את ישראל אהרוני אני לא כל כך אוהבת, למה? כי בתכנית שלו בטיוי כאשר הוא מבשל, הוא דוחף את הידיים השעירות שלו לתוך האוכל, זה די מגעיל אותי, שלא לדבר על הציפורנים במצב קריטי. נכון, ידיים שעירות יש להרבה גברים, והוא לא אשם בזאת שידיו מבקשות מכסחת דשא, אבל ראבק, למה לא להשתמש בכלים אם זה המצב? חוץ מזה, לא אהבתי את האוכל במסעדות שלו, גם יקר וגם לא ייחודי, אבל, הסיבה העיקרית שאני לא אוהבת אותו, זה בגלל שהוא קרח.. עם צמה! יש המון גברים קרחים, לדעתי הרבה מהם סקסיים וממש יפה להם, אני לא אשלול גבר בגלל שהוא קרח, כבר ציינתי באיזה פוסט בבלוג שלדעתי וניסיוני, לקרחים יש כוח גברא אדיר, זאת אומרת, אולי זה סוג של פיצוי על מה שחסר למעלה, מתאזן עם מה שלמטה. ![]() קרחת עם רסטות ![]() אבל, יש דבר אחד שאני לא סובלת, וזה קרחים עם צמה. זה בכלל פ ת א ט י, זה מעורר בי רצון עז לרוץ אחר קרח כזה ולתלוש לו את הצמה. כן, בלי הרדמה אפילו. אבל לאחרונה נתקלתי במשהו מכוער יותר, מחריד, איכסי, וזה.. קרחת עם רסטות! בשביל מה זה טוב?? יאק! כמובן שגם את אלה הייתי תולשת להם מהשורש. וגם רסטות אני שונאת, זה נראה ממש מסריח, ובכלל למה גבר צריך שיער ארוך? אין כמו תספורת גברית, לפי טעמי לפחות. ולמה כל ההקדמה הזו? אז ככה. לפני כמה חודשים אני עומדת ברמזור ומחכה לירוק כדי לחצות את הכביש, ומישהו קורא לי. סובבתי את הראש, ואני רואה קרח אחד רץ לקראתי ועושה לי סימן לחכות. לא זיהיתי את קולו ולא פרצופו, רק כאשר היה ממש קרוב, נראה לי מישהו מוכר, אבל.. ברור, עכשיו זיהיתי, זה היה איזה אקס מהפרהיסטוריה האישית שלי, לא ראיתי אותו שנים, אבל נשארנו בקשר טלפוני, וככה איזה פעמיים בשנה אנחנו אומרים בנימוס זה לזו שלום בסמס, בעיקר בחגים. בקיצור, כאשר היינו ביחד היתה לו בלורית לתפארת, לכן, לא זיהיתי אותו קרח, לא יאמן איך החזות משתנה. הוא נראה דווקא לא רע, שמחתי מאוד על המפגש האקראי, עד שהתחבקנו ו..לאלף עזאזל! ידי נגעו בצמתו הארורה. כל כך התבאסתי, איך? איך הוא מעז לגדל צמה! נרתעתי ממש, אך למען הנימוס לא אמרתי לו כלום. פה ושם, הוא הציע שנלך לשתות משהו בבית קפה כמה רחובות מרוחקים מאיתנו. "בכיף" - אמרתי לו, והבלגתי על רצוני לתלוש לו את הצמה. רתחתי מבפנים. אין לי שליטה על זה. הלכנו שני רחובות, אני אוהבת ללכת בצד הפנימי של המדרכה, לא יודעת, מרגישה מוגנת יותר. היו די הרבה אנשים בשעה זו. צעדנו ופטפטנו, ופתאום, בצעד חד, הוא חתך אותי ועבר לצד שלי, ז"א, שעכשיו הייתי בצד של הכביש. מהר מאוד חזרתי לעמדתי ואמרתי לו: "איך אתה לא זוכר שאני אוהבת ללכת בצד הזה?" הוא אמר לי שהוא זוכר מצוין, אבל התעוררה בעיה והוא חייב להיות עכשיו בצד הזה. הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי משהו חריג, לכן, שאלתי אותו ממה הוא בורח או מסתתר. ואז הוא פתח במונולוג: "תראי, מאחורינו מתקרב אחד מגולח. כל הזמן זה קורה לי. אני מתהלך חסר דאגות, כמעט מאושר מהחיים, ופתאום צץ לי באיזו פינה קרח אחד. מאוד מפריע לי להתהלך לצד קרח מגולח. אני מאיץ את ההליכה, גם הקרח השני עושה זאת, אני מוריד הילוך, כנ"ל הוא עושה, בסוף יוצא ששני קרחים צועדים ביחד. האנשים מסתכלים עלינו, קורצים אחד לשני, מאוד משעשע להם ואני מרגיש כמו אידיוט, כמו בן זוג של ביצה בצבע בשר. אני לא יכול להביט בקרח אחר, זה כמו לראות את השתקפותי, במראה אין סופית.. בגלל זה, האופנה של גילוח הראש, ההרגל המרקסיסטי הזה, של קהילה ללא הבדלים וש.. "אתה קצת נסחף, לא?" - חתכתי אותו - "וחוץ מזה, לך יש צמה!" "אלו שבאים ממול לא רואים את הצמה, אבל אני מגדל אותה כדי להיבדל מרוב הקרחים. למה, למה הייתי צריך לקבל את הגנים האלה דווקא? זה מבאס, אני שונא להיות קרח!" בהתחלה חשבתי לעודד אותו שזה לא נורא, ושהוא נראה אחלה וכו. אבל השנאה הבלתי מוסברת שיש לי נגד צמות של גברים השתלטה עלי. חוץ מזה, נזכרתי שהוא זה שניפנף אותי מהקשר שלנו כשעדין אהבתי אותו מאוד, וחוץ מזה, היה נדמה לי שפתאום עומד מולי אהרוני עם ידיו השעירות. בדיוק הגענו לבית הקפה, ישבנו והזמנו, הוא עבר לנושא אחר, אבל אני כבר לא הקשבתי, כל כך כעסתי עליו, אפילו כשנפרדנו לא כעסתי ככה, לכן שתקתי ורק הנהנתי כאילו אני מקשיבה. ואז, הוא שאל: "יש לך מישהו עכשיו? את נראית טוב האמת.. אצלי יבש..." "טוב נו.. הקרחת לא ממש מחמיאה לך, נראית יותר טוב לפני 8 שנים, אתה לא מתבאס שאני אומרת לך את זה, נכון? אני זוכרת את כל המחזרות שלך.. אבל שטויות, שיער זה לא העיקר בחיים, אולי עוד תצמיח, אני מאמינה בנסים! חוץ מזה, קראתי לארונה שיצרו תמיסה על בסיס קקי של פרות, זה עושה ממש פלאים.." < פה הוא שתק ועשה פרצוף תחת > אותו פרצוף שעשה כשנפנף אותי. הטחול שלי התחיל להראות סמנים של התחממות יתר, עכשיו רתחתי ממש: "אבל, אתה יודע מה הכי גרוע? הצמה הפתאטית שלך! עאלק כדי להיבדל מקרחים אחרים", אתה גרוע מכל הקרחים האחרים, נאחז בכמה שערות כדי להוכיח לעצמך שאתה עדין גבר ואתה.." "הלו?! מה עובר עלייך? מה המתקפה הזו?" - הוא חתך אותי. "שום מתקפה, אמרתי לך את מה שאני חושבת רק, וכן, יש לי מישהו, עם הרבה שיער בראש, אבל תודה לאל, בלי צמה!" זה היה טוב. זה הרגיש לי כאילו התנקמתי מכל הקרחים עם צמות. השתררה שתיקה מעיקה, אבל חייכתי לי. ברור לי שהכעס לא היה על הצמה רק, אלא, השילוב הקטלני של משהו ששנוא עלי והנטישה שלו. נפרדנו בבית קפה במבוכה, "נהיה בקשר" הוא אמר, "כן" עניתי לו. שעות לאחר מכן הוא סימס לי: "את הפכת להיות ביצ`ית, את יודעת?" סמסתי לו חזרה: "אין דרמה מותקשלי, זה לא אתה, גם לא אני, זו הצמה שלך ועד שאתה לא מעלים אותה, אל תתקשר ואל תסמס לי ויותר!". מאז, עברנו כמה חגים ושנה אזרחית חדשה. לא שמעתי ממנו יותר. |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
------------
OMG!!! מאיפה הוצאת את זה? מרשים ביותר, אבל אם להיות כנה.. נראה לי שליול ברינר מתאים מאוד. זו צמה אקזוטית אוריגינלית ולא איזו ערמה של שיער חלשלשה
----------
אחלה שיר :) וכן, צמות לנערות בלבד!
--------------
חחחח, מעניין מי זה
--------------
חחחחח הרסת אותי ואת התיאבון, תודה!!
עם האוכל , בא התאבון, לא?:)
איזה מזל שלא נפגשנו.....יש לי משקפיים,
(אבל שמעתי שבדרום העיר יש איזה דוקטורה אחד שמעיף אותם בבעיטת מספרת)
ברוטוס: צמה אוי צמה הו צמה נפשי
נטוס: שיערך הארוך נערה, שיערך הקצר
..
וכזה?
גמני לא אוהב את זה אבל יחד עם זה, להוציא אנרגיות מיותרות על שנאה וכעס נראה לי מיותר.
אפשר סתם לשמור טינה חמה בלב... :-)