אני חבר במועדון של גברים מבשלים כבר כמעט 7 שנים. 

בעבר הייתם צריכים לעקור לי ציפורן אחת או שתיים כדי לשמוע אותי מודה בשייכותי לעניין, אולם הזמנים המשתנים וטרנד הבישול שפושט על הארץ מאפשר לי כיום לצאת בהצהרה הזו ללא חשש וללא מבטים עקומים מן החברים הקרובים.

אנחנו חבורה של שישה חובבי בישול הנוהגים להיפגש אחת לחודשים, כל פעם מישהו אחר מארח לארוחה בת 4 מנות מעשה ידיו, המלווה ב 4 סוגי יין שונים.

כמובן שעם השנים נוסף אפריטיף, המנה הראשונה הפכה לכמה מנות קטנות (צריך לגוון), המנה השניה מגיעה עם תוספת (כי זה פשוט הולך ביחד) העיקרית מקבלת חיזוק, הקינוח הופך לשניים כי היה קשה לבחור, ומה עם איזה וויסקי משובח וסיגר לסיום?

בקיצור אל תנסו אפילו לספור קלוריות כי מדובר בשחיתות מן המדרגה הראשונה, מסוג הארוחות שמהן מירי בלקין מתעוררה בזעקות אימה.

לא פעם אנחנו מוצאים את אחד החברים סרוח על הריצפה או הספה מוכה הלם מן הסוכר והאלכוהול. מזל שאחד החברים הוא רופא והליפיטור זמין (תרופה נגד כולסטרול). 

אחת לשנה לקראת סוף השנה אנו עורכים ארוחה חגיגית אליה אנו מזמינים גם את בנות הזוג. ארוחה זו מורכבת מהמנות הטובות ביותר שהוגשו במהלך השנה.

השנה נבחרו 13 מנות לארוחה. כאשר אני הייתי אחראי על מנת פתיחה והקינוח.

הקינוח שעשיתי היא מוס ערמונים עם גנאש שוקולד לבן בליווי ערמונים מסוכרים. (רק מהשם אפשר לחטוף הרעלת סוכר). ומכיוון שמתהליך ההכנה של הערמונים המסוכרים נשאר לי סירופ סוכר וערמונים החלטתי להוסיף בקלוואה קטנה של ערמונים בצד.

הנה כמה תמונות מתהליך ההכנה והמנה לפני ההגשה.

לשיפוטכם.