כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "הקמצן" - הרבנות הראשית

    14 תגובות   יום שישי , 1/1/16, 14:06

    ניראה היה שליעלי "זז השכל", ושאשיותה הרגועה והבטוחה התערערה לגמרי. היא עמדה בכניסה לרבנות ואל מול עשרות רבות של האנשים, קיבלה את פני בעלה כשהיא צועקת פעם אחר פעם ומושכת כל מילה:
    "הנה, הגיע הקמצן קבלו אותו...".
    איתיי התבונן בה נדהם, הוא כבר לא זיהה את אשתו עדינת הנפש, הרגועה בעלת החיוך הכובש והצחוק המתגלגל.
    הם חזרו לא מזמן מירח הדבש באקפולקו מטיול עליו התעקש לשלם מכספו כ-60000 ש"ח.
    מספר ימים לפני הטיסה, הוא הודיע להוריה על תוכניתו הרומנטית, עדכן את הבוס שלה שהיא תעדר שבוע וביקש ממנו לשלוח אותה במונית לשדה התעופה "ולקבל בפרחים" את פני אחד האורחים החשובים של החברה המגיע מחו"ל. וכך בעוד יעלי המתינה ל"אורח" ואחזה בשלט קטן שנשא את שמו, ניגש אליה איתיי, הושיט לה דרכון עם תיק קטן ואמר:
    "ממי, הטיסה שלנו לאקפולקו ממריאה עוד שעתיים, נחדש לך את המלתחה כבר שם...".
    **
    החיבור הגבוה וההתאמה ביניהם נטעו באיתיי יותר ויותר את הביטחון שאכן התחתן עם ה"אשה של חייו", עד שביום החמישי לטיול, איתיי פנה ליעלי ואמר את המשפט ששיבש ושינה את פני כל הטיול ואת נישואיהם:
    "יעלי, הארוחה השנייה ביום לא חייבת להיות במסעדת יוקרה..."
    "לך יא קמצן..." הגיבה, ועיניה רשפו אש.
    מהרגע ההוא דבר לא חזר להיות כשהיה.
    היא התעלמה מקיומו והמשיכה בקניות ובבילויים כאילו לא קרה דבר, ואילו הוא בתדהמה השתבלל לתוך עצמו וחש שעולמו חרב עליו.
    כל אימת שניסה לדבר איתה, נתקל בחומה. שפתיה שהיו עד כה רכות, נראו עתה נוקשות והוציאו שתי הברות בלבד: קמ-צן.
    הוא הקדים את הטיסה, נקרע בין שני עולמות.
    מחד - העצב על החלום שנגדע,

    ומאידך - הפיכחון וההתעוררות מהאשלייה שמצא את "האשה של חייו".
     

     

    במטוס היא התעלמה מקיומו. יעלי צחקקה עם הנוסעים, שפעה הומור ומצב רוח נהדר. והוא שישב לידה, נדהם מתאבל על הקשר שכה האמין בו והתנפץ בטיול.

    הנחיתה בארץ כמו הטיסה היתה קלה לה, וקשה לו.
    כשגלגלי המטוס נגעו בקרקע, הוא פנה אליה ושאל:
    "יעלי, איך את יכולה לשמוח כשהקשר בינינו מסתיים ?".
    שפתיה נעו לאותן שתי הברות שנאמרו ללא קול...
    איתיי פסע במסדרון הרבנות שברח' אורי בת-א מלווה בצעקות: "הקמ-צן, הקמ-צן, הקמ-צן, הקמ-צן".
    הוא חדל להאמין שזו מתיחה הזויה וגרועה...
    הוא חשב על אופי האדם המתעתע ושפתיו כאילו מעצמן החלו לנוע ולפזם:
    "יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע..."
    **
    יומיים אחרי הנחיתה התקשר איתיי לעידו וליאור, שני חבריו הקרובים:
    "תגיעו אלי הייתה לי פריצה, הבית מרוקן לגמרי. חוץ מהמקרר אין פה כלום".
    הם הגיעו לביתו שניראה כמו אחרי פרוגרום.
    "זו לא פריצה, אמר עידו, זה 'פשע שינאה'. אין מזוזות, אין נורות, אין מזגן.
    יעלי לא הורידה את הוילונות. היא תלשה אותם עם הקיר...".
    איתיי פרץ את ארון הבגדים חסר המפתח,

    התבונן בחולצותיו המקופלות והבחין בשאר בגדיו נותרו בארון.
    -"לפחות נשאר המקרר, בואו נשתה בירה קרה - איתיי לא סיים את המשפט.
      גם הבירות שיעלי תיעבה ומעולם מעולם לא נגעה בהן, נעלמו.
    **
    עידו וליאור שמו את ידיהם על כתפיו של איתיי זה מימין וזה משמאל, וכך עמדו שלושתם ושרו בקולי קולות מול הארון המרוקן והפתוח:
    "אשה בונה אשה הורסת

     למה שוב את כועסת

     מה עלי לעשות כדי לראות

     אותך רכה ומפוייסת...


    **
    מתוך רגעים ישראליים ב'.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      בהצלחה עם הספר...
        2/1/16 20:12:
      ולכן נוסעים עם האלילה לפני החתונה ולא רק אחרי החתונה.
        2/1/16 16:01:
      לא תמיד הנוף החיצוני משפיע על האקלים הפנימי. בכתיבתך הקצנת את הדמויות והן שומרות על המתח הסיפורי. מאחלת לך הצלחות
        2/1/16 15:36:
      קודם כל בהצלחה עם הספר. סלח לי שאני כותבת את מה שאכתוב, אבל בחיים ובין בני אדם, אין שחור-לבן כזה. יש גוונים, יש ניואנסים, יש סימנים, או שהבחור היה עיוור, או שראה ושיקר לעצמו, או שזו מחלת נפש , כפי שכתבה מירב, אבל, גם אז יש סימנים
        2/1/16 10:17:
      יש הפתעות בחיים.
        2/1/16 07:27:
      אחד הסיכונים הכי גדולים זה לנסוע לחו"ל יחד עם אישה וכרטיס אשראי . מזל שאשתי לא כזו
        1/1/16 19:14:
      לך תדע..., במקום כול-שהוא מהפך שכזה יכול לקרות לכול אחד...
        1/1/16 19:13:
      כן..., מכיר את זה... היצור הכי מסוכן והכי לא צפוי על כדור הארץ, זו אישה שלא אכלה צהריים.... בהצלחה עם הספר.
        1/1/16 18:27:
      הסיפור צובט מאד. בהצלחה עם הספר.
        1/1/16 17:47:
      בהצלחה עם הספר, דרור. גם בו כל פרק מופיע פעמיים? (-: שבת שלום, עמוס.
        1/1/16 15:59:
      סיפור מדהים אך למה הוא מופיע פעמיים?
        1/1/16 14:57:

      צטט: דניאלה אמהג. 2016-01-01 14:56:39

      לא יאמן כי יסופר.

      ועצוב.

        1/1/16 14:57:

      היטבת לתאר את אחד הסימפטומים של מחלת נפש.