כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    תיק הברכות והקללות

    25 תגובות   יום חמישי, 24/12/15, 17:55

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח

     

    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי.

     

     

    עכשיו הפסקה קטנה מעבר למקום ולזמן, אבל באותו ההקשר.

    בדפים קודמים ציינת שאינך  יודע מה שם משפחתה של הכוריאוגרפית של ההצגה. במשך כל הכתיבה כאן על ההצגה זכרת שהלכו לך כנראה לאיבוד כמה מסמכים מאד חשובים, בעניין מה שקרה שם.

    זאת תוצאה של הברדק שיש בכל המסמכים הארכיוניים שלך.

    תוך כדי חיטוט אחרי משהו אחר, נתקלת פתאום בקלסר שעל גבו כתוב "תיק הברכות והקללות".

    מתי שהוא התחלת כנראה לאסוף בנפרד את כל הדברים הטובים והרעים שאמרו עליך אנשים אחרים, גם בכלל  וגם בפרט.

    בתוך הקלסר הזה נמצאה באורח נס  האבידה ההיא. בין השאר נזכר שם גם שמה של יוצרת המחול של ההצגה והוא בישראל:

    איילה טוכמן. שוב - איך אתה יכול להגיע אליה בשביל לומר שוב "תודה, תודה, תודה".

    (הערת מערכת - האבידה נמצאה בפייסבוק וכיום קוראים לה איילה אבני).

    ''

     

    אל שני השירים שנקבת כשהיו מבוססים על דברים ועל עדויות מנגבה, נוסף עוד שיר כזה, אולי החשוב והיפה מבין שלושתם שגם לו חיבר מאיר מינדל לחן נוגע ללב.

    מתי שהוא חיבר איצק דובנו (הלו הוא יואב) פואימה שעיניינה אהבה לקיבוץ נגבה.

    שם הפואימה "בתוככי נגבה".  

    אתה ליקטת כמה פסוקים מהפואימה ויצרת מזה שיר זמר עם בית חוזר.

    והרי השיר כפי שבוצע בהצגה ע"י המקהלה המקומית בניצוחו של מאיר מינדל.

     

    תוֹכְכִי נֶגְבַּהּ

     

    הַיּוֹם קַמְתִּי עִם שַׁחַר

    וְאֵצֵא לְקַבֵּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

    שָׂדוֹת יְרֻקִּים וְשָׁמַיִם

    וְאֶת הֶהָרִים שֶׁבָּאֹפֶק.

     

    אֲבָרֵךְ יְדִידִי מִשֶׁכְּבַר,

    הֵם יְדוּעִים לִי מְאֹד.

    נֶגְבָּה כַּמָּה יָפֶה אֶת

    בָּאוֹר הַזְּרִיחָה הֶעָנֹג.

     

    אָהַבְתִּי לִשְׁכַּב בִּרְגָבַיִך,

    כְּחוּם חִבּוּקוֹ שֶׁל אַבָּא.

    קָשָׁה וְרַכָּה וְשׁוֹפַעַת,

    עוֹלָל אֲנִי בִּתְּלָמַיִךְ.

     

    אֲבָרֵךְ יְדִידִי מִשֶׁכְּבַר

    הֵם יְדוּעִים לִי מְאֹד

    נֶגְבָּה כַּמָּה יָפֶה אֶת

    בַּשָּׁרָב שלות צָהֳרַיִם

     

    לִנְשֹׁם לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ

    כִּי זֶמֶּר רוּחֵךְ בַּקָמָה

    יַרְגִּיעַ נַפְשִׁי הַקְּצָרָה, כֹּה

    לְסַעַר חַיֵּי הָאֱנוֹשׁ.

     

    אֲבָרֵךְ יְדִידִי מִשֶׁכְּבַר

    הֵם יְדוּעִים לִי מְאֹד

    נֶגְבָּה כַּמָּה יָפֶה אֶת

    בָּעֶרֶב בַּכָּחֹל גִבְעוֹתַיִךְ.

     

     

    ההצגה הזאת כללה כמה וכמה סיפורים מתולדות החבורה שהקימה את הקיבוץ, משהו מהקרב על נגבה ואפילו תהלוכה של אחד במאי עם הרבה דגלים אדומים.

    הייתה שם גם "הצגה בתוך הצגה" כאשר משפחה מקומית מגיבה על המתרחש.

    ההצגה בוצעה פעמיים לפני אלפי צופים.

    בין השאר נכחו בקהל נשיא המדינה יצחק נבון, יעקוב חזן, ג'ומס ואפילו מאיר יערי שהובא לשם עם מטפל וגם אמא ואבא שלך שהתגאו בילד המוצלח שלהם.

     

    ''

     

    זה שהזכרת קודם  את  יצחק נבון,זה פתח לך קמט זערורי באחד מתאי המוח.

    אולי עניין טריוויאלי לזכרונותיך. אבל הטריוויה הזאת היא היא זאת שמעניקה לרצף העיניינים את האותנטיות שכל כך חסרה בתיאור האירועים ה"גדולים והחשובים", אולי מפני שהיא קפצה פתאום בלי שאף אחד ביקש או חיפש.

     

    אז פעם הייתה "בחדר האוכל צריף" (חדר האוכל הראשון בקיבוץ יזרעאל) מרפסת כניסה.  עלו לשם מדרגות פשוטות עם מעקה מצינור השקיה, המרפסת היא בערך שני מטר על שני מטר, והיה בה בקיר המזרחי כיור קטן לרחיצת ידיים לפני שאתה אוכל. אתה מסתובב אחורה ויש שם דלת מתנפנפת שדרכה נכנסים לחדר האוכל.

    המרפסת הזאת אז, בשנים ההן, היתה מקום הפרלמנט של החבר'ה אחרי סעודת ליל השישי. (ערב שבת). תכף אחרי האוכל הייתה המרפסת מתמלאת בבחורים שהביאו איתם כסא מחדר האוכל וישבו בצפיפות כך שאי אפשר היה לצאת דרך שם וכולם היו יוצאים דרך המטבח.  לא היו טלויזיה ורדיו והיה עיתון "דבר" אחד לכל הקיבוץ.

    אז על המרפסת ניתנה האינפורמציה האחרונה בכל עניין מפי אלה שהיו איפה שהוא במשך השבוע מחוץ למשק. אם קרה משהו בתוך המשק אז גם על זה התקיימו דיונים סוערים שנמשכו עד חצות, גם מפני שהיה מעניין וגם מפני שלא היה משהו אחר לעשות. על עלילות המרפסת כבר כתבת בהרבה הזדמנויות.

    ''

     

    אתה כבר לא זוכר איפה ומתי בדיוק. באותן השנים (אולי 1954?) הגיעו ליזרעאל הרבה בנות בגיל שש-עשרה מעדת "מעיין" שבקן מרכז של התנועה המאוחדת בתל-אביב. אחרי שהיו פה במחנה עבודה בקיץ המשיכו לחזור ולבקר פה בסופי שבוע. (עניין של הורמונים) בליל שישי אחד היו כמה מהבנות על המרפסת בחברת כמה מגברברי יזרעאל. היה נורא מעניין וגם שמח.

    במדרגות למטה עמדה נערה, גם היא מעדת "מעיין".

    היא לא דיברה ורק עקבה בעיניה ובאוזניה אחרי  המתרחש.

    לפעמים חייכה אבל לא יותר מזה.

    זאת הייתה הנערה הכי יפה שראית בחיים שלך. היה לה שיער מקורזל עם קוקו מאחורנית. היה לה אף קטן וסולד. היה לה פה עם שפתיים יפיפיות ושיניים קטנות ולבנות. היא היתה דקת גיזרה אבל היה על גופה כל מה שצריך, חזה ירכיים והרבה קסם. כמעט כל הגברברים ניסו למשוך את תשומת ליבה, עשו שרירים, נעמדו לפניה כמו בתערוכה אבל כל זה לא הצליח.

    בסוף כשכל הבנות הלכו לישון נעלמה אתן גם היא. זאת הייתה, אם לא איכפת לך, אופירה ארז ז"ל, אשתו לעתיד של נשיאנו יצחק נבון.

    אלוהים רוצה אצלו רק את הכי יפות.  מה לעשות?...


    המרפסת המדוברת קיימת עד היום ובין השאר כתבת עליה מערכון שלם בתוך המחזה "חג ה-50 של קיבוץ יזרעאל" (שלא הוצג ובזה עוד ידובר...)

    ''

     

    לפני שלושה ימים היה יום העצמאות ה-67. החבר שלך טיוכקה היה קורא לזה יום "העצבנות" ושאלו ברדיו כל מיני אנשים "איפה היית ב-15 למאי 48?"

    אתה זוכר משהו מהשבת ההיא. אתה והחבר'ה שלך מהתנועה הייתם על גג של בית קומות ברחוב "שער ציון", בכניסה לנמל ת"א. אוניות אחדות עגנו רחוק בים ומהן הורידו המון עולים חדשים. אתה זוכר שהעלו את העולים ישר לאוטובוסים והיה שם קהל גדול שמחה כפיים בהתלהבות. אתה זוכר שמאוטובוס אחד עלתה שאגה "רומניה! רומניה!" ומאוטובוס אחר שאגו "הונגריה, הונגריה".

    באותו זמן ממש מאחוריכם הפציץ "ספיטפייר" מצרי את שדה דב של חיל  האוויר שלנו. אתה זוכר שלנו לא היה אף מטוס שיכול לעשות משהו ל"ספיטפייר".

    היו מטוסים קלים מסוג "אוסטר", "סטירמן","הארווארד" ואיזה משהו איטלקי שקראו לו "בוננזה". פעם כשהיית במוזאון חיל האויר ליד באר-שבע, ראית מה זה אוירון "אוֹסְטֶר" -  כמה פְּלָפוֹנִים וקצת בד, זה כל המטוס  ועם זה היה צריך להלחם ולנצח.  ב-15 למאי כל מה שעשו נגד "הספיטפייר" שהפציץ את שדה דב היה לירות  בתותח נ"מ, מה שלא עשה כלום, חוץ מרעש, והלכת הביתה,  וזהו.

    אתה זוכר שכמה זמן אחרי זה ואולי אחרי שהמטוס "דקוטה" המצרי הפציץ גם אתכם, הייתם מתישהו על הגג ברחוב גורדון 79 וראיתם את אותו ה"דקוטה" זורק פצצות על דרום ת"א. פתאום הופיע מאיזה שהוא מקום אוירון קטן שהזכיר לכם יתוש.

    היתוש הזה נטפל ל"דקוטה" ופתאום המפציץ החל לבעור ונפל ונעלם לכם מהעין . (בחולות ראשון לציון). "היתוש" הזה היה אוירון קרב "מסרשמידט" גרמני שהגיע יחד עם עוד אוירונים מצ'כיה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/16 08:52:
      עוד סיפור מהנה מבית מדרשך :)
        29/12/15 15:06:
      תודה על השיתוף!
        28/12/15 09:27:

       

       אחאב היקר

      נהניתי מאד לקרוא את הזכרונות על ההצגה ,

      השיר מאד מצא חן בעיניי ,

      על הציורים היפים  התבוננתי  מתוך עונג רב.

      אכן אביך היקר- איש אשכולות,

      יהי רצון- שיזכה לכל טוב יחד עם כל המשפחה.

       

      בברכה

      אהובה.

        26/12/15 16:34:
      שבוע טוב :)
        26/12/15 16:28:
      ההסטוריה מעניינת יותר דרך הסיפורים האישיים שלך. גם הציורים היפים תורמים את חלקם.
        26/12/15 13:47:
      חתיכת זיכרונות, ממש היסטוריה חיה
        26/12/15 12:09:

      צטט: ~בועז22~ 2015-12-24 19:40:18

      זבוב על הקיר, לו הייתי..., שם על אותה המרפסת..., זבוב על הקיר... (((-:

      למען האמת היו שיחים צמודים לקיר. אפשר גם היה לשבת מתחת לבניין שעמד על עמודים. ....! לא חסרו עמדות האזנה. 

        26/12/15 12:08:

      צטט: גילהסטחי 2015-12-25 07:52:57

      לאורך הסיפור שלובים זה בזה המתוק והעוקץ.

      יש סיפורים בלי דבש ועוקץ ? 

        26/12/15 12:07:

      צטט: kimchid 2015-12-25 08:13:21

      "ספיטפייר"....במאי 1948 ...ילד בן 4....רצתי למקלט! אירוע טראומתי.

      מחיר כבד שולם פה על הגשמה וקוממיות. מסתבר שיש מי שזוכר

        26/12/15 12:06:

      תיק התיקים ויפי הציורים...

      תענוג. 

        26/12/15 12:05:

      צטט: איילתayeletא 2015-12-25 09:38:38

      הי אמנון ואחאב:) מדהימים הציורים הפרח השחור והלבן. חדר האוכל הישן. הייתי עכשיו במדריד. עמדתי ליד הגרניקה וגדולי הציירים הספרדים ואוהבת מאוד את הציורים שלך. אני חושבת שמה שמיוחד בהם מעבר להכל הוא הניצחון על האיזמים למינהם. ככה עמוק בפשטות כאילו ללא מאנירות ובלבולי ביצים מדהים!!!. וישראלי מקומי...נבון לשים את הברכות והקללות בניפרד. איילה טוכמן אבני בודאי גם לה זה היה מיפגש חיים מרתק. המרפסת מרתקת ואופירה הייתה קסומה. ההפצצה על תל אביב והיתוש הזכירה לי את הסיפור של שעיה גזית ושלושת חבריו שהיו טייסים אמיצים שעשו גבורה באויר. מדינה שהוקמה. סופ"ש נעים לכם ושנה אזרחית נקווה שתהיה טובה מקודמתה אמן.

      שנה מוצלחת גם לך . תודה על התגובות המפורטות והעמוקות. זיקה חזקה יש לך לסיפור הזה : )

        26/12/15 12:03:

      צטט: * חיוש * 2015-12-25 17:34:21

      אחאב חברי נשיקה

      נהנתי לקרוא מזיכרונותיו של אביך

      וכמה יפים הציורים פרי מיכחולו

      * תודה ששיתפת אותנו חברי

      שבת טובה ושקטה

      שבת טובה גם לך חיוש מקסימה

        26/12/15 12:03:

      צטט: חני.א 2015-12-26 07:26:36

      גם אני אוהבת את קיבוץ נגבה בהחלט ועם השיר הוא מקבל את ההידור הנכון...והתמונות נפלאות....תגיד לו

      לא לדאוג מקריאים לו כל תגובה ותגובה...

        26/12/15 07:26:
      גם אני אוהבת את קיבוץ נגבה בהחלט ועם השיר הוא מקבל את ההידור הנכון...והתמונות נפלאות....תגיד לו
        25/12/15 17:34:

      אחאב חברי נשיקה

      נהנתי לקרוא מזיכרונותיו של אביך

      וכמה יפים הציורים פרי מיכחולו

      * תודה ששיתפת אותנו חברי

      שבת טובה ושקטה

        25/12/15 11:00:
      איזה כיף לקרוא ולראות את הציורים. תודה ושבת של שלום
        25/12/15 09:38:
      הי אמנון ואחאב:) מדהימים הציורים הפרח השחור והלבן. חדר האוכל הישן. הייתי עכשיו במדריד. עמדתי ליד הגרניקה וגדולי הציירים הספרדים ואוהבת מאוד את הציורים שלך. אני חושבת שמה שמיוחד בהם מעבר להכל הוא הניצחון על האיזמים למינהם. ככה עמוק בפשטות כאילו ללא מאנירות ובלבולי ביצים מדהים!!!. וישראלי מקומי...נבון לשים את הברכות והקללות בניפרד. איילה טוכמן אבני בודאי גם לה זה היה מיפגש חיים מרתק. המרפסת מרתקת ואופירה הייתה קסומה. ההפצצה על תל אביב והיתוש הזכירה לי את הסיפור של שעיה גזית ושלושת חבריו שהיו טייסים אמיצים שעשו גבורה באויר. מדינה שהוקמה. סופ"ש נעים לכם ושנה אזרחית נקווה שתהיה טובה מקודמתה אמן.
        25/12/15 09:16:
      יופי של זיכרונות :) אחלה סופ"ש
        25/12/15 08:50:
      "תיק ברכות וקללות" כזה , זה רעיון מאוד מעניין .....
        25/12/15 08:26:
      זכרונות המעלים געגועים לטעם של פעם.
        25/12/15 08:13:
      "ספיטפייר"....במאי 1948 ...ילד בן 4....רצתי למקלט! אירוע טראומתי.
        25/12/15 08:06:
      אוסף מרתק של זכרונות עם ציורים נהדרים
        25/12/15 07:52:
      לאורך הסיפור שלובים זה בזה המתוק והעוקץ.
        24/12/15 19:44:
      הציור התחתון - חדר האוכל הראשון עם המרפסת המפורסמת...
        24/12/15 19:40:
      זבוב על הקיר, לו הייתי..., שם על אותה המרפסת..., זבוב על הקיר... (((-:

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין