תמיד זה קורה, לא משנה כמה תוכניות תעשו מראש.

החיים איכשהו יביאו סנריו שבכלל לא חשבתם עליו...

בערך לפני שנתיים חשבתי שפיספסתי הזדמנות, כל עולמי עמד להשתנות וזה לא קרה, הכל נעצר.תוך שבוע החיים הפתיעו אותי עם הזדמנות אחרת.

בחודשים האחרונים קיויתי לשינוי בתחום מסויים, גם הפעם זה לא קרה, החיים הביאו בפני שינוי בתחום אחר.

הכל משתנה ללא הרף.

אני טיפוס שאוהב שינויים, אני צריכה אתגר תמידי.

הדבר הראשון שלימדו אותי בתואר הראשון זה שללא שינוי הולכים אחורה.מתקבעים. נתקעים.

יש אנשים שזה טוב להם. לא לי.

השקפת העולם שלי היא כמו של ג'ו פילאטיס - אני זקוקה לתנועה, זרימה, ריכוז, חדות, חיוניות וכו'.

כמו כל אישה אני עושה הרבה דברים בו זמנית ועדיין, אני חייבת להרגיש שאני מתקדמת.

בזמן האחרון חיכיתי יותר מדי לחיים.

לקבל תשובות.

התגובה לפוסט האחרון שלי קצת ניערה אותי.

אני לא מחכה יותר.

בכל מקרה החיים יקחו אותי לאן שהם רוצים.

והזמן רץ קדימה בכל מקרה.

אז עם הידיעה שכל מה שעולה חייב לרדת וההפך אני זורמת עם מה שקורה.

אני רק צריכה לדאוג לראות את כל הדרכים העומדות בפני.

בכל מקרה - סביר להניח שאני אבחר בדרך שבה הלכו פחות

Robert Frost (1874–1963).  Mountain Interval.  1920

.  

 The Road Not Taken  

  TWO roads diverged in a yellow wood,

 And sorry I could not travel both  

And be one traveler, long I stood  

And looked down one as far as I could  

To where it bent in the undergrowth;         

   Then took the other, as just as fair,  

And having perhaps the better claim,  

Because it was grassy and wanted wear;  

Though as for that the passing there  

Had worn them really about the same,         

And both that morning equally lay  

In leaves no step had trodden black.  

Oh, I kept the first for another day!  

Yet knowing how way leads on to way,  

I doubted if I should ever come back

.        

I shall be telling this with a sigh  

Somewhere ages and ages hence:  

Two roads diverged in a wood, and I—

I took the one less traveled by,

And that has made all the difference.