בחודש ינואר 2014 הגעתי ארצה עם שלושת ילדיי,

הגעתי ללא אמצעים וללא שום תמיכה.

נחתתי בבית הורי הקשישים שבשכונת מקור ברוך בירושלים.

הפשלתי שרוולים והתחלתי לעבוד בכל מה שרק מצאתי,

תוך טיפול בילדים והתמודדות עם קשיי דיור ופרנסה.

תוך זמן קצר, התחלתי לעבוד כמנהל סניף באולם מכירות

של ריהוט ומערכות ישיבה מתקדמות.

בנוסף הקמתי מיני מעבדה לתיקון מחשבים באופן פרטי.

אותה מיקמתי במקום נסתר ואחורי בחנות.

הסניף ממוקם ברחוב פועלי צדק 3, א"ת תלפיות ירושלים.

כל הבניין ברובו, הכיל אולמות תצוגה של ריהוט.

בחנות הסמוכה אלי שהייתה ממש בצמוד עבדה יפעת בן ארי.

יפעת מנהלת את הסניף של "אולטימה" אישה חמה ומלאת חיים.

האמת שיפעת ואני התחלנו ברגל שמאל...

בעקבות אי הבנה שעברה לפסים מאד לא נעימים.

וזמן קצר לאחר מכן, הפכנו לחברים טובים, כמו בני משפחה.

החברות בינינו הפכה כה אמיצה, עד שבילינו שעות בחוץ

יושבים על כורסאות עור, שותים קפה עם סגריה ומשוחחים

ובעיקר צוחקים.

הכרתי את כל משפחתה, את בעלה והבנות.

יפעת החלה לשאול אותי המון שאלות בנושא היהדות

ודינים שונים בהלכות שולחן ערוך ומשפגשה את הילדים שלי,

דרשה לדעת יותר מה קרה ואיך אנחנו מסתדרים.

היא נחרדה לשמוע את הסיפור שלי אז...

ותוך זמן קצר גייסה לעזרתי עזרה בכמה מישורים.

את עופר בן ארי, בעלה של יפעת והבנות שלהם גאיה ואופק,

פגשתי פעמים רבות במהלך יום העבודה שלי שהיה נטו 10 שעות.

עופר ואני שוחחנו ארוכות והוא הבין שאני מתמודד עם מצוקות גדולות.

ביום שישי עבדתי עד 13:30, הייתי סוגר את הסניף

ורץ לתחנת האוטובוס לכיוון שוק מחנה יהודה, עורך קניות

ואז עולה על הרכבת הקלה לכיוון פסגת זאב שבצפון ירושלים.

לפני שסגרתי את הסניף, עופר היה מביא לי כל יום שישי 

זוג חלות חמות ממאפייה ידועה וטובה מתלפיות ושתי עוגות.

"קח אבי, זה לילדים" הוא היה אומר בחיוך שלו.

ב 15 לספטמבר 2014 נחטפו שלושת ילדי לחו"ל.

מעולם לא חזרתי לעבוד יותר באותו מקום.

נפגשתי כמה פעמים עם יפעת אשתו של עופר,

היא מררה בבי כשפגשה אותי כמעט שנה ויותר לאחר החטיפה.

שוחחנו ארוכות והיא לא הפסיקה לנגב את הדמעות שלה.

עם עופר לא יצא לי להפגש יותר... מכורח הנסיבות.

עופר הקים פרגולות ומבנים מברזל והיה אדם עם  

כוח פיזי גדול מאד, רגוע וטוב לב.

בשבוע שעבר הוא נהרג, לאחר שנלחם בידיים חשופות

מול שני מחבלים זבלים, שהגיעו לבצע רצח.

הוא זינק מרכב העבודה שלו ודפק לחארות האלה את הצורה !

קליע שנורה מתוך אחד הנשקים של לוחמת מג"ב הכריע אותו.

עופר מבחינתי הוא גיבור שהציל חיים נוספים בפעולת הגבורה שלו.

הוא מת מות גיבורים מכדור שוגג, לאחר שהכריע את המחבלים

האלה לגמרי בעצמו.

כשהתרחש הפיגוע, הייתי במשטרת אשדוד במסגרת העבודה.

קבלתי את הפרטים, אבל לא את השמות של הנרצחים.

כשפורסמה תמונתו של עופר בצרוף שמו,

היה לי מאד קשה לתפקד באותו יום.

שמעתי את זעקות השבר של יפעת והבנות בראשי.

עבורי זו הייתה מהלומה לא פשוטה,

אולם עבור יפעת, הבנות ושאר המשפחה זה אסון

שאת ההשלכות והצער שלו, אני מאחל למרצחים

הבזויים והשפלים, לשולחיהם ולכל הדומים להם.

ליפעת, גאיה, אופק ושאר המשפחה.

תנוחמו מהשמיים ושלא תדעו יותר צער !

מוקדש לזכרו של עופר בן ארי ז"ל.