבדל ענק. מצאו לעצמכם מקום שקט יחסית או סובבו לכמה רגעים את הגב כדי להיות עם עצמכם. בעיניים עצומות, קחו שלוש נשימות הכי עמוקות שאפשר. עם כל נשיפה אנחנו משחררים את כל מה שהצטבר בנו, ועם כל שאיפה אנחנו לוקחים המון אוויר פנימה, מרחיבים את המרחב הפנימי ומתמלאים באוויר נקי. בנשימה השלישית מגיעים אל הבטן, עוצרים לרגע, יוצרים חיוך ענק ומאפשרים לו לעלות כלפי מעלה תוך כדי שהוא גדל ומתרחב. 

    אז פוקחים את העיניים עם החיוך הכי גדול שאפשר למתוח על הפנים. התחושה עשויה להיות מלאכותית לרגע, אבל החיוך הופך מיד לחיוך ענקי ואמיתי, ולרוב גם לצחוק מתגלגל, בטח כשעושים זאת בצוותא. הגוף מכיר את התדר, וצחוק מחבר מיידית לזיכרון של שמחה ושל אופטימיות, שמתפשטות בנו ומוקרנות גם מהעולם שבחוץ.


    3. לנשום אל הבטן. רוב האנשים אינם יודעים לנשום ממש לבטן ולאפשר לה לקבל את כל האוויר שהיא זקוקה לו, מה גם שבזמני עומס או דכדוך, הנשימה מצטמצמת עוד יותר וכך אנחנו חוסמים את אנרגיית החיים. כדי להרגיש את הבטן, עצמו את העיניים ומקדו את הנשימה ממש בטבור. אם קשה לזהות בהתחלה אפשר "להגזים" את הנשימה – לנפח את הבטן עם השאיפה ולהצמיד אותה לגב עם הנשיפה.

    לאחר כמה מעגלי נשימה כאלה אפשר לזהות את מרכז הבטן. ואז, מדמים את הטבור לכדור גדול שמסתובב סביב צירו, ועם כל נשיפה הסיבוב נפתח עוד והופך לחלק יותר. לאחר כמה נשימות כאלה ומודעות למקום, מתחילים להרגיש פרפרים ותחושות של התרגשות. בהתחלה אפשר יהיה לזהות רק את הניצוץ, ואז, בעזרת נשימה לבטן, אפשר להגביר את התחושות. עם הזמן והאימון, כמה נשימות עמוקות לבטן ייצרו מיידית תחושות של התרגשות ושל התלהבות. הכול נמצא שם בבטן אם רק מאפשרים לה להרגיש.


    4. הודיה על כל היש. עט ונייר מצוינים לכך, גם מקלדת ומחשב ואפשר לעשות זאת גם בעל פה. יש דברים נפלאים רבים להודות עליהם, ודבר אינו מובן מאליו. בזמנים של אנרגיה נמוכה אנחנו שוכחים אותם וממוקדים במה שאין.

    התרגיל הפשוט הזה מזכיר לנו מיידית בכמה מתנות בורכנו. הוא גם מזכיר שיש מישהו מחוץ לנו – אלוהים, כוח עליון או איך שתבחרו להתחבר אליו – שיצר בנו ולנו את כל המתנות האלה. התרגיל הזה מחבר אותנו למה שיש בחיים וממלא אותנו בהודיה, בשמחה ובהתרגשות. כשעושים אותו מדי יום, הוא משאיר אותנו תמידית בצד האופטימי של החיים, מודעים לכל הטוב שיש לנו.


    5. התבוננות מנקודת מבט רחוקה בזמן. בימים שבהם האנרגיות והתקווה נמצאות על הרף התחתון, דרך נהדרת היא להסתכל על הרגע הזה מפרספקטיבה של זמן, המון זמן. התבוננו על עצמכם ועל הרגע הזה מנקודת מבט של עוד 30, 40, 60 שנה או כל עתיד שנראה רחוק דיו.

    נקודת המבט הזאת מאפשרת לרגע הזה ולדרמה המקומית להיראות קטנים יותר, ונותנת תקווה ואופטימיות. אפשר גם לכתוב מכתב מהאדם שתהיו בגיל 80 או 90 למי שאתם היום. מכתב כזה מביא לשלל עצות חכמות מהאדם הכי קרוב אליכם, אתם, רק מפרספקטיבה של חוכמה ושקט. התרגיל הזה מעולה גם בהתלבטות בין דברים ובקבלת החלטות אמיצות לתוך החיים. שאלתי חברה אם בגיל 70 היא תצטער שלא נסעה להודו, וכמה ימים לאחר מכן היא כבר טסה לשם.


    6. מאכלים להעלאת מצב הרוח. מזונות יוצרים הבדל מהיר וברור כל כך, עד שזה מרגיש כמו גלולת קסם – בולעים ומצב הרוח משתנה. זה כנראה שונה מאדם לאדם, וכדאי לזהות מה עושה לכם את זה, עבורי אלה שעושים הבדל הם אגוזי קשיו, זרעי פשתן טחונים שהם עתירי אומגה 3 והרבה שוקולד. כל אלה מגבירים עבורי את רמות הריכוז, את כמות האנרגיה ואת השמחה הכללית.


    7. פעילות גופנית. יוצרת שינוי ותנועה בכל הרבדים. כשהגוף בתנועה אנו מרפים – ורעיונות מצוינים מגיעים, רגשות משתחררים והכול נע בנו. כשיש תחושה שהמצב תקוע או אינו לטובתנו, פעילות פיזית יזומה עושה הבדל ענק. עם הזמן, הגוף מתמכר להורמונים שמופרשים בזמן פעילות ומבקש אותם עוד ועוד. ההתמכרות הבריאה הזאת מייצרת תנועה בכל תחומי החיים, מה שתמיד משמח וממלא באופטימיות.

       

     

    הכותבת מנחה את סדנאות דרך האמן לפיתוח ולביטוי היצירתיות וסדנאות כתיבה, ציור אינטואיטיבי ומדיטציה, יועצת ומלמדת דרך פסיכו=אסטרולוגיה, עיתונאית וכותבת. כתבה את הספרים "דרכים להגשמה עצמית" ו"בחרתי בחיים של אי ודאות". בפייסבוק: "מיכל גזית"

     

    ''


     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה