מי לא זוכר את "שלום רב שובך ציפורה נחמדת / מארצות הקור אל חלוני" ?. ומכיוון שלמדנו אותו בילדותנו המוקדמת, ואף שרנו אותו בלחנו העממי, הוא נחרת בליבנו כשיר ילדים. אבל, אם נתייחס לתוכן המילולי הרי נמצא שזהו שיר געגועים רומנטי, געגועים אל מולדת, אל טריטוריה שלא היתה לנו, ובעיקר אל ראשיתו של ישוב ציוני שהתהווה בארץ ישראל: ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים?  / ושלום כל ההרים, הגבעות?  / ואחי העובדים, הזורעים בדמעה -  הקצרו ברינה העומר?  .... כן, זהו השיר הראשון שפורסם בכתובים, וזכה להדים רבים.

זה הזמן הנכון להיזכר במשוררנו הלאומי, שבימים אלה מלאו 143 שנים להולדתו של מי ששימש בדורו "אורים ותומים" ליהודי התפוצות ולישוב היהודי בארץ. כן, כמו חכמי הלכה ו"גדולי הדור" הוא קיבל המוני פניות ומכתבים בשאלות ספרותיות ובדילמות לאומיות וגם בנושאים אישיים (הוא גם העניק שמות לכמה וכמה תינוקות שנולדו בתל אביב...). נכון להיזכר בפריצתו המטאורית בעקבות הפואמה "בגיא ההריגה" שכתב לאחר ביקורו בעיר קישינייב שבה חזה בזעזוע בהרס, בטבח ובאונס שנעשו ביהודי העיר. להיזכר באנושיותו, באהבת האדם, בידע העצום שלו ובמפעלים הספרותיים שלא פסק לעסוק בהם כל ימי חייו. ואם אנושיות – מה יותר אנושי מאהבה. ביאליק כתב הרבה שירי אהבה, חלקם כואבים וחלקם עליזים, כמו: התאבו דעת בשל מה אהבתי?  / אני אהבתי בשל תפוח / כי אין יודע נתיב הרוח.. עם הלחן המקפיץ של שלמה ארצי והביצוע המילעילי האופיינית לעברית האידישאית.

ואם אהבה, היכן נספר על ביאליק ועל אהובתו הסודית – אירה יאן, הציירת והסופרת ?

בואו איתי לסיור מרגש: סיור יום שישי בבוקר בתל אביב: "מגן מאיר לציפורה נחמדת ועד לקישון" – מגן מאיר (דיזינגוף), דרך ביתו של ביאליק ועד לבית הקברות טרומפלדור שיהיה העוגן המרכזי בסיור שלנו. שם נספר על אירה יאן ואהבתה לביאליק, נאיר צדדים חברתיים ומוסריים בחייו בתל אביב, ונספר על עוד הרבה דמויות – אנשי רוח ומעש, שתרמו לבניין הישוב העברי ובעיקר –לרוחו. ובהקשר, ליד קברו של טשרניחובסקי נקרא המנון לכבוד רוח האדם:

שחקי שחקי על החלומות, 
זו אני החולם שח. 
שחקי כי באדם אאמין, 
כי עודני מאמין בך. 

כי עוד נפשי דרור שואפת, 
לא מכרתיה לעגל פז, 
כי עוד אאמין באדם, 
גם ברוחו, רוח עז.  

 הרשמה אצל טובי: 052-6556107 או באימייל: tovi@tovigolan.co.il