מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
0
מצב זמני
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כך בדיוק.
(קו ישר מזכיר לי מייד מוניטור)
יום נפלא.
עם השמש המלטפת הזו, איך אפשר שיהה אחרת?
(:
"נד נד ....רד, עלה, עלה ורד ! .... שקולים במאזניים, בין הארץ לשמיים." זה מה הזכיר לי הפוסט שלך. "מי למטה מי למעלה ..." זאת התזוזה הזאת של החיים שבלעדיה יש רק קו ישר...
יום נפלא שיהיה !!
איזה כיף שכך.
רק שלפעמים (רק לפעמים)
אני לא זוכרת את זה
(:
מצבים משתנים, שמיים צבעוניים, הכל נזיל.
הנה בוקר,
והשמים, איציק,
כחולים.
הוא שאמרתי-
זמני
(-:
עכשיו השחירו.
לילה.
מחר יהיה יום חדש.
עצמי עיניים ונסי לדמיין... כחולים (-:
והינה, כתבת פוסט בתוך תגובה
סיפור קטן של חורף
תמסרי לאולי ליטוף ארוך כזה ממני.
אחפש אותך בבוקר, אם נפתח אותו ביחד, היום יהיה מחוייך, כפי שכבר למדנו}{
את הרעם דמיינתי למשאית שעברה ברחוב
ולכן לא הייתי מוכנה
לגושי הקרח שניטחו מהשמים.
בינתיים עטיתי מעיל
חציתי נהר אכזב אחד
ועוד נחל מאוכזב
נכנסתי לאוטו
והנה אולי מקשקשת לקראתי.
מישהו אמר "אמיצה"? "גיבורה"?
(-:
עשה לי חיוך בתוך המרצפות החורף הזה.
עוד נשיקות.
וחיבוק.
מתגעגעת.
גם אני.
אחרת לא הייתי עולה.
אבל השמים אפעס אפורים.
איך בבת אחת נעשה חושך כזה בחוץ.
אם יכולתי הייתי באה לאסוף אותך}{
מת על נדנדות ושמיים כחולים
בחוץ ובפנים.
ועכשיו יורד ברד כזה
שאינני יכולה לצאת מהמשרד
וללכת הביתה.
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
גם הכתיבה
וגם חברים אהובים
וגם,
יש לי סבלנות.
השנים לימדוני שהמזור מגיע.
}{
הדרך אל עצמי היא הדרך המרתקת מכולן.
היפה מכולן.
המפחידה מכולן.
המוצלת והיבשה
הסוערת והאביבית.
זו שיעדה אינו חשוב כלל.
רק היא.
הכתיבה מביאה מזור
את חלקו לפחות
הרי בשביל לפרסם צריך לצאת לרגע מהרווח שבין המרצפות
ולאוורר את הרגשות ולשים אותן באור.
ואחר כך מתחזקים, מבפנים, ויכולים
נשיקות וחיבוקים}{
דפנה
השלמה וקבלה
תארת נהדר מצב נפשי
סערת רגשות
תהני מהדרך אל עצמך