כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    ככל שהחרדה גדולה יותר האדם גדול יותר

    73 תגובות   יום ראשון, 27/12/15, 15:08

     

     

    לפני כמה ימים המליצו לי לקרוא את הספר "עידן החרדה שלי"

    והוסיפו "ככל שהחרדה גדולה יותר האדם גדול יותר", ולא הבנתי.

    אתמול סיפרו לי איך לובסטרים גדלים. והבנתי.

    הלובסטר הוא חיה רכה ופגיעה שחיה בתוך קליפה קשה.

    המעטפת החיצונית קשה והיא אינה מתרחבת, היא מגבילה אותו

    ומציירת את האופק בתוכו.

    אז איך הלובסטר יכול לגדול כשלא נוח לו והוא כלוא בתוך השריון?

    הלובסטר נבלע מתחת לספה של סלע, מזיע קצת חלבון,

    משיל את הקליפה ובנפש הומה, יולד אחת חדשה.

    לאחר זמן מה הלובסטר גדל והקליפה החדשה נעשית צרה לגופו.

    אז הוא חוזר אל מתחת לספה ומחליף אותה.

    אתם מבינים, הטריגר לצמיחה של הלובסטר הוא תחושת חוסר הנוחות.

    תארו לכם שללובסטר היה פסיכיאטר, הוא היה מקבל גלולות,

    עצמו היה חוזר אליו בשמחה והוא לא היה מתמרד בבנייה המהודקת לנשמה שלו.

    על עצמי חשבתי שעידן חשוך מתגעש מעל המסלול הפנימי שלי,

    ובמקום לחוש ייאוש מצוקה ופחד. במקום להדק את גזר הדין סביבי,

    יכולה לשאול איך המשהו הלא נוח הזה המלחיץ והכואב נוגע בחיי

    כמו מתת אל ומצמיח אותי

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/1/16 12:13:
      מאריאנטואנט. צמיחה מזוקקת ומינוף בצל הסיפור האישי זה אפשרי. נדרשת עבודה פנימית ואהבה עצמית כדי להגיע למקום בו אנחנו רוצות להיות חזקות מתמיד. ולמה זה קשה? כי אנחנו לא מאמינות שאנחנו יכולות. תנסי להזין את הבחירות והמחשבות שלך בהתכוונות חיובית, ובעשייה עקבית למטרתך. חוקר בשם אמטו בדק את הקשר בין מחשבות ומילים שליליות וחיוביות על מים. הוא צילם את גבישי המים שנחשפו למסרים חיוביים וגילה מבנה גבישי הרמוני. לעומת זאת המים שנחשפו למשוב שלילי המבנה הגבישי היה דיסהרמוני. והכי מצחיק זה שהגוף שלנו מורכב מ-80 אחוז מים. זה בסגנון חיזוק חיובי-שלילי בעיצוב התנהגות, או כלכלת האסימונים. אני בחרתי לא להיות קרבן- גם את יכולה.
        4/1/16 12:00:
      צ'יקיטיקה... התפר הדק הזה בין שפיות לאי שפיות מפחיד. התפר הזה שולט באני, למדתי שהפחד עשוי להצמיח או עלול להמית, וששפת הכימיה לועסת אותנו או מדהירה אותנו.
        4/1/16 11:58:
      . ארז . בזכות המחשבות שבראשי אני מצליחה לזרום. החיים קשים יותק כשעוצרים את התנועה, ומושכים לאחור את המושכות של הסוסים הדוהרים.
        3/1/16 20:47:
      הי גילה. את מכירה את סיפורי. תסבירי לי את זה על עצמי.
        3/1/16 19:27:
      חרדה, דיכאון, לרוב נובעים מחוסר איזון כימי במוח ומחוסר בסרוטנין..... לעיתים, אין לנו שליטה על זה, או שלומדים לחיות עם זה ונעזרים בטיפולים שונים ויוצאים מזה, או שסובלים וסובלים. בכל מקרה, אין ספק, שזה מחשל, מחזק, מעצים....
        3/1/16 15:19:
      הגיוני לגמרי... כשנמצאים בקרקעית ואין יותר לאן "לרדת" יש רק שתי אפשרויות: או לחדול או לצמוח.... מאחל לך שבשנה זו תדעי ותצליחי לצמוח מעבר לכל הקשיים והמכאובים ! :)
        31/12/15 18:07:
      השוטה על הגבעה. אתה יודע שהאדם הינו כמו צחשב מתוחכם, ובמצבו הטבעי הוא בוחר את הדעות, המחשבות והרעיונות שלו. לפעמים משתחררים פחות מדי הורמונים במוח ואז האדם אינו מעורב במחשבותיו, לא נמצא בכל רעיון, אינו אקטיבי בתהליך פריצת השרשרת, לא מערער על גורלו, ומטיל ספק שרצונו עשוי להתגשם. לחרדה יש נוכחות כמו חוט ברזל מלובן שמושחל לקוף המחט ותופר את החופש, התשוקה והסוביקטיביות. לי נתנה ההזדמנות לבדוק את תרומת החרדה על הבחירות שלי ולחפש את האנטרס שלי בכל עשייה. האנלוגיה ללובסטר מבטאת רעיון פילוסופי רוחני על האפשרויות שיש לנו בחיים, על מציאות ותודעה, על אנרגיה וקורבנות. מקווה שהצלחתי להבהיר את עמדתי, גם אם לא הצלחתי לשכנע אותך.
        31/12/15 15:37:

      צר לי
      אך אינני מסכים איתך,
      האדם איננו לובסטר,
      וגדילה פיזית אינה דומה לגדילה רוחנית.
      החרדה לא תורמת כלום לאדם.

        31/12/15 12:48:
      kimchid. המילים שלך מפשיטות את הגלימה הכבדה, קולעות פרחים של אהבה ומעיפות את הגוף בקלילות. את האיחולים שלך כותבת על דף, מקפלת למטוס קטן ומטיסה אותו לשמיים.
        31/12/15 12:45:
      חני.א . כשיבש וקר עור כפות הידיים מתבקע. כשיבש וקר פני האדמה מתבקעים. כשחמקר זו בריאת המחר הטוב.
        31/12/15 12:44:
      אהובהקליין. תודה. הלב שלך יפה כמו האביב.
        31/12/15 12:43:
      זמן השיכור. מהות קיומו של הלובסטר הפנימי זה ליצור את מציאות חייו, להתרחק מהיותו קרבן הפחדים שלו, לברוא עולם ראוי ושלם יותר.
        31/12/15 07:48:
      "עידן החרדה שלי." משפט שמעיד שיש סוף לעידן הזה. ההיסטוריה מלמדת שתמיד אנו חיים בעידן כלשהו. האם סופו של עידן זה קרוב או רחוק? זה אינדיבידואלי. זה כבר תלוי במידת הרצון והיכולת של החרד מפני המעבר לעידן של התחדשות וצמיחה. יש שמוצאים בחרדה מפלט "נוח" ורואים בו שריון ומגן . הכתיבה והחשיפה שלך כאן מעידים שיש לך את הטריגר לעשות את "הקפיצה" ( כמו הלובסטר?), ולעבור את המשוכה הזו לעידן אחר, להתחדשות. והנה זו ההזדמנות והמועד המתאים לכך... תכלה שנה וחרדותיה תחל שנה חדשה עם צמיחה התחדשות וגילוי עצמי חדש. שנה טובה!
        31/12/15 07:02:
      גילה החוסר נוחות גורם לנו לצאת מאזור הנוחות ולצאת ולזוז ולקפוץ עד עד עד שיהיה לנו שוב נוח.. חיבוק.
        30/12/15 21:57:

       יקירתי.

       

      כתבת בחן וכישרון רב , הטקסט מעניין ומחכים.

      יישר כוחך!

       

      בברכה

      אהובה.

        30/12/15 20:01:

      התפקיד של הלובסטר הוא להיות גדול, או להרגיש טוב?

        30/12/15 13:56:
      תאודורה. באת כמו שהשמיים מבקשים את הענן, שממריץ את הדם ומחמם את הלב.
        30/12/15 13:55:
      נעם דימנט. ממך למדתי למלא את החללים במשהו משמעותי לפני שאהיה בגלגול הבא.
        30/12/15 13:54:
      bonbonyetta. הצמחתי כנפיים ורצתי איתם.
        30/12/15 13:53:
      עט סופר. לחיות. כי אחרי הגשם נקוות שלוליות מפוארות.
        30/12/15 13:52:
      באבא יאגה. את יודעת לכתוב משפטים שמדברים יותר טוב מהמילים שלי את עצמי.
        30/12/15 12:01:
      איזו הקבלה נהדרת...
        30/12/15 08:24:
      יש מה ללמוד ממך ומהלובסטר.
        29/12/15 20:42:

      תמונה קשורה

      וואלה מדהים הפוסט הזה


        29/12/15 16:05:
      משל הלובסטר ... החכימני ..תודה ...מה שלא הורג רק מחשל ...:)
        29/12/15 15:45:
      ודאי שתצמחי, לובסטר יצירתי שכמותך, ואנחנו נצפה בשמחה בצמיחתך
        29/12/15 06:33:
      צבע השרב. זו מתנה ללכת בדרך שבוחרת אותי, יותר מאשר אני בוחרת אותה.
        29/12/15 06:31:
      יוסףכהן11 . מסכימה אתך אך מסתייגת. אני חושבת שתפיסת המציאות אינה דורשת אומץ וידע אלא תודעה מחשבתית שמסייעת לכל אדם בר דעת לבחור לא להיות קרבן הנסיבות, לממש חיים ראויים יותר ולמלא את המציאות בבריאת תהליך חדש משנה גורלות. מי שבוחר לדבוק בטראומה מסיר מעצמו אחריות ולא נראה לי שיצליח גם בטיפול כי אדם זה מטיל את האחריות למצבו על אחרים, ומונע מעצמו הזדמנות לשינוי.
        29/12/15 03:55:

      השלה... אכן. מתת קל היא...

        28/12/15 18:58:

      זה נכון !
      אך כדי לעשות את מה שעשית (לשאול כיצד המצוקה והפחד מצמיחים אותי) , נדרשים בדרך כלל אומץ וידע שאינם ברשות האדם הרגיל.
      משפט של דון חואן (קסטנדה) שאני מאוד אוהב : "אדם רגיל מתייחס לכל דבר כאל קללה או ברכה , בעוד לוחם מתייחס לכל דבר כאתגר "
      לצערי , לאחר כמה שנים טובות כמטפל , ברור לי שרוב האנשים אינם "לוחמים".


      עבור רוב האנשים , מחלה  , מצב נפשי , מצוקה כלכלית וכו' זה לא "טריגר לצמיחה"  , אלא "הפרעה בשגרת החיים". והדבר החיוני מכל זה "לשמור על שגרת החיים" ....
      וגם זה בסדר.

        28/12/15 18:36:
      remei. בעיני זה כמו לרקוד בין העבר לעתיד, מהצל לאור.
        28/12/15 18:35:
      גלית א'. צודקת טעיתי.
        28/12/15 18:33:
      מעורר השראה הלובסטר סוג של נשל
        28/12/15 18:32:
      נתןפאר. בסוף כל קילוף אתה מוצא שכבה של פרי בשל ועסיסי, כמו לאכול עם אלוהים תאנים בטעם עדן. מצחיקה אותי היכולת לנקד את המילים בהומור.
        28/12/15 18:27:

      צטט: גילהסטחי 2015-12-27 17:23:20

      כשהרוח בנשמתך פורעת. כשבחושך אתה יושב לבד. כשהשמש לא מנסה לגעת. כשהפחד אוחז בך לאט. כשצוחקת מכשפת היער. כשצורח עורב על החלון. מתקרבת, והיא חדה כתער מתגנבת איזו תחושת אסון. אז מתוכך פורץ מעיין הוא מתגבר ומתגבר. לאה גולדברג

      חנה גולדברג, לא לאה גולדברג.

        28/12/15 18:25:
      קנולר.לכל אשה ואיש יש זכות לאהוב בכל עונות השנה. את הזכות הזו נותנים ולא לוקחים. לכל איש ואישה יש זכות לנדיבות הלב הרואה. את החסד הזה נותנים ולא לוקחים. לכל אשה ואיש יש זכות לסבול. את הסבל הזה מחבקים ולא מתעלמים. לכל איש ואשה יש זכות להיות כשתיל על אדמתו. את הזכות הזו משקים במי האהבה ולא מייבשים. באחר בכל אחר, נושם קיומי החופשי כאוהב. עמוס מיתר
        28/12/15 18:24:
      לנהזקס0. גם צופן שלילי זו שירת חיים פועמת ומכושפת שעלינו להשביע אותה.
        28/12/15 16:42:
      לו הייתי לובסטר הייתי צריך כל יום לרדת מתחת לסלע...((-:
        28/12/15 15:10:
      מקסים מה שכתבת. אולם הלובסטר יכול ויודע להחליף את שירוני האדם לפעמים צריך עזרה. בואי נגיד שעשר שנות סבל וכדור אחד - עדיף כדור.
        28/12/15 14:43:
      כלומר גם לדבר שאנו רואים כשלילי יש יתרון ...
        28/12/15 14:40:
      HagitFriedlander. ואז סופה גדולה התרגשה, ונץ גדול אחז בטופריו בכתפיי ועף איתי מעבר למדבר, מקום בו האקלים תמיד מאושר.
        28/12/15 13:04:
      כתבת נפלא וגם זו מתת אל...מאחלת לך שנת צמיחה מאושרת ומעושרת בטוב! הזכרת לי גילה פסל שלי "חשופית" שהתייחסתי אליו כדיוקן עצמי על כל משמעות קיומה של חשופית:)
        28/12/15 12:10:
      debie30. בוקעת מתוך הקונכיה כמו הפרפר מתוך הגולם. את יוצרת מופלאה.
        28/12/15 12:06:
      AmitLi0. שמת על השולחן את האמת מאחורי יכולת ההשפעה על המציאות. מקווה שהמסע שלי לא יסתיים עם סכ"ום על מגש מוכסף. ההומור שלך כובש לבבות
        28/12/15 11:58:
      sari10. "אני יוצר את מציאות חיי"?! במסע שלנו אנחנו יכולים להדליק את האור במקום החשוך, כדי להאיר אותו במשמעות חדשה.
        28/12/15 11:55:
      kimchid. החשיבה החיובית היא חלק בנוי בנוף הפנימי שלי, חלק מהאקלים האישיותי שלי.
        28/12/15 11:54:
      BettyRozenfeld. הגנה והתשה. מנגנון ההגנה להשרדות מעניקה לנו תחושת הפחד, ואילו החרדה היא תגובה שבחלקה אינה מודעת ומשלבת זכרונות מהעבר ומתבטאת בתקיעות מחשבתית ותגובתית.
        28/12/15 11:54:
      כן מתפתח מתפתח ומסיים בצלחת תעשי טובה אל תקחי את כל הדברים מהלופסטר
        28/12/15 10:13:

      כאב ואי נוחות כקטליזטור להתפתחות.
      ומזכיר לי גם את מי הזיז את הגבינה שלי? חיוך

        28/12/15 10:12:

      שולחת לך הצצה מתוך הקונכיה

       

      http://cafe.themarker.com/image/320489/

        28/12/15 10:07:
      Think positive
        28/12/15 09:09:
      בוקר של אור החרדה היא חלק מהמנגנון ששומר עלינו מצד אחד ומתיש אותנו. הכל במינון.. המשך יום נעים בתי
        28/12/15 08:24:
      א ח א ב. מי כמוך יודע, שהטבע הוא מורה דרך...
        28/12/15 08:24:
      rossini. באמת מעניין, כי הנטייה היא לבחור את אותן בחירות בחיים: אותו סגנון של בני זוג, אותם מאכלים מוכרים. בגלל זה פרוקי רגליים ורכיכות לא מתארחים אצלי בצלחת.
        28/12/15 08:21:
      debie30. כל שינוי, כל התפתחות אישית וכל בניית דפוסים חדשים כרוכים בכאב, כאבי הגדילה.
        28/12/15 08:19:
      YaelKz. הלב שלך הוא קשת של צבעים.
        28/12/15 08:19:
      n1free. כולם רוצים שירים פשוטים, לא לחשוב יותר מדי, אך השעה היא די רעה רוצה לצחוק רוצה לצרוח שאני עוד חיה.
        28/12/15 08:17:
      שלויימה. הקונכיה היא מנגנון ההגנה שאנחנו פושטים. כשאוהבים לא צריך להסתתר כשמתקלפים, כי לא מפחדים להיות חשופים. כמה כיף להרגיש את החיות גולשת מתוך הקונכיה ולדעת שהסיפור לא נגמר.
        28/12/15 08:14:
      ת ה י ל ה. מי שלא מאמין בניסים לא ימצא אותם.
        28/12/15 08:13:
      רחלי בן-צור. תודה רחל על היופי שאת מעוררת בבואי לברוא קליפות פראיות וקליפות מבויתות
        28/12/15 08:11:
      מרב. הדוגמה היא המחשה לרעיון פילוסופי שהמציאות בנויה מכמה אפשרויות ושבכוחי לבחור באיזו מציאות להתמקד ולהשפיע עליה בכוח המחשבה.
        28/12/15 08:07:
      תכשיט. מתוך מיכאל שלי עמוס עוז: "מזל שישנו הרוח הטובה במרומים ששולח את קרניו לגעת ולהפוך כל כתם לפרח וכל רבב לכוכב זהב, כי אין בעולם צער שאי אפשר להפכו לשמחה גדולה".תודה על חיבוק גדול ומחמם
        28/12/15 08:04:
      טוב להיות בתנועה. לצמוח ולהתכווץ, מתוך המחסור, ועל אף הנוחות. שאפו.
        28/12/15 07:54:

      ראיה מעניינת יש לומר. מעניינת מאוד.

      אף פעם לא חשבתי על ההיבט הזה.

        28/12/15 07:37:
      היכולת להתגבר על מצוקה מעידה על כוחות נפש.ורגע ההתגברות הוא רגע של צמיחה
        28/12/15 01:41:

      יופי של פוסט  חיוך.

        27/12/15 23:09:

      אי נוחות, תסכול, כעס, כאב, כולם יכולים להוביל לשינוי ולצמיחה.

      זה לא שולל את מקומן של תרופות פסיכיאטריות בעזרה, כשצריך.

      ולהפך, תרופות פסיכיאטריות אינן מונעות בהכרח תהליך של צמיחה מתוך הקושי.

      מקובל היום שטיפול פסיכיאטרי יעיל יותר כאשר הוא מלווה בטיפול פסיכולוגי.

      אני מאחלת לך שתצאי מהמשבר הנוכחי מחוזקת ולא תצטרכי לשריון נוקשה כמו של הלובסטר.

        27/12/15 20:43:
      אז ? את אוכלת לובסטרים ? לפעמים בחוף הים אפשר לראות את סרטן הנזיר הוא עולה לחוף כשעל גופו קונכיה נטושה, כשהוא מוצא קונכיה גדולה ויפה יותר הוא יוצא מהקונכיה הישנה שלו - נכנס לקונכיה החדשה וחוזר לים אם תישארי על החוף מספיק זמן תיראי שגם לקונכיה הישנה מגיע דייר חדש...
        27/12/15 20:17:

      ''

        27/12/15 19:23:
      איזה יופי של מחשבה! השילי את שריונך ובני לך שריון טוב וגדול יותר. שבוע טוב ומבורך, יקירתי.
        27/12/15 18:50:

      מטאפורה נהדרת.

      ידוע שבשעת דחק, אפשר למצוא כוחות

      אצלי מתנגן השיר מימי מלחמת ויאטנם

      He Ain't Heavy, He's My Brother

        27/12/15 18:44:
      נהדר כתבת... והמילים של גולדברג מתאימות כמו ככפה ליד... ומתוכך פורץ מעיין של אור וחיים שמצמיח אותך... חיבוק...
        27/12/15 17:23:
      כשהרוח בנשמתך פורעת. כשבחושך אתה יושב לבד. כשהשמש לא מנסה לגעת. כשהפחד אוחז בך לאט. כשצוחקת מכשפת היער. כשצורח עורב על החלון. מתקרבת, והיא חדה כתער מתגנבת איזו תחושת אסון. אז מתוכך פורץ מעיין הוא מתגבר ומתגבר. לאה גולדברג

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין