חזרנו מקניות. ראינו התקהלות  ממש בבית שלנו. השכנים בבניין, (11 קומות), היו מרותקים, מבט

למעלה, מחווים דעה וצועקים ומצביעים למעלה. שמנו את השקיות בצד, והצטרפנו לקהל המרותק.

שם למעלה, בחור צעיר, עם טי-שרט שחור, ותרמיל צד, התנדנד וקיפץ ממעקה למעקה, כלפי מטה.

הקהל שעמד על המדרכה, הנחה את הבחור הקפצן, לאיזו מרפסת ראוי לקפוץ, והיכן התריסים

סגורים. השכנים שנותרו בדירותיהם, מתחו צוואר כלפי מעלה, כדי לראות את הזינוק של הבחור,

ממרפסת למרפסת.

"תיזהר!", קרא ברנשטיין היהלומן, שעמד למטה, "המעקה שם רעוע!".

"איך אתה יודע?", שאל הבחור המקפץ.

"זאת הדירה שלי!", השיב ברנשטיין.

הבחור קרא מלמעלה: "תודה רבה!", דילג על המעקה של ברנשטיין והקהל הריע.

לבסוף הבחור קפץ קפיצה מופלאה, כמו בקרקס.

כל הנוכחים מחאו כפיים, נלהבים.

הבחור, פנה אלינו, כלומר אל הקהל, והחווה קידה.

אחר כך עלה על האופניים שנשענו על הגדר ונסע לדרכו.

כולם היו נרגשים.

עלינו עם כל השקיות של הקניות.

ואז נשמעה צעקה, וכל חדר המדרגות התמלא בשכנים.

הצעקות נשמעו מלמעלה.

עלינו במעלית.

מצאנו את ברנשטיין יושב בדלת דירתו, על הרצפה.

"מה קרה?"

"הבחור הקפצן לקח עימו את הכספת!"